כל מה שרציתם לדעת על מאכלי בצק תימניים

המטבח התימני הוא אחד המטבחים המרתקים והייחודיים שהגיעו לישראל עם קהילת יהודי תימן ||| אחד מסימני ההיכר הבולטים שלו הוא מגוון הבצקים והמאפים, שנוצרו מחומרי גלם פשוטים יחסית – קמח, מים, שמרים, מלח ושומן – אבל בטכניקות הכנה שונות לחלוטין ||| ארבעת המאפים המוכרים ביותר הם ג׳חנון, מלאווח, לחוח וכובאנה. למרות שכולם מבוססים על בצק, כל אחד מהם מציג עולם אחר של מרקמים, צורות הכנה ומסורות אכילה ||| סלוף, סאביה, קובניות, פתות ועוד 10 מאפי בצק תימנים תמצאו כאן ||| כל הפרטים, הסיפורים וגם מתכונים בהמשך…

מגוון מאפי בצק תימניים (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

עולם המאפים התימני

בדיחה אומרת תן לתימני עגבניות מרוסקות, קמח ושמן ותקבל הרבה מאכלים שונים. המטבח התימני הוא דוגמה מצוינת לכך שלא צריך חומרי גלם יקרים או ציוד מתוחכם כדי ליצור מאכלים יוצאי דופן, צריך להבין בצק להבין שומן להבין חום ובעיקר לדעת לתת לזמן לעשות את שלו. מי שחושב שג׳חנון הוא בסך הכול בצק מגולגל עם שומן כנראה מעולם לא ניסה להכין ג׳חנון אמיתי. ג׳חנון, מלאווח, לחוח או כובאנה הם הרבה יותר מבצקים כי אם מסורת שלמה של ידע סבלנות וטכניקה שעוברת מדור לדור. תפריטם של בני תימן, כאמור, אינו עשיר, והקמח הוא רכיב חשוב בו – לא רק בלחם לסוגיו הרבים אלא גם במיני בישולי קדירה. את הקמח מכינים מדגנים שונים חיטה, שעורה, עדשים, דורה או דִ'רֵה, תירס, פולים ושאר קטניות, ומקפידים לנצל אותו עד תום. יהודי תימן רוחשים לרכיבי הלחם כבוד רב, והעיסוק בהכנתו יש בו מן הקדושה.

סאמנֶה או סאמנַה سمن

הייחוד של הבצקים התימניים נמצא בשילוב שבין חומרי גלם פשוטים לבין שיטות הכנה שונות לחלוטין. אחד המרכיבים החשובים במטבח התימני הוא הסמנה. זו חמאה מזוקקת או שומן חמאה שעבר תהליך של הפרדת המים ממוצקי החלב ומתקבלת סמנה בעלת טעם עמוק ועשיר והיא מתאימה במיוחד לעבודה עם בצק. יש לדעת שחמאה רגילה מכילה גם מים וגם מוצקי חלב ולכן התנהגותה בזמן ההכנה והאפייה שונה מזו של סמנה. מבחינה קולינרית שתי האפשרויות יכולות להניב ג׳חנון מצוין אך עם הבדלים בטעם במרקם ובאופי השכבות. למשל בג'חנון השומן אינו רק תוספת לטעם כי הוא חלק מהטכניקה של המאפה כי הוא מפריד בין שכבות הבצק, מסייע למתיחת הבצק ומשפיע על המרקם הסופי שנקבל.

מאפים עגולים

כיכרות הלחם התימניות רובן עגולות. ייתכן שהאבות התימנים הקדמונים ראו בצורה זו משהו סמלי ומקנה כוח. הלחם העגול הוא כעין השראה מצורות היקום העגולות כמו השמש, הירח וכדור הארץ – צורה מושלמת שגם מסמלת את מעגל החיים. יש בצורה העגולה של מזון בסיסי זה, הלחם, משהו בראשיתי, נצחי, ששורשיו בקדושה. אין בלחם העגול קצוות, שעלולים להישבר, להישחק, לאבד צורה. מראה הלחם מכל צדדיו הוא אותו מראה, ואכן הוא שווה לכל נפש.

ג׳חנון Jachnun

ג'חנון עם כל התוספות (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

הוא כנראה המאפה התימני המזוהה ביותר בישראל עם אוכל תימני. מקורו במסורת האפייה של יהודי תימן, והוא הפך לאחד המאכלים המזוהים עם ארוחת השבת. ג׳חנון עשוי מבצק חיטה שמרדדים לעלה דק מאוד, מורחים עליו שומן (חמאה או מרגרינה), מקפלים ומגלגלים לגלילים עבים. את הגלילים מסדרים בצפיפות בסיר מיוחד ואופים בחום נמוך במשך שעות רבות, בדרך כלל לאורך הלילה. האפייה הארוכה מעניקה לו צבע חום-ענברי, מרקם רך ושכבתי וטעם מתקתק-קרמלי.

באופן המסורתי מגישים ג'חנון לצד ביצה קשה שחומה שהתבשלה בסיר לצד הג׳חנון, עגבניות מרוסקות וסחוג חריף. השילוב בין הבצק המעט מתקתק, העגבנייה החמצמצה והחריפות הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה.

מלאווח Malawach

מלוואח תימני (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

מאפה שטוח ועגול, העשוי מבצק שמרדדים דק, מורחים בשומן ומקפלים שוב ושוב כדי ליצור שכבות. בניגוד לג׳חנון, שמתבשל באפייה ממושכת ואיטית, המלאווח מוכן בדרך כלל על מחבת, עד שהוא מקבל צבע זהוב, שכבות פריכות מבחוץ ומרקם רך מבפנים. המלאווח הפך בישראל למאכל רחוב ולמאכל ביתי אהוב, ולעיתים קרובות מגישים אותו עם עגבניות מרוסקות, סחוג וביצה קשה. אפשר למצוא גם גרסאות של מלאווח עם גבינות, ירקות ומילויים שונים, אם כי אלה כבר וריאציות מודרניות.

לחוח Lahoh

לחוח או לחוח חַרָרָה הוא לחם ספוגי עם החורים, שטוח ורך, שמזכיר במראהו מעט את האינג'רה האתיופית, אך מדובר במאפה בעל מסורת תימנית משלו.

הבצק שלו נוזלי יחסית, מבוסס בדרך כלל על קמח, מים ושמרים. במקור עשויה מקמח ד'רה שנטחן גס, מעורבב במים ועובר תהליך התססה. את הבצק יוצקים למחבת חמה, ובמהלך הטיגון נוצרים על פני השטח מאות חורים קטנים – מעין מבנה של כוורת. אחד המאפיינים הבולטים של הלחוח הוא שמטגנים בדרך כלל צד אחד בלבד, כך שהצד התחתון מקבל צבע זהוב ואילו הצד העליון נשאר רך ומחורר. הלחוח מתאים במיוחד לספיגת רטבים ועל כן מגישים אותו עם חילבה, סחוג או לצד מרק בשר או תבשילים תימניים. יש שאוכלים אותו גם עם דבש וחמאה.

כיוון שמכינים את הלחוח בערבי שבתות, יש אומרים ששמו הוא ראשי תיבות של "לב חדש ורוח חדשה" (יחזקאל יח, 31).

כובאנה Kubane

קובאנה תימנית (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

כובאנה או כָבָאנָה היא מאפה של שבת בבוקר. מאפה קדרה תימני מסורתי, המכונה גם עוגת השבת התימנית. מכינים מבצק חיטה רך יחסית, שמניחים בסיר עם שמן. אופים במשך הלילה בחום נמוך, על גחלים עוממות. התוצאה היא מאפה רך, עשיר ושחום, עם תחתית פריכה וכהה. נחשב לאחד המאפים המיוחדים של יהודי תימן. בניגוד לג׳חנון, שבו הבצק מגולגל לגלילים, הכובאנה מורכבת מכדורי בצק או חתיכות בצק משומנות, המסודרות זו לצד זו בסיר עמוק. כובאנה נאפית בחום נמוך במשך שעות ארוכות, לרוב לאורך הלילה, עד שהחלק העליון מקבל צבע חום-זהוב והפנים נשאר רך, אוורירי ושכבתי. הכבאנה נחשבת למעדן, ולכן נהוג להכינה בערבי שבתות, בחגים ובימים טובים. האישה מניחה אותה בתנור בערב שבת, ולמחרת בבוקר, אחרי שהגברים חוזרים מבית הכנסת, מגישים אותה. בצנעא, בירת תימן, נהגו לומר שמי שלא אכל לחם זה כאילו לא קיים את השבת כהלכתה.

הכובאנה היא מאכל שבת מובהק, והיא מוגשת לעיתים עם ביצים קשות שהתבשלו בסיר, עגבנייה מרוסקת וסחוג. יש לה גם גרסאות משפחתיות שונות, בהתאם למסורת ולמנהג המקום.

ההבדלים בין ארבעת המאפים

הג׳חנון מבוסס על בצק שנמתח ליריעות דקות משומן ומגולגל לשכבות צפופות שעוברות אפייה ממושכת בחום נמוך. המלאווח מבוסס על בצק עשיר בשומן שנפתח ומקופל ליצירת שכבות ולאחר מכן נצלה על משטח חם. הכובאנה היא בצק שמרים עשיר יחסית בשומן שנאפה באיטיות בתוך סיר ומקבל מרקם רך ועשיר. לחוח לעומתם מבוסס על בלילה מותססת שמייצרת בזמן האפייה את החורים האופייניים ואת המרקם הספוגי.

מאפה סוג הבצק שיטת ההכנה מרקם
ג׳חנון בצק שכבות אפייה איטית רך, דחוס ושכבתי
מלאווח בצק שכבות מחבת פריך מבחוץ
לחוח בלילה מותססת מחבת, צד אחד אוורירי וספוגי
כובאנה בצק שמרים אפייה איטית בסיר רך ואוורירי

 

 

כמה עובדות קולינריות מעניינות

  1. ג׳חנון ומלאווח הם קרובי משפחה – משתמשים בבצקים דומים מאוד, אבל שיטת העיצוב והבישול יוצרת שני מאפים שונים.
  2. הכובאנה והג׳חנון הם מאפי שבת – הכנתם מראש ואפייתם האיטית לאורך הלילה התאימו למסורת השבת.
  3. הג׳חנון לא תמיד היה מלוח – במסורות מסוימות של יהודי עדן נהגו להגישו עם דבש או סוכר. בישראל הוא הפך למאכל מלוח המוגש עם עגבניות וסחוג.
  4. לחוח אינו מלאווח – למרות ששניהם עגולים ונעשים במחבת, הלחוח מבוסס על בלילה מותססת והמלאווח על בצק מרודד ומשומן.

14 מאפים תימנים פחות נפוצים

סלוף Saluf

סלוף תימני (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

סֵלוּף או צַלוּף בלשון רבים וצַלופַה בלשון יחיד הוא רקיק לחם שהיו אוכלים יום יום בצנעא ובערי תימן הגדולות. הבצק מורכב מקמח חיטים עם שאור. זה מאפה שטוח ועגול, עשוי בצק שמרים (שאור), ונאפה בטאבון או על משטח חם. הוא מעט עבה יותר מלחוח, ובעל מרקם של לחם רך וגמיש. מתאים במיוחד לניגוב מרקים ותבשילים.

סבאיה Sabaya

סבאיה תימנית (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

מאפה שכבות תימני, המזכיר במידה מסוימת מלאווח, אבל לעיתים קרובות עשיר יותר בשכבות ובשומן. יש לו גרסאות מתוקות וחגיגיות, והוא מוכר גם במסורות של יהודי תימן.

קובניות Kubaniyot

קובניות תמניות (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

לחמניות קטנות המבוססות על בצק כובאנה. הן נאפות כשהן צמודות זו לזו, כך שנוצר מאפה שאפשר לתלוש ממנו יחידות אישיות.

פתות Fatut

פתות תימני (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

לא בדיוק בצק בפני עצמו, אלא מאכל המורכב מפיסות לחם או מאפה, שמערבבים עם מרק, חמאה מזוקקת או דבש. קיימות גרסאות מלוחות ומתוקות.

זלאביא או זַלַאבִיֵה או זלביה Zalabiya

זלאביה תימנית (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

לביבות מבצק חיטה רך ומותסס, עם מעט מלח. כשהבצק מעובד ומותפח לוקחים חתיכות בצק, משטחים ביד ומטגנים במחבת עם שמן. מגישים חם, לפעמים עם דבש או סוכר, ולעיתים גם בגרסה מלוחה. המאכל היה מקובל גם בחנוכה עם דבש או סוכר וגם בהכנות לשבת. מוכר גם במטבחים נוספים במזרח התיכון, עם גרסאות שונות של צורה, מרקם והגשה.

מית'נה או מִתַ'נֵא

רקיקי לחם דומים לסלוף, והבצק עשוי מקמח חיטה ושאור. את הבצק מגלגלים ומרדדים בקמח, משלימים את רידודם בזריזות בין כפות הידיים, ומדביקים-טחים אותם על קיר התנור, כשהתנור אינו חם ביותר (שלב בו התנור מתחמם עד שילהט כדי להכין בו את הסלוף). ממתינים שהם יאדימו ואז רודים אותם החוצה מהתנור.

מַשְחוט או מִתַ'נֵא קַאמֵז

גרסה יבשה של המית'נה – רקיקי לחם מאותו בצק, אלא שאותם אופים בתנור עד שיתייבשו כליל, יתקשו וייעשו שבירים. אז הם נופלים מאליהם על רצפת התנור. רקיקי לחם אלה נקראים קאמז או מת'נא קאמז רק אם התייבשו לחלוטין. אם נותרה בהם מעט לחלוחית הם נקראים משחוט. שני הסוגים משמשים כצנימים, הניתנים לחולה או כצידה לדרך ארוכה

קורַם

מאפה עגול וקשה יחסית, המזכיר עוגת לחם. מכינים בצק בתוספת מעט שמן, סוכר וקֶצַח (קימל-שחוֹר), מניחים לו לתפוח, יוצרים כדורים גדולים ומורחים חלמון ביצה. אופים בחום מתון, עד שהמאפה מקבל צבע אדמדם.

מגוון מאפים תימניים (אילוסטרציה של AI ע"י דני בר)

כעך תימני

מאפה קטן ועגול מבצק עשיר יותר, הכולל קמח, שמן, ביצים, סוכר קורט קצח ומעט מים. מעבדים היטב עד שמתהווה בצק אחיד ונטול גושים. יוצרים כעכים קטנים, מניחים להם לתפוח, ורק אז מורחים אותם בחלמון ביצה ומדביקים אותם לקיר התנור, כשאינו חם ביותר. משהאדימו רודים אותם. בצנעא כעך היה גם מאפה מסורתי של פורים.

קפוע

קַפוע הוא לחם מצה שמכינים אותו מקמה דִ'רֵה וזִבְדָה, שלשים אותם לעיסה וללא שמרים. מכינים אותו לעיתים גם מקמח תירס או פולים. יוצרים כיכרות קטנות ועבות יחסית, דומות ללחמניות ואופים. נהגו לאכול אותו חם, מרוח בסַמן או זבְדָה – חמאה מזוקקת. ניתן להכין קפוע-רומי (מקמח תירס), קפוע-קלא (מקמח פולים) וכיו"ב. מתאים לנמנעים מגלוטן.

ג'חין או גִחִין

לחם העשוי מקמח קטניות, בדרך כלל קמח ד'רה. בניגוד לקפוע, כאן נותנים לבצק להחמיץ ולתפוח לפני האפייה. אופים בחום נמוך יחסית, עד שהלחם מתייבש מעט. היה לחם יומיומי, במיוחד בקרב משפחות מעוטות אמצעים. מוכרים שלושה מינים של ג'חין: צהוב: משובח, לבן: זול, אדום: הזול ביותר. מתאים לנמנעים מגלוטן.

קלוב

ּקַלוב משמעו הפוך. לחם חיטה הנאפה משני צדדיו. שיטת ההכנה הייתה שימושית במיוחד כאשר את הקלוב אופים בימים שבהם החיטה גרועה, שכן בצק מסוג זה של קמח לא ניתן להדביק לקיר התנור, כי הוא ייפול מייד לתחתיתו ויישרף.

רוקאק או רֻקַאק

רקאק חַרְרָה הוא לחם דק ומחורר, העשוי מקמח חיטה. מכינים בצק, מוסיפים לו מים עד שהוא הופך לדליל, ומשאירים אותו לתסיסה. במהלך התסיסה נוצרים חורים ובועות על פני הבצק. נחשב למעדן שהכינו לשבתות ולחגים.

כַ'ווִיץ'

מאפה הדומה ללחוח, העשוי אף הוא מבלילה דלילה של קמח ד'רה. הכנתו דומה לאלה של הרוקאק והלחוח, אבל ההבדל ביניהם הוא בגודל ובצורת ההכנה: מכינים במחבת גדולה ארבע פיסות קטנות, זו לצד זו, ומניחים אותן זו על גבי זו. הן נדבקות וכך כל שתיים הופכות לאחת. טעמן מיוחד, והן ערבות לחיך.

מתי אופים

אחד הדברים היפים בתרבות האפייה התימנית הוא ניצול חום התנור. מספרים שהתימנים הם חסכנים וכך גם במטבח. עקרת הבית התמניה ניצלה את חום התנור לאורך כל תהליך התחממותו או התקררותו של התנור:

  • כשהתנור עדיין אינו חם מאוד – אופים מית'נה וכעכים
  • כשהתנור מגיע לחום רגיל – מכינים מאפים אחרים
  • כשהתנור חם מאוד – אופים סלוף, מית'נה קאמז או משחוט, קלוב, רוקאק ולחוח
  • כשהאש נחלשת – אופים ג'חין וקורם
  • כשהתנור כמעט כבה – מכניסים את הכובאנה לאפייה ממושכת

כך הצליחו עקרות הבית התימניות להכין מגוון גדול של לחמים ומאפים מאותה הפעלה של תנור, מבלי לבזבז את חום התנור.

ג'חנון ביתי (צילום דני בר)

מתכון: ג'חנון ביתי

מצרכים (10-12 יחידות בהתאם לגודל)

  • 1 ק"ג קמח חיטה לבן
  • 550-600 מ"ל מים בטמפרטורת החדר
  • 20 גרם מלח
  • 40 גרם סוכר
  • 20 גרם דבש או סילאן
  • 30 גרם שמן צמחי
  • 250-300 גרם חמאה רכה אך לא נוזלית או סמנה, למריחה ולפתיחת הבצק

שלבי הכנה

  1. הכנת הבצק: מכניסים לקערת המְעַרְבֵּל (מיקסר) את הקמח, מלח, סוכר, דבש, שמן ו-550 מ"ל מים ולשים במהירות נמוכה
  2. ממשיכים בלישה במשך 10-12 דקות עד לקבלת בצק חלק גמיש ואחיד. הערה: במידת הצורך מוסיפים בהדרגה את יתרת המים. הבצק צריך להיות רך ונוח לעבודה אך לא דביק באופן שמקשה על הפתיחה
  3. מנוחה: מכסים את הבצק בניילון-נצמד ומניחים למנוחה של 45-60 דקות
  4. מחלקים את הבצק לכדורים במשקל של 140-160 גרם בהתאם למספר היחידות שרוצים
  5. משמנים קלות את כדורי הבצק ומניחים להם לנוח במשך 1-2 שעות, כשהם מכוסים במגבת לחה. טיפ: המנוחה חשובה מאוד ליכולת המתיחה ואין טעם לנסות לפתוח בכוח בצק שמתנגד למתיחה
  6. פתיחת הבצק: משמנים את משטח העבודה במעט חמאה רכה או סמנה
  7. פותחים כל כדור בצק בעדינות ליריעה דקה ככל האפשר. המטרה היא להגיע לבצק כמעט שקוף מבלי לקרוע אותו
  8. מורחים שכבה דקה ואחידה של חמאה או סמנה על פני יריעת הבצק
  9. מקפלים את שני הצדדים פנימה ומגלגלים לגליל מהודק אך לא דחוס מדי
  10. חוזרים על הפעולה עם שאר כדורי הבצק
  11. סידור בסיר: מרפדים סיר המתאים לתנור בנייר-אפייה
  12. מסדרים את גלילי הג׳חנון בצפיפות מתונה כדי לאפשר התרחבות קלה במהלך האפייה
  13. מכסים את הסיר בנייר אפייה נוסף וסוגרים היטב את המכסה
  14. אפייה איטית: מחממים תנור לטמפרטורה של 100-110 מעלות
  15. מכניסים את הסיר לאפייה במשך לילה – 10-12 שעות. הערה: משך האפייה תלוי בעוצמת התנור, בגודל היחידות ובמבנה הסיר

בסיום מתקבל ג׳חנון בגוון חום עמוק עם שכבות רכות ומרקם עשיר

מתכון: לחוח

מצרכים (10-12 יחידות)

הכנת לחוח בבית מאפה תימני בשוק התקווה, כרם התימנים (צילום דני בר)

שלבי הכנה

  1. הכנת הבלילה: שמים בקערה גדולה את הקמח, שמרים וסוכר. מוסיפים בהדרגה את המים וטורפים במטרפה עד לקבלת בלילה חלקה, ללא גושים
  2. מוסיפים את המלח ואבקת אפייה (אם משתמשים), ומערבבים היטב. הערה: המרקם צריך להיות נוזלי יותר מבצק פנקייק, אך סמיך מעט מבלילת קרפ
  3. התפחה: מכסים את הקערה בניילון-נצמד ומניחים במקום חמים למשך 60-90 דקות, עד שמופיעות בועות רבות על פני הבלילה ונפח הבצק גדל
  4. הכנת המחבת: מחממים מחבת טוב בקוטר 20-24 ס"מ על להבה בינונית-נמוכה. אין צורך לשמן את המחבת
  5. מערבבים בעדינות את הבלילה ויוצקים מצקת למרכז המחבת. מסובבים מעט את המצקת כדי לפזר את הבלילה לעיגול אחיד
  6. מטגנים ללא מכסה וללא הפיכת הלחוח. לא להפוך את הלחוח!!! הוא אמור להתבשל מצד אחד בלבד. במהלך ההכנה יופיעו על פני הלחוח חורים רבים נוספים
  7. כשהחלק העליון מתייבש ואינו נוזלי יותר, הלחוח מוכן ומוציאים לצלחת. מניחים להתקרר מעט לפני שמניחים את הלחוח הבא מעליו

הגשה

ההגשה התימנית המסורתית כוללת:

  • חילבה – ממרח מוקצף מזרעי חילבה מושרים, עם תבלינים. הזהרה: לחילבה יש תופעת לווי של הפרשת ריח רע מגופו של מי שאוכל אותו
  • סחוג – חריף תימני ירוק או אדום
  • רסק עגבניות טרי – עגבניות מרוסקות עם מלח ולעיתים פִּלְפֵּל
  • אפשר להגיש גם עם דבש וחמאה, בגרסה מתוקה

חמישה טיפים להצלחה

  1. הבלילה סמיכה מדי? מוסיפים מעט מים בהדרגה
  2. אין מספיק חורים? ייתכן שהבלילה לא תפחה מספיק או שהמחבת חמה מדי
  3. הלחוח נדבק למחבת? כדאי להשתמש במחבת טפלון איכותית ולתת לה להתקרר מעט בין יחידות
  4. הלחוח יוצא עבה? מוסיפים מעט מים לבלילה.

אהבתם? ספרו לנו בתגובות למטה. בתיאבון بالصحه والعافيه

רוצים להגדיל או להקטין הכמות? אוהבים ורגילים למידות אחרות? כנסו לקישור שיעזור לכם…

עלו החודש

נושאים פופולריים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *