טיול ברמלה של אמנות, היסטוריה ותיירות

טיול יומי ברמלה וגם לוד ||| בריכת הקשתות עם תערוכה של דניאל רוטברט Daniel Rothbart והשם המסקרן רמלהאנתרופוקן RamleAnthropocene ||| המגדל הלבן ואגדת המגדל ||| המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR עם תערוכה של אלנה צ׳רטי שטיין Elena Ceretti Stein – המקום בו שבילים נפגשים ||| כמובן שאי אפשר בלי שוק רמלה, מוזיאון המשאיות ואף ביקור בפסיפס לוד המדהים ||| כל הפרטים והרשמים בהמשך…

בריכת הקשתות Bīr al-Anezīya או بئر العزيزة

בטיול הקודם שלנו ברמלה, שמנו דגש על מקומות אחרים והפעם נדבך נוסף בין רמלה ללוד. מאגר המים המפורסם של רמלה הוא אחד האתרים המיוחדים בארץ שלא רבים מכירים. המאגר הוקם בסוף המאה ה-8, ימי החליף העבאסי הארון אל ראשיד هارون الرشيد Hārūn ar-Raschīd ונשמר עד היום. במאגר ניתן לשוט בסירות עץ ולהתרשם מהאדריכלות העתיקה במקום. למקום יש עוד שמות כמו בריכת העיזים ביר אל-עזיזה וגם בריכת הבת של הכופרת כלומר ברכת אל-בינת אל-כפר بركة البنت الكفر- האגדה מספרת על אישה עשירה ונדיבה שמימנה את חפירת הבריכה עבור תושבי העיר על מנת שיהיה להם מים כל ימות השנה. עם השלמת המלאכה פנתה האישה בהתרסה לאללה וטענה שהוא, אללה הגדול לא דאג למים לתושבי רמלה ואילו היא, בת האנוש כן דאגה לתושבי רמלה. מיד לאחר דבריה עלו מי הבריכה וגעשו והטביעו את ביתה הקטנה של הגברת, וכך זכתה הבריכה לכינוי בריכת בת הכופרת. הנוצרים מכנים את המקום בריכת הלנה הקדושה על שמה של פלוויה יוליה הלנה  Φλαβία Ιουλία Ελένη המכונה הלנה הקדושה, אמו של קונסטנטינוס – הקיסר הרומי הראשון שהתיר בתחילת המאה ה- 4 לרומאים להתנצר.

בביקור בבריכה התת קרקעית שגודלה כ-500 מ"ר בלבד ועומק המים פחות מ-1 מטר, מומלץ לשכור סירה לשיט קצרצר חביב. במקום נערך שיפוץ מושקע לקבלת המבקרים הרבים בבריכה הכל כך מיוחדת. בימים אלה מועלה במקום מיצג חדש של האמן סופר דניאל רוטברט – רמלה אנתרופוקן.

דניאל רוטברט Daniel Rothbart دانينيل روتبارت – רמלהאנתרופוקן RamleAnthropocene رملة الأنثروبوسين

דניאל רוטברט, אמן רב־תחומי וסופר, עוסק בסוגיות אקולוגיות דרך מיצבים במקורות מים ברחבי העולם, בהם הוא מציג פסלי זכוכית ואלומיניום צפים. אל בריכת הקשתות התוודע לפני מספר שנים כחלק ממחקר על מאגרי מים עתיקים. התערוכה רמלה אנתרופוקן מסכמת שלוש שנות מחקר ויצירה סביב מאגר המים מהמאה ה-8, בעיר רמלה.

בתערוכה הציב רוטברט פיסול המזכיר צורות ימיות, המרמז הן לתקופות גאולוגיות מוקדמות בהן ים כיסה את כל אזורינו והן לירידה במגוון הביולוגי Biodiversity, אחת הבעיות החמורות שיצרה ההשפעה האנושית. הפסלים, הם כרישומים בחלל, ספק אותיות בשפה בלתי מוכרת, ספק יצורים שנעים-רוקדים בתוכה. הם חומקים מהגדרה ומתכתבים עם מהות המים עצמם – חומר שצורתו משתנה, שזרימה ושינוי הם מאפייניו המרכזיים. הפסלים קינטיים – העבודות מעוגנות במשקולות ונעות במים, מחומרים שאינם משתנים בשהות במים ואינם מתמזגים עימם. האמנות נותרת כסימן חיצוני. כדורי זכוכית חוזרים בעבודות שהוכנו במיוחד לתערוכה זו, הם מאזכרים את תעשיית  הזכוכית, שהייתה רווחת בתקופת השלטון המוסלמי בארץ.

העידן בו אנחנו חיים, זכה לשם עידן אַנְתְרוֹפּוֹקֶן עקב תהליכי שינוי אקלימי ואיכות סביבה, שבעבר נתפסו כצפויים להתרחש בעתיד הרחוק, ובשנים האחרונות הפכו למוחשיים ולמרכזיים בסדר היום שלנו, בארץ ובעולם. רוטברט מגיב לתהליכים של שינוי אקלים, ומתייחס לנושא שימור מים שמסתמן לפי התחזיות להפוך בעתיד הלא רחוק, למשאב טבע מוגבל. דרך הפיסול הצף, הנע במים בהתאם לזרימתם, רוטברט מדבר על שאלות יסוד בדבר הקשר בין אדם לסביבה. בנוסף, הוא מתייחס גם להיבט ההיסטורי ולבריכת הקשתות כמעין אוצר זיכרון – מקום המשמר הדים של תקופות שונות ומאפשר לנו כיום להתבונן על העבר ולחשוב על ההווה והעתיד.

בריכת הקשתות, רחוב השומר 18, רמלה. פתוח כל יום, פרטים בטל': 08-9216873 ובאתר www.goramla.com. התערוכה מוצגת עד:  15.12.2023

המגדל הלבן برج ابيض

לא רחוק מבריכת הקשתות, נמצא מתחם שגם בו מצויות בריכות מים שאותה תקופה אבל השריד הבולט והמיוחד במתחם הוא המגדל הלבן ממוקם במרכז רמלה העתיקה ומתוארך לתקופת שגשוג העיר. האזור מכיל ארבעה אתרים היסטוריים. המסגד הלבן נבנה לראשונה במאה ה-8 לספירה. השרידים שאנו רואים כיום הם מסוף המאה ה-12 לספירה, אז שופץ המבנה בהוראת הסולטן צלאח א-דין, וכן מתקופת השלטון הממלוכי המאות 13-14. המגדל הלבן מתנשא לגובה של 30 מטרים ולראשו יש לטפס על 110 מדרגות מאתגרות.

הסולטן הממלוכי מוחמד אבן חלהון, הורה על הקמתו של מגדל התצפית והשמירה, והבנייה הסתיימה בשנת 1318. הנוף הנשקף מראש המגדל הלבן, ביום עם ראות סבירה ויותר, מרהיב עם חוף הים התיכון במערב כולל תל אביב, בצפון את לוד והעמק סביבה, בדרום את רחובות ושכנותיה ואילו במזרח את מגדל הפעמונים של הכנסייה הפרנציסקנית והצריח העגול של המסגד הגדול, גבעות השפלה, יער בן שמן ושיפולי הרי יהודה ושומרון.
במסורת הנוצרית נקשר המגדל הלבן לסיפור ארבעים המרטירים – 40 חיילי רומי שקיבלו על עצמם את הנצרוּת בתקופה בה נרדפו המאמינים הנוצרים על ידי השלטון הרומאי. למרות גזר דין המוות שנגזר עליהם, סרבו לחזור בהם מאמונתם וכולם הוצאו להורג והפכו לקדושים.
בנוסף, עם השנים התפתחה אגדת המגדל הלבן שמספרת כי מדי שנה סביב המגדל הלבן נהוג היה לחגוג את חגו של נבי סאלח, והדבר הביא כבוד רב לרמלאים. החגיגות כללו ארבעה ימים של התכנסות לתפילות, קניות בשוק שהוקם סביב המגדל והדבר הביא לתושבי רמלה הכנסה יפה הן מתרומות עולי הרגל והמתפללים והן מהמסחר בשווקי רמלה. תושבי העיר לוד הסמוכה, התחילו לקנא בשפע והצלחה של שכניהם הרמלאים, ויום אחד מספרת האגדה, לאחר ששבו הלודאים מחגיגות נבי סאלח לביתם, היתכנסו לטכס עצה איך להשיב לעירם את כבודה. הדיון הסוער הביא להחלטה אחת חד משמעית – עליהם לגנוב את המגדל הלבן ממקומו ברמלה ולהעבירו ללוד. אבל איך עושים זאת? פנו הלודאים לשיח' זקן, חכם וקדוש, שהיה ידוע כמחולל ניסים. הקשיב השיח' והוציא ממחסן ביתו כמה שקים ובהם חבלים ופסק: "אלה חבלי הקסם שלי, קחו את האנשים הכי החזקים בלוד, תתגנבו בלילה אל המגדל, תקִשרו את המגדל בחבלי הקסם שלי, ותגררו את המגדל עד לוד". שמחו הלודאים ובלילה התגנבו למגדל, קשרו אותו בחבלי הקסם והחלו למשוך את המגדל לעבר עירם. בחושך הם חשו שהחבלים נמתחים, ואילו הם גם מתקדמים לעירם לוד. הם משכו בכל הכוח, ועם שחר הגיעו לפאתי לוד. תושבי לוד שחיכו להם כל הלילה יצאו לקראתם בתופים ובמחולות ואילו המושכים הגברתנים קראו לעברם בשמחה: ג'אמע אל אביאד ביתקרב جامع العفياض بيت كارب כלומר המסגד הלבן מתקרב. עם הישמע הקריאה חבלי הקסם הגיאו לשיא המתח ונקרעו וכל הלודאים שמשכו את החבלים מעדו ונפלו בקול רועם ובמהומה רבה. כל הלודאים – המושכים ומקבלי הפנים, נשאו עיניהם דרומה לעבר המסגד, ומה גדולה היתה התדהמה, שמגדל הלבן עדיין מתנשא במקומו הקבוע ברמלה.
המגדל הלבן, הרמב"ם 12, רמלה. פרטים טל': 08-92922650

המרכז לאמנות עכשווית רמלה CACR

סמוך לשוק שוכן בניין היסטורי שנבנה בשנת 1922 והיה מקום משכנה של עיריית רמלה תחת המנדט הבריטי. המקום עבר מספר גלגולים בכללם מוזיאון תולדות רמלה עם ממצאים מהמאה השמינית ועד ימינו, שעובר בימים אלה שדרוג משמעותי ותצוגה חדשה בקרוב. בקומתו השנייה של הבניין בן ה-100, הוקמה מסגרת חדשה להצגת אמנות, מתוך הכרה בחיוניות של תרבות ואמנות בחברה אזרחית פתוחה. אוצרת המרכז היא ד"ר סמדר שפי. הפעילות במרכז CACR תהדהד את הרב תרבותיות והסובלנות הדתית שמאפיינות את רמלה, עיר עם מורשת מפוארת ומורכבת של שלוש הדתות על זרמיהן השונים.

במקום מוצגת בימים אלה תערוכה חדשה של אלנה צ׳רטי שטיין Elena Ceretti Stein – המקום בו שבילים נפגשים. מיצב בחלל CACR ובו צ'רטי שטיין עוסקת ברוחני שאינו דתי וזאת לאור התחושה שהיחס בין האדם לעולם משתנה כי אין ספק שכבר מרגישים היטב את שינויי האקלים. שינויים אלה פורמים את מה שנדמה היה כסדרי עולם: החל מהנחות וידיעה של מתי והיכן קר או חם ועד לשאלה מהו אנושי. צ'רטי מציגה תהיות על ה"חוזה הטיבעי", שבין האדם למערכת האקולוגית שסביבו.

בעבודתה, היא פונה למיתוסים מקודשים, המקובעים בזיכרון קולקטיבי דרך לשלוש דמויות מיתיות: גאורגיוס הקדוש הנוצרי, אל-חַ'דִר הקדוש המוסלמי ואליהו הנביא הקדוש היהודי. שלוש הדמויות נעדרות מהחלל, אך הנוף בו הן מתוארות במקורות מצויר בציורים על חלונות המרכז. צ'רטי משתמשת בחלונות המוזיאון כמחוללי התרחשות משתנה עם אור היום הזז ומשתנה שמייצר תנועה והשתקפות בחלל.

המיצג יוצר אווירה של קדושה ללא דת, ובתוך כך תהייה על מהות הקדושה. שבילי עץ על הרצפה משמשים כמסלול הליכה, וחלקי הרצפה הנותרים מצופים חומר מבהיק המדמה ים. הים של צ'רטי שטיין טעון משמעות ומתייחס לטקסי התקדשות, חניכה ומעבר בתרבויות רבות. כך למשל המקווה ביהדות, הטבילה הנוצרית או רחצת הפנים, הידיים והרגליים לפני התפילה באסלאם.

בציור על החלון הדרומי לצד הכניסה למוזיאון, שפונה למסגד הגדול אל-עומרי  المسجد العمري מצוירים נהר ועיר מבוצרת הטובלים בנוף כרי דשא והרים רכים. נוף דומה, בגרסאות שונות, חוזר בציורי גאורגיוס הקדוש והדרקון, כפי שצוירו לאורך השנים. הנהר מתקשר למוצא הדרקון המיתי ממים, בדומה ללווייתן המופיע בכתבים היהודיים, והעיר הבצורה מתקשרת לדימוי של הקדוש כאביר גואל, כפי שנוצר במשך מאות שנים בין העת העתיקה לעת החדשה. החלוקה בסיפור המיתי ברורה – האביר מציל את הנסיכה מידי הטבע המתגלם ביצור מפחיד, שאחת דינו להיות מנוצח על ידו. התפיסה המובלעת היא שהתרבות לעולם נעלה על הטבע. בחלל החיצוני ניצב ציור אבסטרקטי באורך של תשעה קיר מטרים, עשוי צבעי שמן גבס וחול. הצבעים מתאבכים בו כמו עננים, והתחושה היא תלת-ממדית, כך שכמעט ניתן לצעוד לתוך הקיר, להיבלע בשמיכה של צבע. הרכות מתעתעת – האסוציאציות יכולות לנוע מעננים לפטרייה אטומית ואף למרקם עור של דרקון.

בחלל הפנימי 2 ציורים על חלונות, האחד מסמל את סיפורו של אל ח'דר והשני מוקדש לאליהו הנביא. שתי הדמויות קשורות למים, לחיי נצח ולנוכחות במרחב האנושי. גם בחלונות אלה הבכורה ניתנת לסביבה, למרחב, והדמות במדוברת חסרה. הציור הראשון המיוחס לאל ח'דר, המוזכר בכתבי הקוראן כצדיק עתיר ידע וכשליח השומר על הים. ביצוגיו הוויזואליים הוא מתואר כעומד על דג כנוע, שהוא בפני עצמו ייצוג הטבע המשרת את האדם. הציור, שחלקו העליון בגוונים ירוקים, המתקשרים לקדוש דרך שמו – אל ח'אדר משמעו הירוק, וגם בהתייחס לתהליך הפוטוסינתזה בצמחים.

הציור השני המיוחס לאליהו הנביא, נוכח נפקד בכל ברית מילה וליל סדר, שהנס המיוחס לו קשור בהורדת המים בזמן בצורת. צ'רטי שטיין מבקשת מהצופה להרהר ביחסי השליטה והניצול שבין האדם לטבע, דרך בניה של עולם חדש. מבעד לצבעים המשתברים, השתקפויות, לשפע הסיפורים ההתרחשויות, בעולם העובר שינויים מהירים, היא יוצרת מקום חדש המציע אפשרות לקיום הרמוני.

כתובת: הרצל 112 רמלה. לפרטים ותיאום ביקור טל': 08-9292650. נעילה: 12.1.2024.

שוק רמלה

יצאנו מהמרכז לאמנות עכשווית ופנינו שמאלה ודרומה לשוק הסמוך – אחד השווקים המוכרים והאותנטיים, שטרם הפכו לתיירותיים כמו השווקים של מחנה-יהודה או הכרמל, הוא שוק רמלה. אפשר לבקר בשוק סתם כך ולקנות החל מירקות ופירות ועד מאכלי עדות, תבלינים חובקי עולם, חמוצים, דגים, דברי מתיקה, מאפים ועוד. יצאנו לסיור טעימות בשוק, אותו עורכים מדריכים מקומיים ובתיאום מראש. התחלנו במרכז הסנדוויץ' הטוניסאי המפורסם של רמלה ושמענו על איך הכל התחיל וביחוד על מטבל הלימון המיוחד שחיים בוקובזה שוקד ומכין כל יום כמו גם אטיפול בסלט הטונה – שני המרכיבים המרכזיים בסנדוויץ' הטוניסאי. שמענו על ירידת קרנו של הפריקסה עקב המודעות ההולכת וגדילה לצמצם את צריכת השמן ואוכל מטוגן. המשכנו לדוכן הבורקס הטורקי שצמוד לו דוכן הלימונדה הטרייה – אין כמו לימונדה טרייה, קרה ומרווה עם בורקס תרד חם.

המשכנו למטבח ההודי שקיבלנו לטעום את הסמוסה ואת הבטטה ואדה וצ'אטני – שתי טעימות מהמטבח המפואר של תת היבשת ההודית. לאורך הסיור מלווים אותנו ריחות ומראות של מאפים עירקיים כמו עוגיות חָגִ'יבָּדַה, מנות מהמטבח הערבי כמו כנאפה וקדאיף, פיתות זעאתר, פטאייר ועוד.

כאמור, בשנים האחרונות התפתחו סיורים קולינריים בשוק כולל טעימות של מיטב סגנונות האוכל שנמכר בשוק רמלה. פרטים באתר www.goramla.com או דף הפייסבוק של תיירות רמלה

מוזיאון המשאיות והתובלה של תעבורה

בתום הביקור במרכז העיר רמלה ובדרכנו ללוד, נכנסו למוזיאון המאוד מיוחד הזה. בשנת 2009 הוקם ברמלה ע"י קבוצת תעבורה, מוזיאון ייחודי למשאיות. המוזיאון מוקדש לזכרו של בונדי, מיסד קבוצת תעבודה, שהיה ידיד אישי של אבי גדליה בר ז"ל, עוד מימי קום המדינה וראשית חיל ההנדסה. במוזיאון מוצגים החל ממשאיות ענק ועד משאיות קטנות יותר שלכולן יד סיפור והיסטוריה: בין המוצגים ישנן משאיות שהיו חלק ממערך התובלה הישראלי מדגמים משנת 1930 ועד 1960. משאיות שיוצרו בישראל במפעלי ההרכבה באשדוד, משאיות ענק לעבודות במחצבות עפר וכמובן טנדרים שנסעו בכבישי ארצנו משנת 1960 והלאה. הממצאים אותרו ונאספו למוזיאון המשאיות, שופצו במסגריות ובמוסכים של החברה באזור רמלה וכן בחיפה והובאו אל מתחם הפתוח שבאתר. פתוח בכל ימי השבוע והכניסה ללא תשלום. אטרקציה לילדים (וגם למבוגרים) היא הרשות החופשית לשבת מאחורי ההגה של חלק גדול מהמשאיות (אבל לא כולן) המוצגות במקום. פרטים באתר uבדף הפייסבוק וטל': 03-7563020

מוזיאון הפסיפס – לוד

בשנת 1996 התבצעו עבודות הרחבת רחוב החלוץ בכניסה הצפונית של העיר לוד. במסגרת העבודות נתגלה אתר ארכאולוגי יוצא דופן, והארכיאולוגית של רשות העתיקות מרים אבישר ז"ל הוזעקה עם צוותה לבצע חפירות הצלה. בהיעדר תקציב לשימור ופיתוח האתר לתצוגה לקהל הרחב, כוסה הפסיפס בתום החפירה. רק בשנת 2009 מצאה רשות העתיקות, תודות לתרומת קרן לאון לוי ושלבי וייט, נמצא תקציב שאפשר חשיפתו המחודשת של הפסיפס והוצאתו לצורך שימור, ובסוף התהליך להחזירו למקומו המקורי ולבנות מרכז ארכיאולוגי פתוח לקהל.

פסיפס לוד בן ה- 1700 שנים, נחשב לאחד מהיפים בעולם בכלל ובוודאי בין הפסיפסים המוכרים מהמאה 3-4 וחלקו זכה להיות מוצג אחר מקום של כבוד בגדולי המוזיאונים בעולם כמו המטרופוליטן של ניו יורק, הארמיטאז׳ של סנט פטרבורג, הלובר של פריז, אלטס מוזיאום של ברלין ועוד. לאחר תום בניית המוזיאון הוחזר הפסיפס בשלמותו לתצוגת קבע בלוד, ונפתח למבקרים.

פסיפס לוד המרהיב הוא למעשה רצפת אולם הטרקלין המפואר של ווילה של ככול הנראה סוחר דגים עשיר שגר בעיר. הווילה הייתה חלק משכונה של בתי עשירים שחיו בלוד בתקופה הרומית והתקופה הביזנטית. שטחו של הפסיפס 17 X 9 מטרים, והוא מורכב משטיחים צבעוניים שמתארים בפירוט דגים, יונקים, ציפורים, צמחים ואף אוניות של התקופה. יש לציין, שבניגוד לפסיפסים אחרים מאותה תקופה, לא מופיע בפסיפס לוד שום תיאור של בני אדם. במהלך הקמת המוזיאון, חשפה רשות העתיקות פסיפס צבעוני נוסף, שהיה חלק מחצר מבנה הווילה, אבל ניכר בו שהוא "סבל" מהיותו רצפה למשאות, סוסים, וכרכרות ומכך גם מצבו שאינו דומה לפסיפס של הטרקלין. גם את הפסיפס של החצר ניתן לראות בעת ביקור במוזיאון פסיפס לוד.

הפסיפס מוצג לקהל הרחב, ומאפשר לקהל המבקרים לראות ולחוות אותו מזוויות שונות, וכן ללמוד על ההיסטוריה והארכיאולוגיה של לוד ועל פעולות שימור הפסיפס, וכמובן, להתרשם מיופיו הייחודי. המרכז מחבר את תושבי השכונה והעיר עם המורשת התרבותית החשובה של עירם. מדובר בפרויקט ייחודי של הצגת ממצא ברמה העולמית באתרו המקורי, בתוך מבנה מודרני, שמכבד ומתקשר עם הווילה שבה שכן בעבר.

מרכז המבקרים נמצא בצפון מזרח העיר לוד, סמוך לכניסה מצומת גינתון. לצד תצוגת הקבע המוזיאון מציע פעילות לכל המשפחה החגים והחופשות, שבנוסף לביקור המרשים במוזיאון והפסיפס, הילדים יכולים להשתתף במשחק אינטראקטיבי – המירוץ לפסיפס. המשחק מחזיר את הילדים 1,700 שנה אחורה במנהרת הזמן. המשחק מתקיים כולו סביב המוצגים במוזיאון ומיועד לקבוצות ולמשפחות, ונותן הזדמנות להיחשף לסיפור של הפסיפס, הדמויות והסמלים המוצגים בו, מי הכין אותו, ומה הוא בכלל עושה בלוד.

כתובת: סטרומה 9, לוד. פרטים באתר www.lodmosaic.co.il או בטל': 08-6737794