כל מה שרציתם לדעת על תימין, רוזמרין, נענע וגם מתכון AI

שלושה צמחי תבלין נפוצים המשמשים במתכונים רבים במטבחים שונים בעולם וגם ברפואה העממית ||| שלושה צמחים שכבר אלפי שנים משמשים הן לרפואה וכיום בעיקר לשדרוג מאכלים ומשקאות ||| אין מטבח שלא משתמש בלפחות אחד או שנים מצמחי התבלין האלה והרבה ||| צמחים שקל לגדל בעציץ על אדן החלון וליהנות מהם כל ימות השנה – Farm to Table ||| כל הפרטים וגם מתכונים בהמשך…

נענע או מנטה Mentha

נענע הוא צמח רב-שנתי והעלים של הנענע ריחניים מאוד, ובעלי טעם מנטה מרענן. ישנם סוגים שונים של נענע, כמו נענע חריפה ונענע מתוקה.

השם מנטה לצמח מוזכר לראשונה ע"י פליניוס הזקן הרומאי Gaius Plinius Secundus במאה הראשונה, ושורש השם מהשם היווני Μίνθη. השם מנטה נגזר מהמיתולוגיה היוונית שם נימפת הנאיאדים מינת'ה Minthe, בתו של אל נהר התופת קוציטוס Kokytos Κωκυτός, הפכה לפילגש של האדס ᾍδης, אדון השאול ואל המתים. בקנאה, אשתו פֶּרְסֵפוֹנֵה Περσεφόνη.

התערבה והעבירה את מינת'ה לתוך גן מנטה, שיש הקוראים לה הדיוסמוס hedyosmos כלומר ריח מתוק. פּוּבְּלִיוּס אוֹבִידִיוּס נָאסוֹ Publius Ovidius Naso מזכיר בקצרה את מינת ואת השינוי שלה בידי פרספונה במטמורפוזות שלו, אבל לא מזכיר את הסיפור שמאחוריו. לפי אוֹפּיאנוס  Ὀππιανόςמינת'ה הייתה פילגשו של האדס לפני שחטף את פרספונה והתחתן, אבל הוא הניח אותה בצד לאחר שנסע לדרכו והתחתן עם מלכתו. לאחר מכן, היא תתפאר בכך שהיא עלתה ביופייה על פרספונה ושהאדס יחזור אליה בקרוב. בכעסה על חוצפה של הנימפה, אמה של פרספונה רמסה אותה, וכך יצא מהאדמה צמח הנענע.

אלפיים שנות מנטה

ביוון העתיקה, נענע שימשה בטקסי קבורה, יחד עם רוזמרין והדס, ולא רק כדי לקזז את ריח ריקבון המת. הנענע הייתה מרכיב במשקה השעורה המותסס שנקרא kykeon שהיה אנתאוגן הכנה חיוני למשתתפים בטכסי המיסתורין האלאוסיניים, שהציע תקווה בחיים שלאחר המוות עבור המשתתפים.

הנענע זכתה להערכה רבה בשל תכונותיה הארומטיות ויכולתה כתבלין המוציא את הטעם של מאכלים רבים. הנענע שימשה כתבלין מעורר תיאבון, להכנת בושם, שזורה בזרים, והיא הייתה תלויה בחדרים על מנת לשפר ולרענן את האוויר. זה גם נחשב כאפרודיזיאק רב עוצמה, ומכאן תפקידה של מינת להפוך למאהב של האדס. במקביל הוא שימש כאמצעי מניעה, שכן האמינו שצריכתו לפני קיום יחסי מין תמנע הריון. כך נתפסה המנטה, צמח סטריליות וכיריבה של דֵמֵטֵר Δημήτηρ, אלת הפוריות.

מנטה גדלה בגנים במשך זמן רב מאוד ובשנת 812 רשם קרל הגדול Charlemagne ארבעה סוגי נענע לגידול בגנים ברחבי האימפריה שלו: מנטה polei (Mentha pulegium), מנטה מים (Mentha aquatica), מנטה אוזן (Mentha spicata) ומנטה סוסים.

במהלך ימי הביניים, נענע תורבת רבות באירופה והשתמשו בה בצורות שונות, כולל תה, תרופות וחומרי טעם וריח. האמינו שיש לו סגולות רפואיות רבות, כגון הקלה על כאבי בטן, הלבנת שיניים וטיפול בתרופות שונות. נענע שימשה גם בטקסים דתיים ונחשבה לסמל סגולה.

הסוג Mentha הוגדר בשנת 1753 על ידי קרל לינאוס. רוב המינים הם מאזורים ממוזגים של חצי הכדור הצפוני הן באירואסיה והן בצפון אמריקה ורק מינים בודדים של מנטה מופיעים בחצי הכדור הדרומי ובאוסטרליה.

במאות ה-18 וה-19, גידול הנענע התרחב באופן משמעותי, במיוחד עם עליית הנענע, שהפכה לחומר טעם פופולרי לממתקים ולתרופות. השמנים האתריים המופקים מנענע, במיוחד שמן מנטה, הפכו למצרכים יקרי ערך בתעשיית התרופות והממתקים.

נענע ברפואה וגסטרונומיה

הנענע החריפה מציעה מגוון רחב של סגולות רפואיות, כולל תכונות אנטי-דלקתיות. היא עשירה בשמנים ארומטיים וטובה במיוחד לטיפול בבעיות במערכת העיכול ובמיוחד בטיפול בגזים ונפיחות. חליטה של עלי נענע חריפה יכולה לשמש באינהלציה, לחיטוי דרכי הנשימה. לצד כל אלה, נענע יכולה לסייע בטיפול במעי רגיז, כאבי מחזור ואפילו הקלה על תופעות הקיימות בהריון כמו בחילות וכאבי בטן. דרך הצריכה המומלצת היא כאמור בחליטה במינון רפואי של כפית או כף לכוס מים רותחים, מספר פעמים ביום.

הנענע משמשת בתיבול משקאות כמו תה, קוקטיילים או לימונדה, וכן בסלטים, קינוחים ותבשילים. היא נפוצה במטבח המזרח תיכוני. טעמה של הנענע מרענן וקריר, עם ניחוח ארומטי ואופייני.

נענע בכל בית

נענע הוא צמח פולשני, שמעדיף צל חלקי וקרקע לחה. שימו לב שנענע חריפה הוא צמח מתפשט ולכן רצוי מאוד לגדל אותו באדנית נפרדת בה יוכל להשתולל לבדו.

תימין או טימין או קוֹרָנִית Thymus

תימין הוא שיח קטן רב-שנתי בעל עלים קטנים וירוקים, והוא מייצר פרחים קטנים בצבעי ורוד, לבן או סגול. טעמו של התימין חזק ועשבוני, עם ניחוח מעט חריף וארומטי. התימין משמש רבות במטבח הצרפתי, הים-תיכוני והבריטי. הוא מתאים לתיבול בשר, דגים, ירקות ומרקים והוא מהווה מרכיב חשוב בתערובת התיבול של חבל פרובנס, צרפת אֶרְב דֶּה פּרוֹבַנְס  Herbes de Provence.

אלפי שנים של תימין

הקורנית הייתה מוכרת במטבח היהודי של תקופת המשנה והתלמוד ושמשה למאכל ולתיבול בשם קורנית או קורניתא. המצרים השתמשו בתימין במשחות ששימשו אותם כדי לחנוט את מתיהם. היוונים שרפו תימין מול מזבח האלים שלהם, בכיכרות ציבוריות ובבתים עשירים, מתוך אמונה שצמח זה הוא מקור לאומץ וכוח. התימין שימש גם כבושם מעורר שהם הכניסו לבתי המרחץ שלהם ואפילו משחו את גופם במשחת תימין. האגדה מספרת שפאריס Πάρις חטף את הֶלֵנָה Ἑλένη ושזו התחילה לבכות, כל דמעה שנשרה מעיניה לקרקע, הפכה לצמח תימין.

תאופרסטוס Θεόφραστος, ממשיכו של אריסטו, זיהה שני מינים של קורנית, האחד לבן, תרופתי ומאוד רך, ואילו הזן השני שחור, "שמשחית את האורגניזם ומעורר מרה".

הרומאים, שהפיצו אותו ברחבי אירופה, הכינו ממנו סוגים רבים של מוצרי קוסמטיקה כמו מי שירותים שאפילו בישמו את התחתונים שלהם, שלדעתם מאט את ההזדקנות. הרומאים גם השתמשו בו כדי לטהר את חדרי המחיה שלהם וכדי "לתת בושם למאכלי הגבינה וליקרים" שלא הריחו כל-כך טוב.

קורנית היתה לסמל האומץ בימי הביניים, במיוחד במהלך מסעי הצלב. הנשים רקמו לאבירים לפני שיצאו לדרך, דבורים שעפו ליד ענף טימין כסגולה לחזרתם לחיקן. מכשפות הכינו שיקוי אהבה בין היתר מפרחי טימין וענפי תימין הונחו מתחת לכריות כדי לגרש סיוטים ודיכאון ולשפר השינה. נהוג גם להניח זרי ענפי תימין על ארונות קבורה במהלך הלוויות, במחשבה שהוא יקל על המעבר לחיי העולם הבא.

תימין ברפואה וגסטרונומיה

טימין משמש כחומר טעם בבישול וכצמח מרפא, בתה צמחים או אפילו בסוכריות הריקולה Ricola השווצריות. ישנם זנים רבים של תימין כשהשימוש הרפואי המקובל הינו בזן שנקרא בת-קורנית, שהוא צמח תבלין עשיר בשמנים אתריים ומכיל גם נוגדי חמצון. ברפואה העממית התימין ידוע כבעל תכונות אנטי-בקטריאליות ואנטי-דלקתיות ומצוין לחיזוק המערכת החיסונית וכן לטיפול בבעיות נשימה וגודש. הוא מכייח מצוין ומומלץ לשתות חליטה שלו כמו תה.

קורנית נחשב לצמח של פרובנס, כלומר צמח תבלינים בשימוש נרחב במיוחד במטבח הפרובנסלי והכפרי. יחד עם עלה דפנה, פטרוזיליה, רוזמרין ואורגנו, הוא חלק מהבּוּקֵה גַרְנִי או בּוּקֵה גַארְנִי bouquet garni שמשפר מתכוני בשר רבים ברוטב. זהו גם אחד המרכיבים העיקריים בתערובת הזעתר הנפוצה כל כך במחוזותינו. בפרובאנס, טימין עם הניחוחות האופייניים שלו נקראה גם פאריגולה Farigoule והוא מרכיב מרכזי במטבח והבישול הפרובינסאלי.

התימין ידוע כמחטא ומשמש בהרכב של איגו בולידו Aigo boulido – סוג מרק צרפתי פשוט הידוע גם כתרופה (כמו מרק העוף היהודי). מאז שנת 2018, התימין של פרובנס נהנה מהגנה חוקית של השם תימין של פרובנס IGP Thym de Provence

תימין בכל בית

התימין הוא צמח עמיד שמעדיף שמש מלאה וקרקע מנוקזת היטב ועל כן קל לגדלו גם בעציץ בכל מרפסת ביתית.

רוזמרין או מרווה רוזמרינית Rosemary

רוזמרין הוא שיח ירוק-עד בעל עלים צרים וארוכים, דמויי מחטים, ופרחים בצבעי כחול, ורוד או לבן ויש לו ארומה וטעם חזק דמוי אורן. הוא פופולרי בבישול איטלקי וים תיכוני. בכמות המשמשת בדרך כלל לתיבול מזול (ענף או כפית עלים מיובשים) אין לרוזמרין ערך תזונתי. תמצית רוזמרין הוכחה כמשפרת את חיי המדף ויציבות של שמנים עשירים באומגה 3 הנוטים להתעפש. רוזמרין הוא גם צמח אנטי-מיקרוביאלי יעיל.

שמן רוזמרין משמש למטרות של בשמים ריחניים לגוף או לפליטת ארומה לחדר. הוא גם נשרף כקטורת, ומשמש ביצור שמפו ומוצרי ניקוי.

על פי הסברה, שם הצמח מקורו במילים הלטיניות Ros שמשמעותו טל ו-Marinus  שמשמעותו ים, בשל פרחיו התכולים המזכירים את הים, או בשל העובדה שלעיתים קרובות הוא גדל ליד הים. גרסה אחרת לשם היא אגדה נוצרית מספרת שבעת בריחתה של מריה, אמו של ישוע, היא התרעננה מענפי הרוזמרין ופרחיו הלבנים הפכו למחרת לתכולים. מכאן על פי המסופר, השתנה השם לוורד מרים Rose Mary.

אלפי שנים של רוזמרין

האזכור הראשון לרוזמרין נמצא על לוחות אבן בכתב יתדות מצרי כבר בשנת 5000 לפנה"ס, ולאחר מכן השתמשו בו המצרים לחניטת גופות החל משנת 3500 לפנה"ס. אין אזכור נוסף לרוזמרין עד היוונים והרומאים העתיקים. פליניוס הזקן (23–79 לספירה) כתב על כך ב-The Natural History, וכך גם פדניוס דיוסקורידס Pedanius Dioscorides בן המאה הראשונה לספירה, שהיה בן היתר בוטנאי יווני כתב על רוזמרין בכתיבתו המפורסמת ביותר על עניינים רפואיים De Materia Medica, אחד מספרי הצמחים המשפיעים ביותר בהיסטוריה.

מאוחר יותר הצמח עשה את דרכו מזרחה לסין והתאזרח שם כבר בשנת 220 לספירה, בתקופת שושלת האן המאוחרת. רוזמרין הגיע לאנגליה בתאריך לא ידוע, אם כי סביר להניח שהרומאים הביאו אותה כשפלשו לבריטניה בשנת 43 לספירה. למרות זאת, אין רישומים המכילים רוזמרין בבריטניה עד המאה ה-8 לספירה. אזכור זה היה במסמך שנזקף מאוחר יותר לזכותו של קרל הגדול Charlemagne, אשר קידם את השימוש הכללי בעשבי תיבול והורה לגדל רוזמרין במיוחד בגנים ובחוות נזירים.

אין תיעוד נוסף של רוזמרין בבריטניה עד שנת 1338, אז נשלחו ייחורים למלכה פיליפה מאנו  Philippe de Hainautעל ידי אמה, הרוזנת ז'אן Joan of Valois מהיינו Hainaut. הוא כלל מכתב שתיאר את סגולותיו של הרוזמרין ועשבי תיבול נוספים שליוו את המתנה. את כתב היד המקורי ניתן למצוא במוזיאון הבריטי. המתנה ניטעה אז בגן של הארמון הישן של וסטמינסטר.

מאז, ניתן למצוא רוזמרין ברוב טקסטים של צמחי מרפא באנגלית, והוא נמצא בשימוש נרחב למטרות רפואיות וקולינריות. מי הונגריה Eau de la Reine de Hongary, המתוארך למאה ה-14, היו אחד הבשמים הראשונים על בסיס אלכוהול באירופה, ויוצרו בעיקר מרוזמרין מזוקק.

רוזמרין הגיעה לעולם החדש שביבשת אמריקה עם המתיישבים המוקדמים באירופה רק בתחילת המאה ה-17, ועד מהרה הופצה לדרום אמריקה ומשם לרחבי תבל.

רוזמרין באמנות

רוזמרין נחשב לקדוש למצרים הקדמונים, לרומאים וליוונים. בדון קיחוטה (חלק ראשון, פרק XVII), הגיבור הבדיוני משתמש ברוזמרין במתכון שלו כנגד הפיארברה Fierabras.

הצמח שימש כסמל לזיכרון במהלך הנצחת מלחמה והלוויות באירופה ובאוסטרליה. אבלים היו משליכים אותו לקברים כסמל לזיכרון המתים. באוסטרליה, ענפים של רוזמרין משמשים ביום ANZAC ולפעמים יום הזיכרון כדי לסמן זיכרון לחללי חייל אנז"ק כי רוזמרין גדל בר בחצי האי גליפולי, שם נהרגו אוסטרלים רבים במהלך מלחמת העולם הראשונה.

כמה מחזות שייקספיר מתייחסים לשימוש ברוזמרין בטקסי קבורה או זיכרון. בהמלט של שייקספיר, אופליה אומרת: There's rosemary, that's for remembrance. Pray you, love, remember. במחזה שייקספירי אחר, אגדת חורף  The Winter's Taleשם פרדיטה Perdita מדברת על Rosemary and Rue. במחזה רומיאו ויוליה, האח לורנס Friar Lawrence  מזהיר את בני הבית של קפולט Capulet בגברים בזו הלשון: stick your rosemary on this fair corse, and as the custom is…

רוזמרין חשוב מאוד בתרבות השוואבית של הדנובה בשימוש להטבלה, חתונות, קבורה ופסטיבלים כמו למשל, תפוח-עץ ובו ענף רוזמרין הוא חלק חשוב במנהגי חגיגות הקירשווייה Kirchweih celebrations ביום ראשון השלישי של אוקטובר.

רוזמרין ברפואה וגסטרונומיה

צמח או שמן רוזמרין שימשו ברפואה העממית מתוך אמונה שעשויות להיות לו השפעות רפואיות. ברפואה העממית משתמשים ברוזמרין לשיפור הזיכרון, טיפול בכאבי ראש, וחיזוק מערכת העיכול, שיפור זרימת הדם בגוף, שיפור תפקודים קוגניטיביים, הפגת גזים והרגעת עוויתות. חלק גדול מהפעילות הרפואית של הרוזמרין מגיעה מתכולה גבוהה של מספר שמנים אתריים שנמצאים בעלים שלו והוא מתאים במיוחד לאנשים הסובלים מקור, תשישות וחולשה.

עלי רוזמרין משמשים כחומר טעם במזונות כגון מלית וטלה צלוי, בקר, עוף והודו. עלים טריים או יבשים משמשים במטבח הים תיכוני המסורתי. יש להם טעם מר, עפיצות וארומה אופיינית המשלימה מאכלים מבושלים רבים. ניתן להכין תה צמחים מהעלים. בצלייה עם בשר או ירקות, העלים מעניקים ארומה דמוית חרדל עם ניחוח נוסף של עץ חרוך המתאים היטב למאכלי ברביקיו. רוזמרין משמש גם להכנת שמן זית ארומטי.

רוזמרין בכל בית

רוזמרין הוא צמח עמיד, שמעדיף שמש מלאה וקרקע מנוקזת היטב על כן לא להשקות יותר מידי.

מתכון: סלט עם נענע ורוזמרין

מצרכים

• 10 עלי חסה שטופים וקרועים
• 10 עגבניות שרי, חצויות
• 2 מלפפון, חתוך לקוביות
• 1 בצל סגול, חתוך לטבעות דקות
• קובץ עלי נענע טרייה, קצוצה
• 2-3 ענפי רוזמרין טרי, העלים בלבד קצוצים
• 1 לימון, המיץ בלבד
• שמן זית
• מלח
• פִּלְפֵּל שחור גרוס

שלבי הכנה

1. בקערה גדולה מערבבים את כל הירקות החתוכים
2. מוסיפים את הנענע והרוזמרין הקצוצים, מיץ לימון, שמן זית, מלח ופלפל שחור לפי הטעם ומערבבים היטב עד שהירקות מצופים היטב ברוטב
3. מגישים מיד, או מקררים לשעה לפני ההגשה

שדרוגים

• ניתן להוסיף לסלט גבינות כמו צפתית, בולגרית, פטה או גבינת עיזים, להעשרת הטעם
• ניתן להוסיף אגוזי מלך קצוצים או שקדים שיהיו תוספת נהדרת לסלט
• אפשר להוסיף תפוח-עץ ירוק מגורד או אגס ירוק חתוך לקוביות, שיוסיפו מתיקות ורעננות לסלט.
• במקום מיץ לימון ושמן זית, ניתן להכין רוטב ויניגרט ביתי עם חרדל, דבש ומיץ לימון.

גרסאות נוספות לסלט

• סלט פסטה: הוסיפו לפסטה מבושלת קרה, את סלט הירקות, התבלינים והרוטב.
• סלט קינואה: החליפו את החסה בקינואה מבושלת.
• סלט עֲדָשִים: הוסיפו עדשים שחורות מבושלות לסלט הירקות.

מתכון: אנטיפסטי ירקות עם תימין, נענע ואורגנו

מצרכים

• 2 פִּלְפֵּלים מכל צבע, חתוכים לרצועות בעובי 2-3 ס"מ
• 2 קישואים בינוניים חתוכים לטבעות
• 1 חציל פרוס ומומלח
• 3 בצל סגול חתוכים לפלחים
• 8 שיני שום קלופים
• תימין
• נענע
• אורגנו
• מלח
• פִּלְפֵּל
• שמן זית
• 1 לימון, המיץ בלבד
• חומץ בלסמי

שלבי הכנה

1. מחממים תנור ל- 200 מעלות ומשמנים 3 מגשי אפייה בינוניות
2. במגש הראשון מסדרים את רצועות הפלפלים עם הקליפה כלפי מעלה
3. מפזרים מעל את הבצל החתוך ומזליפים בעדינות שמן זית וזורים מלח ופלפל
4. מניחים כמה ענפים של תימין ואורגנו מעל ומטפטפים על הכול מעט חומץ בלסמי
5. מכניסים לתנור החם עד שהפלפלים מתחילים להשחים
6. במגש השני מסדרים את הקישואים
7. מזליפים מעט שמן זית ומכניסים לתנור החם
8. כשהקישואים משחימים, אבל לא יהיו רכים מדי, מעבירים אותם לקערה
9. מוסיפים עלי נענע קצוצים ומפזרים מלח, פלפל ושמן זית לפי הטעם ומערבבים
10. שוטפים את פרוסות החציל מהמלח
11. במגש השלישי מסדרים את החצילים ומורחים עליהם שמן זית וזורים מלח ופלפל
12. מניחים על החצילים כמה ענפי תימין ואורגנו ומכניסים לתנור
13. אופים את החצילים עד שהחצילים משחימים מעט. הופכים אותם ומכניסים שוב כדי שגם הצד השני ישחים
14. מוציאים את כל המגשים ומסדרים יפה את האנטיפסטי על צלחת הגשה.

מתכון: מעורב ירקות צלויים בעשבי תיבול של השף AI

מתכון זה מציג את הטעמים של שלושת עשבי התיבול תוך יצירת מנה צמחונית טעימה ובריאה. הטימין והרוזמרין מספקים תווים מלוחים, בעוד הנענע מוסיפה מגע מרענן.

מצרכים (1 מנה)

• 2 פִּלְפֵּל
• 1 קישוא
• 1 חציל
• 10-12 עגבניות שרי
• 1 קולורבי
• 2 כפות שמן זית
• 1 כפית עלי טימין טריים
• 1 כפית רוזמרין טרי, קצוץ
• 1 כפית עלי נענע טריים, קצוצים
• מלח
• פִּלְפֵּל

שלבי הכנה

• 1. מחממים תנור ל- 200 מעלות ומשמנים תבנית אפייה
  2. חותכים את הירקות לחתיכות בגודל ביס ללא הגרעינים ומעבירים לקערה גדולה
  3. מוסיפים לקערת הירקות את שמן זית, טימין, רוזמרין, נענע, מלח ופלפל
  4. מפזרים את הירקות על תבנית האפייה בשכבה אחת
  5. צולים במשך 20-25 דקות תוך ערבוב באמצע עד שהירקות רכים ומשחימים קלות
  6. מגישים חם כתוספת או לצד קינואה או פסטה

אהבתם? ספרו לנו בתגובות למטה. בתיאבון Good Appetite

רוצים להגדיל או להקטין הכמות? אוהבים ורגילים למידות אחרות? כנסו לקישור שיעזור לכם…