טיול חורף עם הרבה אור ותרבות ||| אירוח מפנק במרכז ירושלים במלון בת שבע ||| ביקור אצל שני בתים מארחים בעין כרם ||| מסעדה מפתיע ושווה בלב העיר ||| מנזר המצלבה בין כותאיסי וירושלים ובין תמר לשותא ||| ביקור במוזיאון ישראל ובמוזיאון ידידי ציון ||| כל הפרטים והחוויות בהמשך…
הבית העתיק בעין כרם
תחנתנו הראשונה היתה בעין כרם, שהיא תמיד הכניסה המועדפת עלינו במקום להזדחל בפקקי התנועה בכביש 1 בואך ירושלים. קיבלה את פנינו בביתה, שושנה קרבסי שבדיוק בהגיענו, יצאו אחרוני המבקרים מקבוצה גדולה של גמלאים מטיילים שבאו לשמוע ולראות את מה שיש לשושנה לספר.
ביתה של משפחת קרבסי הוא בית רחב מידות ונחשב לבית העתיק ביותר בשכונה / כפר, ובמרתף הקטן של הבית, נמצאו שרידי גת שבכינו בו יין בימים עברו.
שושנה, שהיתה עד לפני עשור שנים מורה לערבית, עשתה שינוי ויחד עם בעלה רכשו את הבית הענק שיש בו חללים רבים ומדרגות מוליכות לכל מקום כמו מבוך, ורק דרי הבית מכירים היטב. כחלק מהשינוי שלא לומר המהפך בחייה, החלה שושנה לכתוב שירה וסיפורי ילדים כמו "משפחה עם חיות וגם קצת בעיות" או "חתול זה לא כלב" ועוד, שחלקם אף יצאו לאור בספרים שניתן לרכוש בעת הביקור במקום, וחלק מהשירים כתובים על שילוט הרחוב בעין כרם.
נפלאות עין כרם
שושנה קרבסי מספרת על יזמה שהיתה בעידוד המתנ"ס המקומי והעיריה, לאגד 25 נשים בעין כרם ללמוד וליישם תיירות באירוח ביתי ואישי. כראשונה במיזם הצליחה שושנה לאגד את הנשים הראשונות שלא ידעו אפילו את הכוח והסוד החבוי אצלן בבית. כולן למדו בקורס איך לייחד ולפתוח צוהר לעולמן, הן לישראלים והן לתיירים מחו"ל. כך יכולים המבקרים ללמוד על עין כרם ובעיקר על האוכל, המלאכות או האמנות שלכל אחת היה יד ותשוקה להן.
לדברי קרבסי יש בעין כרם היצע של צימרים כולל חדרי אירוח במנזר יוחנן ובשני המנזרי נשים שבעין כרם. שושנה מזמינה ואומרת: "בואו לחוות את עין כרם כפי שמעולם לא חוויתם, שילוב של פנים וחוץ בעין כרם הפסטורלית לצד אירוח בוטיקי ביתי בבתיה העתיקים של עין כרם עם שלל מארחות, כשבכל בית מצפה לכם חוויה אותנטית". בקיצור, אווירת טוסקנה ופרובאנס כאן בירושלים.
אחרי טעימה של מרקחת הריבה ששושנה מכינה מפירות העונה תחת השם שושנת עין כרם, יצאנו לגינת הבית ובו יש בקתת עץ קטנה שממש כמו נלקחה מהאגדות. בבקתה הקימה שושנה את בוטיק הריבות הכפרי ובו היא מציעה עשרות טעמי ריבה, רטבים ומתבלים. הבוטיק מתמחה בריבות מסורתיות לצד ריבות אירופאיות, גולת הכותרת (תרתי משמע) היא ריבת ורדים על פי מתכון סודי. בבוטיק מועסקת גם בתה של שושנה – שיר, בעלת צרכים מיוחדים שתשמח לשרת אתכם.
לתיאום ביקור ולשמוע על מגוון ההצעות שבאמתחתה של שושנה (מסיבת האהבה של סולטנה, סיור בעין כרם, שיח ספרותי עם המשוררת שושנה קרבסי או ספריה) באתר… או בטל': 050-2452800
מלון הבוטיק בת שבע ירושלים
Location, Location, Location – אין כמו מלון טוב במיקום מצויין על מנת ליהנות מביקור עירוני. בת שבע ממוקם בלב ההיסטוריה הירושלמית, בין רחוב קינג ג'ורג' ושמואל הנגיד ובמרחק דקות הליכה לגן העצמאות, שדרות ממילא, כיכר החתולות והמרכז בילויי הלילה סביבה, מוזיאונים ועוד.
הגענו למלון בשעות אחה"צ המאוחרות והתמקמנו בסוויטת Executive בקומה ה-8. סוויטה גדולה ומרווחת שכוללת אזור ישיבה נפרד, חדר רחצה מרווח עם אמבטיה ומקלחת שהשירותים בחדר נפרד, חלל הסוויטה גדול במיוחד ובו גם מקרר ופינת קפה. גולת הכותרת מבחינתי היא הנוף המרהיב שצופה לכיוון מזרח – גן העצמאות, העיר העתיקה והר הצופים בואך מדבר יהודה.
למדתי שבמלון 79 חדרים שכולם פונים לנוף ירושלמי היסטורי, והקונספט העיצובי של המלון עוצר רגע בזמן בעיר שההיסטוריה שלה מדברת לכל כך הרבה תרבויות ודתות בעולם הגדול. לא פחות חשוב לדעת זו החנייה שיש לבאי המלון בצמוד למלון – מצרך חיוני במרכז העיר.
אחרי מנוחה קצרה בסוויטה המרווחת יצאנו לבילוי וסיור ערב צבעוני ומבטיח.
אורות החורף Winter Lights – הגן הבוטני
פסטיבל אורות החורף בגן הבוטני נערך כל שנה מחג האורות ועד סוף ינואר. שילבנו את הטיול שלנו בירושלים, עם ביקור בגן הבוטני האוניברסיטאי, גבעת רם. כבר מרחוק רואים את התאורה הצבעונית בין השיחים והעצים שבגן אבל אין כמו להלך בשבילים המסומנים הפרושים על פני שטח של 14 דונם, בצינת הלילה הירושלמי, ממש כמו חו"ל.
בכניסה למתחם הגן המואר, ממתינות 3 פיות מוארות שילדים רבים מזהים ומצטלמים איתן. לאורך שבילי הגן תאורה עוצרת נשימה ומוצגת בין ועל עצים, שיחים וכך מטיילים ועולים לשביל העליון וממנו נשקף האגם המואר בשלל צבעים.
התאורה מגוונת עם דמויות של איילים, פרפרים, פרחים ואלמנטים כמו שורת תווים או לב אדום ועוד הפתעות. לאורך המסלול עשרות עמדות צילום סלפי שצובאים עליהן צעירים ובעיקר צעירות רבות.
חשוב לדעת שהגן הבוטני האוניברסיטאי גבעת רם ירושלים. שעות הפעילות ראשון-חמישי בשעות 17:00-21:30 ומוצ"ש 18:00-21:30. פרטים והזמנת כרטיסים מראש בימות 6226* ובאתר (מספר הכרטיסים מוגבל).
לאחר מצג האורות המקסים שמנו פעמינו למסעדה מפתיעה בלב הבירה – דולפין ים.
דולפין ים בירושלים
כשנאמר לי לבוא למסעדת פירות ים ודגים בלב ירושלים, לא האמנתי למשמע אזני. האמנם? וזו גם היתה שאלתי הראשונה ליהונתן, הבעלים המנצח על המלאכה – כיצד מצליחה מסעדה לא כשרה, לחיות בשלום ולשגשג כל כך הרבה שנים, בלב עיר הקודש. תשובתו של יהונתן היתה סיפורה של המסעדה שנוסדה מיד אחרי מלחמת ששת הימים, אי שם בשנת 1967 כשותפות יהודית ערבית בימים אחרים וזמן אחר. המסעדה היתה סמוך למוזיאון רוקפלר ברחוב הארון א רשיד. לימים השותפות בין האחים בני ושרגא רוזנצוויג עם משפחת חדאד ממזרח ירושלים התפרקה והמסעדה עברה מקום אבל התפריט ורוח הסובלנות נשארו עד היום. גם דרכיהם של האחים בני וצ'ופי רוזנצוויג נפרדו ובני פתח את בני דגים עליה כתבנו בעבר. יהונתן המנצח על המלאכה הפך מברמן למנהל ובהמשך לשותף של צ'ופי שנפטר בשיבה טובה והיום ילדיו שותפים עם יהונתן, במסעדה שעברה רק לאחרונה שיפוץ ושדרוג חזותי שניכר מיד עם הכניסה למסעדה.
פתיחת שולחן
התחלנו עם מנת הפתיחה שכוללת: סלסה של עגבניות, שמן זית, אורגנו טרי | טחינה וצנוברים קלויים | ממרח שום ממכר | זיתים מיקס דולפין | החריפים של דולפין – פלפל שלם חריף מטוגן, אריסה טוניסאית, סחוג | איקרה ביתית בשילוב בצל סגול קצוץ. כל זה מגיע עם פוקצ'ה של הבית שמרוחה בשמן זית, מלח ים ומרווה יבשה (46 שקלים). מנה כיפית להתחיל את הארוחה מבלי להתמלא. שילוב טעמים מושלם. פתיחת השולחן לוותה בכוס בירה צוננת וטרייה לי ולזוגתי, שנדי ביחס בירה-UP7 כפי שביקשה. תפריט היינות של דולפין ים מכובד ומכבד עם כמה יינות נדירים בהחלט.
עיקריות
אני בחרתי במיקס פירות ים שכולל שרימפס, קלמארי, מולים, סרטנים כחולים ברוטב יין לבן ושום (146 שקלים). מה כבר יכול דייג לבקש? שילוב מדהים של כל מה שיש לים להציע לאוהבי פירות ים. כל ביס טוב יותר מקודמו. הרוטב עשוי כך שמשאיר מקום לטעמי בשר השרימפס או המולים או קלמארי.
אביבה זוגתי בחרה בפורל על הגריל, שמוגש פרוש בלוויית תפוחי אדמה אפויים. הדג גדול ועשוי היטב אבל היה מאתגר לזוגתי שלא אמונה על האנטומיה של הדג.
לפני שעברנו לקינוחים, יהונתן הציע לי מנה מיוחדת של שרימפס חריף עם אננס. וואו. שרימפס שטעמי החריפות מכוסים עם כל ביס של אננס ורוטב. נסו ולא תתאכזבו.
קינוח
אחרי מנות גדולות ושוות כל כך הסתפקנו במנת קינוח אחת של עוגת תפוחים ביתי (42 שקלים) שווה לסיום ערב מהנה ומפתיע במרכז העיר הקדושה.
סיכום
ממש בכניסה למדרחוב שמעון בן שטח המשודרג וסמוך לכיכר החתולות, נמצאת מסעדת דולפין ים שכשמה כן היא – מתמחה במאכלי ים – דגים ופירות ים, אבל מגישה גם בשרים ועוד מהמטבח המודרני בהתאם לעונות השנה. באווירה בתוך המסעדה, שביום שביקרנו בו, היתה מלאה בתיירים, שמחפשים אוכל טוב וגם ישראלים שמחפשים גם משהו אחר בירושלים. מומלץ לאכול כאן בזכות האוכל אבל גם בזכות האווירה והמיקום, בלב העניינים.
מסעדת דולפין ים שמעון בן שטח 9, ירושלים לפרטים והזמנות seadolphin.co.il טל': 02-6232272.
יצאנו מדולפין ים לטיול קטן בסביבה, והופענו לראות מצגת אורקולית שמוקרנת על דופן מוזיאון ידידי ציון, שבו נבקר מחר.
ארוחת בוקר במלון בת שבע
לאחר הזריחה שתמיד מפתיעה ומרגשת, כשכדור השמש האדומה צהובה עולה מעל הר הזיתים ומדבר יהודה, עלינו לגג המלון, שם יש פינות ישיבה המשקיפות לנוף הירושלמי, וגם ג'קוזי לאוהבי המים. בימי קיץ זה בהחלט מקום שווה להעביר בו כמה שעות בלב הבירה. כמו כן יש במלון חדר כושר ואפילו טרקלין עסקים צנוע ושקט. לאחר שנהנינו מאוויר הפסגות בקומה התשיעית, ירדנו למסעדה בה מוגשת ארוחת בוקר מגוונת ועשירה, עם מיטב הסלטים, דברי מאפה, פירות וכל טוב.
מוזיאון ישראל: סיגלית לנדאו: הים הבוער ועוד
אחד מהמוסדות התרבות המרכזיים בירושלים הוא מוזיאון ישראל, שבימים אלה (ועד יוני 2023) מוצגות בו תערוכות חדשות ומסקרנת מכולם היא תערוכת יחיד של האמנית הרב תחומית סיגלית לנדאו, שמציינת 20 שנות עבודה בים המלח. סיפרנו על לנדאו שמציגה במלון אלמא מספר עבודות אבל כאן זו תערוכה גדולה. בתערוכה הים בוער השתמשה לנדאו ברשתות דייג מנמל יפו שהוטבלו בים המלח, אבטיחים מתוקים השטים במים המלוחים, אבן שנזרקת מצד אחד של הים לצידו האחר ועוד. ים המוות הוא מקור השראה עבורה, מקור של אנרגיה חיה ויצירתיות. ממעמקיו לנדאו מעלה עבודות רבות יופי הנוגעות ביחסים שבין חיים למוות, פצע למרפא והרס לתקווה. המקום הנמוך בעולם הוא הבמה ליצירותיה שהן מונומנטליות אך אינטימיות במהותן. התערוכה מזמינה את המבקרים לצלול בים זה אל מסע מרהיב ועוצמתי.
ים המלח הוא ים בוער: הים וסביבותיו בוערים מהחורבן הקדום של סדום ועמורה וכיום הוא מצוי בעיצומו של אסון; יבושו בידי האדם. שלא כמו הים התיכון שפתוח למערב, ים המלח מכונס בעצמו, לכוד בין שני חלקי ארץ מדבריים. לנדאו רואה בו אזור לימינלי, של מפתן, ואתר של גלגול ושינוי צורה פיזי ונפשי. חלק מרכזי בתערוכה מוקדש למיצבים הבנויים מחפצים אוטוביוגרפיים ואלגוריים, אשר שוקעו במי הים במעין טקס הטבלה מקומי ורוחני. עם חלוף הזמן המלח מתגבש על פניהם והם עוטים כסות טבעית, כמו היו פריטי ארכיאולוגיה עכשוויים – פריטים, שהיו שימושיים ועתה הם על-זמניים, נצחיים. הגבישים המנצנצים דומים לשלג המכסה את נופי אירופה של אבותיה, רחוקים מנופי מדבר יהודה שהם זירת פעולתה.
לנדאו שולחת יד אל העבר הרחוק ואל ההווה במקביל. יצירתה בים המלח מתייחסת למיתוסים קדומים, להיסטוריה עתיקה ולצורות ארכיטיפיות, ובו בזמן יוצרת גשר אל הכאן והעכשיו – אל הגופני, האישי, האקולוגי והפוליטי. חלק מיוחד בתערוכה מוקדש לרעיון הגשר מעל ים המלח שהיא מתכננת מזה כעשור: בחדר ישיבות מיוחד דנה קבוצה של אנשים בהקמת גשר זה. טרילוגיית וידאו חדשה המוצגת בחלקה האחרון של התערוכה עוסקת באפשרות של חציית הגבול והמעבר בין שני צידי הים.
סיגלית לנדאו: ״לאחר שנים של יצירה בים המלח הבנתי עד כמה הים הזה יכול להיות מקום של מפגש והזדמנות נדירה ויחידה במינה למימוש שותפות הגורל, בגבולות הנזילים, מתוך סכנת המחסור במים והתלות ההדדית: הטרגדיה האקולוגית מוטלת על כתפינו ועל כתפי שכנינו כאחד״.
״מצאתי חופש בעשייה מחוץ לסטודיו, מחוץ לתהליכי היצירה הרגילים. יצירה בים היא עבורי דילוג מעל העולם המתורבת אל אקס-טריטוריה – אל מערכת יפה ונוקשה שמכפיפה אותנו למחזוריות של הטבע וגם לאירועים בלתי צפויים ובלתי נשלטים. בקיץ הכבשן הוא לא אנושי, והעבודה בחום משבשת את שיקול הדעת… יש צד מזוכיסטי בכמה מתהליכי העבודה, שמתחיל מהרגע שיוצאים באישון לילה מהסטודיו בתל אביב לכיוון דרום מזרח. ההקשרים הציוניים והמיתיים – מצדה, בית הערבה, קומראן, סדום – הם חלק מהנרטיב הישראלי. אצלי הם הפכו לממשות, אולי מפני שכילדה ראיתי בהם כמו צו אישי. אני רואה ביצירותיי גם קינה על ים שהולך ונכחד וגוף העבודה שלי הוא מזכרת ממנו״.
תערוכה נוספת במוזיאון היא "שכבה מופרעת: אמנות עכשווית מאת זוהר גוטסמן באגף לארכיאולוגיה". זה מסע אחר באולמותיו של האגף לארכיאולוגיה שמארח בפעם הראשונה תערוכה של אמנות עכשווית: "שכבה מופרעת" של האמן זוהר גוטסמן, מייצרת דיאלוג עם המוצגים הארכיאולוגיים דרך הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים. מעבר לדמיונם החומרי והסגנוני למוצגים הארכיאולוגיים, מציעים הפסלים גם אמירה אישית – בביקורת נוקבת או בהומור מושחז – על התקופה שבה אנו חיים כעת. הם עוסקים בטבע האדם, על צרכיו ויצריו הקמאיים ועם החולשות הטבועות בו, וגם במושגים תוך אמנותיים כגון: העתקה, שחזור וניכוס תרבותי.
ב"שכבה מופרעת" מתערב זוהר גוטסמן בתצוגת הקבע של האגף לארכיאולוגיה, מציב בחלליה השונים שבעה פסלים עכשוויים, ומציע קריאה חדשה של התצוגה. קריאה, שמשבשת את רצף הזמן הליניארי שהתצוגה בנויה לפיו, מסירה את החיץ בין תקופות, תכנים ושיטות עבודה, וכך מרחיבה את גבולות השיח על ארכאולוגיה, היסטוריה ותולדות האמנות. שם התערוכה מאזכר מצב שקורה לעיתים באתר ארכאולוגי שבו פריטים משכבה היסטורית אחת מתגלים בשכבה היסטורית אחרת ועלולים לשבש את פענוחה.
אהבתו הגדולה של גוטסמן לארכאולוגיה והתפעמותו מן האוסף העשיר והייחודי של מוזיאון ישראל הן שהולידו לפני שנים אחדות את תחילתו של מסע מרתק, שהגיע עתה, עם הצגת התערוכה, אל שיאו. הפסלים גדולי הממדים, שנוצרו במיוחד למקום, הם תוצאה של מחקר חומרי ורעיוני של פריטי האוסף, של שהות בחללי התצוגה והתבוננות במוצגים ושל דו-שיח פורה עם אוצרי האגף. אופי התצוגה והנרטיבים השזורים בה הציתו את דמיונו של גוטסמן ואת רצונו לייצר מבט חדש ורענן על האוסף המוכר. כל פסל בתערוכתו מגיב על מוצג מסוים או על כמה מוצגים שהוא מצא בהם עניין מיוחד ועורך דיאלוג עם הקשריהם ההיסטוריים והתרבותיים ועם סגנונם, האיקונוגרפיה שלהם ושימושיהם השונים.
גוטסמן מתמקד בעשייתנו האמנותית בפיסול ובמיצב, מפרק ובוחן את המדיומים האלה ונשמך על ידע נרחב. בתוך כך הוא נדרש לסוגיות של איזון, ממדים, צורות ומשקל, מערבל במכוון רעיונות ונרטיבים עתיקים וחדשים, מעמת את ההיסטורי עם העכשווי ואת היומיומי עם הנשגב. בעבודותיו הוא נוקט טכניקות ממורשת הפיסול העתיק ומפסל באבן, שיש, עץ ועצם, המתכתבים עם החפצים הארכיאולוגיים, כדי להעצים את הדמיון (וגם את השוני) בין הזמנים. לצד אחלה הוא משלב גם טכניקות וחומרים עדכניים שמשמשים באמנות עכשווית. פסליו שופעים סתירות פנימיות ולעיתים גם פרדוקסים אבסורדיים, המערערים על מהות הפסל עצמו וחותרים תחת מוסכמות הקאנון האמנותי.
ב"שכבה מופרעת" הוא נוטל לעצמו חירות לפרום את הנרטיב המובנה של תצוגת הקבע, ויוצר פסלים היברידיים על זמניים שאוצרים בתוכם חיבורים אלכימיים ואנכרוניסטיים. הפסלים עומדים בזכות עצמם ובה-בעת מתייחסים למוצגים שהם שולבו ביניהם, כאילו היו ממצאים ארכאולוגיים. מבט נוסף, ממוקד ומעמיק, חושף את ההבדלים והפערים המכוונים שבין העבודות העכשווית לממצאים הקדומים, את המפגשים הבלתי צפויים ולעיתים אירוניים ביניהם, ואת המתח, הצרימה וחוסר ההלימה שמגולמים בהתערבות במערכי התצוגה.
התערוכה השלישית שהתעכבנו בה היא "שעת אין מנוח: בעקבות ספר הג'ונגל". התערוכה החדשה במוזיאון ישראל מפירה את האופטימיות והסנטימנטליות של הסרט הקלאסי של דיסני המבוסס באופן רופף על ספרו של רודיארד קיפלינג. התערוכה עוקבת אחרי דמויות מרכזיות מ"ספר הג'ונגל" שחוצות את גבולות הדמיון, פורצות מתוך הסרט והספר אל מרחב התערוכה ויוצאות מהג'ונגל הבדיוני אל ג'ונגל המציאות. דרך יצירות של אמנים עכשוויים מהארץ והעולם, התערוכה מציבה שאלות על היחסים המורכבים בין האדם לבעלי החיים. איך יחסו הדורסני של האדם אל כדור הארץ והשוכנים בו עטוף בשכבות מטעות של האנשה מצד אחד ואכזריות מצד שני.
בעבודת הווידיאו שלו הצורך הטהור The Pure Necessity מעלה האמן דויד קלארבוט את השאלה, מה יקרה אם החיות בסרטו הקלסי של וולט דיסני, "ספר הג'ונגל", יתנהגו כמו חיות? כ־3 שנים עמלו קלארבּוֹט וצוותו על ציור מחדש של כל פריים מהסרט של דיסני ועל החזרת הממד המציאותי לדמויות ולסצנות. עבודה זאת היא נקודת המוצא לתערוכה שעוסקת בדו־קיום או במאזן האימה שבין האדם לסביבתו ולחיות הבר המאכלסות אותה. כל עבודה מציגה זווית שונה לנושאים משותפים של זהות, הכחדה, מוסר וגעגוע ומעלה שאלות על טוב ורע ועל האיזון השברירי שבין התרבות לטבע בעולם שמשנה את פניו.
התערוכה מציגה יצירות מאוסף המוזיאון והשאלות של יצירות של אמנים מהארץ ומחו"ל. עבודות הוידיאו, האנימציה, הציור, הצילום והמיצב נעות בהדרגה מהבדיוני למציאותי, מן הבהיר לאפל, מפרשנויות לסרטו של דיסני למציאות שהיא לעיתים אוטופית, לעיתים דיסטופית ולעיתים פוסט אפוקליפטית. קשרי הגומלין בין האדם לחית הבר מיטלטלים בין היקסמות ופיתוי לרתיעה ומאבק. כאשר ההיררכיה המוסרית המוטמעת בנו מתערערת עד אי נוחות מטרידה וכאשר תפקידי הצייד והניצוד, הקורבן והתליין מתחלפים לסירוגין, עולה השאלה: מי בעצם החיה כאן?
האמנים המשתתפים בתערוכה (לפי סדר ההופעה בתערוכה): פייר ביסמוט, דפנה קפמן, יוזף בויס, קיקי סמית, פסי גירש, דויד קלארבוט, אנט מסז'ה, יאן פיי־מינג, גיל מרקו שני, מרק דיון, סאודאת איסמאילובה, דנה אריאלי, טרין סונדרגרד וניקולאי הוואלט, גלעד אפרת, נטע לאופר, רוברט לונגו, שי זילברמן, דאג איטקין.
בתום הביקור במוזיאון ישראל, ירדנו לעמק המצלבה שמתחתיו.
עמק המצלבה – שותא רוסתוולי ועוטה עור הנמר
בטיולים הרבים שלי בגאורגיה, תמיד סיפרתי על המשורר הלאומי הגאורגי, שהוגלה במאה ב-12 למנזר בעמק המצלבה ושם כתב את הפואמה האייקונית עוטה עור הנמר. הפעם רציתי לבקר במנזר שכל כך הרבה פעמים חלפתי לידו בכמעט כל ביקור בירושלים, אבל מעולם לא הזדמן לי להיכנס אליו ולבקר בו.
סיפור המעשה מתחיל בסיפור אהבה אסורה בן המשורר שותא רוסטבלי לבין תמר בָּגְרַטְיוֹנִי, מלכת גאורגיה שאביה לא אהב את סיפור האהבה שלה עם משורר ולא איש אצולה מכובד. רוסטבלי נשלח לגלות למנזר בעמק המלבה בירושלים. במהלך גלותו כתב את הפואמה הארוכה (1700 בתי שירה) שתורגמה לשלל שפות: עוטה עור הנמר בתרגום העברי (עוטה עור הטיגריס (ვეფხისტყაოსანი ואף צייר ציורים על קירות המנזר, כולל את הפרוטרט שלו.
למנזר המצלבה פתח כניסה צר ויחיד על הדופן המזרחית שפונה לטיילת עמק המצלבה. הפתח הוא גם אמצעי ההגנה ששמר על המבנה המסיבי של המנזר במהלך הכיבושים והפלישות הרבות שעברו על ירושלים. לצערי, המנזר היה סגור ולמרות שהיה רכב בחצר המנזר, לא היתה תשובה לצלצול באינטרקום או לצלצול הפעמון בכניסה.
יש לדעת שהתרגום הטוב ביותר של עוטה עור הנמר, נכתב בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ע"י זוכה פרס טשרניחובסקי – דב גפונוב, בעת שגר בכותאיסי, גאורגיה ותכנן את עלייתו לישראל בעידן מסך הברזל הסובייטי. כך תרגם: בַּעֲרָב הִמְלִיך אֱלֹהַּ רוֹסְטְוָן נְשִׂיא הַשֵּבֶט | מְיֻחָשׂ, נַדִיב, צָנוּעַ, רַב-צָבָא, שִפְחָה וָעֶבֶד | אִישׁ-רַחוּם, וּבַעַל צֶדֶק, שַאֲנַן, חֲכַם מַחְשֶבֶת | אִישׁ-קְרָב מֵאֵין כָּמוֹהו, טַל לָאֹזֶן הַקַשֶׁבֶת. (עוטה עור הנמר, בית 32 פרק א').
ראוי להזכיר את גפונוב שנמנה עם 18 פעילי עלייה מהקהילה היהודית בכותאיסי, גאורגיה, ששלחו מכתב פניה לאו"מ ולגולדה מאיר, ראש ממשלת ישראל בשנת 1969, בדרישה לפעול לאפשר להם לצאת מברה"מ. מכתב זה היה הפעולה הראשונה שהביאה לגל העלייה מברה"ב בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20. גפונוב קיבל אישור יציאה שמצבו הרפואי כבר היה בכי רע, והוא עלה לישראל על אלונקה ומעולם כבר לא עמד על רגליו, עד מותו בקיץ 1972. בכל ביקור בכותאיסי ביקרתי ברחוב ובאנדרטה על שמו
מוזיאון ידיד ציון FOZ
תחנתנו הבאה היא מוזיאון ידידי ציון שנפתח בשנת 2015 בלב הפועם של ירושלים, מכספי מתרומות של אלפי תומכי ישראל מרחבי העולם. המוזיאון, שבקיצור נקרא FOZ, מציע חוויה אינטראקטיבית במולטי מדיה, שמספרת את סיפורי החלום והשיבה של העם היהודי לציון – המולדת ההיסטורית, תוך שימת דגש על דמויות בהיסטוריה, שלא היו יהודים, ופעלו להגשמת החלום הציוני ואף היו השראה לציונים רבים. במהלך סיור מודרך במוזיאון עוברים חללים שונים כשכל חלל מוקדש לנושא אחר ושם דגש על פעולה או אישיות אחרת. חלק מהדמויות כלל לא היו מוכרות לי, ואני מניח שלרוב הקוראים.
***משפחת טן בום ten Boom ההולנדית הוא סיפור מופת של משפחה נוצרית קלווניסטית מהעיר הארלם בהולנד. מסופר על הבית מעל חנות השעונים של וילהלם ואליזבת טן-בום שהיה גם מקום תפילה לשיבת יהדות העולם לירושלים כבר בשנת 1840. צאצאי המשפחה הסתירו וסייעו ליהודים ולחברי המחתרת ההולנדית בעת הכיבוש הנאצי, מאה שנים לאחר מכן, ושלושה מבני המשפחה צוינו כחסידי אומות אולם של יד ושם. הבניין בו שכנה חנות השעונים והבית של טן בום, הפך למוזיאון קורי טן בום בכתובת Barteljorisstraat 19, 2011 RA Haarlem, Holland
***ויליאם בלקסטון William Eugene Blackstone שהיה איש עסקים משיקגו, ארה"ב יליד 1841, נוצרי ציוני וחבר פעיל בקהילה האוונגליסטית אמריקנית. בשנת 1889 ביקר בלקסטון בפלסטינה העות'מאנית ובעקבות הביקור כתב את עצומת בלקסטון Blackstone Memorial שנשלחה לנשיא ארה"ב בנג'מין הריסון במרץ 1891. על העצומה חתמו יותר מ-400 משפיענים חשובים בארה"ב ביניהם תעשיינים, פוליטיקאים, כמרים, שופטים ואנשי תקשורת. מטרה העצומה היתה לנסות לשכנע את נשיא ארה"ב להשתמש ביכולת ההשפעה שלו על הצאר הרוסי על מנת שיאפשר הגירה חופשית ליהודי רוסיה לפלסטינה-א"י.
***אנרי דינן Jean Henri Dunant שהיה הוגע הרעיון של הצלב האדום וניסוח אמנת ז'נבה. דינן הוא הזוכה הראשון בפרס נובל לשלום בשנת 1901. דינן היה דמות מפתח בפיתוח הנצרות הציונית, אמונתו האיתנה בתנ"ך נתנה השראה לרצונו להשיב את העם היהודי למולדתו עוד בתקופת השלטון העות'מאני. בנימין זאב הרצל קרא לדינן, על במת הקונגרס הציוני הראשון בבאזל – נוצרי ציוני.
***פרופסור ג'ורג' בוש Pro. George Bush הוא הסבא רבה של נשיא ארה"ב הנושא אותו שם. פרופ' בוש לא היה נביא, אך אפשר להחשיב אותו לחלוץ ציונות נוצרית כבר בשנת 1844, עת כתב את ספרו המבוסס על חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאלThe Valley of Vision, or The Dry Bones of Israel Revived שנמכר עד היום באמזון.
עוד לפני מלחמת האזרחים האמריקאית, בוש הפך לקול לאומי אשר קורא לחזרתם של יהודים לאדמתם ההיסטורית. בוש היה כומר פרסביטריאני, לאחר מכן היה מרצה לעברית וספרות המזרח התיכון באוניברסיטת ניו-יורק NYU.
במוזיאון תעברו גם את אולם בעלי החזון ומבצע חומה ומגדל | אולם הארץ המובטחת | המייסדים | החולמים | אורות בחשיכה | האמיצים וגם את אולם סיפור ההבטחה. הביקור במוזיאון FOZ הוא חוויה ויזואלית רב חושית לכל המשפחה. הסיור במוזיאון זמין ב- 16 שפות. מידע והזמנת כרטיסים באתר… או בטל': 02-5329401
בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ עם הדר קליידמן
תחנתנו האחרונה בטיול ירושלמי של סוף השנה היה בית מלאכות נשיות קסום שנמצא בחצר בית אבן עתיק בין עצי פרי, על דרך עין כרם, ירושלים. פגשנו את הדר כשהיא טווה חוטים מצמר, על גלגל טוויה. ותוך כדי כך מספרת לנו על המקום שהקימה בחלק מהבית בו היא ומשפחתה גרים, כי כמו כמעט לכל בית בעין כרם, גם לבית זה יש סיפור.
עמנואל קליידמן, יליד צרפת, אמן, צייר, אספן ומומחה לרקמות עתיקות, רכש את הבית לפני כ- 30 שנים כשהוא מוזנח והרוס. הבית הבנוי בסגנון הבניה הטיפוסי לכפר, נבנה במספר מפלסים לאורך תקופות שונות, וראשיתו, ככל הנראה, בתקופה הביזנטית במאות 4-7 לספירה. עמנואל זיהה את הפוטנציאל הגלום במקום וראה בחזונו את הבית הופך מקום שוקק חיים לאמנות ויצירה מקומית. במלאכת מחשבת, שארכה מספר שנים, שיקם במו ידיו את הבית, החצר ובור המים בו נאגרים מי גשמים מהסביבה.
חזונו של עמנואל התגשם עת הצטרפה למשפחה, כלתו הדר.
בית מלאכות עתיקות של נשים
הדר עושה לנו סיור במקום. מעלינו חדר עם מספר נולים בו מספר נשים אורגות בדים בחוג שהן מגיעות אליו מרחבי ירושלים ואף רחוק יותר. מיד נזכרתי בחוויה שלי בגואטמלה לפני 40 שנים, כשבעלת הבית בו גרתי בהרים, הסכימה ללמד אותי לטוות בד או אבנט שיוכל לשמש אותי – זו היתה חוויה לא קלה לעבוד עם נול מותניים שכל תנועה בו משפיעה על התוצאה שניכרת על הבד.
בחפץ כפיה מציע שלל מלאכות שהיו מנת חלקן של נשים מאות ואלפי שנים, ובמאה ה-21 כבר לא עושים וחבל. כך לומדים במקום על רוקחות טבעית, טוויה, אריגה, רקמה, סריגה, תפירה, שזירה, קליעת סלים, ליבוד, צביעה טבעית ועוד.
קליעת סלים
לסיום הביקור הדר הצמידה לנו את שרית, מדריכת קליעה בנצרים וכך במשך שעה קלה, יכולנו ללמוד ולעשות סלסלת נצרים כמו של פעם שתשמש אותנו לשנים הבאות כאביזר אחסון או קישוט….מי יודע מה?
