ביקור במושבות דרום הכרמל שהברון רוטשילד הטביע בהן את חותמו ||| אירוח שהוא חוויה אומנותית במלון ומרכז המוסיקה והאמנות אלמא ||| טיול של אמנות, יין והיסטוריה ||| טיול בין יקירי האמנות הישראלית לילי אלשטיין, סיגלית לנדאו, עודד הלחמי, יעקב ואמנון רכטר ואהוד מנור ||| כל הפרטים בהמשך…
בין זכרון יעקב לבנימינה
יצאנו לביקור בין זכרון יעקב לבנימינה, בין המושבות שחקוקות עמוק בהיסטוריה הישנה והחדשה של ארצנו לבין אמנות המאה ה-21. בחרנו במלון אלמא ששמו מספר בשלש מילים את משמעותו של המקום הכל כך מיוחד הזה – ELMA ראשי תיבות של Elstein Music & Art, ועל כך עוד נספר בהמשך.
זכרון יעקב – ההתחלה
בסוף שנת 1882 הגיעו כמה עשרות משפחות חובבי ציון מרומניה, והתיישבו בקרקעות שנרכשו מסגן הקונסול הצרפתי בחיפה, ונקראו זמארין زُمَّارِين – וכך גם קראו לישוב בתחילה. משמעות השם הוא כורמים בשפה הארמית-שומרונית של תקופת הבית השני, אבל תושבי זמרין ניסו לגדל, ללא הצלחה רבה, גדולי שדה וכשנכשלו ובמצוקתם, פנו לברון רוטשילד, שהרים את הכפפה ושינה את שם המושבה לזכרון יעקב – לזכר אביו ג'יימס הוא יעקב והפך את תושבי זמארין ל…כורמים.
הברון אַבְרָהָם בִּנְיָמִין אֶדְמוֹנְד גֵ'יימְס דֶה רוֹטְשִׁילְד Edmond James de Rothschild או כפי שכונה בפי מתיישבי העלייה הראשונה – הנדיב הגדול, היה בעל היקב הידוע בבורדו, צרפת שאטו לאפיט רוטשילד Château Lafite Rothschild, ומכאן היתה הדרך קצרה להקמת יקבי כרמל במושבות ראשון לציון וזכרון יעקב, על מנת לתת למתיישבים ידע ומימון לנטיעת כרמים ולגדל ענבים לייצור היין ביקב הסמוך.
בתי הכנסת של זכרון יעקב
בית הכנסת הראשי והמוכר לכל מבקר במושבה הוא אוהל יעקב שנבנה בכספי הברון רוטשילד בשנת 1886 ונקרא ע"ש אביו של הברון כמו המושבה. בית הכנסת נמצא בהצטלבות הרחובות שהיתה המרכז ההיסטורי של המושבה. מעל דלת הכניסה היה חלון עגול בצורת רוזטה, כמו במיטב הכנסיות בצרפת, אבל ברבות הימים הותקן במקום החלון שעון שבמקום ספרות יש את אותיות הא' ב' העברי. במרכז חלל בית הכנסת מוצבת מנורת נחושת מקורית מאז ימי הברון.
בדרום המושבה, בלב שכונת נווה שרת, הורחב בית הכנסת לעולי עירק ע"ש רשב"י והוקם בו חלל תצוגה גדול עם עבודותיו של האמן עודד הלחמי יליד בגדאד שגדל בישראל. עוד בשחר נעוריו בבגדאד, החל הלחמי לצייר ולפסל בעידודו של אביו שהיה צורף זהב. הוא למד פיסול בבית הספר לאמנות סן מרטין בלונדון בהנחייתם של הפסלים הנודעים אנתוני קארו ופיליפ קינג. משנת 1971 הוא מתגורר ויוצר בניו-יורק אך במקביל הוא ממשיך לתחזק בית וגלריה, ביפו העתיקה. מספר עודד הלחמי: "יצירתי האמנותית וההיבטים האחרים בחיי הושפעו ממולדתי הראשונה, עיראק. חג החנוכה נחרת בזיכרוני כחג מרגש ובלתי נשכח. אני זוכר את שמחת החג ואת האור הבוקע ממנורת החנוכה שהעניק לי השראה מאז ועד היום".
הרימון, המהווה מוטיב מרכזי ביצירות של הלחמי, מוצא מקום על רוב פסלי מנורות החנוכה של האמן. כמו כן בעבודותיו, משלב הלחמי מוטיבים מילדותו בעיראק כמו חָ'מְסָה וסָבִּע עְיוּן (7 עיניים) שהן קמעות כנגד עין הרע, שהיו נפוצות בקרב יהודי עיראק וכמובן עץ הדקל. העבודות של הלחמי בזכרון יעקב מוצגות באולם ומרכז התרבות – עודד הלחמי שמוקדש לזכר הוריו של הלחמי – צאלח וסלימה כבאזה ז"ל. בנוסף, בימים אלה מסתיימות עבודות השיפוץ הנרחב והמושקע בבית כנסת הרשב"י. ביקור במקום דורש תיאום מראש עם מנשה נוריאל 050-6299997.
בית הבראה מבטחים
קרן הפנסיה מבטחים, הקימה בית הבראה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, לטובת חברי קופת חולים כללית ועסקניה. מיקום בית ההבראה ניבחר להיות על צלע ההר בזכות הבריזה הצוננת גם בימי הקיץ, כי הרי באותה תקופה לא היו מזגנים. תכנון הבניין הופקד בידי האדריכל יעקב רכטר, עליו גם זכה בפרס ישראל לאדריכלות בשנת 1972. רכטר תכנן את המבנה כך שלא יבלוט מעל קו הרקיע של רכס הכרמל שמצפון למושבה זכרון יעקב. בשנת 2004 נמכר המתחם לנכדתה של אחת המשפחות של מתיישבי זכרון יעקב ואלמנתו של משה יואל אלשטיין (נינו של יואל משה סלומון, ממייסדי פתח תקוה) ושמשפחתו ממייסדי חברת התרופות טבע – לילי אלשטיין. לילי שכרה את שרותיו של האדריכל אמנון רכטר, בנו של יעקב רכטר, על מנת להפוך את המתחם בו שכן בית הבראה הסתדרותי, למתחם של מלון מפנק ומרכז מוסיקה ואמנות ומכאן גם השם שניתן למלון ELMA קיצור באנגלית של אלשטיין EL – מוסיקה M – אמנות A.
אלמא – מלון ומרכז אמנויות
הגענו בשעות אחה"צ המוקדמות למלון והמתחם רחב הידיים נראה תחילה ריק מכלי רכב. פנינו לחניון התת קרקעי שמוסתר מתחת למתחם חדרים חדש שסמוך למבנה האייקוני אבל נפרד ממנו, ושם כבר נפתרה התעלומה.
הלכנו לאזור הקבלה של המלון ומיד מובן יחודו של המלון והמתחם שמכל עבר רואים בו יצירת אמנות – פסלים, ציורים, ריהוט ייחודי ועוד. מאחורי דלפק הקבלה בולט בגודלו ועוצמתו, פסל שיש אליו עוד נחזור.
פנינו לחדרנו, ולאורך המסדרון המתעקל הלכנו במוזיאון. עשרות יצירות מוצגות בדרך לחדר והכל בטוב טעם עם הרבה אור טבעי מהחלונות שלאורך המסדרון. נכנסנו לחדר ו….וואו. איזה נוף מקסים לעבר חוף הים – חוף דור (טנטורה) והאופק. מסתבר שהחדרים המקוריים של בית ההבראה היו מחצית הגודל של החדרים של ימינו – החדרים של ימינו הם חיבור של 2 חדרים של פעם, לחדר מפנק עם 2 מרפסות לעבר הים והאופק.
אולמות מוסיקה
במלון שודרגו אולמות הכנסים ל-2 מתחמי אולמות, להופעות מוסיקה ובכלל. האולם הגדול, בו הוקם עוגב בעל 1,414 צינורות פרי יצירתו של בונה האוגנים הגרמני .Orgelbau Klais צינורות האורגן מפיקים 1,414 צלילים שונים בעת הנגינה בעוגב. מערכת אקוסטית ייחודית הותקנה באולם ובהתאם לסוג המוסיקה משתנים הפרמטרים האקוסטיים של האולם.
האולם השני והקטן יותר נקרא הקיוב The Cube ובו גם בר משקאות והוא יכול להכיל 200 צופים ובו נערכות הופעות אינטימיות, הצגות וסטנד-אפ לאורחי המלון ותושבי הסביבה.
אולמות המוסיקה באלמא מארחים את פסטיבל מוצרט הבינלאומי, פסטיבל היום המשוגע La Folle Journée הצרפתי, ופסטיבל מג’סטה הישראלי, וכל פסטיבל מהווה מוקד משיכה לאלפי צופים בעשרות אירועים.
שקיעה אל האופק
לאחר התארגנות בחדר והתלהבות מהפינוקים שבחדר, יצאנו לסיור עצמאי בתערוכת האמנות שנבטת בכל מקום במרחבי המלון. לא כל יצירת אמנות יכולה להיות מרשימה או לטעמנו אבל כך זה בכל גלריה או מוזיאון, הלא כן?
ירדנו למתחם הספא עם הבריכה המקורה ומחוממת אבל ויתרנו הפעם על התפנקות במקום. יצאנו מהבריכה והתיישבנו מול רחבת הבריכה ליהנות מהשמש השוקעת ויורדת במערב וחשנו את צינת הערב היורד. לסיום היום הלכנו למסעדת Oratorio שם הוגשה ארוחת הערב כולה על טהרת תוצרת מקומית עם מבחר סלטים, פשטידות, בשרים ודגים במזנון חופשי מוקפד ומזמין. מסעדת המלון נמצאת באולם כמו ספרייה שגם בו שלל עבודות אמנות ומרפסת שמש גדולה שלא התאימה לצינת הערב אבל בימי הקיץ היא המקום הטוב ביותר לאכול בו, עם משב הרוב המגיע מכיוון מערב.
לסיום היום יצאנו לטיול ערב קצר לאורך מדרחוב זכרון יעקב על שלל פאבים ומסעדות שפתוחות לאורך המדרחוב שמכל עבר צץ בו מבנה היסטורי או סיפור של התיישבות וגם של אמנות ואומנות.
בוקר טוב אלמא
אחת ההנאות שלנו היא להתעורר ולפתוח את וילון החושך למראה של חוף ים וטבע, בלי שבניינים או עצים יסתירו את הנוף. כך התעוררנו לתוך הנוף הפרטי והשקט שלנו. לאחר אספרסו של בוקר להתעוררות, במכונת האספרסו שבחדר, הלכנו לארוחת הבוקר של המלון, המוגשת במסעדת Oratorio. להפתעתנו מרחב המלון שקק חיים עם עשרות מבקרים לכנסים וסתם לנופש, שאותם לא ראינו ולא הרגשנו בנוכחותם אתמול.
ארוחת הבוקר, עשירה עם עשרות סוגי סלטי בוקר, ביצים בהכנה לפי הטעם, שקשוקה מוכנה עם הפיתה שמכסה את התבשיל, והרבה מתוק, והכל טרי כל בוקר. בסיום הארוחה קבענו להשתתף בסיור האמנות שנערך כל יום בשעה 11 במלון.
סיור אמנות
לאחר שהתארגנו ליציאה מהמלון הצטרפנו לחבורת אורחי המלון שיצאה לסיור בהדרכתה של אפרת זמיר. הסיור התחיל באולם הקוביה – הקיוב, ושם שמענו על ההיסטוריה בת יובל השנים של המלון. שמענו על המשקל שהיה בכניסה של בית ההבראה, עליו נשקלו כל אורחי המלון שהגיעו לשבוע או בדר"כ שבועיים הבראה. בצ'ק אאוט של המלון נדרשו האורחים להישקל שנית וכווולם התגאו בכמה ק"ג עלו במשקל אחרי הארוחות הדשנות, שהיו יוצאות דופן לתקופה.
המלון המחודש שומר על האופי והחתימה המודרניסטית של בניה עם קירות מלט חשוף, קווים לבנים נקיים, ריהוט מעץ אגוז ואלון טבעי כאשר הקו הגלי של המבנה המרכזי נראה כאילו מחבק את עקומת הר כרמל. בסיור עוברים בין חללי האמנות ומקבלים הסבר מפורט על כמה מהעבודות המרכזיות כמו היצירה המתפרשת על קיר המעבר לאולם המופעים: שמלת כלה, 2014 של סיגלית לנדאו ובן זוגה הצלם יותם פרום. סדרת צילומים שבה עקבו שניהם אחר שינוי שמלה בין קיץ 2014 לקיץ 2016 בים המלח. השמלה שמופיעה בסדרה זו היא העתק של השמלה שלבשה לאה, גיבורת הדבוק, שאת דמותה גילמה השחקנית האגדית חנה רובינא במשך ארבעה עשורים בתיאטרון הבמה. את הגרסה השחורה של השמלה לבשה הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי כשלאה הודבקה – וקולו הגברי של חנן, אהובה המת, דיבר מגרונה כמעשה כישוף. בעבודות אלו השמלה החסידית השחורה מכוסה בגבישי מלח. הצטברותן ההדרגתית מלבין את הבד השחור ומחזירה את השמלה לייעודה המקורי – שמלת כלה, אבל הפעם כלה מלח, המזכירה משהו את אשת לוט.
בסיור עברנו ברוב החללים והמסדרונות שכאמור, הם חלל תצוגה לאמנות ישראלית מקורית מאוספי לילי אלשטיין וכן גם השאלה מאוספי גלריה גבעון Givon Art Gallery.
סיום הסיור הוא בחלל הפטיו שמאחורי שולחן הקבלה, בו מוצב הפסל צימאון של סיגלית לנדאו. הפסל עשוי משני גושי שיש קררה ורודים, בגוונים שונים, אותם נסעה לבחור, במספר נסיעות יחד עם לילי אדלשטיין, במחצבות קררה באיטליה. גושי הסלע נחתכו במידה כזו שיוכלו לעבור בחרכי הפטיו ללא צורך להרוס קיר או קורה. פסל נוסף של לנדאו הוא אישה על אבטיח בים המלח, העשוי ברונזה ומוצב בחצר המלון.
יש לציין שכל התמונות התלויות בחללי המלון, מוארות באור שמש טבעי ולעולם לא שמש ישירה, והפסלים הניצבים בחללי פאטיו תחת כיפת השמיים או בגנים היפהפיים ורחבי הידיים במרחבי 180 דונם של המלון, עושים את הביקור במלון אלמא לחוויה נדירה המשלבת מלון וגלריה של אמנות. להזמנת מקום במלון אלמא בקישור…
חוזרים לזכרון יעקב
בתום הסיור נפרדנו מהמלון רווי ההשראה ויופי, ונסענו למורדות המזרחיים של המושבה זכרון יעקב. מעל מתחם יקב כרמל מצאנו את מבנה הרפת של משפחת בלום, שהוא מבנה לשימור שמשמש היום כמסעדה. ברוך בלום עלה מרומניה בשנת 1882 עם ראשוני המתיישנים בזכרון יעקב. בשנת 1906, ננו של ברוך, נחמן בלום, בנה את הרפת כחלק מהמשק החקלאי של המשפחה. במשך השנים המבנה נהרס כליל. לאחר תחקיר היסטורי עבר המבנה שיחזור בהתאם לצורת הבנייה בראשית ההתיישבות.
מעט מתחת בכביש היציאה מהמושבה, עוברים את יקבי כרמל שנוסדו משנת 1889 על ידי המתיישבים הראשונים, ביוזמתו ובתמיכתו של הברון אדמונד דה רוטשילד, בעליו של יקב שאטו לאפיט המפורסם בבורדו. יקבי כרמל מזרחי הוקמו בראשון לציון וזכרון יעקב כאשר הבציר הראשון היה של שנת 1890 והגיע ליקב בראשון לציון ורק מאוחר יותר זכה היקב בזכרון יעקב לקבל משלוחי ענבים ולייצר יין. בימים אלה עוברים שני מתחמי היקב שינוי שכולל שימור כי הם אתרים לשימור כפי שהוכרזו על ידי המועצה לשימור אתרים. בזכרון יעקב נבנו שישה מרתפי חביות ענקיים ובצמוד ליקב נחפרה באר מים ולידה טחנת קמח.
מרכז תרבות היין של יקבי כרמל
נכנסנו לביקור במרכז תרבות היין של יקבי כרמל הצמוד למבני היקב ההיסטורי בזכרון יעקב. התחלנו בסיור בין אולמי היישון בחביות של היקב, עם חביות הגדלים שונים ומשם חצינו את הכביש למרתפי החביות ההיסטוריים עם חביות הבטון הענקיות וחללים ענקיים מרשימים בהם שוכנים עדיין חביות אבל בעיקר ניתן בהם לחוש את האווירה ההיסטורית המיוחדת מאד ליקב בן כ-120 שנות ייצור יין. לאחר הסיור שבנו למרכז לטעימות ונשנושי גבינה ולחם עם שמן זית, תוך שמיעת סיפורים וגם השמעת סיפורי היקב, שאני מכיר כבר משנות ה-80 של המאה שעברה. התחלנו בטעימת לבן מדיטרניאן 2 וואט 2020 – בלנד של 51% ענבי מוסקט, 36% ענבי גוורצטרמינר ו-13% ענבי פרנץ' קולומבר. יין בעל ניחוח פירותי מאד ואף מתקתק אבל עם הטעימה נעלמת המתקתקות ועולה החמיצות המעוררת שנשארת זמן רב בפה. מחיר 75 שקלים. היין השני היה יתיר רוזה 2020 בעל ארומה מתוקה אבל מטעה כי מיד עם הלגימה נעלמת אשליית המתיקות ועולה לווי מריר קל ומעורר. סיימנו ביין אדום מדיטרניאן 4 וואט 2020 – בלנד של ענבי מרסלן, קריניאן, סירה וארגמן שבהחלט משרים את הצבע האדום עז האפייני להם. היין מתבגר 8 חודשים בחביות עץ אלון גדולות של 5000 ליטר כך שתכונות הענבים נשארות דומיננטיות. היין מיד תופס את הפה ולא מרפה לאורך זמן. מחיר 75 שקלים. מחיר סיור ו-3 טעימות: 50 שקלים בקבוצות.
מרכז תרבות היין פועל כל ימות השבוע 9:30 עד 17:00 ובשישי עד 14:00. לתיאום ביקור / סיור באתר… ובטל': 04-6391788
שוני – מבצר וגם אמפי או פארק ז'בוטינסקי
בתום הביקור בזכרון יעקב פנינו דרומה לבנימינה. התחנה הראשונה היא פארק ז'בוטינסקי שהפך מבסיס הדרכה של האצ"ל בימי המנדט הבריטי, לאמפי להופעות מיטב אמני ישראל. האמפי של שוני הוא למעשה תיאטרון רומי שהוקם לפני 1800 שנים בימי הרומאים, ואכלס יותר מאלף צופים ונערכו בו חגיגות מים ופוריות לכבוד האלים בכחוס, דיוניסוס ואפרודיטה. מכאן גם היתה אמת מים שהובילה מים לקיסריה. בתחילת המאה ה-20 יושבו במקום, שאדמותיו נרכשו על ידי הברון רוטשילד, בני זכרון יעקב והם קראו למקום בנימינה – לכבודו של הברון בנימין רוטשילד. בהמשך המקום יושב ונינטש לפרקים עד שבשנות ה-80 של המאה שעברה עבר שיפוץ והפך לפארק לבילוי טבע עם אמפי להופעות ואף מוזיאון מקומי קטן.
ימי בנימינה – גבעת הפועל
כאשר יוצאים משוני דרומה לכיוון בנימינה עוברים את נחל התנינים ולאורך הכביש אפשר גם לצעוד בטיילת יפה המובילה למושבה בנימינה. פנינו תחילה לשרידי גבעת הפועל – קבוצת הבתים בין הרחובות השניים, המסילה, הרופא והפועל. זהו מתחם לשימור, של בתים ארוכים שנבנו עבור פועלי בנימינה בשנת 1930 כאשר פיק"א מסרה את המגרשים הראשונים לשם בניית בתים, בעיקר לפועלים בעלי משפחות. הבנייה עצמה החלה בשנת 1934 ע"י המתיישבים עצמם. בשלב ראשון הוקמו שמונה בתים ברחוב השניים, לאחר מכן סמוך למסילת הרכבת. עד לשנות ה-40 התיישבו במקום כ-35 משפחות. חלק מתושבי השכונה התמחו בעבודות בניין, יש שעבדו במחצבה שהחלה לפעול צפונית לבנימינה ומערבית לשוני בשנת 1935 ואחרים עבדו בפרדסי הסביבה. אחדים מהם, בגיל מבוגר יותר, מילאו תפקידים בממסד ההסתדרותי, כמו במועצת הפועלים שהוקמה בשלהי תקופת המנדט.
הבית על-יד המסילה
מעט דרומה ממתחם גבעת הפועל, סמוך למסילת הרכבת (שמאחורי חומת הגנה אקוסטית) נמצא בית ילדותו של אהוד מנור שהרבה לכתוב על ילדותו בשירים כמו ימי בנימינה, הבית שעל יד המסילה, עץ התות ועוד. הבית של רחל וישראל וינר, הוריו של אהוד נמכר כבר לפני יובל שנים ודיירי הבית שמחים לשמור על השקט והאנונימיות ולכן לא תמצאו כל סממן לבית עם המרפסת (בשנה הבאה נשב על המרפסת), עץ התות (שנכרת) אבל הבית נותר ליד המסילה.
הבית ליד המסילה (אהוד מנור)
בבית ליד המסילה | לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות | וליד המרפסת הגדולה | לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות.
השער סגור, הדלתות נעולות | התריסים מוגפים גם ביום | הרקיע פרוש ועיניו עוד כחולות | אך הבית חדל כבר לנשום.
פעם בבית ליד המסילה | ראיתי פנים מאירות | כי הבית הריק, ליד המסילה| ידע גם שעות אחרות.
בבית ליד המסילה | לא מבקשים עוד ספל מים בלילות | ולמרות שהשמש עגולה | לא מגדלים עוד בחצר חמניות.
הבוקר אילם והאור לא עולה | ויונים לא עפות אל הגג | חום השמש צורב, והגשם הולם | אך הבית שותק כמו דג.
