שמן זית בישראל ואגן הים התיכון – מסיק 2026

לאחר מסיק 2025-6 ולקראת יום הזית ריכזנו את כל מה שחשוב וכדאי לדעת, על זיתים ושמן זית בישראל וביצרניות שמן הזית הגדולות בעולם ||| מה בין יום הזית ליום הזית העולמי ומתי ואיך מציינים כל אחד מהם ||| איפה מייצרים הכי הרבה שמן זית ||| אילו זני זיתים תמצאו בספרד, טוניס, צרפת, פורטוגל, איטליה וגם ביוון ||| כמה עולה להפיק או לעצור ליטר שמן זית ומי צרכני שמן הזית הגדולים בעולם ||| כל הפרטים והמידע בהמשך…

יום הזית העולמי World Olive Day חל ב-26 בנובמבר

יום עץ הזית העולמי הוכרז ע"י אונסק"ו בשנת 2019 כיום ציון לעץ הזית ולענף הזית בכלל. היוזמה הוצגה על ידי לבנון ותוניסיה ואושרה במועצת אונסק"ו פה אחד, והכירה בעץ הזית כסמל אוניברסלי לשלום, קיימות וחוסן. מציינים את יום הזית העולמי World Olive Day ב-26 לנובמבר.

יום הזית האמריקאי National Olive Day חל ב-1 ביוני

זהו לא יום רשמי של האו"ם או של ישראל, אלא יום מודעות ותרבות קולינרית שנולד ביוזמה חופשית בארה"ב. הוא נוצר בעיקר כיוזמה שיווקית-קולינרית בשיתוף חברת הזיתים האמריקאית Divina עם אתר National Day Calendar בשנת 2015. כאן הדגש הוא הרבה יותר על אוכל ים-תיכוני וטאפאס, זיתים ושמן זית כחטיף וכמרכיב במטבח, מתכונים, מסעדות ופעילות ברשתות החברתיות. בפועל זה דומה לימים אמריקאיים רבים כמו יום הדונאט או יום הפיצה כך שזו בעצם חגיגה קלילה של מאכל אהוב, ולא יום בעל משמעות תרבותית-היסטורית עמוקה.

בשני המקרים ביום זה חוגגים את אחד הפירות העתיקים והחשובים ביותר בתרבות האנושית כי הזית הוא אחד הגידולים הראשונים שבויתו על ידי האדם. בנוסף שמן הזית הוא מרכיב מרכזי בתזונה הים-תיכונית הבריאה. בימים אלה מציינים את התרבות החקלאית של מסיק, בתי בד ושמנים איכותיים כמו גם את ענף עץ הזית שמסמל של שלום.

כרמי זיתים ברחבי תבל
עץ הזית הוא סמל לשלום ומורשת תרבותית, מושרש עמוק בים התיכון אך נוכח על פני חמש יבשות. גידול זיתים תומך במיליוני משפחות כפריות, מספק פרנסה, ביטחון תזונתי והגנה על הסביבה. שמן זית וזיתי שולחן הם מרכיב מרכזי בתזונה הים תיכונית, ומוכרים בזכות יתרונותיהם התזונתיים והמניעתיים בתחום הבריאות.

מועצת הזיתים הבינלאומית International Olive Council או IOC, שהוקמה בשנת 1959 ומרכזה במדריד Madrid, היא הארגון הבינלאומי היחיד המוקדש למגזר הזיתים וחבריו מייצרים 94% מתפוקת הזיתים העולמית. חברות הארגון הן כל מדינות האיחוד האירופאי, ישראל, ירדן, לבנון, אלבניה, אלג'ריה, לוב, מרוקו, טוניסיה, ארגנטינה, אורוגווי, אזרבייז'ן, אוזבקיסטן, גאורגיה, בוסניה-הרצגובינה, מצרים, אירן, ערב הסעודית, מונטנגרו ותורכיה. יש לציין שארה"ב וסוריה אינן חברות בארגון למרות כרמי הזיתים הרבים בהן.

בישראל הפיקוח המקצועי על גידול זיתים ועצירת שמן הזית נעשה ע"י מועצת הצמחים – ענף הזית. עפ"י מועצת הצמחים, ענף גידול הזית עובר בשנים האחרונות שינוי משמעותי עם מעבר מכרמים מסורתיים וגידול בעל, לכרמים בגידול אינטנסיביים והרחבת השטחים המושקים, השקעה במסיק ממוכן ושדרוג בתי הבד. המועצה גם מפעילה מערכת פיקוח על איכות השמן דרך תו האיכות של שמן הזית הישראלי, שנועד להילחם בזיופים ובערבובים לא מדווחים.

אחד הדברים המעניינים הוא השינוי בזנים. בעבר רוב הכרמים בישראל היו מבוססים כמעט רק על הזן הסורי, אך כיום נפוצים מאוד גם הזנים ברנע הישראלי, פיקואל הספרדי, קורונייקי היווני, קורטינה האיטלקי ועוד.

שמן זית ישראלי

מבחינת ייצור, ישראל עדיין אינה מייצרת מספיק שמן לצריכה המקומית. ההערכות בענף הן שצריכת שמן הזית בישראל עומדת על 25–30 אלף טון בשנה, בעוד שהייצור המקומי נע בדרך כלל סביב 15–20 אלף טון בלבד, תלוי בשנת המסיק, ולכן היבוא משמעותי מאוד.

עיקר היבוא בשנים האחרונות הגיע מספרד, יוון, איטליה ותוניסיה, כאשר ספרד מובילה בפער גדול בגלל עודפי ייצור עצומים בשנים טובות. בנוסף, חלק מהיבוא מגיע כשמן גולמי בתפזורת שעובר רק בקבוק בישראל. השפעת מזג האוויר על תפוקת שמן הזית בישראל היא אחד הגורמים הכי משמעותיים בענף — אפילו יותר ממחיר השוק או מגודל השטח.

זית הוא עץ ים-תיכוני עם יבול סרוגי כלומר לסרוגין מניב שנה חזקה ושנה חלשה, והוא תלוי מאוד בגשמים או השקיה, טמפרטורה וחום קיץ קיצוני. בישראל, ירידה של 20-30% בכמות הגשמים יכולה להוריד תפוקה ארצית בעשרות אחוזים עד כדי 50% הבדלים בין שנות מסיק. בכרמים לא מושקים (גידול בעל, הנפוץ בעיקר במגזר הערבי בגליל) ההשפעה של מזג האוויר הרבה יותר קיצונית.

כרמי זיתים בישראל

בישראל יש כיום כ־320 אלף דונם של כרמי זיתים, שהם בערך שליש מכלל שטחי המטעים בארץ. רוב הכרמים נמצאים בגליל, בגולן, בהרי יהודה, בשומרון ובאזורי המשולש והגליל הערבי. כ־70% מהכרמים הם גידולי בעל. מתוך שטחים אלה כ-20,000 דונם הם כרמי זיתים למאכל. בעקבות צימצום ועקירת כרמים שנעשתה בשנים האחרונות הצטמצמו הכרמים ביותר מ-10% וכתוצאה משרד החקלאות הקצה בשנת 2026 תמיכה ישירה של כ-30 מיליון שקלים שמועברת ישירות למגדלים לפי דונם של כרם מניב. זני הזיתים הנפוצים בישראל:

1. סורי Souri – הזן הוותיק והנפוץ ביותר בישראל ונקרא ע"ש מקורו ההיסטורי מהעיר צור. שולט במטעי הבעל בצפון ובמרכז. בעל ארומה עזה, פירותי, דומיננטי, בעל מרירות וחריפות מודגשות. תפוקת שמן מהפרי גבוהה מאוד, 22-28% שמן ממשקל הפרי. . הזן הסורי מאופיין בטעם עוצמתי, חריף ועשיר במיוחד, זית מצוין לכבישה ולא רק לשמן. שימוש מומלץ בשמן לסלטים קרים, לשילוב של זעתר ותיבול בפיתה, תיבול ירקות טריים, לבנה, חומוס, סלט בורגול.
2. ברנע Barnea – פיתוח ישראלי של פרופ' שמעון לביא ז"ל מהמכון הוולקני. הזן המוביל בכרמי שלחין מודרניים בשל התאמתו למסיק מכני. פירותי, עשבוני ועדין יחסית, אהוד מאוד על החך הישראלי. תפוקת שמן גבוהה ויציבה, 20-24%. בעל בשומת מודגשת ומרירות חזקה, פירותי רענן עם מרירות מודגשת, חריפות נעימה. מומלץ עם פסטה, קוסקוס, סלט מלפפונים, עוף בתנור עם עשבי תיבול, מצוין גם לאפיה ולטיגון.
3. קורנייקי Koroneiki – זן שמקורו בכרתים. הפך לפופולרי במיוחד בישראל בכרמים המתאימים למסיק עם בוצרת בשל נטיעות בצפיפות גבוהה מאוד. בעל פרופיל ירוק עשבוני עז, בעל ניחוח דשא קצוץ וחריפות פלפלית מעקצצת. פרי קטן מאד אבל עם תפוקת שמן בינונית עד גבוהה, 18-22%.
4. פיקואל Picual – זן שמקורו בספרד אך התאקלם היטב בישראל. מצטיין בעמידות גבוהה לחמצון. בעל פרופיל פירותי, בעל מרירות מובחנת ורמיזות של עגבנייה. תפוקת שמן גבוהה מאוד, 22-26%.
5. ארבקינה Arbequina – זן ספרדי אולם מקורו מארץ ישראל במאה ה-17 ומכאן הגיע לחצי האי האיברי. היום הוא זן מתאים במיוחד לחקלאות ממוכנת וצפופה. בעל פרופיל עדין מאוד, מתקתק, עם ארומה של תפוח ושקדים, ללא חריפות או מרירות כמעט. תפוקת שמן בינונית, 17-20%.
6. נבאלי Nabali – זן מקומי עתיק שמקורו מאזור שכם היא נבלוס, ומכאן שמו. משמש בחלקו גם כזית מאכל. בעל פרופיל עדין, פירותי, עם מרירות קלה וסיומת המזכירה ארוגולה. תפוקת שמן בינונית, 18-22%. זית נפוץ מהרי השומרון. זית טוב לכבישה. מומלץ לתיבול ירקות טריים, סלטי קטניות קרים, אנטיפסטי, חומוס, טחינה, תבשילי קדירה ולאפיה.
7. אסקל Askal – פיתוח ישראלי מודרני שהוא הכלאה בין הזנים ברנע לקלמטה ומנזלינו. בעל פרופיל ארומטי ועשבוני, בעל חריפות ומרירות מודגשות. תפוקת שמן גבוהה, 22-25%. מצוין לתיבול קר, לחומוס איכותי ולסלט ירקות קצוץ דק.
8. מעלות – זן הכלאה ישראלי, פחות מר מזן ברנע.
9. מוחסן – זן מהרי השומרון. בעל תוחלת חיים קצרה ומצוין לכבישה.

כמה עולה להפיק או לעצור ליטר שמן זית

עלויות הפקת שמן זית בישראל בשנת 2026 הן מהגבוהות בעולם, ועומדות בממוצע ב-24 שקלים, לעלות ייצור של ק"ג שמן בודד, בכרמי שלחין אינטנסיביים, כולל עיבוד, מסיק ועצירה בבית הבד. לשם השוואה, עלות ההפקה המקבילה בספרד עומדת על כ-7 שקלים בלבד. העלויות הגבוהות בארץ מורכבות משלושה צווארי בקבוק מרכזיים: מסיק, מים וכשרות.

• עלויות המסיק וההובלה: המסיק מהווה את רכיב ההוצאה הכבד ביותר לחקלאי. מסיק ידני שנפוץ בכרמי בעל מסורתיים, יקר עקב מחסור בכוח אדם. עלות מסיק זיתים ידני בארץ גבוהה פי 3.5 מזו שבספרד או איטליה ויוון. מסיק ממוכן ע"י הפעלת בוצרת או מנערת מכנית, בכרמים המותאמים לכך, עולה 250-300 שקלים לדונם. שיטה זו זולה ויעילה משמעותית אך דורשת כרמים מותאמים.
• עלויות המים וההשקיה: תעריפי המים לחקלאות בישראל (גם כאשר מדובר במים מושבים או מליחים) גבוהים משמעותית. עלות ההשקיה הממוצעת לדונם זיתים בישראל גבוהה פי 4 מזו שבספרד, שבה חלק גדול מהמטעים נהנים ממשקעים טבעיים יציבים יותר.
• עלויות העצירה בבתי הבד והכשרות: מחיר עצירה ממוצע עולה 60-90 אגורות לק"ג זיתים, או לחילופין 15-20% מתפוקת השמן. בנוסף בתי בד ששומרים על כשרות הם הגדולים יותר בישראל אבל הם סגורים בשישי-שבת ולא מקבלים פרי. השבתת המכונות בסופי שבוע יוצרת פגיעה ב"יתרון לגודל", מאריכה את עונת המסיק ומייקרת את עלויות התפעול והתחזוקה הקבועות של בתי הבד בכ-15% בהשוואה למפעלים באירופה שעובדים 24/7 בעונת המסיק.

מחיר שמן זית כתית מעולה

בשל עלויות ההפקה המקומיות הגבוהות והסרת המכסים המלאה, נוצר שוק של שני סוגי שמן זית. האיכותי והיקר הוא שמן זית ישראלי שנמכר לצרכן בטווח 50-65 שקלים לליטר כדי לכסות את עלויות הייצור ולהשאיר רווח לחקלאי. הנפוץ הוא שמן זית מיובא שנמכר ברשתות המזון במחירים נמוכים משמעותית של 25-35 שקלים לליטר, ובמבצעי קצה נקודתיים אף פחות.

צריכת שמן זית לנפש

המדינות שצורכות הכי הרבה שמן זית לנפש הן כמעט כולן מדינות ים-תיכוניות, שבהן שמן הזית הוא חלק מרכזי מהמטבח המסורתי. לפי נתוני IOC לשנים 2022/23, אלו הן המדינות הבולטות בצריכת שמן זית לנפש בשנה: יוון עם 9.3 ק"ג או 10.2 ליטר שמן זית | אלבניה עם 8.7 ק"ג | ספרד עם 7.5 ק"ג | איטליה עם 7.4 ק"ג | מרוקו עם 4 ק"ג | קפריסין ולבנון עם 3.8 ק"ג כל אחת | פורטוגל עם 3.7 ק"ג | ישראל והרשות הפלסטינאית 3.3 ק"ג שהם 3.6 ליטר שמן זית לנפש לשנה | ארה"ב וקנדה עם 1.2 ק"ג לנפש | יפן עם 400 גרם לשנה לנפש.

אזורי שמן הזית של יוון

כידוע, האלה אתנה, העניקה לאתונאים במתנה את עץ הזית. עצי הזית מכסים כ 21% משטח הגידולים החקלאיים ביוון, וכ- 80% משטח הגידול של עצי הפרי ביוון. באזורים שונים מגדלים זנים מקומיים שונים. אני זוכר שהייתי בכרתים ושאלתי בחנות שמכרה גם שמן זית במחיר מאד זול, שאלתי מאיזה זן שמן הזית והמוכר הסתכל עלי בתדהמה וללא תשובה. הוא חשב שאני מפקפק אם זה שמן זית אבל מבחינתו יש עץ ויש שמן וזהו. הזן הנפוץ ללא עוררין הוא קורונייקי Koroneiki – זן שמוצאו בכרתים מאפייניו הם חריפות גבוהה ומרירות נמוכה. מומלץ לתיבול סלט יווני עם גבינת פטה, ירקות מאודים, סלט חצילים, פסטו, אנטי פסטי, מרקי ירקות, סלט עוף, רטבים. נפלא עם גבינת פטה בתוספת פלפל שחור גרוס טרי ועלי בזיליקום טריים.

באזור אתונה ומזרח הפלופונס, הזן העיקרי באזורים אלו הוא אתינוליה Athinolia. זן זה בעבר היה נפוץ ברוב יוון, אבל איזורי הגידול שלו הצטמצמו. יש אזורים בהם יקראו לו מסטוידיס Mastoidis. דרומה משם הזן הנפוץ הוא מנאקי Manaki או מגאריתיקי Megaritiki שנפוץ בעיקר באתיקה. באיזור קלמטה Kalamata הזן הנפוץ הוא קלמון Kalamon ואילו מערבה משם נפוץ זן קוטסורליה Koutsourelia או פטריניה Patrinia או מאברוליה Mavrolia או אולימפיה Olympia מאיזור איליה, בצפון מערב הפלופונס.

קורונייקי Koroneiki הוא הזן המוכר גם במחוזותינו, הוא הזן הנפוץ ביותר ביוון ומהווה יותר מ- 70% מכרמי הזיתים ביוון. שמו העתיק היה ואטסיקי Vatsiki אך יורדי הים והסוחרים של ונציה יבאו את השמן מנמל על יד הכפר קורוני Koronei, שבדרום מערב הפלופונס. מכאן הגיע השם שהם אימצו לשמן הזה – קורונייקי. שמות זנים נפוצים לאזור זה הם לדוליה Ladolia, פסילוליה Psilolia או ולנוליה Lanolia.

הזן העיקרי השני של יוון הוא קונסרווליה Konservolia או אמפיסיס Amfissis – זן שטוב בעיקר למאכל, אך מפיק גם שמן פירותי ועשיר בלי מרירות וחריפות גבוהים. בצפון יוון וסלוניקי שולטים זיתי מאכל מזנים גריתיקי או מגרון Megaron, חלקידיקי Chalkidiki וגם טרומבוליה Throumbolia . בצפון מזרח יוון וקרוב לתורכיה נפוץ הזן מאקריס העוצמתי.

באיי יוון המגוון גדול ולעיתים קיים זן יחיד באי זה או אחר. להלן מעט מהמבחר המגוון של איי יוון:

לסבוס Lesvos הידוע כאתר נופש נשלט ע"י שני זני זיתים עיקריים. האחד אדרמטיני Adramitini  על שם מפרץ אדרמיט Golf of Edremit שהאי נמצא בפתחו, והזן השני קולובי Kolovi או ולאנוליה Valanolia. באיי מזרח יוון כמו סאמוס Samos, רודוס Rhodes וגם קוס Koss מגדלים בעיקר זיתי קורונייקי וטרומבוליה.

כרתים Crete האי הגדול ביוון וגודלו יותר משליש משטחה של ישראל, מהווה כרבע משטח כרמי הזיתים של יוון וכמעט כל הזיתים בכרתים הם מזן קורונייקי  Koroneiki. זן זה נפוץ כמובן גם בלפקדה Lefkada, זקינתוס Zakynthos, קפלוניה Kefalonia מגדלים בעיקר זיתי קורונייקי. באי קורפו Corfu או קרקירה Corcyra מגדלים זיתים מזן מקומי שנקרא ליאנוליה Lianolia שגדל בעל.

אזורי שמן הזית של איטליה

איטליה מאופיינת בשוני גדול גם בתחום שמן הזית, בית צפון המדינה בה יש מעט כרמי זיתים לבין הדרום שמשופע בכרמים והנוף דומה למה שרואים בספרד ואפילו בגליל שלנו. זנים איטלקיים שנפוצים בישראל הם לצ'ינו Leccino שמקורו בחבל טוסקנה. טוב לכבישה כשהוא ירוק ולייבוש והמלחה כשהוא שחור. מאופיין בטעם ובבשומת עדינים מאד, חריפות קלה, משתלב היטב בתיבול ואפיה. מומלץ עם דגים בגריל, מרק פטריות, פירות ים, סלט ירוק, רטבים. פרנטויו Frantoio גם הוא זן נפוץ בטוסקנה אולם עקב עוצמות חריפות ומרירות נמוכים, לא אהוד במיוחד בקרב הישראלים. קורטינה Coratina הוא זן זיתים שמוצאו בפוליה, איטליה. שמן בעל מרירות גבוה וחריפות. בעל בשומות עשבוניות חזקות ופירותיות. מומלץ לשימוש בסגירת הבישול. אידיאלי למנות ראשונות, תיבול סלטים וירקות מאודים ולשימוש בתבשילי קטניות ובשר. מפת זני הזיתים מצפון לדרום:

• חבל ליגוריה Liguria כאמור עם מעט כרמי זיתים ועיקרם מזן טאג'יסקה Taggiasca לעומת זאת מסביב לאגם גארדה Lago Garda, הזן המרכזי הוא קאסליבה Casaliva שנקרא כאן גם דריצאר Drizzar.
• בטוסקנה Toscana המתויירת ומוכרת יותר בזכות כרמי הענבים והיקבים, היא גם ביתם של כמה זני זיתים כמו לצ'ינו Leccino ופרנטויו Frantoio שמוכרים במחוזותינו אבל גם הזנים מוראיולו Moraiolo, פנדולינו Pendolino, לצ'יו דל קורנו Leccio Del Corno ומאורינו Maurino.
• בחבל לאציו Lazio שסביב רומא, נפוצים זני הזיתים איטרנה Itrana , קאנינסה Caninese
• וקרבונצ'לה Carboncella.
• קמפניה Campania וסביב נאפולי Napoli מגדלים את זיתי רבצ'הRavece , וגם אורטיצ'ה Ortice.
• קלבריה Calabria שהיא השפיץ של המגף האיטלקי, מפיקה כרבע מכמות שמן הזית הנעצר באיטליה. הזן הנפוץ בקלבריה הוא קרולאה Carolea בעל מרירות וחריפות עדינים. זנים נוספים בדרום הרחוק של איטליה הם סינופולסה Sinopolese , דולצ'ה די רוסאנו Dulce Di Rossano וגרוסה די קסאנו Grossa Di Cassano. כל מי שמטייל באזור זה ותוהה על עצי הזית הגבוהים שנפוצים שם, זה זיתים מזן עתיק – אוטוברטיקה Ottobratica.
• חבל פוליה Puglia שבדרום מזרח איטליה ועקב המגף האיטלקי וסביב בארי Bari ולצ'ה Lecce המתויירות נמצא את אחד הזנים המפורסמים בעולם וגם במחוזותינו – קורטינה Coratina על שם הכפר ממנו מגיע הזן – קוראטו Corato שמצפון לבארי. זנים נוספים הנפוצים בדרום מזרח המגף האיטלקי הם פרנזאנה Perensana, ואוליארולה Ogliarola.
• בחבל בזיליקטה Basilicata שבין העקב והשפיץ של המגף האיטלקי, נפוצים זני קורטינה ואוליארולה כמו בפוליה השכנה אבל נפוץ גם זן זיתים למאכל בשם מג'אטיקה די פראנדינה Majatica di Ferrandina .
• בסרדיניה Sardegna שגודל האי קצת יותר מישראל, תוכלו למצוא עושר זנים עם יותר משני תריסר זני זיתים. הזן הנפוץ הוא בוסנה Bosana וגם הזן סמידנה Semidana נפוץ באי.
• בסיציליה Sicilia שגודלו גם הוא מעט יותר מגודלה של ישראל, יש שטחי כרמי זיתים מזנים שונים בחלקי האי השונים. במערב וצפון האי נפוץ זן זיתי נוצ'לרה Nocellara שבעיקר משמש למאכל אבל מפיקים ממנו שמן זית ייחודי. בעמק בליצ'ה Valle del Belice שמדרום לבירת האי פלרמו Palermo וגם מצפון לו נפוצים זיתים מזן ביאנקולילה Biancolilla וגם סרסואולה Cerasuola . במזרח ובדרום האי זן הזיתים הנפוץ הוא טונדה איבלאה Tonda Iblea – הרי איבלאה Monti Iblei הם אזור הררי של 400-900 מטרים מעל פני הים, מצפון לעיר ראגוזה Ragusa.

אזורי שמן הזית של פורטוגל

מיקומה של פורטוגל בין האוקיאנוס האטלנטי במערב, ובין ההרים שבגבול ספרד ממזרח יוצרים מזג אוויר ואקלים ייחודי עם משטר משקעים אחד משאר חלקי חצי האי האיברי.

• מצפון מזרח לפורטו Porto נמצא עמק טראס-אוס-מונטס Trás-os-Montes עם מעט גשם, הרים גבוהים יחסית, ורחוק מהאוקיאנוס האטלנטי. שינויי טמפרטורות גדולים בין החורף הקר מאוד, קיץ קצר וחם והבדלי טמפרטורה משמעותיים בין יום ללילה. זני הזיתים העיקריים כאן הם קוברנסוסה Cobrançosa , מדוראל Mdural , ורדיאל דה טראס-אוס-מונטס Verdeal De Tras-Os-Montes, נגריניה דו פריישו Negrinha do Freixo, סנטוליאנה Santulhana וזן קורדוביל דה טראס-אוס-מונטס Cordovil De Tras-Os-Montes. שמן זית מאיזור טראס-אוס-מונטס כמעט תמיד יהיה בלנד של לפחות 3-4 זנים.
• מזרחית לטומר Tomar נמצא אזור ביירה Beira המאופיין בהרים הגבוהים של פורטוגל, עם הפרשים טופוגרפיים גדולים בין ההרים הגבוהים לעמקים הצרים. מחצית מנהרות פורטוגל מקורם בחבל ארץ זה, שמשובץ בטירות עתיקות שהיו מקלט לעשירים בתהפוכות הפוליטיות שעברו על פורטוגל בימי הביניים. זני הזית פה שונים כך שבחלק הצפוני שנקרא ביירה העליונה Beira Alta יככבו זיתי גאלגה Galega, קרסקניה Carrasquenha וקורניקברה Cornicabra העוצמתיים יותר. בחלק הדרומי – ביירה התחתונה Beira Baixa נמצא את זני ביקאל Bical וגאלגה.
• עמק ריבטז'ו Ribatejo בו זורם נהר הטז'ו או טחו בספרדית, הגדול בנהרות חצי האי האיברי, ששפכו הוא בליסבון. הגבעות משני צידי הנהר משופעות בכרמי זיתים כאשר שני הזנים העיקריים הם גאלגה או לנטיסקה Lentisca.
• אלנטז'ו Alentejo הוא חבל הארץ שמדרום לנהר הטז'ו בין גבול ספרד לאוקיאנוס האטלנטי. אזור חקלאי בו מגדלים את אלוני השעם החשובים כל כך לתעשיית היין, ועצי זית. באלנטזו' נמצאים 55% משטחי הזיתים של פורטוגל, שמניבים 80% משמן הזית הפורטוגזי. בצפון אלנטז'ו נפוצים הזנים גאלגה, אזייטרה Azeiteira , בלנקטה Blanqueta וזן רדונדיל Redondil . במרכז אלנטז'ו Alentejo Central הזנים הנפוצים הם קורדוביל דה סרפה Cordovil De Serpa, גאלגה וקוברנסוסה Cobrançosa.
• באזור מורה Moura שנחשב לאחד מאזורי גידול הזיתים העתיקים בפורטוגל, נמצא את הזנים קורדוביל דה סרפה Cordovil De Serpa , רדיאל אלנטז'נה Verdeal Alentejana וכמובן זן גאלגה.
• חבל אלגרב Algarve שידוע יותר בפרדסי ההדרים שנטועים בו, אבל כרבע משטחו של החבל, נטועים בכרמי זיתים. הזנים הנפוצים כאן הם מנזנילה דה אלגרביה Maçanilha de Algarvia קורדוביל Cordovil, קרסקניה Carrasquenha, גאלגה Galega, או ורדיאל Verdeal.

אזורי שמן הזית של ספרד

מדינת שמן הזית הגדולה בעולם עם 50% מייצור שמן הזית בעולם, והיום ספרד גם הפכה לאחת המובילות גם באיכות שמני הזית שנעצרים בכרמים שלה.

• אנדלוסיה Andalucia היא המדינה העצמאית הגדולה בספרד וממוקמת בדרום ספרד. כאן בכל נסיעה תעברו בין כרמי זיתים בשני צידי הכביש גם אם יש לכם נסיעה של כמה שעות – זיתים, ועוד זיתים. בחלק המזרחי של חבל אנדלוסיה שולטים עצי זית מזן פיקואל Picual שפופולארי גם במחוזותינו. בחלק המערבי שולט זן אוחיבלנקה Hojiblanca . באזור קורדובה Cordoba פופולארי זן פיקודה Picuda . זנים נוספים בחלק מאנדלוסיה כמו באיזור חאא'ן Jaen הם רויאל דה קסורלה Royal De Cazorla, מצפון מזרח לקורדובה נפוץ זן נבאדיז'ו נגרו Nevadillo Negro ובדרום מזרח החבל נפוץ זן לצ'ין דה גרנדה Lechin De Granada ואילו במחוז ולבה Huelva שבדרום מזרח אנדלוסיה הזן הפופולארי הוא ביקל Bical.
• מורסיה Murcia שמצפון מזרח לחבל אנדלוסיה, מגדלים כאן זית אמפלטרה Empeltre, נגראל Negral, ארבקינה Arbequina, פיקואל Picual, קורניקברה Cornicabra ובנלקטה Blanqueta.
• ולנסיה Valenciana כאן מגדלים זיתים מזנים בלנקטה, Blanqueta אלפפרה ,Alfafara שאנגלו-ריאל Changlot-Real . שמטיילים בחבל ולנסיה, לא לפספס את עצי הזית העתיקים Olivos milenarios של קסטיליון שבצפון מזרח ולנסיה.
• אקסטרמדורה Extremadura שממוקמת מצפון לוולנסיה על גבול פורטוגל הוא חבל ארץ חקלאי. בדרום החבל, הזן המקומי השולט הוא מוריסקה Morisca ובצפון החבל שולט זן מנזאניה קסרניה Manzanilla Cacerña.
• קַסְטִייַה לַה מַנְצַ'ה Castilla-La Mancha שבלב ספרד וחצי האי האיברי, מאופיין בכרמים של קורניקברה Cornicabra אבל תוכלו למצוא כאן זנים כמו אלפפרה Alfafara או מנזנאניה קסרניה Manzanilla Cacerña תלוי בקרבה לחבלי הארץ השכנים בהם הם זנים פופולאריים.
• קטלוניה Catalunia המוכרת כמעט לכל ישראלי – ובירתה ברצלונה, משופעת בכרמי זיתים מזן ארבקינה Arbequina המוכר במחוזותינו וגם זן קרוב לו מאד, שנקרא ארבוסנה Arbosana. במערב קטלוניה נפוץ הזן נגראל Negral. בחלק הדרומי וקרוב לחבל ולנסיה, תמצאו את זית מורוט Morrut וזן פארגה Farga. באזור ז'ירונה Girona נפוץ זן זיתים ארגודל Argudell. בלב חבל קטלוניה קורבלה Corbella מככב אחרי זנים רבות שלא היה כמעט נוכח בכרמים.
• אראגון Aragon שממערב לקטלוניה, מציג את הזן אמפלטרה Empeltre אבל גם זן ורדניה Verdeña וזן נגראל Negral בצפון מזרח אראגון. בדרום החבל נפוץ זן רויאל דה אז'וסה Royal De alloza .
• נווארה Navarra  שממערב לאראגון על גבול ספרד, ובירתה פמפלונה Pamplona הידוע במרוץ השוורים ברחובותיה שמתקיים כל שנה בשבוע של 6 ליולי, ידוע גם בשמן הזית שלו. כאן פופולארי זן ארבקינה Arbequina וגם אמפלטרה Empeltre וזן ארוניס Arroniz הנדיר.
• לה ריוחה La Rioja שמדרום לחבל נווארה מגדלים כאן זני זיתים אמפלטרה Empeltre, נגראל Negral, ארבקינה Arbequina וגם מאנזניה קסרניה Manzanilla Cacerña
• קסטיה-לאון Castilla y Leon שבצפון מערב ספרד מגדלים זית בעיקר פיקואל Picual, קורניקברה Cornicabra ובנלקטה Blanqueta.
• גליסיה Galicia שבצפון מערב ספרד על שפת האוקיינוס, שבירתה המפורסמת היא סנטיאגו דה קומפוסטלה Santiago de Compostela, מגדלים זן גאלגה Galega שמוכר גם בצפון פורטוגל השכנה.

אזורי שמן הזית של צרפת

שמן הזית הצרפתי מאופיין באיכות גבוהה, בטכניקות מסורתיות ובקפדנות המקבילה לייצור יינות יוקרה. בצרפת מזהים מספר אזורי איכות מוגנים AOP/AOC המייצרים שמנים המפורסמים בעיקר בטעמים עשבוניים, פירותיים או עמוקים המותאמים למנות גורמה. צרפת מתהדרת במגוון של מעל 100 זני זיתים שונים. אזורי גידול בולטים AOP :

• פרובאנס Provence אזור המרכז את מרבית עצירת שמן הזית הצרפתי במגוון רחב של זנים כגון סלונק Salonenque, אגלנדו  Aglandau, לוֹק Lucques או בוטייאן Bouteillan.
• ניון Nyons נחשב לאזור הצפוני ביותר באירופה, בו מגדלים זיתים. האזור בולט בזן טנש Tanche בו מייצרים שמני AOP .
• לנגדוק Languedoc הוא המרכז והמקור של זיתי פישולין Picholine בעלי בשומת חזקה מאוד וטעם פירותי עשבוני. השמן באיכות גבוהה מאד, ובעל מרירות וחריפות בינונית ועל כן אהוב על שפים וטבחים.
• בוש-דו-רון Bouches-du-Rhône הוא אזור בו נפוץ זן זיתי סלונק  Salonenque שמשמש בעיקר בבלנדים כי הוא מעניק לשמן רכות וארומות עדינות
• קורסיקה Corse הוא אי שמציע שמנים ייחודיים שמופקים לרוב מזיתים בשלים שחורים.

שמן הזית של תוניס

שימלאלי Chemlali הוא זן שמוצאו ברצועת החוף המזרחית בתוניס, זן קדמון, נפוץ ואהוב שם במיוחד וידיע ביכולת העמידות שלו במזג אוויר חם וקיצוני. זן נוסף שנפוץ בתוניס הוא שטווי Chetoui בעל אופי ומנעד טעם עוצמתי יותר.

סבון מרסיי Savon de Marseille

משמן הזית הגדל בפרובאנס מייצרים את סבון מרסיי המסורתי. הצרפתים התוודעו לסבון משמן זית, כשהגיעו לאזור סוריה, במהלך מסעי הצלב כאשר אוניות עמוסות בסבון החלו להגיע לנמל מרסיי וההיצע לא סיפק את הביקוש. במאה ה-12 החלו לייצר בסבון דומה במרסיי, בזכות עצי הזית שהפיקו שמן זית ובזכות הצמחייה הים תיכונית שדומה לזו שבסוריה. בשנת 1688 מחוקק לואי ה-14 חוק שאסור להוסיף לסבון שום שומן פרט לשמן זית טהור, והסבון חייב להכיל 72% שמן זית. מיוחסים לסבון זה סגולות מרפא (מייבש פצעים, טוב לרגישים ואלרגיים) ומועיל כתכשיר קוסמטי (מוחק קמטים, מוסיף לחות) ועוד.