וויסקי אירי הוא "מי-החיים" של אירלנד – סיפורו של מסע למזקקות וויסקי באירלנד, שם פגשתי מאות חביות וויסקי, אלפי בקבוקי וויסקי ,עשרות בארים 2 מזקקות וויסקי וגם שגריר אחד של מזקקת וויסקי ( לכל מזקקה יש אחד כזה ).
יום פטריק הקדוש
לכבוד יום פטריק הקדוש- חגם של האירים, שחל כל שנה, ביום מותו של פטריק הקדוש, 17 למרץ 491, אספר קצת על אירלנד ובעיקר על הוויסקי האירי.
לפטריק הקדוש מיחסים את התנצרות תושבי האי הירוק, גירוש הנחשים מהאי (שעד היום אין בו נחשים) ואפילו את סמל התלתן של אירלנד כהגבלה לשילוש הקדוש של הנצרות. אבל יותר מכל, כל אירי אוהב את חגו של פטריק בזכות השתיה לרוב באירלנד ובכל הקהילות של מהגרי אירלנד בארה"ב ורחבי תבל.
טולאמור Tullamore
בהגיענו לטלמור שממערב לדבלין, פנינו למלון שהזמנו בו חדר. בקבלה תוך כדי מילוי טפסים עניתי שהגענו לטלמור כי מחר יש לנו ביקור במזקקה כאורחי המקום. כששמע מנהל הקבלה כי אנחנו אורחי המזקקה מיד שדרג את חדרינו לסוויטה המיוחדת במלון והכינו אותנו לבאות. כששאלנו במה זכינו, נענינו כי טולמור דיו היא המזקקה שהיא הלב של העיר וכאורחי המזקקה הם מרגישים צורך לארח אותנו בכבוד הראוי למי שהגיע מישראל על למזקקת הוויסקי של טולמור.
טולאמור דיו Tullamore Dew
את פנינו קיבל ג'ון קואין – שגריר המותג ומייצג ערכי המותג בפני העולם. שמענו מהשגריר קואין על וויסקי אירי בכלל אבל השאלה הראשונה שלי היתה מדוע בכלל נקרא המותג, טולאמור דיו ? טולאמור ברור, אבל למה ומדוע DEW ?
ובכן, מייסד המזקקה היה Daniel Edward Williams , ומכאן, מראשי התיבות של שמו, בא ה- D.E.W. עיקר הביקור היה טעימת הוויסקי של טולאמור על סוגיו השונים, במרכז המבקרים ההיסטורי בו הוקמה המזקקה לראשונה בשנת 1829. מרכז המבקרים מספר במצגות ובסרטים את סיפור המזקקה בטולאמור, שגם היא מתגאה בזיקוק הרציף שנעשה בשלושה שלבים, וכן מתגאה בשימוש בשעורה רגילה בתערובת עם שעורה מולתתת.
הוויסקי של טולאמור דיו
בטולאמור דיו עושים וויסקי בן 4-7 שנים, כמו כן וויסקי רזרב בן 10 שנות יישון בחבית, וגם ספיישל רזרב המיושן 12 שנים בחבית. ג'ון קואין שגריר המותג, הסביר לנו במזקקה מייצרים גם את המאלט וויסקי המיוחד של טולאמור, וסדרה שנתית מיוחדת של הריטג' וויסקי. משום מה לא מצאתי את וויסקי טולאמור דיו באירלנד, אבל לדברי השגריר קואין, ההסבר הוא כי המותג המקומי של המזקקה הוא "פאוורס" (POWERS), ואילו ליצוא משתמשים במותג "טולאמור דיו". לדברי ג'ון קואין וויסקי טולאמור-דיו הוא הנמכר השני בפופולאריות שלו בעולם לאחר "ג'יימסון" ונהנים מגידול שנתי רב יותר מגידול קטגוריית הוויסקי האירי (הגידול של וויסקי אירי הוא 7% לשנה).
- הוויסקי הראשון אותו טעמנו היה טולאמור דיו רגיל: צבע ענברי חלק ונאה המועשר ע"י ארומה וריח של הדרים שמקורו בתהליך ההלתתה של המאלט. הטעם נעים עדין וארוך.
- השני היה וויסקי עם 12 שנות יישון בחבית שרי: צבע הדבש הזהוב המיוחד של וויסקי זה בא מחבית השרי. הטעם חלק, עדין, ויורד ארוך בגרון. ככל שמערסלים את הוויסקי בכוס, כך מתגלים טעמים וארומות חדשים.
- הוויסקי השלישי אותו טעמנו היה מאלט 10 שנים: תרכיב של ארבעה סוגי וויסקי המיושנים בחביות שונות- חבית ברבן אמריקאי, שרי, פורט ומדרה. לאחר 10 שנים "מחתנים" את ארבעה הסוגים לבלנד אחיד ומיוחד – וויסקי מאלט בן 10 שנים לפחות. הטעם מעט עוקצני, אבל במידה, מעט חומצי בחך אבל משרה כייף, והעיקר – ארוך.
סיכם השגריר ג'ון קואין ואמר, כי הוויסקי האירי הוא סוג של משקה קסם, ומי שמתחיל להכיר אותו נשבע בקסמו ולא חוזר לוויסקי סקוטי או סקוטש אמריקאי. לעומת זה יש מעבר הפוך – ובגדול, של אוהבי הוויסקי הסקוטי הנשבים בקסמי האירי. אני בהחלט נשביתי.
מלון מומלץ בטולאמור Tullamore Court Hotel.
מזקקת ג'יימסון – Jameson במידלטון
למזקקת ג'יימסון – Jameson שבמידלטון, דרום אירלנד, הגענו בלי תכנון מראש ובלי הודעה על בואנו, אולם התקבלנו בסבר פנים יפות ובמלוא תשומת הלב, של מי שרוצה קצת לספר על הוויסקי והמזקקה גם לעתונאי ומדריך טיולים, מבין האלפים הפוקדים המקום מדי יום ביומו. התחלנו את הביקור על הבר בכניסה למרכז המבקרים, שהוא חלק מקומפלקס גדול המסביר את תהליך הכנת הוויסקי כפי שהיה פעם (והוא צמוד לאתר הייצור הראשי של וויסקי ג'יימסון באירלנד) עד שנת 1975. הברמן סיפר לנו על הג'יימסון הרגיל, אבל מה שעניין אותי במיוחד היו סוגי הוויסקי האחרים והמיוחדים שהוצגו אצלו בבאר.
וויסקי מידלטון – Middleton
וויסקי המיוצר במהדורה מצומצמת וממוספרת של 500 תיבות הנמכרות חיש מהר. לצערנו, לישראל לא מגיע ולו קמצוץ מוויסקי זה. מחיר בקבוק כ-130 יורו, אולם המיוחד בו הוא הטעם השונה בין שנה לשנה, ויש ערך כלכלי כמו גם טעם אחר בכל ייצור שנערך פעם בשנה.
ה"מידלטון" זהוב ענברי עמוק ויפה, והוא בעל ריח עדין ונעים. עם הלגימה הראשונה לטעימה, תופש אותך ה"מידלטון" ונושך בעדינות אבל בלי להרפות, אולם לאט לאט נמוג, מתעדן ומתעגל בפה – כייף של וויסקי אירי.
סיור במזקקת ג'יימסון
הצטרפה אלינו מדריכה צעירה וחיננית שהתחילה את המסע בעולם הוויסקי החל מהבניין הישן משנת 1794, בו הוקמה המבשלה לראשונה בשנת 1825; עד הגרעינים המיוחדים, המים המיוחדים והמש – אותה "בירה" אותה מזקקים ומיישנים עד לקבלת "מי החיים" – אשקה ויטה; הוויסקי האירי המקורי והמיוחד. עברנו את אולמות ההלתתה המשוחזרים, אולמות התנורים והכבול, וכמובן מיכלי הנחושת הענקיים – הגדול מביניהם מכיל 45,000 ליטר והוא משנת 825, בהם מתבשל המש ומשם מתאדה ומזדקק באופן רציף שלושה זיקוקים עד להפיכתו למשקה אלכוהולי חזק ושקוף, אבל חסר כל ייחוד ואיכות. זו תחילתו של מסע הנוזל הלבן המתקבל, עד להפיכתו כעבור 5 עד 50 שנה לוויסקי איכותי זהוב טעים ומעניין. מוצג מעניין הוא אולם חביות יישון הוויסקי, בו מוצגות חביות בשלבי היישון השונים ומודגם כיצד "חלקם של המלאכים" (אידוי וויסקי מהחבית) הולך וגדל עם חלוף הזמן. ב"ג'יימסון" מתחייבים שהחביות שלהם עוברות שלושה מחזורים של ארבע שנים כל פעם ולא יותר, או בוויסקי המתיישן ל-15 שנה, מחזור יישון אחד. מרכז המבקרים המושקע בהחלט פורש בפני המבקר במקום את סיפור הוויסקי ואת אופן הכנת המשקה, מהלתת עד הוויסקי האוצר בתוכו עושר של טעמי החיים, כיאה למשקה החיים – אשקה ויטה.
מלון מומלץ במידלטאון Loughcarrig House
