טיול באזרבייז'ן מבאקו לקובה ולשאהדאג

יצאתי לביקור קצר בבאקו ובצפון אזרבייז'ן בהזמנת לשכת התיירות המקומית ||| אחרי טעימות של מה שיש להציע בבאקו הבירה עליהם סיפרתי כאן ||| נסיעה צפונה לקובה Guba וקוסאר Qusar עם הכפר היהודי והבתים האדומים קרסניה סלובודה Krasnaya Sloboda ||| ביקור טעימות מאתר הנופש והאקסטרים של שאהדאג Shadag שהוא גם אתר סקי חורף ונופש בקיץ ||| מסלול מומלץ לארבע ימי טיול באזרבייז'ן ||| כל הפרטים והחוויות בהמשך…

מצפון לבאקו – מקדש האש אטאשגה Ateshgah

יצאנו מהבירה באקו צפונה והתחלנו בשני אתרים שמסבירים את כינויה של אזרבייז'ן – ארץ האש. התחלנו באתר חשוב לבני דת הזורואסטרית שקרוב לשדה התעופה של באקו.

הזורואסטריות היא אחת הדתות העתיקות בעולם שעדיין קיימות, ושורשיה נטועים עמוק בפרס הקדומה, לפני 3,000–3,500 שנים. מייסד הדת הוא זרתוסטרא Zarathustra או Zoroaster – נביא ופילוסוף שפעל ככל הנראה במזרח איראן ועד הודו של ימינו. הזורואסטריות קדמה ליהדות, לנצרות ולאסלאם, והשפעתה על תפיסות מוסריות ודתיות עולמיות היא עמוקה ומשמעותית. בלב הדת עומדת תפיסה מוסרית ברורה ופשוטה אך רבת עוצמה: מאבק נצחי בין טוב לרע, בין אור לחושך ובין אמת לשקר. האדם נתפס כשותף פעיל במאבק הזה – לא כיצור פסיבי. אחד המשפטים המזוהים ביותר עם הזורואסטריות הוא: מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים – זהו יסוד אתי אוניברסלי שהשפיע על דתות ותרבויות רבות.

בניגוד לאמונה הרווחת, הזורואסטרים אינם סוגדים לאש אבל האש משמשת להם כסמל לטוהר, לאור ולאמת האלוהית. לכן בתי התפילה נקראים מקדשי אש, ובהם בוערת אש תמידית המייצגת את נוכחות האמת והסדר הקוסמי. הקשר בין הזורואסטריות לאזרבייג'ן עמוק וייחודי. אפילו שמה של אזרבייג'ן מיוחס לעיתים לשורש פרסי הקשור לאש ולזוהר.

אחד הסמלים הבולטים של הזורואסטריות באזרבייג'ן הוא מקדש האש אטאשגה, דרומית מערבית לשדה התעופה של באקו. המקדש שימש מוקד פולחני חשוב החל מימי הביניים, בעיקר עבור סוחרים ועולי רגל מהודו ומפרס.

המבנה הנוכחי מתוארך למאות 17-18, אך המסורת סביבו עתיקה בהרבה. האש שבמרכז המקדש נבעה מגז טבעי, והייתה אש נצחית. לאחר הכיבוש המוסלמי של פרס במאה ה-7, רבים מהזורואסטרים נמלטו להודו והפכו לקהילה הידועה בשם פארסים. עם זאת, הקווקז – כולל אזרבייג'ן – נותר אזור מעבר חשוב, שבו המשיכו מסורות זורואסטריות להתקיים עוד מאות שנים, לעיתים לצד אסלאם ונצרות.

אין ספק שיש מנהגים שטבועים במסורת האזרית שמקורם בתרבות של הזורואסטרים כמו חג ראש השנה הפרסי הוא חג האביב נובורוז Novruz שהוא החג החשוב ביותר שממחיש את השפעת הזורואסטריות עד ימינו בפרס, ונחגג גם באזרבייג'ן. זהו חג של התחדשות, אש, ניקיון רוחני וקפיצה מעל מדורות קטנות – מנהג שמקורו זורואסטרי מובהק. החג הוא כיבוד הטבע, התחדשות והערכה לארבעת היסודות של הזורואסטרים: מים, אש, רוח ואדמה. בדרך כלל, ההכנות לנורוז מתחילות חודש לפני החג. בכל יום שלישי חוגגים את יומו של אחד מארבעת היסודות – מים, אש, רוח ואדמה. אנשים מנקים את בתיהם, נוטעים עצים, תופרים בגדים חדשים, צובעים ביצים ומכינים מאפים לאומיים כגון שקרבורה, פחלבה ושורגוגאל, בנוסף למגוון רחב של מאכלים מהמטבח הלאומי. חיטה נקלה יחד עם קישמיש (צימוקים) ואגוזים (גוורגה). כמחווה לאמונות הזורואסטריות הקדם-אסלאמיות, בכל יום שלישי במהלך ארבעת השבועות שלפני החג ילדים קופצים מעל מדורות קטנות ומדליקים נרות. בערב החג מבקרים בקברי קרובי משפחה.

האתר הגדול והמרשים יכול לקלוט המוני תיירים הצובאים את המקום. גם בעת ביקורנו, היו הרבה תיירים שרובם מהודו שם הזורואסטריות היא דת מוכרת. הידעתם? פרדי מרקורי Freddie Mercury וזוהבין מאהטה Zubin Mehta הם בני הדת הזורואסטרית.

ינאר דאג Yanar Dağ – ההר הבוער

תחנתנו הבאה היתה ההר הבוער שמקומיים ראו זה מכבר ביאנרדג, מונומנט טבע ייחודי של אזרבייג'ן, ואפילו כמקום קדוש. זו גבעה שממנה בוקעים גז טבעי שבוער ברציפות כבר אלפי שנים. הלהבות יוצאות ישירות מהקרקע ואינן נכבות גם בגשם או בשלג. יש הנחות שונות לגבי מקור האש והאמונה סביבה במקום זה. העתיקה ביותר קשורה לעמים הטורקים ועל כן, המקום ידוע גם בשם קן הזאב. האש הטבעית הפכה את האזור למוקד פולחן אש זורואסטרי בעת העתיקה. יחד עם מקדש האש אטשגה Ateshgah המקום מחזק את כינויה של אזרבייג׳ן כארץ האש.

הנסיעה לקובה Quba

הדרך המובילה מבאקו לקובה עוברת בחלקה הראשון לאורך הים הכספי והיא דרך אגרה טובה אבל ללא צמחייה או נוף ועם תחנת רענון אחת בלבד אם לא יורדים מהכביש המהיר לכביש הרגיל המקביל. בחלקה הצפני של הדרך מתחילים להכנס לאזור חקלאי של מטעי תפוחי עץ עם דוכנים לאורך הכביש, כרמים מעטים והרבה מרעה לצאן ובקר. בסה"כ 3 שעות של דרך שכדאי להתכונן לקראתה בין אם לוקחים נהג עם רכב ובין אם השכרתם רכב ויצאתם לדרך בנהיגה עצמית.

כשנוסעים לאזור קובה, מומלץ להרחיב את ההיכרות עם יהודי ההרים והתרבות היהודית הייחודית שהתפתחה באזור ועליה נרחיב כאן.

יהודי ההרים של אזרבייג'ן

יהודי הֶהָרים Mountain Jews המכונים גם ג'והורי çuhuri או יהודי קווקז, הם אחת הקהילות היהודיות העתיקות, הייחודיות והמרתקות בעולם היהודי. זהו זרם יהודי בעל זהות מובחנת, שפה משלו, מנהגים עצמאיים והיסטוריה בת אלפי שנים – הקשורה עמוקות לאזור הקווקז, ובעיקר לאזרבייג'ן של ימינו. אזרבייג'ן נחשבת ללב ההיסטורי של יהודי ההרים, ובתחומה התקיימו במשך דורות מרכזים יהודיים תוססים, שחלקם קיימים עד היום.

מקורם של יהודי ההרים שנוי במחלוקת, אך ההשערה הרווחת היא שהם צאצאי יהודים מפרס וממסופוטמיה, שהיגרו צפונה לאזור הקווקז כבר בתקופת האימפריה האחמנית והסאסאנית כלומר המאה ה- 6 לפנה"ס ועד המאה ה- 7 לספירה .יש חוקרים שקושרים את מוצאם גם לגלויות שלאחר חורבן בית ראשון ובית שני, או לשירות יהודים בצבאות פרס שהגיעו עם הצבא הפרסי צפונה להרי אזרבייז'ן של היום.

תיאוריה נוספת קושרת את יהודי ההרים עם ממלכת הכוזרים. העיר כוזאר Quzar, היתה בעבר בירת אימפריה ששלטה באזור זה בין השנים 650 ל-969. יהודי האזור קיבלו את הכינוי יהודי ההרים משום שבעבר גרו ליד הר שָאחְדָג, שהיה לב ממלכת הכוזרים, עליה קראנו ולמדנו בספר הכוזרי וגיורו של מלך הכוזרי עם כל נתיניו באמצע המאה ה-8 לספירה. יש סברה שיהודי הכפר האדום הם מצאצאי אותם כוזרים גרים.

במהלך הדורות חיו יהודי ההרים בכפרים ובעיירות מבודדות יחסית, מה שסייע להם לשמר זהות יהודית מובחנת, אך גם פיתח תרבות ייחודית ששילבה יסודות יהודיים עם תרבות קווקזית ופרסית.

שפת הג'וּהוּרִי Juhuri

אחד הסממנים המובהקים של יהודי ההרים הוא שפתם – ג'והורי, ניב יהודי-פרסי ייחודי. השפה מבוססת על פרסית עתיקה, משולבת במילים עבריות וארמיות, ובהשפעות קווקזיות וטורקיות. הג'והורית שימשה לשפת היום-יום, לספרות עממית, לשירים ולסיפורים, בעוד העברית שימשה ללימוד תורה ולתפילה. במאה ה־20 אף נוצרה ספרות מודרנית בג'והורית, כולל עיתונים וספרים.

במשך מאות שנים נכתבה הג'והורי באלפבית עברי (בדומה ליידיש או ללאדינו), מה שאפשר שימור של ספרות דתית ועממית. בתקופה הסובייטית הוכרחה השפה לעבור לכתיבה בכתב לטיני ואחר כך בכתב קירילי (הכתב הרוסי). כיום, הכתב העברי צובר פופולריות מחודשת.

הג'והורי נחשבת לשפה בסכנת הכחדה. מרבית דובריה עלו לישראל (שם היא מדוברת בקרב הדור המבוגר בערים כמו חדרה, נתניה ואשדוד), או עברו לרוסיה.

בכל זאת, שרידים של השפה ממשיכים להיות משומרים דרך המנהגים, התפילות והפיוטים הייחודיים של הקהילה.

קובה Quba – ירושלים של הקווקז

המרכז המפורסם ביותר של יהודי ההרים הוא ללא ספק קובה Quba בכלל והשכונה היהודית קרסניה סלובודה Krasnaya Sloboda הידועה גם בשם הכפר האדום שמכונה גם קירמיזי קסבה  Qırmızı Qəsəbəבפרט. תחילתה של ההתיישבות היהודית היא במאה ה־18, כשהוענקה ליהודי ההרים זכות התיישבות קבע בגדה הצפונית של נהר קודיאל Gudiyalchay. בניגוד למדינות וממלכות אחרות ברחבי תבל, לא מדובר בגטו סגור וכפוי אלא ביישוב שניתן ליהודים מתוך רצון להגן עליהם ולעודד מסחר ופיתוח. מכאן נולדה עיירה בעלת אוטונומיה קהילתית, שבה ניהלו היהודים את חייהם הדתיים, הכלכליים והחברתיים באופן עצמאי. במשך דורות הייתה קרסניה סלובודה מרכז רוחני ותרבותי של יהודי ההרים. בעיירה הוקמו 13 בתי כנסת, מקוואות, תלמודי תורה ומוסדות קהילה כאשר השפה הנפוצה היתה ג’והורית. הכינוי הכפר האדום ניתן לשכונה, תודות לבתים הרבים שהיו בנויים מאבני חימר אדומות ומכוסים בגגות אדומים.

במהלך העידן הסובייטי נכפה חינוך חילוני, וצומצמה העצמאות של פעילות דתית יהודית שהביאה בצידה הגירה לערים הגדולות של ברה"מ אבל גרעין יהודי עיקש נשאר במקום ושמר על המסורות האופייניות בין כתלי הבית והמשפחה, ובבתי הכנסת לעיתים בחשאי.

עפ"י רישומי הקהילה המקומית, בשנת 1865 היו 3,000 נפשות. ערב פרוץ המהפכה הסובייטית בשנת 1916 הקהילה מנתה 8,400 נפשות שהיו כשליש מכלל יהודי ההרים בעולם. אחרי פרעות שהיו בבאקו כעבור עשור בשנת 1926 היו סה"כ 6,000 נפשות. כיום קהילת יהודי ההרים מונה כ-5,000 נפשות באזרבייז'ן. העיסוקים של יהודי ההרים היו חקלאות – בעיקר תפוחי עץ וגפנים, פועלים שכירים, מסחר בשטיחים ובפירות, רוכלות ועוד.

אגדת הקמת הכפר האדום

אגדה מקומית מוכרת בקרב יהודי ההרים של אזור קובה מספרת על חרב שנעצרה בכוח ספר קדוש: לפי האגדה, כאשר שליט מקומי עם חייליו ניסו לפגוע ביהודים שהתגוררו באזור, הונפה חרב כדי להכות אחד מזקני הקהילה. באותו רגע הונף מול התוקף ספר קודש שהקשיש החזיק בידיו, והחרב נבלמה ואף נסדקה ונעצרה באוויר, כאילו כוח עליון מנע את הפגיעה ביהודי. המראה נחשב לנס, והשליט נרתע, הכיר בקדושת הספר ובזכות היהודים לחיות במקום בביטחון ואישר הקמת ישוב יהודי מיוחד ומוגן מעבר לנהר.

גידול גפנים וטבק

בעבר, גידול טבק היה אחד מעיסוקיהם העיקריים של יהודי ההרים. יהודים גידלו לעתים קרובות גידולים עמידים לחום כגון טבק, שמתאים לאקלים הצחיח של מזרח הקווקז. יהודי ההרים גידלו טבק מאמצע המאה ה-19 באזור טרקי, דרבנט, יאנגיקנט, רוקל, גמיידי, אראג, ח'ושמנזיל, ממראך, אוגוז, דז'אנגוטאי ומוג'י. הטבק שגידלו יהודי ההרים היה מבוקש מאוד.

במחצית השנייה של המאה ה-19, יהודי ההרים עשו התקדמות משמעותית בענף גידול גפנים וענבי יין. גידול גפנים וייצור יין בוצעו בעיקר על ידי יהודים שחיו בהרים של צפון אזרבייז'ן ובדרבנט. ככל ששטחי הכרמים התרחבו, יהודים רבים הפכו את ייצור היין למקור ההכנסה העיקרי שלהם. בתחילת המאה ה-20, יהודים כבר שלטו בייצור יין ענבים, מה שזיכה אותם לא רק בקרב המקומיים.

בשנות ה-30 של ברה"מ החלו פעילות של המשטר הקומוניסטי כנגד חקלאים שהחזיקו שטחי קרקע גדולים כמו יהודי ההרים שגידלו ענבים או טבק. אלו שסירבו להלאמת הקרקע שלהם היו נתונים לדה-קולאקיזציה, כולל מעצר, פינוי, החרמת אדמתם או שלילת זכות הצבעה. בשנים הריאקציונריות ביותר של השלטון הסובייטי, בתירוץ של לחימה באויב המעמדי, יהודי הרים רבים, בעיקר אנשים עשירים ורבנים, הואשמו בפעילות נגד-מהפכנית. יהודי ההרים נרדפו על ידי הרשויות עד סוף עידן סטאלין ורק לאחר שנים רבות הם השתקמו.

חגים ומועדים

כל הקהילות היהודיות בנו את חייהן הדתיים בהתאם לנורמות היהדות, וניתן לזהות מעט דוגמאות ספציפיות בקרב יהודי ההר. ההבדלים הבולטים ביותר בין הקהילות היהודיות השונות נצפים בעיקר בטקסי החגים, וכן בשמותיהם של חגים מסוימים, כך למשל ראש השנה נקרא  ,Rush Hashunahיום כיפור Kyupyur | סוכות Sukko | חנוכה Hanukko | פורים Omonu (המן) | פסח Nison | שבועות Aselte | תשעה באב Suruni | וגם ט"ו בשבט Indorof.

אחד מהמנהגים המיוחדים כאן הוא תשע באב Suruni שביום תענית זה חוזרים בני הכפר לבכות יחדיו על חורבן המקדש, ולהתפלל על קברי הוריהם ומשפחתם, הקבורים בבית הקברות היהודי במורד ההר מצפון לכפר.

חלק מבתי הכנסת יחודיים בכך שהרצפה מכוסה בשטיחים בדוגמאות מיוחדות, ועל הנכנסים לבית הכנסת, לחלוץ נעלים ולהיכנס יחפים או עם נעלי בית מיוחדות שיש בכניסה לבית הכנסת.

למבקרים בבתי הכנסת יהיה מוזר לראות שאין באף בית כנסת עזרת נשים. הסיבה היא שנשים מקומם בבית ולא בבית הכנסת. רק ביום כיפור ואירועים נדירים, מגיעות נשים אבל הן לא מורשות להיכנס להיכל התפילה ויכולות לצפות, להאזין או להתפלל ברחבה סביב בית הכנסת והחלונות הפונים לרחבה הן גם עבורן.

המטבח של יהודי ההרים

המטבח של יהודי ההרים נוצר בהשפעת המסורות הקולינריות של העם שבקרבו חיו. ההבדל העיקרי הוא שמירת הכשרות, אותה שמרו יהודי ההרים בקפדנות רבה.

מקום מיוחד בחייהם של יהודי ההרים היה לאפיית לחם, שבין היתר הייתה קשורה למצוות הפרשת חלות. הלחם נאפה בתנור חרס מיוחד שנקרא תנדור Tandur. הנשים היהודיות עצמן עסקו לעתים קרובות בעיצובו של התנור. לחם הלוואש lavaş נאפה בימי שישי במנות של 18-20 יחידות כל פעם.

המוזיאון היהודי בכפר האדום Dağ Yəhudiləri Muzeyi

התחלנו את ביקורנו בכפר האדום ובקהילה הג'והורית בבית הכנסת קרצ'וגי שהוסב להיות מוזיאון המציג את המורשת של היהודים ההרריים. המבנה המשופץ שנפתח רק לאחרונה  היה נטוש ועל סף קריסה. הוא שופץ לתכליתו החדשה – מוזיאון, תוך שמירה על המרכיבים המסורתיים של בית כנסת כמו הבמה וארון הקודש. במוזיאון מגוון גדול של מוצגים, מסכים אינטראקטיביים וחדשנים שעוזרים למבקר לראות, לשמוע ולהכיר את קהילת יהודי ההרים בכלל ובכפר האדום בפרט. כל המידע מוסבר בשפות אזרית, רוסית, ואנגלית אבל יש צוות הדרכה וגוגל טרנסלייט.

בין המוצגים תוכלו לראות את התלבושות המסורתיות, תכשיטים, כתבי יד היסטוריים ותשמישי קדושה של התרבות היחודית שהתפתחה כאן. כמו כן מוצגים גם מספר גיליונות של העיתון הקהילתי בשפה המקומית אבל באותיות עבריות. פרטים בקישור… מומלץ לתאם את הביקור מראש עם המוזיאון.

בית הכנסת גִילָקִי 

תחנתנו הבאה היתה בית הכנסת של יוצאי העיירה הפרסית גילאקי. בית הכנסת נבנה בשנת 1896, והוא בית הכנסת היחיד שפועל כאן ברציפות כולל בתקופה הסובייטית. לבית הכנסת יש 12 חלונות שמציינים את 12 שבטי ישראל. בכניסה לאורך הקיר יש מדפים עם נעלי בית והתבקשנו לחלוץ נעליים ולהיכנס לבית הכנסת רק עם נעלי הבית. המנהג נועד גם לשמור על השטיחים היקרים שמרפדים את רצפת בית הכנסת ושומרים על האווירה ועל החום. במרכז הגג של בית הכנסת יש מן צריח רחב, נמוך ושקוף ובראשו מוצב מגן דוד. הצריח מאפשר כניסת אור טבעי לבית הכנסת, שבהחלט מוסיף ליופי והאווירה כשנכנסים פנימה.

בית הכנסת שש הכיפות

תחנתנו הבאה במרחק של 3-4 דקות ברגל, נגלה בנין גדול ומרשים הוא בית הכנסת שש כיפות – וכשמו כן הוא. בית הכנסת נבנה בשנת 1888 ע"י קהילת יוצאי גילגת שהגיעו לכפר האדום. על גג בית הכנסת ניצבות שש כיפות מסודרות כך, שלמתבונן ממרומים, הקווים בין הכיפות יוצרים צורת מגן דוד. בתקופת המשטר הסובייטית בית הכנסת הוסב למחסן. בשנת 1995 הוחזר המבנה לשימוש הקהילה, שופץ ביסודיות ושוחזר.

גשר טאגלי Tagly

במהלך השוטטות בסמטאות הכפר והרחוב הראשי השומם (גם כי היה קר וערפילי ולא מזמין למי מתושבי המקום), הגענו לגשר שהוא אחד המונומנטים המוגנים בעלי ערך היסטורי ואדריכלי משמעותי – גשר טאגלי על נהר גודויאלצ'אי, המחבר בין הכפר האדום לבין העיר גובה. בניית הגשר החדש החלה בשנת 1844 והוא האורך 160 מטרים | רוחב7.6  מטרים | גובה מהבסיס7.39  מטרים | עם 14 קשתות. כיום הגשר מותר למעבר רק להולכי רגל והוא נכלל ברשימת המונומנטים האדריכליים המוגנים על ידי המדינה. הגשר מכונה בפי המקומיים גם גשר האהבה כי צעירי הכפר האדום ובעיקר הרווקות והרווקים נהגו להתהלך באביב ובעיקר לקראת הנוברוז, לאורך הגשר ואף לעשות פיקניק על שפת הנהר, וכך למצוא לעצמם שידוך הולם והצעירים שמצאו את הרווקה שמצאה חן בעיניהם, דאגו שהוריהם ידאגו לשאר פרטי השידוך. השיטה עבדה היטב והאישור לכך הוא שאולם החתונות היהודיות הוקם בצידו הצפון-מזרחי של הגשר. פרנסי הכפר היהודי מספרים שבקיץ האחרון נערכה בו חתונה אחרונה…עד כה.

מומלץ לשוטט בין הבניינים שרובם אדומים ורבים מהן מתוחזקים היטב ומקרינים הוד והדר. ברחוב הראשי בולטים גם שני בניינים ירוקים. האחד היה בית כנסת והיום משמש כבית מרקחת. למתבונן מקרוב ניתן לראות שרידי כתובות בעברית משני צידי דלת הכניסה. סמוך לו נמצא בית ירוק שהיה בית יולדות. הבית היה ביתם הפרטי של זוג אמיד אולם חשוך ילדים. לאחר מות האישה, החליט בעל הבית, שהוא יעבור למקום מגורים אחר, מבחינת משנה מקום משנה מזל. באלמן האמיד שיפץ את ביתו והפך אותו לבית יולדות לזכר אשתו העקרה. למתבונן מהרחוב זהו בהחלט בניין שונה בצבעו אבל גם בסגנונו, שכולל פסלים של פרצופי ילדים ותינוקות מביטים לאורך ומתחת למפתן הגג, ושני עמודים משני צידי הכניסה, בדמות אישה, שיש שגורסים שזו דמות אשתו.

מרכז ההנצחה לטבח קובה Quba Soyqırımı Memorial Kompleksi

בתחילת המאה ה-20, כוחות ארמניים-בולשביקיים שהונהגו על ידי סטפן שאומיאן, ביצעו מתקפות נרחבות נגד האוכלוסייה המוסלמית האזרית בבאקו, בקובה ובאזורים נוספים, במטרה לשלוט באזור. הטבח בקובה אירע במרץ 1918 כאשר הכוחות תקפו את העיר ואת הכפרים הסמוכים. אלפים נהרגו, ובתים רבים נשרפו. קורבנות הטבח היו מגוונים וכללו לא רק אזרים מוסלמים, אלא גם יהודי הרים ולאזגים Ləzgilər, שהיו חלק מאוכלוסיית האזור. במשך עשרות שנות המשטר הסובייטי, הייתה הכחשה והסתרה של עצם קיום הטבח. בשנת 2007 התגלה במקרה קבר המוני, במהלך עבודות בנייה שהתבצעו באזור על גדת הנהר. בחפירות ארכיאולוגיות שבוצעו לאחר מכן נחשפו שרידים של מאות גופות, שהפכו את המקום להוכחה פיזית מוצקה, לאירועים. ממשלת אזרבייז'ן הכריזה על האתר כאתר לאומי, והוא נחנך רשמית בשנת 2013.

אתר ההנצחה הזה הוא נקודה חשובה להבנת הנרטיב האזרי לגבי עצמאות, פגיעות היסטוריות וזהות לאומית, והוא מזכיר את מחיר הדמים ששילמה האוכלוסייה האזרחית בתקופת השליטה הסובייטים באזור. פרטים בקישור…

בית העלמין היהודי

בדרך מקובה לתחנתנו הבא בשאהדאג, הכביש עובר ליד בית הקברות היהודי של תושבי הכפר האדום, שקבורים בו יהודים מאז שנת 1807. כמנהג המקום, המצבות הן שחורות מבריקות ועליהן חרוטה דמותו של הבר מינן עם השם וכל הפרטים. למי שמזדמן לבתי קברות במחוזותינו, בוודאי ראה סגנון זה שהגיע מהקווקז. אחד הקברים הבולטים במקום הוא קברו של רבי גרשון שנפטר ונקבר כאן בשנת 1853.

מכאן המשכנו באותה דרך לאתר הנופש וספורט שאהדאג.

שאהדאג Shahdag Mountain Resort

הגענו לאתר הנופש ההררי הגדול והמתקדם ביותר באזרבייג'ן, שנחשב ובצדק, לפנינה של הרי הקווקז. האתר, שנפתח בשנת 2012, ממוקם במחוז קוסאר Qusar שבצפון המדינה, כ-210 ק"מ (כ-3 שעות נסיעה) מהבירה באקו, ופחות משעה מקובה. זהו אתר שבחורף הוא אתר סקי ברמה בינלאומית, ובקיץ הוא הופך למרכז ספורט אתגרי וטיולי טבע עם נוף ירוק.

שאהדאג בחורף הוא אתר הסקי הראשון והגדול באזרבייג'ן, שמציע כ-17 מסלולי גלישה בדרגות קושי שונות, המתאימים למתחילים ועד למקצוענים. באתר מערכת רכבלים מתקדמת, גונדולות ומעליות כיסאות. במפלס התחתון יש מרכז הדרכה עם מדריכים דוברי אנגלית ורוסית וציוד חדיש להשכרה. בנוסף אפשר ליהנות מרכיבה באופנועי שלג, מזחלות הרים Tubing, וגם פארק שלג לילדים.

בקיץ, לאחר הפשרת השלגים, האתר הופך ליעד פופולרי לטיולי יום מבאקו או לחופשה מרגיע באוויר ההרים הקריר. במתחם תוכלו לגלוש ברכבת הרים אלפינית Shahdag Coaster שאורכה כולל עליה של 920 מטרים וגלישה מסעירה מטה, כולל ספירלות באורך 1,670 מטרים מסעירים. אפשר לגלוש באומגה Zipline בגובה של 45 מטרים מעל העמק של המפלס התחתון.

אפשר להצטרף לסיורי רכיבה על טרקטורונים, באגי ורכבי שטח, עם מדריך במסלולים שיובילו אותכם בתוך הטבע הפראי. תוכלו גם לצאת לצעידה במסלולי הליכה Trekking ואפילו להגיע לפארק הלאומי שאהדאג, שם יש מסלולים שמגיעים לכפרים ציוריים כמו הכפר לאזה Laza המפורסם במפליו.

פעילויות נוספות שניתן לחוות במקום הם סיורי רכיבה על סוסים, ירי חץ וקשת, רחיפה במצנחי רחיפה Paragliding וגם פארק חבלים שמתאים לילדים.

במפלס העליון נמצאים 3 מלונות ברמות פינוק שונות לפי עומק הכיס. אם אתם מתכננים ביקור בשיא החורף (ינואר-פברואר), כדאי להזמין מקומות לינה מראש כי האתר מתמלא מהר בסופי שבוע. בקיץ, זהו מפלט מושלם מהחום הכבד של באקו. כל הפרטים על המקום בקישור https://www.shahdag.az/en

פרטים והצעות לטיול בבאקו בקישור…

מסלול מומלץ לארבע ימים באזרבייג'ן

יום 1 – באקו העתיקה ומודרנית

בוקר:

• העיר העתיקהIcherisheher  – סמטאות צרות, חומות, חמאמים עתיקים.
• מגדל העלמה Maiden Tower – גם תצפית יפה על הים הכספי
• ארמון שירוואנשהיים – מבנה היסטורי מרשים
• ארוחת קוטאב/פלוב במסעדה מסורתית בעיר העתיקה
• קניון קטן ולחנויות במדרחוב ניזאמי
• ביקור במרכז היידר אלייב – אחד המבנים האייקוניים בעולם, בעיצוב של זאהא חדיד
• שיטוט בגנים ובתערוכות הפנימיות
• טיילת הים הכספי Baku Boulevard – גלגל הענק, רוח ואווירה משפחתית
• תצפית על מגדלי הלהבה מוארים בלילה
• ארוחת ערב מודרנית/מסורתית באזור Fountain Square

יום 2 –  הר הבוער

יום טבע וגיאולוגיה ייחודי שאי אפשר למצוא כמעט בשום מקום אחר.

• ינאר דאג –-הר האש הבוער ללא הפסק
• מקדש האש אטאשגה Ateshgah – מקדש זורואסטרי עתיק
• חזרה לבאקו והשלמות מיקור באתרים
• בילוי באחד מבתי הקפה

יום 3 – טיול יום להרים: גּוּבָּה Quba ושאהדאג Shahdag

טבע ירוק, מפלים ונחלים בקובה והסביבה

• ביקור בכפר האדום והקהילה העתיקה של יהודי ההרים
• סיור בין כפרים קטנים ואווירה אותנטית
• אפשר גם ללון באחד המלונות באתר של שאהדאג

יום 4 – באקו הקולינרית + קניות + סיורים רגליים קלים

בוקר:

• שוק ירקות ותבלינים Yashil Bazaar – שפע של חלווה, פירות יבשים, דבש, ערמונים וכמובן תה מקומי
• שכונת ביילאר-  סיור רגוע ברחובות ובבתי הקפה

צוהריים:

• ארוחה באחת המסעדות המוכרות Mangal, Dolma, Şirvanşah

אחר הצוהריים:

• קניות בקניון Port Baku Mall
• Mini Venice ואזור המוזיאונים על הטיילת

ערב אחרון:

• תצפית סיום מהרכבל Highland Park
• ארוחת ערב חגיגית מול הים

טיפים חשובים למסלול: מומלץ להשתמש ב – Bolt למוניות (זול ואמין). ליום ההרים כדאי לצאת עם נהג פרטי – העלות נמוכה יחסית וחוסך זמן. להביא מעיל רוח לבאקו (גם בקיץ יש ימים רוחות חזקות).