סיור ביפו בין השעון לעמנואל

סיור חוויתי והיסטורי של פעם ועכשיו, בין ישן לחדש ||| יצאנו לסיור יפואי עם ידידי, מורה הדרך דוד קוטק וקבוצה קטנה של מטיילים קשובים וסקרנים ||| למה שדרות ירושלים מובילות לאילת ורחוב אילת מוליך לירושלים ||| סיור בין הרכבת, דליז'נס והטרזינה ||| איפה ישנו החוזה הרצל והקיסר וילהלם ||| כל הפרטים וחלק מהסיפורים בהמשך…

תחנה ראשונה: מתחם התחנה

מתחם התחנה מוכר לרבים כולל לנו, אבל מרענן ומעשיר היה ההסבר של קוטק, על תחנת הרכבת יפו, שהייתה פרק היסטורי חשוב בתולדות ארצנו.

תחנת הרכבת יפו היא תולדה של הרעיון להקים קו רכבת שיקשר בין מישור החוף ונמל יפו לבין העיר ירושלים על גב ההר, שהועלה לראשונה באמצע המאה ה -19 גם ע"י סר מוזס מונטיפיורי ואחרים. טקס הנחת אבן הפינה התקיים ב- 31 במרץ 1890 והבנייה מזרחה לירושלים החלה עם מסילה ברוחב 1 מטר, בדומה למסילות הרכבת הצרפתיות שהובאה מצרפת ע"י החברה הצרפתית שהקימה המסילה. בנוסף הוקמה מסילה קצרה בין הנמל של יפו לתחנת הרכבת, על מנת להעביר חומרי בניה למסילה וסחורות בכלל וארגזי תפוזים בפרט בהמשך, בין התחנה לנמל (מסילה זו נבנתה ברוחב 60 ס"מ בלבד וכונתה טרזינה). קטע המסילה הראשון, בין יפו לרמלה נחנך ב- 24 במאי 1891, וקטע נוסף לדיר אבאן – תחנת בית שמש של ימינו, נפתח כחצי שנה אח"כ. הקו הושלם מהתחנה ביפו לירושלים וב- 26 בספטמבר 1892 נערך טכס רב משתתפים יהודים וערבים בירושלים וביניהם אליעזר בן יהודה, שהעניק לרכבת את השם סוס פלדה (רכבת היא מילה מאוחרת הרבה יותר). נסיעה מיפו לירושלים ארכה כ- 4 שעות כמו נסיעה בכרכרה וסוסים.

תחנה שניה: צומת הרחובות אילת, דוד רזיאל ושדרות ירושלים

המשכנו ממתחם התחנה לצומת הרחובות אילת, דוד רזיאל ושדרות ירושלים. שמענו מדוד המדריך על התגלגלות שמות הרחובות. רחוב אילת נקראה בכלל דרך הגמלים שהפכה בהמשך לדרך שכם (כי זה היה הנתיב מיפו לכיוון שכם). בהמשך שונה השם לרחוב מוסתקים על שם אחד מנכבדי העיר יפו. לאחר קום המדינה שונו לשמות הנושאים מספר בלבד (יש עדיין כמה כאלה ביפו) והרחוב זכה לשם 298. בהמשך טדי קולק ביקש שהרחוב המוליך לירושלים יקרא רח' ירושלים ואילו הרחוב הפונה דרומה יקרא רח' אילת אבל הדבר עורר התנגדות כי לא יתכן ששדרה מפוארת תיקרא רח' אילת והרחוב הצר הפונה לכיוון ירושלים יהיה רח' ירושלים והוחלט להחליף בין השמות וכך השדרה הפונה לאילת נקראת שד' ירושלים והרחוב הפונה לירושלים נקרא רח' אילת.

תחנה שלישית: רחוב רזיאל 4

רחוב רזיאל שמחבר בין שד' ירושלים לבין כיכר השעון הוא רחוב מוכר לי היטב כי שם גם היו משרדי הנהלת השק"ם שביקרתי בה תדירות בשנות השמונים של המאה שעברה מתוקף עבודתי בחברת תבורי ובמבשלת שיכר לאומית. מעולם לא הקדשתי מחשבה על ההיסטוריה של המבנים הישנים בהם היו המשרדים ולא לבניינים השכנים.

תחנתנו הראשונה היא בחזית הוורודה של בית סורסוק המשופץ. דוד קוטק מספר לנו על הרחוב בעל 2 השמות בעבר: נג'יב בוסטרוס ואסכנדר עוואד (אלכסנדר הווארד) שבו עברה מסילת הטרזינה בין הנמל לתחנת הרכבת היה מרכזי ורחוב בעל חשיבות בתולדות יפו של מחוץ לחומות העיר העתיקה של יפו.

שמענו על בית סורסוק שנוסד בשנת 1925 ונחשב לבניין המשרדים היוקרתי ביותר ביפו ובו שכנו משרדי סוכני חברות ספנות, עמילי מכס וגם משרדי חברת "גאולה" לרכישת קרקעות בניהולו של מאיר דיזנגוף. הבניין שימש את השב"כ לאחר קום המדינה ועד שנת 1970 ומשם יצאו מבצעים רבים כולל לכידת אייכמן ששוכן בהמשך הרחוב במקום שהיום הוא מלון סטאי. שמענו את סיפורה של האלמנה הססגונית ליידי איבון קוקריין סורסוק והפיצוי שקיבלה עבור הבניין שהוחרם ממשפחת סורסוק בתום מלחמת העצמאות.

ממול נמצא מלון ששמו היה בית האורחים (בית אשל) פאלעסטינא אבל ידוע יותר בשם בית קאמיניץ כשם בעליו. כאן התארח בנימין זאב הרצל בעת ביקורו ביפו בנובמבר שנת 1898, בכוונה להיות קרוב ככול האפשר למלונו של הקיסר וילהלם השני (ראו תחנתנו השביעית).

תחנה רביעית: רחוב רזיאל / רחוב הדואר

בבניין שבכתובת רזיאל 13 ראינו את השריד האחרון לשמו ההיסטורי של הרחוב Rue Negib Bustros וציון שנת 1886 שאז נסללה הדרך ברחוב. מפינת רחוב הדואר ועד לכיכר השעון הרחוב נקרא כאמור, איסכנדר עוואד ע"ש ערבי מרוני עשיר שהגיע ליפו ממלטה כסוכן של סוכנות הנסיעות תומס קוק ובמהלך השנים רכש נכסים רבים לאורך קטע זה של הרחוב.

בפינת הרחוב יש גם את עמוד החשמל האחרון של רוטנברג שעדיין ניצב על תילו (משופץ כמובן). בהמשך הרחוב ראינו בבית מספר 15 את שרידי ביתו של עוואד שמעוטר בכתובת בעברית: שלום על ישראל (להזכירכם, עאווד היה מרוני).

תחנה חמישית: כיכר השעון

הגענו לכיכר השעון ובפינה המוצלת יכולנו לשמוע מהמדריך, דוד קוטק, על המקום בו היתה הגימנסיה הרצליה מספר חודשים בשנת 1905 (עד שעברה לרחוב הרצל במקום בו היום מתנוסס מגדל שלום). בפינת הרחוב ניתן לראות את שרידי מסילת התרזינה, שנקראת על שמו של הממציא של אותו כלי תחבורה, אחד אוסטרי בשם קארל פון דרייס Karl Freiherr von Drais שהמציא את כלי התחבורה המסילתי לאופמשינהLaufmaschine  וכונתה דרזינה על שמו ובמחוזותינו שובש הכינוי לטרזינה. כמו כן יש לציין שעל סמל מסעדת חאג' כחיל הסמוכה, תוכלו לראות איור של כרכרה עם סוס משום שבפינה זו היתה תחנת הדליז'נס  Diligence- כרכרות עם סוסים לכל הבאים מנמל יפו בדרכם לירושלים או חיפה.

שמענו על שלל המבנים ששרידיהם קיימים עד היום, סביב הכיכר שהפכה לסמלה של יפו במאה ה-21. שמענו על מגדל השעון שהוא אחד מ-6 מגדלי שעון שהקימו העות'מנים בשטחי ישראל ואחד מ-100 מגדלי שעון שהוקמו ברחבי האימפריה העות'מנית עד חנוכתו בשנת 1903. שמענו על הקישלה שלימים הפכה למשטרת יפו ושם גם היה כלוא אייכמן בעת החקירה הראשונה שלו עד שהועבר לכלא קישון בצפון (כזכור – מטה השב"כ היה ברח' רזיאל הסמוך), ובו אף צולמו קטעים רבים מהסרט המיתולוגי על יפו – קזבלן. לימים הפך המקום למלון 5 כוכבים סטאי תל אביב The Setai Tel Aviv שבסמוך לו נמצא מסגד מחמודיה مسجد المحمودية מסג'ד אל-מחמודיה שהוקם במאה ה-18 ופעיל עד ימינו. המחמודיה נחשב למסגד השלישי בגודלו בשטחי ישראל רבתי (אחרי אל-אקצא בירושלים ומערת המכפלה בחברון).

במקום זה עשינו הפסקה להתרענן באחד מהמסעדות או בתי הקפה שבסביבת כיכר השעון ושוק הפשפשים.

מכיכר השעון הלכנו לכיוון שדרות ירושלים שהופכות לציר תנועה מרכזי של הקו האדום ברכבת הקלה של גוש דן וסביבה נערך שיפוץ ושדרוג נרחב של מתחם תיאטרון נגה (תיאטרון גשר) והשכונה מסביבה.

סטודיו דן רייזנר Dan Reisner artist studio

נכנסנו לסטודיו שהוא גם גלריה, של האמן ופסל דן רייזנר שמתגורר בשכונת נגה. רייזנר הוא פסל מוכר בארץ ובעולם היוצר פסלים קטנים שיתאימו לסלון ביתי אבל גם פרוייקטים של פסלי רחוב ענקיים. דני רייזנר עורך גם סיורי היכרות עם שכונת נגה והוא שותף למיזם התיירות היפואי אהלן יאפא أهلا يافا שהוקם ביוזמת רינת בין שעוסקת בתיירות, ניהול ושיווק מזה שנים רבות. המיזם מאגד 17 תיירנים.יות מתחומי ההדרכה, אירוח ביתי, אמנות, אומנות ועוד. בפגישה עם האמן שמענו על הפוסט טראומה והאמנות שלו שהיא גם שיקוף הנפש הפגועה וגם מרפא. פרטים באתר…או בפייסבוק…

תחנה שישית: המושבה האמריקאית-גרמנית

הגענו דרך רחוב אילת המנמנם לרח' אוארבך שהוא הכניסה לרובע הטמפלרי של יפו אבל הסיפור הוא מורכב וארוך יותר. שמענו מדוד המדריך, על מטה המשטרה ששכוב בפינת הרחובות אוארבך ואילת, על הבית שהיה מסעדת קרן המיתולוגית של סוף המילניום עד שנסגרה בשנת 2002. המבנה במרשים הבאה הוא בית אבן מפואר באוארבך 6, שנבנה בשנת 1867 ע"י האחים דריסקו, שהיו חלק מהקהילה האמריקאית שהגיעה ליפו ממיין Maine. היה זה הבית היחיד במושבה האמריקאית שנבנה באבן, ולא כמו שאר בתי העץ שהובאו בחלקים מארה"ב יחד עם המתישבים שבאו מאמריקה לארץ הקודש. בהמשך הבניין נמכר למיסיונר רוסי בעל יחוס, פלטו פון אוסטינוב  Plato von Ustinowשגם קנה חלק מהבתים האחרים שהמתיישבים האמריקאים מכרו לפני שעזבו את פלסטינה במפח נפש. אוסטינוב עזב את הבית והשכונה ולמקום הגיעו הטמפלרים שהקימו כאן את המושבה השנייה שלהם בארץ הקודש (הראשונה היא חיפה). לימים הפך המבנה למלון דריסקו The Drisco היוקרתי שצופה גם אל גן יפיפה של בית עמנואל.

סיפורם של המתיישבים האמריקאים זכה לפרק בספרו המשעשע משהו של מארק טווין מסע תענוגות לארץ הקודש Pleasure Excursion to the Holy Land שמספר על קורות מסעו למזרח התיכון ויפו בשנת 1869.

תחנה שביעית: גן אכסניית בית עמנואל

הבית ברחוב בר הופמן 14 מול כנסיית עמנואל, נבנה בשנת 1866 על ידי 4 משפחות מקרב האמריקאים ונמכר לטמפלרים בשנת 1869 עת עזבו את ארץ הקודש הקשה. כאשר חזר הברון פון אוסטינוב בשנת 1878 ליפו הוא קנה את הבית, שיפץ אותו ועבר להתגורר בו עם רעייתו. שכנו היה יהודי מומר העונה לשם מוריץ האל, שחי תקופה באתיופיה ועבר להתגורר במושבה הגרמנית ביפו יחד עם נסיכה אתיופית אותה נשא לאישה, יחד עם בתם  המשותפת. פון אוסטינוב והאל הפכו לחברים קרובים וכאשר בשנת 1895 הסב פון אוסטינוב את ביתו רחב הידיים, לבית מלון יוקרתי בשם מלון פארק הוא מינה את מוריץ האל למנהל המלון. המלון נחשב לבית המלון המפואר והמכובד ביותר ביפו ובשנת 1898 שהה בו הקיסר הגרמני וילהלם השני, שהרצל דאג לפגוש כל יום במלון, כשהוא הגיעו מהמלון הצנוע ברח' רזיאל בהמשך הרחוב (תחנתנו השלישית בסיור).

בחצר המלון נטע הברון אוסטינוב גן גדול ומטופח ובו צמחייה אקזוטית עשירה וגם כלובי קופים ותוכים ואף ממצאים ארכאולוגיים מאוסף גדול שהחזיק פון אוסטינוב. הגן היה פתוח לציבור והותיר את רישומו על תושבי יפו ועל המבקרים בעיר ועד היום, יותר מ- 120 שנים לאחר נטיעת הגן, אפשר לראות את עץ הפיקוס הבנגלי הגדול עם שורשי אוויר שנאחזו בקרקע והתעבו, כך שאפשר לטעות ולחשוב שמדובר במספר עצים יחדיו.

בשנת 1970 נפתחה במתחם אכסניית בית עמנואל בבעלות המיסיון הלונדוני. באחד מחדריה הוקמה תערוכה המציגה תמונות, מסמכים ומוצגים שונים המתארים את תולדות הבית ואת תולדות יפו. לשמחתנו דאג דוד קוטק המדריך שלנו, לתאם מפגש עם מנהל המתחם שגם דאג לספר לנו על המקום ולהראות לנו שקופיות זכוכית שהוצלו מפגעי הזמן וראינו תמונות שצולמו ש.ל. ונצבעו בידי אומן על מנת להמחיש את מראות יפו במחצית השנייה של המאה ה-19.

סוף דבר

סיימנו את סיורנו המאלף במתחם בית עמנואל ומשם הליכה קצרה החזירה אותנו למתחם התחנה שם השארנו את רכבנו.

בסקירה זו סיפרנו רק מקצת מסיפורי הסיור שעורך דוד קוטק. בסיור תוכלו לשמוע עוד על הקשר של יפו עם שחקן הקולנוע פיטר יוסטינוב Peter Ustinov, המאבק המשפטי על בית סורסוק, על הסבון של דינה בכיכר השעון ועוד פיקנטריה.

רוצים להצטרף לסיור? פנו לדוד בווטסאפ 054-4976056 או פרטים בדף הפייסבוק…