מסלול טיול לכל ימות השנה, לאורך הירקון ברגל, באופניים ואפילו ברכב גבוה ||| אם רוצים ברגל משאירים רכב אחד בחניון (חינם) של המועצה האזורית דרום השרון ומתחילים את המסלול במפל הנסתר ||| בוויז: לחצו פה או כתבו המפל הנסתר שרונית, שם משאירים את הרכב השני ||| אפשר לטבול במים אבל סביר להניח שיהיו כאן הרבה שותפים לחוויה ||| כשתתקרבו למפל תראו מספר מחסומי אבן מצויירים שהוצבו על מנת למנוע תנועת טרקטורונים וכלי רכב שירדו בעבר למי הירקון וסיכנו את המתרחצים, ואת שלמות המפל והטבע ||| כל הפרטים והמסלול בהמשך…
המפל הנסתר או מפל שרונים – חץ אדום
המפל הקטן מסמן את קצהו של המקטע העליון של נחל הירקון. הוא מכונה גם מפל שרונים בשל קרבתו לצומת שרונים, בהוד השרון. האזור עבר לפני מספר שנים שיקום מקיף, שבמסגרתו שודרג המפגש בין נחל הירקון לנחל קנה. בשל הפרש הגבהים, נוצר במקום מפל קטן עם מדרגות אבן. כחלק מהפרויקט, נבנה בצד המפל, מעין סולם דגים – מבנה המדמה סכר נמוך, המאפשר לדגים לשחות ולקפוץ במעלה הזרם דרך מדרגות נמוכות בזרם הנחל, וכך להימנע ממכשולים באפיק הראשי שעלולים לגרום למותם. המים הזורמים ממקורות הירקון במזרח ועד המפל, הם מי מעיינות טהורים, עצי איקליפטוס מצלים על האזור, וצמחיית גדות טבעית מעטרת את הנחל. יש לדעת שגם אם המים חומים זה בוץ שנוצר ע"י תנועת מתרחצים במעלה הנחל עד מקורות הירקון, בשלל נקודות עם ירידה נוחה למים, אותם חוצים מטיילים ברגל וגם רוכבי אופניים רבים הפוקדים את המסלול.
שימו לב: חל איסור מוחלט להיכנס למים בנקודה שמתחת למפל. אלו מים מזוהמים עם שפכים ופסולת תעשייתית והרבה קולימפורמים מסוכנים שמגיעים מצד ימין, במורד נחל קנה שניזון ממפעל טיהור השופכין של הוד השרון ומים משטחי הרשות הפלסטינית. למרות שיתכן שתראו אנשים מתרחצים וילדים עם אבובי מים, אל תתפתו ואל תיכנסו למים באזור זה של המפל הנסתר.
הבטונדות על המפל הנסתר
כדי למנוע מעבר רכבים בנחל מצד לצד הרשויות הציבו במקום 4 בטונדות ענקיות ומכוערות. דפנה פולק אומנית ציור ותושבת הוד השרון, חברה ובת כתה שלי, התנדבה לצבוע את ארבע הבטונדות משני הצדדים: שטח של כ-50 מ"ר. דפנה, שמכירה היטב את הירקון אותו היא מצלמת שנים רבות, בחרה לצייר ציור קיר שישלב אלמנטים של הקנה המצוי שנמצא בסביבה, ועופות שחיים בסביבה, כך שהציור על הבטונדות ישתלב היטב בנוף. לצורך רכישת החומרים (דפנה ביצעה את הציור בהתנדבות מלאה) הוקם גיוס המוני בו מטיילים ורוכבים בשבילי הירקון שאכפת להם מהסביבה, תרמו את הסכום שנדרש לפרויקט. דפנה גם נתנה לי לפרסם כאן תמונות שלה מהירקון.
בין המפל לטחנת הקמח
נלך לאורך השביל המסומן כשביל ישראל ובתוך מנהרות של שיחי קנה במקביל לנהר או יותר נכון, נחל הירקון. לאחר העיקול המלא הראשון נמצא רחבה גדולה חשופה מעל הירקון עם עץ אקליפטוס גדול הניצב מעל המים ומשתלשל ממנו חבל לטובת הקופצים למי הירקון. כאן אפשר לעצור לרחצה במי הירקון (לרוב הם חומים אבל הם נקיים), לשוט על מזרן או סירת גומי שנביא עם הרכב (למקום זה ניתן להגיע עם רכב SUV רגיל ולא צריך 4X4).
נמשיך משם עוד כברת דרך קצרה ונגיע לחצי אי עם גישה נוחה למתחם משופץ של טחנת קמח היסטורית.
טחנת אבו רבאח – חץ כחול
זו טחנות קמח היסטורית שפעלה לאורך נחל הירקון במשך מאות שנים. כבר בתקופה הרומית והביזנטית נוצלו מי הירקון להפעלת טחנות קמח. בתקופה העות'מאנית, ובעיקר במאות 18-19, הוקמו לאורך הנחל מספר טחנות ששירתו את תושבי הכפרים הערביים והיישובים החקלאיים באזור. טחנת אבו רבאח נקראה על שם משפחת אבו רבאח, שהייתה בעלת קרקעות באזור והפעילה את הטחנה במשך שנים רבות. היא שירתה בעיקר את תושבי הכפרים שבסביבה, בהם הכפר אבו קישק שעל אדמותיו הוקמה רמתיים, וכן חקלאים מהשרון ומהשומרון, שהביאו חיטה ושעורה לטחינה.
הטחנה הייתה טחנת מים קלאסית: מי הירקון הוזרמו באמצעות תעלה מלאכותית, ממנה המים נפלו דרך ארובה צרה (מגלש מים) אל גלגל הטחנה שהסתובב מכוח המים וסובב את אבני הריחיים הכבדות שטחנו את החיטה והפכו אותה לקמח. כיום נותרו ממתחם הטחנה בעיקר יסודות וקירות אבן, אך ניתן עדיין לזהות את מבנה הטחנה ואת תוואי תעלות המים.
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 החלו לפעול בארץ טחנות קיטור ובהמשך טחנות המונעות במנועי דיזל וחשמל, שהיו יעילות ורווחיות יותר, ובמקביל, שאיבת מי הירקון לצורכי חקלאות הפחיתה את הזרימה הטבעית. כתוצאה מכך איבדו טחנות המים לאורח הירקון את יתרונן ונסגרו בהדרגה.
בין טחנת הקמח לבית לאה
שימו לב למנהרות שהטבע פיסל במו ידיו ההופכות את מסלול הטיול של נחל הירקון לחוויה בלתי רגילה. ממשיכים ללכת לצד הירקון, על שביל ישראל. בדרך צמחיה וגם עופות מים חלקם עונתיים. יש גם גשר המאפשר לעבור בבטחה ונחת, להליכה לאורך הגדה הדרומית של הירקון עד ממש למול בית לאה ושם אפשר לחצות את מי הנחל הרדודים ולהגיע לבית לאה.
חורבת בית לאה – חץ ירוק
חורבה שהיא אחד משרידי תרבות הפרדסים של מישור החוף, שמספר את סיפורה של החקלאות בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה. למרות שהמבנה נראה כיום כמבנה בודד בלב הטבע, בעבר היה מוקף במאות דונמים של פרדסי הדרים. המבנה הוקם בסוף המאה ה־19, ככל הנראה בשנות 80-90 של המאה ה-19. הוא נבנה בתקופה שבה בעלי פרדסים פרטיים השקיעו במערכות שאיבה מתקדמות יחסית כדי לנצל את מי הירקון להשקיית הפרדסים.
בית לאה הוא למעשה בית באר או בית משאבות, כשבקומה התחתונה שכנו מנוע השאיבה ומשאבת מים אליהם חוברו צינורות שהעלו את מי הירקון מדרום, ותעלות פתוחות שהובילו את המים אל הפרדסים. יש לציין שבתחילה פעלו במקום משאבות פשוטות שהונעו בכוח בעלי חיים (גמלים וחמורים), ובהמשך הוחלפו במנועי נפט ואח"כ דיזל, בהתאם להתקדמות הטכנולוגית.
הקומה השנייה נוספה בשלב מאוחר יותר והיא שימשה כנראה למגורים זמניים של בעל הפרדס לצד מגורי הביארג'י – מנהל הפרדס שהיה גם אמון על תפעול המשאבה. חשוב לזכור שהביארג'י היה עובד מקצועי ואחראי מאוד, כי כל תקלה במשאבה הייתה יכולה לגרום להפסקת ההשקיה ונזק גדול לפרדסים (תלוי באיזה שלב ועונה כמובן), ולכן היה צורך שהוא ילון קרוב למשאבה בתקופות קריטיות (למרות הרעש של המנוע).
לאורך הירקון נבנו עשרות בתי באר, משום שהמים היו זמינים כל השנה ואפשרו גידול אינטנסיבי של תפוזי שמוטי, אשכוליות, לימונים ואף קלמנטינות. יש לזכור שענף ההדרים היה במשך עשרות שנים אחד ממנועי הייצוא החשובים של ארץ ישראל תחת המותג Jaffa כי מנמל יפו הועמסו ההדרים על אוניות בדרכן לאירופה. בית לאה הוא אחד השרידים הבודדים לאורך הירקון.
מי זו לאה המאוקמת
מקור השם בית לאה לוט בערפל ואין תיעוד היסטורי רשמי או מסמך מתקופת הקמת המבנה שמסביר את השם. קיימות שתי גרסאות למקור הכינוי. הגרסה הרווחת שאני מאמץ, היא שהשם נולד דווקא לאחר שהמבנה ננטש. על אחד מקירותיו רוססה כתובת גרפיטי שכללה את המילים "לאה המקומטת". כך החלו מטיילים לכנות את המבנה "בית לאה" ועם השנים הכינוי התקבע ואף אומץ בפרסומים ובמפות.
גרסה עממית נוספת היא שהמבנה נקרא על שם אישה בשם לאה שהייתה קשורה לבעלי הפרדס או למשפחה שהחזיקה בו. עם זאת, עד היום לא נמצאו מסמכים או עדויות היסטוריות המאמתים סיפור זה, ולכן הוא נחשב למסורת בעל פה בלבד ופחות מהימנה בעיני.
כיום בית לאה מוכר למטיילים, לצועדים בשביל ישראל ובסיורי מורשת לאורך הירקון.
עגלת קפה אסטריקה וחורשת זיכרון – חץ צהוב
מבית לאה הולכים צפונה בשביל המוליך למתחם המועצה האזורית דרום השרון שם החניתם רכב אחד. אם באתם עם רכב אחד, חיזרו באותו מסלול לרכב שהשארתם במפל הנסתר, וסעו למתחם המועצה האזורית.
כאן תוכלו להתרענן בעגלת הקפה אסתריקה וגם לנפוש בחורשת האלונים שהיא יד הנצחה לבני המועצה האזורית שנרצחו ונהרגו בטבח 7 באוקטובר 2023 ובמלחמה שאחריו.
בחורשת האלונים, שנמצאת מאחורי בניין המועצה מול הירקון, ניטע אלון לזכר כל אחד מהנופלים. לצד כל עץ הוצב ספסל, ועל גבי שלט עם קוד QR ניתן לקרוא את סיפור חייו של הנופל או הנופלת. המקום תוכנן להיות אתר זיכרון חי, שאליו מגיעים מטיילים בשבילי הירקון, תלמידים ותושבי האזור. בתחילת הדרך היו 11 עצים, ומאז נוספו נופלים נוספים במהלך המלחמה. בין המונצחים, הנכדה של שלמה שרף – מאי נעים מגן חיים, רוני אשל מצור יצחק ועוד. ייחודה של החורשה הוא בכך שאינה רק אנדרטה, אלא מרחב חי ומתפתח. עצי האלון שניטעו מסמלים צמיחה, שורשיות והמשכיות – ערכים המזוהים עם יישובי המועצה ועם נופי השרון. מיקומה בלב קריית המועצה, בסמוך לירקון, מאפשר לשלב את הזיכרון עם הטבע, כך שהמבקרים יכולים לעצור במקום של שקט והתבוננות במהלך טיול באזור.
פרטים בפייסבוק אסתריקה – עגלת קפה על הירקון.
