מהרים לבנים לטירול הירוק

אראלה פלד ממשיכה בניו-אינגלנד ||| מעבר קנגמגוס, גלידה וצלחת מעופפת ||| משפחת פון-טרמפ וצלילי המוסיקה באמריקה ||| לחצו על התמונה להמשך הכתבה <<<

Kancamagus Highway

מראה כללי של סתיו בניו-המפשייר (צילום אראלה פלד)

מראה כללי של סתיו בניו-המפשייר (צילום אראלה פלד)

התעוררנו אצל השועל במלון פוקס רידג' ובמגרש החניה הפתיע אותנו סנאי שובב שירד לחפש בלוטים. יצאנו שוב לדרכינו בכתום, צהוב, חום, אדום המרהיב הזה ועלינו על אחת הדרכים היפות בעונה זו : כביש 112 המכונה "קנקמגוס"  שבכל המפות והמדריכים מצויין כדרך נופית מדהימה.

השועל של אראלה (צילום אראלה פלד)

השועל של אראלה (צילום אראלה פלד)

השם המוזר קנקמגוס ע"ש מעבר הרים בשם זה המתנוססים לגובה של כ 1000 מטר. אכן בעיקר בעונה זו של השנה הנוף לאורך הדרך, עוצר נשימה.

נקודות עצירה לצילומים והתפעלות מהנוף פזורים לאורך הדרך. עצרנו בכמה מהם , נהר סוויפט ליווה אותנו במקביל, חצב את דרכו בין סלעי גרניט והסיע ללא תשלום עלים זהובים, כתומים ואדומים שנשרו מן העצים……. מידי פעם נהנו העלים ממערבולות נוסח רכבת הרים….. בהם הסתובבו והסתובבו עד שהנהר הואיל בטובו לשחרר אותם ולאפשר להם להמשיך בדרכם בזרם…….

עצרנו במפל הנמוך ובעוד כמה נקודות כדי לצלם ולהצטלם ולקחת איתנו את הזכרונות והמראות, גם עם המצלמה ולא רק בלב…….  אך ידעתי בוודאות: לעולם לא אוכל לכלוא בעדשת המצלמה את אשר הרגשנו וראינו במקום עצמו……

אמריקה- תשלום בשירות עצמי

תשלום בשירות עצמי- רק באמריקה (צילום אראלה פלד)

תשלום בשירות עצמי- רק באמריקה (צילום אראלה פלד)

תופעה מדהימה חיכתה לנו בכל חניון דרכים כזה: כשאתה מבקר בארץ בשמורת טבע, תמיד בכניסה יש קופה ומחסום שמחייב אותך לשלם…….. כאן, בשמורת הטבע של ההרים הלבנים יש בכל חניון שלט מאיר עיניים: "נקודת תשלום בשרות עצמי" עם הסבר מפורט על איך וכמה לשלם: ישנו מדף עליו יש מעטפות קטנות. יש לשים שלשה דולר בתוך המעטפה, לתלוש חלק דביק מהמעטפה ולהדביק על חלון המכונית. את המעטפה עם הכסף, יש לשלשל לתוך תיבה  מיוחדת. ניתן לקנות בבתי מלון ובתחנות דלק כרטיסי מעבר בהנחה לכל המסלול. נשבעת לכם שראיתי אנשים ניגשים לתיבה ומשלמים…….. אתם חושבים שזה היה עובד בארץ?

צלחת מעופפת

הצבעים על ההרים הלכו והתרבו הכתמים הלכו ונהיו עזים יותר, באחת מהעצירות ראינו איש צעיר המטיס מצלמה בשלט רחוק כזאת שנראית כמו צלחת מעופפת…..  עם טאבלט מחובר אליו. המצלמה הלכה והתרחקה הלכה ותפסה גובה והתמונות והצבעים ששידרה לטאבלט היו  משהו שלא ניתן לתאר במילים. ולי התגנבו חששות לליבי ולא יכולתי להתאפק מלשאול אותו: אתה בטוח שהחללית-מצלמה הזו תחזור אליך? "כדאי שתחזור", הוא ענה לי, "זה עלה לי יותר מהמכונית שלי……..". אני זוכרת שלראשונה ראיתי את המכשיר המרחף והמזמזם הזה בתוך אולם חתונות בארץ……… אין גבול להמצאות האדם………..

Cannon Mountain

מזג האויר היה נפלא, שמים כחולים ללא צל של ענן וכמובן שהחלטנו לחזור על חלק קטן מהמסלול אותו עשינו אתמל כדי לעלות ברכבל של הר קנון. עברנו שוב ליד הדב השחור שהיה עדיין עצבני, נפנפנו לו לשלום והבטחנו לו שעוד מעט יבואו לקחת אותו וטיפסנו במעלה כביש מספר 3 ליציאה 34 אל מרכז המבקרים של הר קנון.

הרכבל אל הר קנון עובד מאז 1938 ומעלה תיירים בקיץ ובחורף. בקיץ אתה עולה ומטייל בשבילי ההליכה במרומי ההר מטפס על מגדל התצפית ובחורף אתה עולה כדי לגלוש במחליקי סקי באחד מ 55 המסלולים המיועדים לכך. http://cannonmt.com/aerial-tramway.html

למרבה ההפתעה לא היה תור ומהר מאד עלינו בקרונית שהחלה לטפס במעלה ההר. על שלט לפני שעלינו קראנו שכדאי להסתכל על השביל בין העצים מתחת לרכבל, יש אפשרות לראות דובים……. לא חיפשנו דובים כי הנוף המתרחק למטה היה מרהיב. כל רבע שעה קרונית עולה וקרונית יורדת…… זה מאפשר לך לעשות בנחת טיול רגלי במרומי ההר.

השמש האירה אך "עבדה" עלינו…. היה קר….. בשביל היו אפילו שלוליות קפואות….. הקפנו את ההר . מתחתינו נמתח עמק שבמרכזו מתפתל אותו כביש מספר 3 כמו נחש שחור בין מורדות ההרים הצבועים בכתומים והצהובים האלה . הראות היתה מדהימה ואם להאמין לפירסומים במקום, יכולנו לראות את מדינת ניו האמפשייר, את מיין, את וורמונט, ניו יורק ואפילו קנדה.

לאחר שמיצינו את הנוף, מיהרנו לרדת כי עדיין חיכתה לנו דרך ארוכה עד למקום הלינה הבא שלנו.

בן & ג'ריס

בן אנד ג'רי ben & Jerry's

מגוון הטעמים העשיר של בן אנד ג'ריס (צילום אראלה פלד)

בחרנו לנסוע בכבישים קטנים בתוך יערות עצי הלבנה האדר, והאלונים, ולא יכולתי שלא להתפעל מהעובדה שגם אחרי כל הימים האחרונים בהם אנחנו נוסעים פחות או יותר באותו הנוף עם אותם הצבעים, הלב לא מפסיק לפעום בהתרגשות למראה יופיו של  הטבע…….  לקראת סופו של יום הגענו לתחנה הבאה: מפעל הגלידה "בן & ג'ריס" כמובן כמו בכל מקום תיירותי מצטלמים עם הפרות, עם קופסת הגלידה הענקית….. ומצטרפים לסיור במפעל עצמו. אתה עומד בקומה עליונה מעל לאזור אריזת הקופסאות הנעות על סרט נע. מתמלאות בנוזל המתוק והטעים הזה….. נסגרות במכסים וקופצות לתוך מיכל גדול….. שם עומדים העובדים והעובדות לבושים בלבן כמובן ועל ראשם כובע פלסטיק של מקלחות ומורידות בזריזות עצומה את הקופסאות שלא הצליח להם הספור עם המכסה. עשרות קופסאות נשפחות לפח גדול לשאלתנו מה עושים עם כל מה שנזרק ענו לנו שזה חוזר אל הפרות…….. (בטח יש להן סכרת……)

למה בן אנד ג'ריס יקר כל כך

שמחתי לראות המון שלטים המספרים שהמפעל שם לעצמו מטרה לשמור על כדור הארץ….. אחד מהם עסק בהתחממות כדור הארץ, מי אשם? בני אדם כמובן….. ומה אפשר לעשות……..

שלט אחר דיבר על המטרות הכלכליות: "המפעל שם לעצמו מטרה לנהל את החברה על בסיס פיננסי יציב, להגביר את הצמיחה הרווחית עבור בעלי העניין, ולהשקיע בהזדמנויות לרווחת ההתפתחות והקריירה של המועסקים במפעל". עכשיו אני ממש מבינה למה גלידת בן & ג'ריס כל כך יקרה………

לגבי המוצר עצמו יש שלט האומר כך: "שמנו לעצמנו למטרה להכין, להפיץ ולמכור את הגלידה הטובה והאיכותית ביותר ולהמשיך להמציא טעמים מופלאים עם התחייבות של שילוב רכיבים בריאים וטבעיים בלבד ולקדם שיטות עסקיות שמכבדות את האדמה והסביבה….". בסוף הסיור קיבלנו גם טעימות……….   ממש אבל ממש היה טעים.

רוצים לשכור רכב בארה"ב? הצעה אטרקטיבית באתר <<<

Stowe הטירול של אמריקה

מלון כמו בטירול האוסטרי (צילום אראלה פלד)

מלון כמו בטירול האוסטרי (צילום אראלה פלד)

מקום הלינה הבא שלנו היה בעיירה סטווא, המזוהה עם משפחת פון טראפ מצלילי המוסיקה. על כך בסכום הבא.

כל העיירה תפסה טרמפ על משפחת פון טראפ ומזוהה לגמרי עם האוסטרים. אנחנו למשל לנו במלון "אינסברוק אין" בקצה העיירה.

ביתן הגן של צלילי המוסיקה בסטואווי (צילום אראלה פלד)

ביתן הגן של צלילי המוסיקה בסטואווי (צילום אראלה פלד)

המלון כולו עשוי עץ ומאד מזכיר את הבניה בהרי האלפים. מרפסות עם גרניום, ריהוט עץ אורן בחדרים ובחדר האוכל, וילונות תחרה חמודים על החלונות והמלצריות בארוחת הבוקר לובשות דירנדל, אותה שמלה תפוחת שרוולים עם סינור מעליה. בחצר היה גזיבו לבן ממש כמו בסרט צלילי המוסיקה….. אותו מבנה מקסים שבו שרה ורוקדת הבת הבכורה של הקפטן את השיר : אני בת 16 עוד מעט 17..

הוספת תגובה