טיול בין מודיעין ולטרון לנְוֵה שָׁלוֹם واحة السلام

טיול בין החשמונאים ומנזרים נוצרים, בין כרמי זיתים לכרמי ענבי יין ||| ביקור בין קהילת נווה שלום לקהילת בני אושר ||| אירוח במלון נווה שלום עם ארוחה שמתאימה לקרניבורים ולצמחונים בכפיפה אחת ||| ביקור בבית הקשתות ובבריכת הקשתות ||| מוזיאון מורשת החשמונאים וכפרי חשמונאים במרכז מודיעין ||| כל הפרטים והחוויות בהמשך…

מודיעין – מכבים – רעות

התחלנו את הטיול שלנו הפעם, לחבל מודיעין ולעיר מודיעין שאוחדה עם מכבים ורעות הסמוכים. עיר חדשה שמתפרשת על שטח הגדול יותר מכפר סבא ומספר תושביה כמספר תושבי כפר סבא (בינתיים), עובדה שמשאירה הרבה שטח ירוק ושטח שמור לאותם שרידים ארכאולוגים הפזורים בשטחי העיר והיערות הסמוכים.

אזור מודיעין מוקף ומשופע באתרים ארכיאולוגיים עתירי היסטוריה. אחד האתרים המרכזיים בעיר הוא גבעת תיתורה – אתר ארכיאולוגי שנשמר כריאה ירוקה בלב העיר, ונתגלו בו ממצאים המעידים על חיים שהתקיימו כאן לפני כששת-אלפים שנים. הגבעות המקיפות את מודיעין משובצות באתרים ארכיאולוגים קדומים, חלקם מתקופת החשמונאים, ובהם נמצאו עדויות ליישובים נוספים שהתקיימו באזור.

מוזיאון מורשת החשמונאים

במרכז העיר מודיעין, נפתח לאחרונה מוזיאון שמשמש עוגן תיירות חוויתי ומעשיר למורשת ולהיסטוריה של העיר מודיעין – מוזיאון שמחבר בין העבר לבין ההווה, לטובת הדור הצעיר בעיקר אבל לא רק. על פני שטח של כ- 700 מ"ר מוצגים מעל ל- 150 מוצגים ארכאולוגיים שנתגלו במרחבי העיר מודיעין. המוזיאון מציג את סיפורה של העיר מודיעין, מאז ימי החשמונאים, דרך התקופות השונות ועד לימי הקמת העיר המודרנית בסוף המאה ה-20, באמצעות חוויה רב חושית ואינטראקטיבית. הפעילות מתאימה ומיועדת למבקרים מכל גיל אשר ייהנו מכניסה לחדר אינטראקטיבי הכולל ארבע הפעלות חווייתיות שכוללות בניית כד חרס משברי חרס, מציאת מטבעות עתיקים בחול, מציאת ממצאים בבור מלאכותי שבנוי כמו אתר ארכאולוגי, וגם צפייה בסרט הכולל אפקטים של תנועה תוך כדי הצפייה, שלוקח את הצופים להרפתקה במנהרת הזמן מימי הקמת העיר ועד לימי בית המקדש בירושלים ובחזרה. בתום הביקור המאלף במוזיאון יצאנו לכמה אתרים שלא הכרנו עד כה. כתובת: דם המכבים 24, מודיעין. פרטים באתר… ובטל': 08-9737344.  פתוח שני – שבת.

אום אל-עומדן – מודיעים?

בדרך המובילה ליציאה הדרומית של מודיעין, על שדרות החשמונאים נמצא אתר ארכאולוגי שמספר את סיפורה של העיר. בעקבות עבודות פיתוח בדרום-מערב העיר נחשפו בחפירת הצלה שרירי כפר יהודי עם מערכת של סמטאות, מבני מגורים, בית כנסת ומקווה טהרה. מחוץ לכפר זוהו מתקנים רבים המלמדים על אופיו החקלאי של היישוב: גתות, קולומבריום ובורות מים. היישוב נוסד בתקופה ההלניסטית, והתקיים ברציפות בתקופה החשמונאית ובתקופה הרומית. הוא נעזב ככל הנראה במהלך המאה השנייה לספירה, לאחר מרד בר כוכבא. בחפירות שנערכו במקום נמצאו מטבעות מתקופת המרד הגדול (66-73 לספירה) ומטבעות בר כוכבא (65 שנים מאוחר יותר).

בית הכנסת החשמונאי

בית הכנסת הוא אחד מבתי הכנסת הספורים מימי הבית השני המוכרים כיום, שפעלו בזמן קיומו של בית המקדש בירושלים. בית הכנסת המשיך לתפקד גם לאחר חורבן הבית, עד מרד בר כוכבא. החצר הגדולה הצמודה למבנה שימשה מקום כינוס. בימי הבית השני שימשו בתי הכנסת להתקהלות, לקריאה וללימוד תורה בצוותא. לאחר חורבן בית המקדש נחשבו בתי הכנסת ל"מקדשי מעט", וחשיבותם עלתה כמקום המשמש לתפילה ולפעילות קהילתית. החפירות מצביעות על שני שלבים עיקריים בבית הכנסת: השלב הראשון מתוארך לתקופה החשמונאית, וזוהי הפעם הראשונה במחקר הארכאולוגי שזוהה בית כנסת מתקופה זו. השלב השני מתוארך לימי הורדוס, וזהו שיאו האדריכלי של בית הכנסת והשלב שהודגש בעבודות השימור. קירות בית הכנסת עוטרו בפְרֶסְקוֹ – סגנון עיטור שהיה מקובל ברומי. בין היתר נתגלו שברי פרסקו בצבעי אדום וצהוב. חלקם מעוטרים בדגם דמוי שיש הזהה לעיטור בתי האמידים בעיר העליונה בירושלים, שם התגוררו משפחות הכהונה בימי הבית השני.

המקווה

המקווה נחצב בתוך מבנה שהוקם במאה הראשונה לספירה בחצר בית הכנסת. סמוך למקווה נמצאו שני חותמות הקשורים לתעשיית היין: על האחד כתובת בארמית, ועל האחר עיטור שריגי גפן. המקווה מלמד שאלה שעסקו בייצור היין שמרו על דיני הטהרה בהתאם לדרישות ההלכה היהודית. ממצא זה, כמו גם הגתות שהתגלו באתר, מלמד על מרכזיותו של ענף גידול הגפנים ושל תעשיית היין בכלכלת האזור בימי בית שני ובתקופה הביזנטית. בתום הביקור המרשים האתר שבו חיו יהודים לפני אלפיים שנים, ועשו בו יין ושמן זית, המשכנו לתחנתנו הבאה בואך מבוא חורון.

מעין בית הקשתות

פנינו לכביש 3 לכיוון מבוא חורון ואחרי מספר דקות לדרך עפר שעוקפת את מאגר מסילת ציון שתביא אותנו למבנה עתיק משוקם. קשתות האבן של בית המעיין שוקמו, ובריכת השכשוך הסמוכה מאפשרת לאמיצים, להשתכשך במים גם בימי חורף קרים. במקום יש שילוט הסבר. מבנה הקשתות שימש בעבר כבית מרחץ רומי מרשים, וניזון מאמת מים תת-קרקעית, המגיעה מבאר סמוכה. את חזית המבנה פיארו במשך מאות שנים שלוש קשתות. הלכנו בשביל העולה מהבריכה לעצי הדקל ולמערות שהיו בשימוש מאות בשנים. מבית הקשתות המשכנו לתחנתנו הבאה, נווה שלום.

נווֵה שָׁלוֹם واحة السلام 

הכפר השיתופי נווה שלום או ואחת אלסלאם, נמצא בלב המדינה בין ירושלים לתל אביב, על שטח שהיה בעבר שייך למנזר לטרון והיה שטח הפקר No Man Land עד מלחמת ששת הימים ולמעשה מדינת ישראל לא סיפחה רשמית את השטח עד ימינו אלה. הישוב הקטן בו חיים כ-400 תושבים, יהודים, מוסלמים ונוצרים, כולל את בית הארחה מלון נווה שלום, שעליו עוד נספר, כי הוא יותר מבית הארחה ולינה וגם מרכז רוחני ייחודי. הישוב הוקם ביזמתו של האב ברונו הוסאר Bruno Hussar, שהתנצר לאחר מלחמת העולם השנייה והשואה (הוא נולד במצרים להורים יהודים) ועבר למנזר בירושלים. בשנת 1970 הצליח לשכנע את מנזר השתקנים שבלטרון, להחכיר לו 40 דונם של אדמת טרשים השייכת למנזר, בשכירות סמלית למשך 100 שנים, לטובת הקמת ישוב דו-לאומי ודו-לשוני שהוא מסגרת חברתית-תרבותית שתאפשר לתושבים לחיות בתנאים של שוויון וכבוד הדדי תוך שימור המורשת התרבותית, השפה ותחושת הזהות המובהקים שכל פרט הביא לקהילה מהעבר שלו ושל משפחתו. הרעיון הוא שישוב זה יהיה מרכז ובית ספר לשלום שבו אנשים מכל הארץ יוכלו ללמוד להקשיב זה לזה, במילותיו של הוסר עצמו: "חשבנו על כפר קטן המורכב מתושבים מקהילות שונות בארץ. יהודים, נוצרים ומוסלמים יחיו בו בשלום, כל אחד נאמן לאמונתו ולמסורות שלו, תוך כבוד לאלו של אחרים. כל אחד ימצא בכך גיוון הוא מקור להעשרה אישית".

חמש המשפחות הראשונות התיישבו במקום בשנת 1978, (ביניהם סבו של דיוויד ברוזה). בתחילת שנות ה- 80 ביקרנו במקום שהיו בו כבר כמה עשרות תושבים, במסגרת כנס של עמותת סרווס Servas שהייתי בין מקימיה ומארגני הפעילות בישראל, יחד עם בנימין ירמיאס ז"ל (אביו של אורי ירמיאס, הוא אורי בורי). כעבור כשנה בנדודינו למצוא מקום לנטוע בו את השורשים שלנו, הגענו לנווה שלום על מנת לבחון הצטרפות לישוב שהיה בחיתוליו עם תנאים – לא תנאים, וויתרנו על הרעיון להעתיק את מרכז חיינו לנווה שלום, אבל נשארה בליבנו פינה חמה לרעיון ולמקום.

מלון אורחים נווה שלום 

בכניסה לנווה שלום מגיעים מיד למשרד הקבלה של המלון הבנוי על צלע הר בין עצים וגינה ירוקה כמו שאפשר לצפות מישוב כפרי בהרי ירושלים. כל 41 החדרים במלון האורחים נווה שלום משקיפים אל נוף עמק איילון ואף מעבר לכך לכיוון מודיעין והשפלה. החדרים במלון נווה שלום שלובים בין צמחייה ירוקה ומטופחת, מדשאות מוריקות, עצים ארץ ישראלים ובסמוך תמצאו בקיץ בריכת שחייה גדולה שמשרתת גם תושבי הישוב ואת אורחי המלון.

לאחרונה שופצו ושודרגו מספר חדרים שמעניקים לאורחים בהם ולנו, נוחות ורוגע, בחדר מרווח ומצויד בכל מה שמטייל או נופש צריך, והכל בעיצוב חדשני מוקפד ויפה. ישיבה על המרפסת הצופה לעמק איילון כשאורות שפלת יהודה מנצנצים מרחוק, היתה חוויה רגוע ומהנה במיוחד.

ארוחת ערב סטייל בוקרים

לאחר שהתארגנו בחדרנו יצאנו לטיול ברחובות הישוב, השקטים ומוארים וגם בין הבתים נשקפים אורות השפלה הרחוקים. חזרנו למתחם המרכזי במלון, בו נמצאת מסעדת המלון. סיפרו לנו שבימים יפים, נערכת ארוחת בוקרים באוויר הפתוח עם מגוון בשרים וסלטים, שמושכת לא רק את אורחי המלון וגם תושבי ואורחי המושבים והקיבוצים בסביבה, מגיעים לארוחה מיוחדת זו שמוצעת במחיר שווה לכל כיס, וללא הגבלה.

הפעם, עקב הגשם, אירוע הבשרים נכנס לתוך חדר האוכל והוצעו בו גם מנות רבות המתאימות לצמחונים כמוני, אבל הקרניבורית שלי נהנתה גם ממנות הבשר השונות שהוצעו.

בר סלטים עם טאבולה, חציל בלאדי עם טחינה, חומוס, טחינה, חמוצים וזיתים ממיטב התוצרת המקומית, תבשיל ביסארה של פול עם זעתר ועוד. בנוסף צלי בקר שנפרש במקום, מסאחן שזה עוף מבושל ומתובל עם סומק, שאחרי הבישול נכנס לגריל בתנור ועוד. הקינוח הוא קטאיף מתוק ועשיר בשברי אגוזים ופיסטוק לצד כוס בירה טייבה, המצוינת ולא מוכרת כל כך במחוזותינו.

ארוחת בוקר מזרח תיכונית

אחרי לילה שקט בחדר אבל סוער בחוץ, עם גשם שוטף שעקבותיו ניכרו בהמשך היום שלנו, הלכנו לארוחת הבוקר שהיתה מזנון עשיר במאכלים מזרח תיכוניים ופחות מנות בינלאומיות, שבהחלט היו חידוש מרענן בסצנת ארוחות הבוקר בישראל. הרבה ירוק ואדום בצלחות המזנון החופשי לצד גבינות ומה צריך יותר?

בית דומיה סַכִּינָה

יצאנו מהמלון לבקר בפינה הצפון מזרחית של נווה שלום, שם נמצא המרכז הרוחני הפלורליסטי לזכרו של ברונו הוסר, שאמר: "אמונה בניצחון האהבה על האיבה, זו המטרה האמיתית והעמוקה ביותר של נווה שלום". המקום מכונה בית הדממה, שהוא מקום ומסגרת להרהור רוחני על סוגיות שבליבת הסכסוך במזרח התיכון, והחיפוש אחר הפתרון שלה. המרכז מקיים מגוון פעילויות וימי עיון הפתוחים לקהל הרחב. מוסלמים מקיימים שם תפילות יום שישי, יהודים, שירותי שבת ונוצרים מתפללים שם בימי ראשון. במקום כיפת התבודדות שקיבלה את שמה מספר תהילים ומהקוראן (בערבית המילה סקינה משמעה שלווה) ויעודה להירגעות.

בדרך לסכינה עוברים במרכז הרוחני פלורליסטי על שם ברונו הוסאר, שמטרתו יצירת בסיס משותף לדיאלוג בין העמים. את מבנה המרכז עיצב האדריכל חגי דביר והוא משלב יסודות יהודים, נוצרים, מוסלמים ובודהיסטים. הוא עיצב שני אולמות רחבי ידיים, עטורי כיפות גדולות וחלונות אובליים השואלים מוטיבים ממסגדים, כנסיות, בתי כנסת וגנים בודהיסטים. בנוסף, באותו מתחם תמצאו את גן המצילים הבינלאומי حديقة المنقذين الدولية The International Garden of Rescuers  בו מקיימים כל שנה ב- 6 למרץ, טכס הענקת אותות הוקרה לשלושה מצילים ישראלים ופלסטינים. מצילים שהם אנשים רגילים שפעלו כנראה מתוך אינסטינקט, אבל פעלו בניגוד למתרחש סביבם, בניגוד להתנהגות החברה הקרובה אליהם, נגד הזרם ונגד כוחות חזקים מהם בהרבה. הם סיכנו את חייהם ואת שמם הטוב מבלי לחשוב או להתחשב בתוצאות מעשיהם. הם פעלו מתוך אמונה פנימית, לפעמים דתית, ושכנוע עמוק שזהו המעשה הנכון לעשות. פרטים בדוא"ל: [email protected] או ב-Facebook

ילדי השלום

לסיום הביקור במקום אי אפשר שלא לציין שלאחרונה הוקרן בכאן11 סרט מעניין על המרקם האנושי והשילוב הלא פשוט בישוב – סיפורו של כפר יחיד במינו שבו חיים בדו-קיום מוסלמים, נוצרים ויהודים.

כשיצאנו מהמלון, שאלנו את פקיד הקבלה אם הוא יודע איך מגיעים לסוכת השלום ע"ש אייבי נתן שנמצאת בפינה הדרום מזרחית של הישוב (עברנו וסיפרנו עליה בטיול של דרך בורמה). הבחור לא ידע לתת תשובה וכששאלתי אם הוא יודע מיהו אייבי נתן, תשובתו היתה….שלא שמע את השם הזה.

מלון נווה שלום, פרטים והזמנות בקישור… ובטל': 02-9993030

בית הקשתות – טוביאנסקי

ירדנו ממרומי הגבעה לקיבוץ הראל שבצידו הצפוני נמצא בית הקשתות עליו סיפרנו בעבר. המבנה המרשים, שעל פי כתובת שנמצאה בו, ידוע שהוא נבנה כבר במאה ה-14. בתאריך 30 ליוני 1948, אירע במקום אחת הפרשיות החשוכות של ימי מלחמת העצמאות במדינה צעירה בת 45 יום בלבד. במקום זה, בכפר בית ג'יז, הוצא להורג – בהחלטת בית דין שדה שהוקם שלא כדין – קצין צה"ל סרן מאיר טוביאנסקי ז"ל, מפקד שדות התעופה בירושלים. טוביאנסקי, שעבד גם כמהנדס בחברת החשמל הירושלמית שנוהלה ע"י הבריטים, נחשד ע"י ראשי שרות הידיעות של צה"ל במסירת מיקומם של מתקנים חיוניים של ההגנה בירושלים שספגו הפגזות חוזרות ונשנות מידי הלגיון הירדני. שנה לאחר הוצאתו להורג ולאחר חקירה ממושכת בהוראת דוד בן גוריון, טוהר שמו והוא הוכר כחלל צה"ל שנהרג בשגגה ואלמנתו הוכרה כאלמנת צה"ל. בהמשך נקבר בטכס צבאי בהר הרצל. משם המשכנו לתחנתנו הבאה.

מנזר לטרון

ידוע גם כמנזר השתקנים, הוא מנזר גברים בנדיקטי-ציסטריאני-טרפיסט, השוכן בלטרון, בקצה הדרום-מזרחי של עמק איילון. בשנים 1876-7 היזם הנוצרי מרוני איסקנדר עוואד יחד עם שותף הקימו מלון באמצע הדרך העולה מיפו לירושלים. אותו עוואד, שלימים שינה שמו לאלכסנדר הווארד ועליו סיפרנו בסיור ביפו, היה בעל בית מלון הוורד ביפו ברחוב שהיה קרוי על שמו ונקרא היום רחוב רזיאל וגם מלון הוורד בירושלים. באותם ימים הדרך מנמל יפו לעיר הקודש, ערכה יומיים ועל כן המלון היה מתאים לצליינים ולסוסים לנוח לפני יום העליה לירושלים. המלון נשא את השם מלון מכבים אולם בשנת 1892 נחנכה מסילת הרכבת יפו – ירושלים, כך שנוסעי קרונות עם סוסים התמעטו והמלון נסגר.

שמו של מבצר לטרון מימי הצלבנים היה מגדל האבירים Le Toron des chevaliers. שיבוש השם הפך את שם המקום עם השנים ל- Letron. מכאן התפתחה מסורת המייחסת למקום את היותו מקום הולדתו של דיסמס – הגנב הטוב שנצלב לצדו של ישו ומכונה בלטינית boni latronis.

בשנת 1887 נשלח הנזיר לואיס וילה להקים מנזר בארץ הקודש. בכוונה להקים המנזר על אם הדרך לעיר הקודש, ובשל קרבתו לאמאוס ניקופוליס, תחנתנו הבאה. הנזיר וילה רכש הנזיר את המלון שהפך למבנה הראשון של מנזר לטרון. הנזירים הצרפתים הראשונים עסקו בגידול עצי זית, כרמי ענבים, שדות תבואה וגינת ירק, ובשטחים שאינם ראויים לחקלאות ניטעו עצי אורן וברוש. במלחמת העולם הראשונה גירשו הטורקים את הנזירים הצרפתים והמנזר הפך למחנה צבאי של הצבא העות'מאני ונגרם לו נזק כבד. בשנת 1926 החלה הרחבת מבנה המנזר והוא קיבל את צורתו המוכרת כיום.

מנזר השתקנים

מנזר לטרון מכונה גם כמנזר השתקנים משום שבעבר, הורשו הנזירים לדבר רק בעת התפילה וללא שיחות חולין. גברים בני 21 יכולים להתקבל למנזר והם חייבים לעבור תקופת ניסיון של שש שנים. מספר הנזירים נע בין 20 ל-35 ולא יותר, וגם היום הם ממשיכים להמעיט בדיבור, במיוחד עם זרים שמגיעים למקום. הנזירים צמחוניים שכן אכילת בשר, דגים וביצים אסורה. בכניסה לשטח המנזר יש חנות של היקב ובית הבד של המנזר, בו נמכרת תוצרת המנזר ומזכרות מתאימות למבקרים נוצרים ובכלל. במנזר פועל יקב יינות לטרון שתוצרתו נמכרת אך ורק בחנות המנזר ובחנות נוספת של המנזר, בתחנת הדלק הסמוכה, בצומת לטרון.

בחזית הכניסה למנזר, מתחם גדול מסודר לקבלת אורחים, שיכולים לשבת בצל עם שירותים נקיים וללא תשלום. בתום הביקור במנזר וטעימת כמה יינות בחנות המנזר, המשכנו לתחנתנו האחרונה.

אמאוס ניקופוליס Emmaus Nicopolis

המשכנו לכיוון מזרח ולפני פארק קנדה עצרנו באתר שתמיד תמצאו לפני מספר אוטובוסים של תיירים, למרות הכניסה הפחות מסודרת והחניה הצרה של המקום. זוהי אמאוס ניקופוליס, עיר רומית-ביזנטית עתיקה השוכנת על רכס לטרון, שהמסורת הנוצרית מזהה כאחד המקומות שבהם הופיע ישו בפני שניים מתלמידיו לאחר הוא קם לתחייה. בעבר התפרסמה העיר כ"מקור מים יפים ונווה יפה" (מדרש קהלת רבה). השם העברי הקדום של אמאוס הוא חמת, כלומר מעיינות מים חמים. במאה ה-3 לספירה העיר נקראה על-ידי הרומאים ניקופוליס משמעות השם עיר הניצחון.

איך הכל התחיל

בתחילת השלטון הרומי בארץ הועלתה העיר באש והפכה לכפר יהודי קטן שבו, על-פי הברית החדשה (בשורה לפי לוקאס), פגש ישוע מנצרת את תלמידיו אחרי תקומתו מן המתים בשנת 30 לספירה. התלמידים הכירו בו כאשר בצע לחם ונתן להם. במאה השלישית לספירה שוקמה העיר על-ידי רומאים והופיעה כאן קהילה נוצרית גדולה. במהלך התקופה הביזנטית הפכה אמאוס לעיר חשובה, ומקום מושבו של בישוף נוצרי. במאות 5-6 לספירה נבנו כאן שתי כנסיות גדולות, ובמאה ה-7 האתר נהרס בפלישת הפרסים והיה כך הרוס עד שובם של הצלבנים במאה ה-12. בסוף המאה ה-19 בעת שהוקם מנזר לטרון, שוקם המקום והמנזר חודש. בחפירות שהתנהלו כאן נתגלו שרידי שתי כנסיות ביזנטיות מפוארות עם פסיפסים ומקווה טבילה מאותה התקופה וגם קירותיה של הכנסייה הצלבנית. מעל לאתר מתנושש מבנה הלבן המכונה בית-השלום שנבנה בשנת 1931 על-ידי נזירי מסדר בני האושר מצרפת, והוא משמש את 7 הנזירים החיים כאן כיום, ופתוח למבקרים. ניתן לסייר במוזיאון המכיל את מיטב הפסיפסים ששרדו במקום מהתקופה הביזנטית.

ביקור באתר

באתר הצנוע, נמצא שרידי בית מרחץ רומי עם חדר ההזעה (סודטוריום), חדר הצוננים (פריגידריום), כיפה רומית, חדר הפושרים (טפיזריים(. בנוסף פסיפס מתקופה רומית בסגנון קלוע הנמצא בין שני בסיסי עמודים מהמאות 1-3 לספירה ובור מים מאותה תקופה שקירות המאגר מכוסים בטיח בעובי של 3 ס"מ עשוי מסיד ומקרמיקה כתושה. באמצע התקרה ישנו פתח חצוב בסלע לשאיבת מים. כמו כן ניתן לראות את שרידי רצפת פסיפס ביזנטית (מהמאות 4-5 לספירה) וגם שלושה אגני מים חצובים בסלע הניזונים מאמת המים מהמאות 1-3 לספירה.

קהילת בני האושר

בנוסף, בית השלום הוא משכנה של קהילת בני האושר שנוסדה בצרפת בשנת 1973. חברים בה נזירים, נזירות, הדיוטות או עמאים, וגם משפחות. עקרונות הקהילה הוא תפילה לאחדות והבנה הדדית בין יהודים לנוצרים. השם של הקהילה נובע מהדרשה שנשא ישוע על הר האושר מעל הכינרת: "אשרי עניי הרוח, כי להם מלכות השמיים…". הקהילה שמחה לקבל פני כל אדם, הרוצה לבקר או להתפלל באמאוס. לקבוצות של מבקרים קיימת אפשרות לסייר במקום בהדרכת חברי הקהילה או להיפגש עם אחד מהם בתיאום מראש. האח אנטון 052-3562071 או דוא"ל [email protected]‏. כתובת: אמאוס, מחלף לטרון, סמוך לפארק איילון. פרטים באתר emmaus-nicopolis.org