חיפה של הטמפלרים, שומאכר וגם שטרודל

טיול במושבה הגרמנית של חיפה עם הרבה ערך מוסף ||| מלון הנושא את שמו של יעקב שומאכר – ממייסדי הטמפלרים בא"י-פלסטינה מחייב גם לספר את סיפורו ||| ביקור בשוק ואדי ניסנאס הגוועה לעומת שוק תלפיות המשגשג ||| ארוחה במסעדת שטרודל שמרימה את הערב ובטעמים מגוונים ושווים ||| מוזיאון העיר חיפה עם תערוכה מיוחדת על חיי הטמפלרים הראשונים בחיפה ||| ביקור שמשאיר טעם של עוד וכל הפרטים בהמשך…

מלון שומאכר Schumacher Hotel Haifa

נסענו למלון שומאכר ששוכן בחלקה המזרחי של שכונת המושבה הגרמנית, היא המושבה הטמפלרית של חיפה. חניה לא הייתה בעיה תודות לחניון גדול חופשי, צמוד למלון. כבר בכניסה לגן הפרטי שבחזית המלון, מרגישים את ההוד וההדר של המקום כמו גם את ההיסטוריה.

מבנה האבן של המלון, בנוי בסגנון הטמפלרי ושוכן בחלקה המערבי של המושבה הגרמנית שהיא ההתיישבות הטמפלרית שהוקמה החל משנת 1868 בחיפה, על ידי טמפלרים שרובם הגיעו מאזור היער השחור בגרמניה. במבנה שכן בעבר ביתה של משפחת שומאכר Schumacher – משפחה טמפלרית חשובה בהיסטוריה של ההתיישבות הטמפלרית בחיפה ובכלל. הסב יעקב שומאכר Jacob Schumacher עלה לחיפה עם משפחתו, מארה"ב והיה ממייסדי המושבה ואח"כ שימש כקונסול ארה"ב בחיפה.

בנו גוטליב שומאכר Gottlieb Schumacher היה מהנדס, אדריכל וכרטוגרף שתכנן מבנים רבים, ובכלל זה בתים ומבני ציבור ותעשייה כמו מזח הקיסר בחיפה, מסילת הרכבת החיג'אזית היא רכבת העמק והיקב של ראשון לציון, ועסק בפיתוח תשתיות עירוניות. גוטליב שומכאר ידוע גם בחפירות שביצע בתל מגידו וכן בתיעוד הקפדני יש לומר יאקי, של החפירות הארכיאולוגיות, הסקרים שניהל וכמובן הממצאים הרבים שנמצאו במשלחות שלו.

המבנה שבו שוכן המלון נבנה בשנת 1933 על ידי ילדיו של גוטליב שומאכר, ונשאר בבעלות המשפחה עד לעזיבתם את הארץ בשנת 1939 בזמן עליית הנאצים והגירוש שניכפה על הטמפלרים הגרמנים, מידי שלטונות המנדט הבריטי. המבנה עבר שינוי ייעוד והוסב למלון בוטיק שנפתח באוקטובר 2018. צמוד למבנה הטמפלרי נבנה בניין חדיש שמאכלס את חדרי המלון.

קבלת פנים בשומאכר

לאחר שסיימנו להתרשם ולהתפעל מהחצר ומהמבנה הטמפלרי המרשים, נכנסנו לחלל הקבלה של המלון, שם קיבלו אותנו בסבר פנים יפות עם יין, פינת קפה ושתייה וכמובן קיבלנו את המפתח לחדרנו שקרוב ל- RoofTop עם הנוף לעבר הכרמל והגנים הבהאיים.

אחרי התארגנות בחדר החלטנו לצאת להתרשם ולבקר בכמה פנינות של יופי והיסטוריה, במושבה הגרמנית והסביבה. בנוסף קבענו להיפגש בהמשך עם דוד בארי, יזם תיירות חיפאי, והבעלים המרכזי של מלון שומאכר.

התחלנו בהליכה לואדי ניסנס, עם ציפיות לשוק תוסס כמו שהכרתי אותו מביקורים קודמים בעבר, אבל… אכזבה. רחוב ואדי ניסנאס שומם ועצוב. עבודות האמנות שנשארו לאורך הרחוב מפסטיבלים בעבר חלקם נראות מוזנחות או בקושי ניתן להבחין בהן ואת דרך סמי מיכאל طريق سامي ميخائيل Sami Michael Way בקושי רואים אפילו את השלט. אבל לא ויתרנו על הפלפל המיתולוגי של ואדי ניסנאס.

פלפל הזקנים

את הדוכן ואת הפלאפל האותנטי המיתולוגי הזה הקימו בשנת 1950 נגילה ובעלה – זוג חיפאים שגרו לא רחוק מהמקום. הזוג היו מגיעים בבוקר עם שני דליים של עיסה לטיגון כדורי פלפל, אותה הכינו בבית. הזוג נהג למכור את הפלפל עד שנגמרה מנת היום של העיסה וזה בד"כ היה עד שעות הצהריים המוקדמות, ואז סגרו את הדוכן וחזרו לביתם. הזוג הערירי הזדקן והחליטו למכור את העסק עם המוניטין דהיינו את המתכון של כדור הפלפל והטחינה החלומית.

בעל העסק הנוכחי סבית עפיף רכש את הדוכן, והמשיך באותה מסורת עם אותו מתכון עד עצם היום הזה ורק דאג להרחיב את המקום וגם את שעות העבודה. הדוכן היה ללא שם וזכה לכינוי פלאפל נג'לה על שם הזקנה. לימים עפיף גם הזדקן והעביר את שרביט ניהול העסק לבן הצעיר ג'נאן, שממשיך את המתכון והמסורת של קבלת הפנים ללקוחות, עם כדור פלאפל ומעט טחינה עליו, וחיוך רחב מכל הלב. שווה.

מוזיאון העיר חיפה עם תערוכת בית העם. הטמפלרים: מורשת וחלום

תחנתנו הבאה בלב השכונה הטמפלרית היא מוזיאון העיר חיפה שמציג תערוכה ראשונה מסוגה, שמספרת את סיפורם של הטמפלרים, שהגיעו לישראל לפני כמעט 160 שנה. התערוכה, המאלפת, כוללת את יצירותיה של האמנית אוסי ילון העוסקות בחיי הטמפלרים, וכן מוצגים היסטוריים נדירים, רובם מאוספי מוזיאוני חיפה. וכאן המקום לספר על הטמפלרים, אותם פגשנו בכמה טיולים שלנו כמו במושבה הגרמנית של יפו או בית לחם הגלילית.

המושבה הגרמנית בחיפה הפכה לאתר היסטורי, תרבותי ותיירותי חשוב בחיפה של ימינו. העבודות בתערוכה מנסות להחיות את אורחות חייהם של הטמפלרים ולדמיין את חיי היום-יום שלהם, את המאפיינים התרבותיים והחברתיים של קהילתם ואת המראה שנשקף מחלונות בתיהם. במיצב הווידיאו הממוקם בקומה הראשונה מופיעות דמויות של האבות המייסדים של הקהילה, כך שניתן ממש לחוות את חיי היום יום של המתיישבים ולהרגיש שהם עדים לפעילויות של הילדים בחצר המבנה, לשיחות של בכירי הקהילה ולחוויותיהם בחיפה. הקומה השנייה של התערוכה מתמקדת בעשייה של הקהילה ובאופני השפעתה על התעשייה, הכלכלה והתרבות בחיפה.

התערוכה שוזרת סיפור מרתק בעזרת עבודות אמנות ומוצגים היסטוריים, חלקם מעולם לא הוצגו בעבר: צילומים, גלויות, פנקסים אישיים ועוד. גם עבודותיה של ילון מבוססות על צילומים היסטוריים בהם היא מטפלת ומעניקה להם פרשנות ייחודית.

טמפלרים Tempelgesellschaft

פרוש השם טמפלרים הוא ארגון אנשי המקדש. ראשוני הקהילה הטמפלרית החלה להגיע לארץ ישראל באוקטובר 1868 מאזור היער השחור, בדרום מערב גרמניה. המושבה הראשונה של הקהילה הוקמה בחיפה, ואחריה הוקמו עוד שש מושבות ביפו, ירושלים, שרונה בתל אביב, אלוני אבא, בית לחם הגלילית וגם וילהלמה היא בני עטרות. הטמפלרים ביססו את פרנסתם על חקלאות, תיירות ותעשייה והשפיעו רבות על פיתוחה הכלכלי של חיפה.

מבנה בית העם בו ממוקם היום מוזיאון העיר חיפה, הוקם בשנת 1869 ושימש מרכז דתי, חברתי ותרבותי והלב הפועם של הקהילה הטמפלרית.

ההתנחלות בחיפה (1875-1868) Gründungsjahre der Kolonie Haifa

בעת התנחלות הטמפלרים היתה חיפה עיירה מזרחית בצל עיר המחוז עכו. מרבית תושביה התגררו בתוך חומות העיר התחתית. הקרקעות הראשונות נרכשו ע"י הטמפלרים ב-1869 ואז גם הוחל בבניית המושבה, שנחשבה לרובע המגורים הנאה ביותר בארץ. מתיישבים רבים עסקו תחילה בחקלאות, נטעו גפנים על מדרון הכרמל, הכניסו לראשונה לשימוש כרכרות שרות נוסעים על שפת הים לעכו והכשירו דרכים למעבר כרכרות מנמל חיפה לנצרת ולטבריה גם בעיסוקיהם האחרים היו הטמפלרים חלוצי הקידמה בחיפה.

ב-1874 התפטר הַרְדָג ממייסדי הטמפלרים וראש הקהילה בחיפה, ופרש עם חסידיו מאגודת הטמפלרים. במקומו נבחר ליו"ר המושבה בחיפה יעקב שומאכר שעל פי הנחיות הרדג שרטט בזמנו את תכנית המתאר שלה. בשנת 1875 מנתה המושבה הטמפלרית של חיפה כ-300 נפשות.

טמפלרים נאצים ותום ההתיישבות

עם תום מלחמת העולם הראשונה גרשו הבריטים את הטמפלרים בן הארץ אך התירו בשנת 1921 את שובם למושבות הטמפלרים בפלסטינה. הגל הלאומני, ששטף את גרמניה בשנות ה-30, לא פסח על המתיישבים הטמפלרים שרבים מהם אף הצטרפו למפלגה הנאצית שהקימה סניפים כאן במושבות הטמפלרים. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסו צעירי המתיישבים לצבא הגרמני ועזבו את הארץ. במהלך המלחמה גורשו מרבית הטמפלרים שנותרו בפלסטינה-א"י לאוסטרליה או בתמורה ליהודים בעלי אזרחות לא גרמנית, גורשו חלקם חזרה למולדתם – גרמניה. באפריל 1948 פינו הבריטים את מרבית המתיישבים הנותרים. בהסכם השילומים בין מדינת ישראל והרפובליקה הפדראלית של גרמניה, פוצו המתיישבים הגרמנים על הנכסים שהותירו בארץ.

הסיור המאלף שלנו בתערוכה נעשה בהדרכתה של יפעת אשכנזי, אוצרת מוזיאון העיר חיפה. התערוכה תוצג עד 31 למרץ 2026. כתובת: שדרות בן גוריון 11, חיפה

בית שומאכר

מעבר לרחוב הראשי של המושבה, שנקרא רחוב הכרמל וכיום שדרות בן גוריון, ומול בית העם הוא מוזיאון העיר חיפה, נמצא ביתם של יעקב שומאכר [1891-1825) ובנו גוטליב שומאכר (1925-1857), מבכירי הקהילה הטמפלרית. האב ובנו שימשו כיו"ר המושבה הגרמנית וכסגני קונסול של ארה"ב בחיפה. גוטליב שומאכר היה מגדולי החוקרים של ארץ-ישראל, עבר הירדן ורמת הגולן. היה מהנדס מחוז עכו, חופר מגידו, כרטוגרף ומודד. תכנן ובנה מבנים רבים במושבות העבריות. כתב וערך עשרות ספרים, מפות ומאמרים המהווים נכסי צאן ברזל של ידיעת הארץ.

בבית שומאכר הוצב שעון השמש של קיצ'נר. סיפורו של שעון השמש בסרט זה.

בשיטוט ברחובות המושבה הגרמנית ניתן להבחין בבירור בבניינים שנבנו באבן עם גגות רעפי מרסי אדומים, רחובות וגינות משופעים בעצים וגינות בגישה של עיר גן Garden City. ורובם של הבתים הטמפלרים מעוטרים בכתובת מהברית החדשה, חרוטה מעל מפתח דלת הכניסה בסגנון הכתובת הזו (לכל בית היתה כתובת עם פסוק אחר שנבחר ע"י בעלי הבית:

Befieht dem Herrn deine Wege und hoffe auf Thu: Er wirds wohl machen,

הפקד דרכך בידי ה', בטח בו, הוא יעשה לך טוב.

הגנים הבהאים

אין תייר או מטייל שמבקר בחיפה, שאינו מתפעל וגם מצלם את הגנים הבהאים וכיפת הזהב האייקונית שהיא מקום משכנו של המרכז הבהאי העולמי. הארכיטקט שתכנן את הגנים הבהאים בחיפה הוא פאריבורז סאבא Fariborz Sahba שהוא יליד אירן ובן הדת הבהאית. סבא תכנן את הגנים לאורך19  טרסות המשתפלות מהר הכרמל – מהכניסה התחתונה ברחוב הגנים ועד מקדש הבאב והלאה צפונה. בתכנון הוא שילב עקרונות מהאדריכלות הפרסית, עיצוב סימטרי, אסתטיקה גיאומטרית ואלמנטים אוניברסליים מהאמונה הבהאית. ארכיטקט אחר ממוצא אירני בהאי הוא חוסיין אמאנאת حسین امان  Hossein Amanat‏שתכנן את ארבעת מבני הקשתות במתחם הבהאי בחיפה אבל ידוע גם בתכנון הכיכר המרכזית של טהרן – כיכר ומגדל אזאדי Azadi. אתר הגנים הבהאים https://www.ganbahai.org.il

5 אחה"צ במלון שומאכר

חזרנו למלון שומאכר לכבוד שולחן ה- Five O'clock שמוצע לאורחי המלון. קצת חטיפים, לצד יין ישראלי צונן והכי אהבתי את משקה הערק אשכוליות הקר ומרענן. נהנינו להתרענן עם המשקאות הצוננים והצטרף אלינו דוד, מבעלי המלון, שסיפר את סיפור המקום והבית הטמפלרי שרכש עם הרבה חזון וראייה לרחוק. אכן רגע של אופטימיות בימים כל כך סוערים ועולם עם הרבה תהפוכות שבהחלט מקשות על קיום עסק תיירותי כמו מלון איכות בוטיקי.

שטרודל של ארוחת ערב

שסיפרתי לחברים על הטיול שלנו במושבה הטמפלרית / גרמנית, של חיפה, כולם ציינו את מסעדת שטרודל כמקום הנכון לאכול בו. אז קבענו ארוחת ערב בשטרודל. מסעדת שטרודל שוכנת בשדרות בן‑גוריון 39, בלב המושבה הגרמנית של חיפה, במבנה טמפלרי בן כ‑150 שנים עם קימורי גג רעפים אדום היסטורי ומלא אופי. המסעדה מריהוט משלל תרבויות ויש בה פינות ישיבה אינטימיות, חללים חיצוניים מול נוף העיר והרחוב המרכזי של המושבה הגרמנית, וחלק פנימי עם אווירה אינטימית ושקטה. בחרנו לשבת בחלק הפנימי והשקט. המסעדה מציעה מטבח ים‑תיכוני‑מזרחי מודרני עם מגוון של סלטים ים-תיכוניים, אנטיפסטי, מנות עיקריות הכוללות דגים, בשרים, פסטה ומנות ספיישל מהמטבח הערבי והלבנוני.

התחלנו עם סלט קלמרי חסה לאליק, ירקות מהשוק, פלפלים שרופים וראשי קלמרי מטוגנים, ויניגרט הדרים (69 שקלים) וסלט עיזים – עלים ירוקים של העונה, עגבניות שרי, בצל סגול, תפוחים ופירות יבשים בתוספת גבינת עיזים מטוגנת (69 שקלים). שתי מנות פתיחה עשויות בטוב טעם, עשירות בשלל טעמים שמשתלבים היטב.

לעיקריות אני בחרתי את מנת השרימפס מטוגן – שרימפס מטוגן בקמח ופפריקה, מוגש עם איולי שאטה (110 שקלים) והקרניבורית בחרה שיח אלמחשי – קוסא מחשי בתבשיל בשר וצנוברים, פריקה מבושלת עם ציר בקר, יוגורט עיזים (115 שקלים). 2 מנות יפות וגדושות שיכולות להספיק גם לשני סועדים בשעת ערב.

לסיום הוגשו לנו שני קינוחים אייקוניים ששטרודל מתגאה בהם – לילות ביירות ושטרודל תפוח-עץ קלסי כמו שהטמפלרים אכלו בעבר.

פרטים והזמנות באתר https://shtroudl-haifa.co.il ובטלפון: 077-7004312.

לסיום הערב צעדנו קצת ברחובות המושבה הגרמנית וצילמנו את הגנים הבהאים משדרות בן גוריון כמו גם מגג השיזוף Roof-Top של המלון – מראה מפעים בכל פעם מחדש.

בוקר במושבה הגרמנית

במלון שומאכר, המארח שלנו, לא מוגשות ארוחות כך שקיבלנו שובר לארוחת בוקר במסעדת שטרודל. צעדנו בכיף לעבר המסעדה שכל כך נהנינו ממנה בערב הקודם. הפעם בחרנו בחלל הקרוב לשדרות בן-גוריון ודי מהר המסעדה התמלאה בסועדים. בתפריט הבוקר תמצאו מנות אותנטיות כמו שקשוקה, חומוס, מנאקיש, "הבוקר של אמא" ו"בוקר חקלאי" עם שילוב של ביצים, גבינות, ירקות ושמן זית. אנחנו בחרנו ארוחת בוקר זוגית עשירה במאפים, סלטים, ביצה עשויה כפי שכל אחד אוהב וגם מיץ וקפה לסיום. בהחלט ארוחת בוקר שווה ומשביעה גם בלי בופה אכול כפי יכולתך שרוב המלונות בארץ מציעים.

הלכנו מעט במעלה השדרה לכיוון הגנים הבהאים וחקרנו חלק נוסף מסיפור הטמפלרים והבתים עם המראה האירופאי כל כך. אחד הסיפורים המיוחדים בעיני הוא סבון כרמל.

סבוני כרמל

אחד ממפעלי הייצור החשובים בקהילה הטמפלרית של סוף המאה ה-19 היה של משפחת שטרובה Struve שהקימה בשנת 1874 מפעל לייצור סבונים משמן זית. המפעל הוקם בשותפות של אנדריאס שטרובה וגיאורג שרר Scheerer וייצא את מוצריו המרובים בעיקר לארצות הברית.

מפעל סבוני כרמל היה המפעל הראשון בארץ ישראל שייצר מוצרים המבוססים על תהליכי מיכון וייצור סדרתי, וככזה היה אבן הפינה של ראשית התעשייה הממוכנת הארץ ישראלית בעת החדשה. יצור סבוני כרמל התבסס על מכונות שיובאו מחו"ל בשנת 1874 ונמשך למעלה משישים שנה עד סוף שנות ה-30 של המאה העשרים.

המפעל גם השיק את מסע הפרסום הבינלאומי הראשון של מוצר מארץ ישראל. הוא אימץ בכך מתכונת וסטנדרטים בינלאומיים לרבות רישום סימני מסחר, הדפסת גלויות ודפי פרסום בצבע ובאיכות מעולה, תשורות Give away ממותגות לרוכשים ושלל מודעות בעיתונים.

מוצרי הפרסום והשיווק מוצגים בתערוכה שבמוזיאון העיר ומתוך אוספיו של צבי האוזר, הינם דוגמה למסע פרסום זה. ראוי לציין את החברות בין בעלי המפעל לבין מנהיג הקהילה הבהאית – עבדול בהאא, שאף העניק לשטראובה זוג טווסים.

סיימנו את הביקור במושבה הגרמנית ונסענו לשוק תלפיות, שבצוהרי יום שישי שוקק ועמוס בלקוחות. אני לא מחובבי שוק מעבר לתצפית והתבוננות אתנולוגית אבל זוגתי מתעוררת  מריחות ומראות השוק, כמו כל שוק. לאחר סיבוב בכל פינות השוק הלכנו לארוחת צוהרים בסגנון ויאטנם.

מסעדת בון-צ'ה Bun-Cha

מסעדת Bun Cha מביאה את הטעמים, הניחוחות והקסם של המזרח הרחוק הישר לשוק תלפיות שבחיפה. המסעדה הווייטנאמית הקטנה והלוהטת שנפתחה אך לפני כשנתיים לאזור שוק תלפיות בחיפה. מאחורי הקסם עומד רון ברם, שהביא אתו מרחובות הנוי הסואנת את כל מה שטעים, ריחני, מתובל ומדויק. טעמים של אוכל וייטנאמי בלי לעגל פינות, שנעשה באהבה ועם חוצפה קולינרית בדיוק במידה הנכונה. משלל המנות שמוצעות בחרנו להתחיל את הארוחה עם מנות פתיחה קלילות ומרעננות. ספרינג רול Gio Coun (גיו קון) –  גלילי אורז וייטנאמיים ממולאים (3 יחידות ב-39 שקלים) כאשר לצד המנה עלי חסה. צורת האכילה היא לכרוך את עלה החסה סביב הספרינג רול (כמו לאפה) ולאכול בכיף… שווה ביותר.

העיקרית שבחרה רעייתי היא צ'או פאן Chow Fun – אטריות אורז רחבות מוקפצות עם נבטים טריים, בצל ירוק, שום, בזיליקום ועוד כול טוב, והחלבון שבחרה היה עוף (59 שקלים). אני בחרתי קום  Com- מנת אורז לבן מאודה, חמוצים וייאטנמיים, מלפפון, ביצת עין, בצל שאלוט מטוגן, מוגש עם קארי צהוב עם חלב קוקוס לצד שרימפס צלוי (71 שקלים).

הפעם ויתרנו על בּאן מי Bánh mì הכריך הווייטנאמי האגדי שאי אפשר לבקר בוויאטנם מבלי להתענג על סוגי הבאנים השונים שנמצאים בכל מקום.

סיימנו עם קינוח סורבה קוקוס, קולי מנגו ושבבי קוקוס מקורמלים (25 שקלים) שהיתה מנה קרה מרעננת לימי הקיץ ולסיום טיול עירוני בחיפה.

תוך כדי הארוחה המקום התמלא בסועדים שרובם נראה כמי שמכיר את המקום וחוזר להתענג על האוכל המוצע במקום. המסעדה מזכירה מאד את מסעדות הרחוב שפגשתי בערי ויטנאם – מטבח קטן שמתקתק את האוכל בלי פורמליות ועם צוות יעיל ואדיב.

מסעדת Bun Cha רח' לונץ 7, שוק תלפיות, חיפה. פרטים טל':  054-4840420אינסטגרם: @buncha.haifa ובפייסבוק…

סיכום

ביקור קצר בחיפה שהוא חזרה במכונת הזמן והמקום לשלל חוויות החל מפלפל ועד קום, משרימפס ועד בשר. לימוד והתרשמות מחיי הטמפלרים ותרומתם לישראל בכלל וחיפה בפרט. מלון ומסעדה שהם הציר המרכזי של הביקור עם נוחות ופינוק – אכן יש למה לחזור.

מלון שומכאר, לוחמי הגיטאות 25, המושבה הגרמנית, חיפה. פרטים והזמנות בקישור… או בטל': 04-8806070 ובאתר…