טיול בין האתרים המעניינים שחובקים את עמק יזרעאל ||| מהתל הכי חשוב בצפון הארץ הוא מגידו או Armageddon ||| רמת סירין עם מעיינות וערים מימי המקרא והתלמוד ||| החללית שנחתה ברמת סירין ושבשבות הרוח המזדקרות בקו הרקיע ||| טיול פיקניק עם סל הפיקניק המפנק של הצרפתייה הקטנה מעפולה ||| כל הפרטים והחוויות בהמשך…
תל מגידו
רשות הטבע והגנים חנכה לאחרונה מרכז מבקרים חדש בגן לאומי תל מגידו, המציג את הסיפור הייחודי של האתר מהזווית היהודית. המרכז הושק לאחר כשנה וחצי של עבודות פיתוח, ומספר את סיפור ההיסטוריה המקראית של המקום, מימי הממלכה המשגשגת של המלך דוד, דרך המלך שלמה, יאשיהו וממלכות ישראל השונות. גן לאומי תל מגידו כולו משתרע על פני 274 דונם המשלבים טבע והיסטוריה מקראית.
ברשות הטבע והגנים חידשו את מרכז המבקרים עם טכנולוגיות מעודכנות המציגות חפצים היסטוריים שיספרו את סיפור ההיסטוריה של המקום. החדר המרכזי הוא "חדר המודל", עם מוצג שנבנה בשנות ה-50 ומדמה את התל עצמו, ובעזרת טכנולוגיות וידאו חדישות הוא יציג את החיים בתל לאורך השנים. זאת לאחר 45 שנים בהן הוצגה בגן הלאומי תערוכה בסיסית.
במרכז המבקרים החדש ניתן להתרשם משנהבי מגידו שנמצאו בתל בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת, אלה מלמדים על עושר תושביו בתקופת המקרא. במרכז נמצא גם מצבת פרעה שישק (הוא שושנק הראשון) אשר היה מלך נוצרי שכבש את מגידו והציב בה מצבה.
עד תחילת משבר הקורונה בתחילת שנת 2020, כ-90% מהמבקרים באתר היו תיירים, רובם נוצרים אוונגליסטים, אשר באו לחוות ולהתרשם מקרוב מסיפורי המקרא ההיסטוריים ומהאתר הארכיאולוגי המצוין הן בתנ"ך והן בברית החדשה. במקום הם מצאו לעצמם במה לקיים תפילה לשלום ואהבת ישראל בליווי כמרים, והיו עושים זאת כשפניהם מופנות לבקעת הארמגדון – שיבוש של המילים הר מגידו.
סיור האתר מגידו
יצאנו לסיור מודרך עם ארכאולוג מחוז הצפון של הרט"ג. נכנסנו דרך השער הראשי של מגידו שהוא השער הכנעני מהמאה ה-15 לפנה"ס והשער הישראלי מהמאה ה-10 לפנה"ס. שם אפשר לראות ולהתרשם מעוצמתה של העיר מגידו, ורק לאחרונה שוחזר השער הישראלי מימי המלך שלמה, דרכו אפשר להבין את המשמעות של הכניסה לעיר. שערים אלו שימשו בתקופת המקרא לצרכים אזרחיים: אזור מסחרי שם הסוחרים מציגים את מרכולתם ומבצעים את סחר החליפין. מכאן הגיע הביטוי שער המטבע. ביטוי מוכר נוסף הוא המנהג בו נהגו לשפוט את האנשים בשער העיר, כי בשער העיר המקראית נהגו לשפוט את הציבור ואף ביצעו שם את גזר הדין, שהחמור ביותר היה מיתה בסקילה.
למדנו על המבנה המיוחד של השער ששמר על תושבי המקום מפני פולשים ואויבים שתמיד הושארו בנחיתות מול המגינים, תודות לשיפוע בכניסה ולמבנה המיוחד של השער.
האורוות
מגידו נחשבת כעיר רכב במקרא, כלומר עיר שמוצב בה חיל פרשים: בספר שמואל יש מחלוקת גדולה בין העם שרוצה מלך ככל הגויים, ושמואל מסרב מהסיבה שמלכים מקיפים עצמם במותרות, צבא וסוסים. יש לדעת שסוס הוא בעל חיים כמעט יחידני הנחשב בזבזני ולא משרת את צרכי האדם: לא אוכלים את בשרו, אין לו חלב, הוא בעל חיים עדין ואי אפשר לעבוד עמו בשדה. הסוס הוא נטל על הכלכלה וממומן באמצעות מיסים. שמואל מזהיר כי המלוכה תגביר את הנטל על הכלכלה, אך העם לא מקשיב ובוחר מלך והתוצאה היא האורוות המפוארות בתל מגידו.
תל מגידו הייתה אחת מ-12 ערי המחוז של שלמה המלך שכלכלו את הממלכה, כל עיר חודש בשנה. שלמה היה ידוע בצבאו החזק בזכות צבא הפרשים, עמם יצא לקרבות באזור. במגידו אנו מוצאים שרידים מאותן אורוות שבו טיפחו את הסוסים, וארכאולוגים מעריכים שמספרם היה כ-5,000 סוסים.
נקודות התצפית הצפונית והדרומית שבראש האתר, משני צידי החתך של 30 שכבות העיר שהיו במגידו, מזמנות למבקרים נוף פנורמי של 360 מעלות. בנקודות אלו ניתן להשקיף על הנוף המרהיב של עמק יזרעאל מהרי הגלבוע, רכס הרי שומרון כולל מעבר ואדי עארה החוצה את הרכס, פסגת קרן הכרמל היא המוחרקה שעל רכס הכרמל עליו יש את כנסיית המוחרקה המפורסמת, רכס הרי נצרת, הר תבור וגבעת המורה.
מפעל המים
אחת האטרקציות של תל מגידו הוא מערכת הנדסית מפוארת, שנחצבה במאה ה-9 לפסה"נ, ללא אמצעים טכנולוגיים המוכרים בימינו. מפעל המים שימש כמקור מים סודי, בשעה שהעיר הייתה תחת מצור. מפעל המים נבנה באותה תקופה לא למטרת אספקה שוטפת, אלא רק לעתות מצוקה – לתקופת מצור. באותה תקופה גרו בתל מגידו הישראלים – תושבי ממלכת ישראל בימי אחאב המלך, והם היו מאוימים באופן קבוע על-ידי העמים השונים, כגון הארמים והאשורים שסבבו בשטח ורצו ליהנות מכל הטוב שהיה בעיר. גם ממלכת יהודה נלחמה מעת לעת בממלכת ישראל שמגידו הייתה חלק ממנה.
ראוי לציין שמפעל מים כדוגמת זה שבמגידו, לא היה יחודי רק לתל מגידו, אלא הוא נבנה בכל עיר גדולה בתקופת המקרא. כדי לבנות מפעל שכזה, יצרו מעיין על יד העיר, ובאמצעות פיר הובילו את המים לתוך העיר פנימה. הבונים חישבו את נקודות השפיה של המעיין ממנו הוא נובע, ומשם חצבו מנהרה אל תוך העיר. המים הובילו את ציר החציבה, וכך הם ידעו שהם בכיוון הנכון. מפעל המים של תל מגידו שימש את התושבים מהמאה ה-9 לפנה"ס עד התקופה הפרסית קריא המאה ה-5 לפנה"ס, אז הישראלים נטשו את העיר.
תמרים על מגידו
כל מי שעובר מתחת לתל מגידו לא יכול להתעלם מהדקלים המזדקרים על קו הרקיע של התל. עצי הדקל אשר מבטאים נוף תרבות הגיעו למרומי התל עם משלחת החפירות שהיתה לפני כ-100 שנים. פועלי החפירה שהגיעו ממצרים לעבוד עם המשלחת האמריקאית שחפרה בשנת 1925, הביאו עמם תמרים מגדת הנילוס כצידה לדרך, והגלעינים הם אלו שנבטו, והיום הם סמל בלתי נפרד מתל מגידו.
פרטים והרשמה לביקור בתל מגידו…
סלסלת הפיקניק של הצרפתייה הקטנה מעפולה
יצאנו חתל מגידו בדרכנו מזרחה, ועצרנו על פי המלצה שקיבלנו, לאסוף סל פיקניק שיהיה ארוחת הבוהוריים של הטיול. הצרפתיה הקטנה הוא בית קפה מסעדה במרכז עפולה, שבסוף כביש הסרגל, שכבר הפכה למוסד קולינארי עפולאי. הצרפתיה הקטנה מנוהלת מאז שנת 1997 על ידי שתי האחיות תמי טל ודגנית לרנר. דגנית מספרת שהחלום של שתיהן היה ונשאר, לבנות ולקיים אי של שקט בתוך הים הסוער בו כולנו חיים. כאן הן מקפידות מאוד על שירות חם, חייכני ואוהב. מקפידות על אוכל איכותי, טרי, נקי ואסתטי המוכן על ידי צוות המטבח האוהב שמלווה אותן לאורך שנים רבות. כאשר כל מה שנמכר או מוגש במקום הוא תוצרת בית שלהן.
בתקופת הקורונה אימצו השתיים את הקונספט של סל פיקניק ומאז, לאור ההצלחה, הפך הסל לפריט אטרקטיבי למטיילים באזור שלא מחפשים לשבת בבית קפה ומעדיפים לצאת למרחבים, כמו שאנחנו בחרנו.
הזמנו סל זוגי וקיבלנו סל שהספיק גם ליותר מזוג רעב שמטלטל בדרכים. הסל הוא סל פלסטיק של פעם, שנשאר שימושי גם לימים שאחרי הפיקניק (דומה לסל אתו הייתי הולך בילדותי, למכולת השכונתית, רק בצבע כחול אופנתי). המשכנו בדרכנו בלי לבחון מה יש בסל ושמרנו הכל למקום ולזמן המתאים לנו.
החללית
נסענו על כביש 767 עד הכניסה למושב שרונה. כק"מ לכיוון מזרח נמצא חניון מורי הדרך (עין שרונה) ושם יורדים ימינה לחניה ולדרך העפר המסומנת. נוסעים (רק לרכב גבוה, לא חייב 4X4 בקיץ, חובה 4X4 בחורף) דרומה על הדרך הרחבה אך משובשת ומסומנת כשביל כחול עד הפנייה מזרחה לצד כרם זיתים גדול לשביל המסומן שחור. ממשיכים לאורך הדרך עפר ומגיעים לאזור בו יש כרמי ענבים של יקב תבור וגם מטעי שקדים. פתאם נגלה המבנה המוזר שזכה לכינוי חללית, ויש אפילו מי שקוראים למבנה המוזר ספוטניק. מדובר במגדל לא גבוה, בעל שתי קומות וצורה קצת מוזרה. הוא נראה כמו משהו שנלקח מעולם אחר וננטש במקום זה – מין סוג של עלילת סרט מדע בדיוני, כאילו מישהו הנחית את החללית במרומי הרכס, ושכח לחזור לקחת אותה. התסריט הדמיוני לא רחוק מהמציאות. כי לפני שנים רבות, שימשה הקונסטרוקציה הזו כמגדל להקרנת סרטים תחת כיפת השמים בקיבוץ אפיקים, שנמצא כ-500 מטרים מתחת למקומה הנוכחי. עם הזמן, יצא מהאופנה טרנד הקרנת סרטים תחת כיפת השמים נשארה הקונסטרוקציה כאבן שאין לה הופכין. מישהו מקיבוץ אפיקים, החליט להעביר את המגדל אחר כבוד לרמת סירין, כנקודת תצפית קצת סוריאליסטית. ומאז הקונסטרוקציה זכתה לכינוי שדבק בה – החללית.
התצפית ממרום החללית אל עבר בקעת יבנאל, הכנרת, רמת הגולן ועבר הירדן ממזרח (ויש אומרים שיש ימים בהם נראה החרמון היטב). מכוון מערב ניבט הר תבור ומצפון הגליל העליון וצפת.
כמובן שאי אפשר להתעלם משבשבות הרוח המתנשאות על קו הרקיע של רמת סירין. חוות רוח סירין התחילה לפעול באפריל 2016 עם 11 טורבינות רוח מתוך תוכנית שאושרה להקמת 44 טורבינות.
החללית נמצאת על תווי שביל ישראל והפכה למקום מנוחה פופולארי לשביליסטים, ואמנם פגשנו שם כמה מהשביליסטים שעצרו לשבת קצת בצל ובנוף המקסים מנקודה זו.
חורבת אולם Ulam
חזרנו עם השביל הכחול כברת דרך קצרה ופנינו דרומה בשביל הירוק המאתגר יותר וירדנו לאתר שמסומן כחורבת אולם ועין אולם. כאן למדנו כי רמת סירין הייתה בתקופת התלמוד אזור מיושב עם 4 קהילות פורחות: סרונה, עֵין חַדָּה (מוזכר בספר יהושע), אוּלָם, ואדמות (ח'רבת אִדמה). יותר מכך, עד מלחמת העצמאות היו באזור זה 3 כפרים ערבים ביניהם סירין, ששכן על חורבות הכפר התלמודי סרונה.
סביב המעיין התקבצו כחצי תריסר ג'יפים שנהנו מהצל והמים וכמובן החברות'ה של ג'יפאים מנוסים. שם למדנו מעט על אוּלָם ששרידיה מכוסים קוצים ושיחים אבל בשנת 1966 נערכו כאן לפירות ארכאולוגיות שמצאו גם שרידי בית כנסת מתקופת הישוב העברי של בית שני והתלמוד, וכן מטבעות רבים מימי החשמונאים. בתלמוד הירושלמי מסופר על מעשה בסובתה מאוּלָם שהשכיר חמורו לגויה אחת.
פיקניק בעין רכש
המשכנו בדרכנו על שביל ישראל המסומן שמידי פעם צעדו בו כמה שביליסטים או סתם מטיילים עד שהגענו לפינה מוצלת ועם מי עין רכש שזורמים דרכה לתוך נחל רכש. החנינו את הרכב ופרסנו את מצרכי סל הפיקניק של הצרפתייה הקטנה מעפולה וזה מה שמצאנו: פלטת גבינות עשירה ומפנקת, כריך קרואסון עם גבינת שמנת וסלמון, בורקס גבינה מבצק עלים ביתי על בסיס חמאה, שקשוקה עשירה ועסיסית, מתבל טחינה, סלט ביצים, ציזיקי, מטבוחה. המנות העיקריות כללו סלט עדשים, סלט קינואה, וגם גואקמולי. בשקית החומה ששכחנו לפתוח בהתחלה, מצאנו מבחר של פרוסות לחם, ולקינוח גם מאפים. מיץ תפוזים ומיץ גזר היו המרעננים שלנו ליום אביבי אבל חם. אם אתם עוברים בעפולה, הזמינו מראש בצרפתייה הקטנה, שפרינצק 5, עפולה. טל': 04-6526516, 050-6517817 או פייסבוק…
סוף מסלול
שבעים ומרוצים חזרנו למסלול אבל לא יכולתי שלא לעצור ליד אחד הכרמים שהסמדר הנץ בין העלים כדברי הפסוק: הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ.
הנקודה האחרונה בדרכנו ליציאה משמורת נחל תבור, היתה תל רֶכֶש (או בערבית תל אל-מוּחַ'רחַ'שׁ) שמזוהה כעיר המקראית אֲנָחֲרָת שמוזכרת בספר יהושע: לְיִשָׂשכָר יָצָא הַגוֹרָל…וַחֲפָרַיִם וְשִׂיאוֹן וַאֲנָחֲרַת. התל בולט מעל ערוץ הנחל ואף נחפר מספר עונות ונמצאו בו ממצעים על קיום עיר במקום במשך מאות שנים עד התקופה הביזנטית.
המשכנו בדרך העולה לליבה של שמורת נחל תבור, בה ביקרנו וסיפרנו בטיול אחר…
