כל מה שרציתם לדעת על עגבנייה, קטשופ ומה שביניהם וגם מתכונים

מה מקור הפרי שנמצא על כל שולחן אוכל בעולם ||| מה מקור השם בעברית ובשפות שונות ||| מה קסמה של עגבניית סאן מרצנו Pomodoro di San Marzano ||| פסטיבל הטומטינה La Tomatina ||| מתכונים כמו Pappa Col Pomodoro, לצ'ו, גספצ'ו ועוד ||| כל הפרטים, הסיפורים והמתכונים בהמשך…

העגבנייה Tomato, בנדורה بَندُورَة Pomodoro

העגבנייה כמו פירות וירקות רבים (תירס, תפוחי אדמה, אבוקדו ועוד) הגיע לשולחננו ממרכז אמריקה. ידוע שכבר לפני 2500 שנים באזור מקסיקו גידלו עגבניות שהיו פחות אדומות ויותר צהובות. הספרדים הביאו את העגבנייה לאירופה ומשם היא נפוצה לשאר חלקי עולם תודות לעסיסיות והצבע. האיטלקים היו הראשונים שהכניסו את העגבנייה למאכל ולא רק לקישוט האוכל, כבר בשלהי המאה ה-15. השם שהכובשים הספרדים נתנו לפרי העגבנייה היה Tomate קרוב לשם שהמקומיים קראו לו – Tomatl שמשמעות השם בשפת נהואטי Nahuatl הוא פרי נפוח. לעומתם האיטלקים קראו לפרי הצהוב אדום Pomodoro כלומר תפוח זהב. בעברית מקור השם שניתן ע"י הרב פינס מגיע מהשורש הארוטי עגב כתרגום השם האיטלקי שמשמעותו תפוח אהבה. אליעזר בן יהודה נטה לקרוא לפרי האדום בַּדּוּרָה הדומה לשם הערבי של הפרי.

מה עושים עם הפרי האדום והעסיסי הזה

וברוב חלקי אירופה גידלו עגבניות רק לקישוט כי סברו שהן רעילות, ואכן העלים והגבעול שלה מכילים חומר רעיל. רק במאה ה-17 בנאפולי שבאיטליה, נכתב ספר בישול בו בפעם הראשונה, העגבנייה מופיעה כמרכיב במתכון. כמאה שנה אחר כך, תומס ג´פרסון  אכל עגבנייה בפריז. הוא שלח זרעי עגבנייה לביתו שבאמריקה, למרות זאת עשרות שנים התייחסו באמריקה לעגבנייה כצמח לא אכיל ומסוכן, ורק בסוף המאה ה-19 הופיעה העגבנייה לראשונה בספר בישול בארה"ב.

נאכלות כמו חצילים, מטוגנות בשמן, ומתובלות בפלפל

כך תארו את העגבנייה במאה ה-16 וכך במשך מאות שנים נחשבו העגבניות רעילות ומזיקות לבריאות. רופאים גרמנים התירו שימוש בעגבנייה רק "לשימוש חיצוני". העגבנייה היתה בעיקר צמח נוי, ונמצא שבמאה ה- 17 באנטוורפן הומלץ לכבוש ולהחמיץ את העגבנייה ורק אח"כ לאכול אותה. רק במחצית השנייה של המאה ה-18, הבוטנאי השבדי הידוע לינאוס Carolus Linnæus כתב שהוא מצא אנשים שאוכלים עגבניות ולא קורה להם כלום. הוא כנראה התכוון לאיטלקים ובעיקר לתושבי סיציליה, שהיו הראשונים להטמיע את העגבנייה במטבח שלהם. באנגליה הן היו חידוש גם במאה ה-19- ונכתב עליהן שמשפחות יהודיות עשירות הביאו אותן לאנגליה. כך או כך, בני המעמד הבינוני או הנמוך לא נגעו אז בעגבניות. העגבניות, בחלקים רבים של אירופה, נחשבו למושחתות וגם האצולה הרוסית של המאה ה- 18 הכירה את העגבנייה, דרך הטבח האיטלקי של קתרינה הגדולה.

למרות היות העגבנייה מאמריקה במקור, לארה"ב העגבנייה הגיע דרך אירופה ע"י השגריר בפריז שלימים היה לנשיא ה-3 של ארה"ב, תומס ג'פרסון. יש הטוענים שהעגבנייה הגיעה לאמריקה עם עבדים שחורים מאפריקה. לפי טענה זו- בני אפריקה קיבלו את העגבנייה מהכובשים מפורטוגל, והשתמשו בה רבות עוד לפני שחלקם הובאו כעבדים לארה"ב. סברה אחרת היא שיהודים ספרדים עשירים עברו מפריז לפרובנס, ואז היגרו לצ'רלסטון שבדרום קרוליינה. ישנה טענה שאף הם היו מעורבים בהבאת העגבנייה למטבח האמריקאי.

עגבנייה סקסית

יהודים אשכנזים דוברי יידיש, קראו לעגבנייה א-טרפעא אפפעל כלומר תפוח טרף והחשיבו אותה כפרי המזיק למוסר. גם נוצרים רבים בעולם חששו למוסריות של מי שאוכל עגבניות. קולונל אמריקאי בשם ג'ונסון, ניסה להילחם בכך כאשר עמד מול קהל בניו ג'רזי, ואכל עגבניות כדי להוכיח שלא קורה לו כלום.

במחוזותינו הייתה העגבנייה מוכרת וחביבה הרבה לפני קום המדינה. עולים מארצות ערב וצפון אפריקה הכירו אותה בחריימה והשקשוקה אבל עולי מזרח אירופה לא זכו לאכול עגבנייה עד שעלו ארצה. במטבח הערבי כאן בארץ, כיכבה העגבנייה שנים רבות לצד החציל והזית. שמה הערבי בנדורה بَندُورَة הוא שיבוש השם האיטלקי Pomodoro. השם העברי לבנדורה ניתן ע"י הרב יחיאל מיכל פינס, שניסה לתרגם לעברית את השם תפוח האהבה, במשמעות של פרי אהבים, הקשור להתעלסות ותשוקה. בן יהודה, אגב, (ליברלי ככל שהיה) לא אהב את השם, והציע את המילה בדורה בדומה לשם הערבי המקובל בפלשטינה-א"י. הרב קוק הציע לקרוא לה אדמוניה. לפני 60 שנים התעורר ויכוח גדול בארץ באשר לזני עגבניות הכי טובים לגידול ושיווק בישראל. שר החקלאות משה דיין הביא ארצה את זן המאנימייקר ובדיון סוער בכנסת ישראל בירושלים, ציינה ח"כ אמה תלמי, שהיו יהודים באירופה, שהאמינו שהעגבנייה היא צמח לא כשר. עוד על שַׁקְשׁוּקָה  شكشوكة בקישור…

עגבניות שרי

עגבניות שרי היו ידועות באירופה מאות שנים, אך כאן בארץ פותח זן עמיד ונוח לגידול ולשיווק עם חיי מדף ארוכים. עגבניות השרי מישראל זכו להיות שם דבר ברחבי תבל והיום ייצוא זרעי עגבניות שרי מכניס יותר כסף מייצוא העגבניות עצמן. ספרד נחשבת יצואנית עגבניות שרי גדולה לאירופה כולה.

עגבניית סאן מרצנו Pomodoro di San Marzano

זן זה של עגבניות הוא מרכיב מרכזי במרק העגבניות האיטלקי האגדי פאפא קול פומודורו Pappa col Pomodoro . עגבניות אלה מיוחדות, לא רק בצורתם המוארכת, אלא בעיקר בתוכנם וטעמם. מיטב השפים ברחבי העולם משתמשים בהן בזכות הבשרניות, מיעוט הגרעינים והטעם הדומיננטי. אלו העגבניות הטובות ביותר בעולם להכנת רטבים למאכלים איטלקיים ובכלל. עגבניות התמר הישראלי מזכירות זן זה.

מקור העגבניות מהכפר סאן-מרצנו-סול-סארנו  San Marzano sul Sarnoשמדרום לנפולי ועל שיפולי הר וזוב Vesuvius שתודות לאדמת הלבה העשירה התקבלו בו עגבניות איכותיות. מספרים שהזרעים הראשונים הגיעו בשנת 1770 מבית המלוכה הפרואני למלך נפולי והזרעים נשתלו באדמת הגעש ע"י הכפר סאן מרצנו. עגבניות סאן מרצנו מצטיינות בטעם עשיר, מתקתק ועם תכולת פקטין גבוהה במיוחד. עגבנייה זו קלה לקילוף ובעלת אחוז חומציות נמוך ומעט זרעים. בשנת 1996 הסאן מרצנו קיבלה מעמד של זן הנושא סימן מקור מוגן מטעם האיחוד האירופאי PDO וכיום נמצא קופסאות עגבניות קלופות או מרוסקות שמכילות עגבניות סאן מרצנו בכל חנות ובית בישראל. אזור הגידול של העגבניות המאושרות להיקרא בשם זה הוא כל העמק סביב נאפולי, סלרנו, חלק מאבלינו וכמה עמקים סביב הר הוזוב.

קטשופ Ketchup או קוטצ'יפ

מקור הרוטב הוא מהמטבח הסיני העתיק שם היה ידוע כי בסינית קוֹאֶה הוא מין דג מלוח, ואילו צִ'יאַפּ הוא רוטב ומכאן קוֹאֶצִ'יאַפּ או בניב הדרומי קֶצִ'יאַפּ הוא סוג של רוטב דגים בשם קוטצ´יפ Koe-ciap שמשמעות השם היא מי דגים כבושים ואמנם הרוטב היה מורכב מדגים מלוחים, אנשובי ופטריות. הרוטב הגיע למטבח המאלזי שם הוא נקרא Kichap ומשמעותו טעם. חשוב לדעת שהגרסה הסינית שלו מזכירה את רוטב וורטשסטר Worchester. איך הוא הגיע למטבח האנגלי? במאה ה-17 הבריטים בקשרי המסחר הענף עם הסינים הביאו משם גם את הרוטב הזה לאנגליה וקראו לו Catsup. בספר בישול אנגלי משנת 1690 הוא כבר מוזכר כמרכיב במטבח האנגלי בשמו הסיני המקורי. האנגלים הוסיפו לו קצת תבלינים ואגוזים אבל לא שינו את המתכון המקורי. ולמרבה הפלא באנגליה עד היום ניתן למצוא קטשופ במתכון המקורי כי כידוע, באנגליה מסורת היא קודש.

העגבניות התווספה לקוטצי´פ הסיני רק במאה ה-19 ואז קראו לרוטב סויה-עגבניות והוא היה רוטב די דליל. האנגלים הביאו את הקטשופ יחד עם העגבניות לעולם החדש בצפון אמריקה ובשנת 1801 יש מתכון להכנת הקטשופ בספר בישול אמריקאי וידוע שאיכרים מקומיים החלו לייצר ולמכור מדלת לדלת את הקטשופ שלהם. בשנת 1837 יזם אמריקאי בשם ג'יימס מיז James Mease החל ליצר ולשווק את הקטשופ בכל רחבי ארה"ב.

הַקֶּטְשׁוֹפּ הגיע לארץ ישראל במלחמת העולם השנייה, וכמעט מיד הפך כאן לפופולרי. בדצמבר 1956 הזדעק הלשונאי יצחק אבינרי על השימוש במילה קטשופ שלטענתו משחיתה את הדר העברית. מעל דפי על המשמר הוא התלונן: "לא אבין מה לנו ולקטשופ או הקטשאפ הזה הצורם את אוזנינו ואת עינינו גם יחד. יש להסתפק במיץ עגבניות". אבל אחרי כמה חודשים אבינרי שינה את דעתו, והחליט שמיץ עגבניות אינו חלופה עברית הולמת. בלוח הקואפרציה של מדינת ישראל לשנת 1957, שאותו ערך, הוא חזר אל הנושא וכתב: "הנני מציע מתבל (במשקל ממסך, ממרח), כלומר מיץ לתיבול". הצעתו לא התקבלה, וקטשופ נותר שמו העברי של המוצר עד היום.

https://www.youtube.com/watch?time_continue=1&v=hSYsgCyjvDg&feature=emb_logo

היינץ Heinz

בשנת 1872 הנרי היינץ Henry J Heinz ראה את הפוטנציאל הגלום ברוטב של מיז וערך בו שינויים שיתאימו יותר לקהל לקוחותיו. היינץ הוסיף עגבניות בשלות קלופות, הגדיל את כמות החומץ והסוכר, הוסיף בצל והמון תבלינים כמו ציפורן וקינמון וכך נולד רוטב המכיל את כל הטעמים: מלוח, מתוק, חמצמץ ואפילו מעט מריר. שילוב מנצח שקיבל גם פרסומת פמיניסטית משהו: הקלה מבורכת לאם ולנשים במטבח Blessed Relief For Mother And Women In The Household.

המתכון של היינץ נשאר מאז ועד ימינו והשינויים היחידים הם האריזה – צורת הבקבוקים השתנתה והבקבוקים הפכו ליותר ידידותיים למשתמש: מבקבוק זכוכית הם הפכו לבקבוקי פלסטיק, הפקק עבר שינויים הנדסיים אבל הרוטב תמיד אותו הרוטב. היום הקטשופ הוא הרוטב הכי נפוץ במטבחי המערב ומשתמשים בו כאשר אוכלים, נקניקיות, המבורגר, סטייקים, ירקות מטוגנים, חביתות, מאפים עם בשר ותפוחי אדמה כמעט בכל הצורות. לעיתים השימוש בקטשופ מקבל אופן מעט מוזר כמו בפיליפינים ובהוואי שם נוהגים לאכול קטשופ על בסיס בננה והקטשופ שלהם מכיל בננות במקום עגבניות, חומץ, סוכר, תבלינים ולעיתים גם צבע מאכל אדום.

פסטיבל הטומטינה La Tomatina, בוניול Buñol, ולנסיה, ספרד

פסטיבל העגבניות שנערך מאז תום מלחמת העולם השנייה, נערך ביום רביעי האחרון של חודש אוגוסט ומושך אליו עשרות אלפי מקומיים ותיירים מרחבי העולם. הפסטיבל נפתח כאשר בבוקרו של יום תולים בשר חזיר על עמוד גבוה Palo Jabón ועל משתתפי הפסטיבל להגיע לבשר ולהורידו מהעמוד. אחרי שנערם מגדל משתתפים לגובה הבשר ומורידים אותו, נפתחת מלחמת עגבניות בה מטילים המשתתפים כ-100 טון של עגבניות, זה על זה, והרחובות נשטפים במיץ עגבניות אדום.

החגיגה נמשכת מספר ימים עם אירועי מוסיקה, זיקוקים ותחרויות בישול אבל השיא הוא התהלוכה שנערכת במתחם מוגבל והכניסה אליו עולה כסף, ונמשכת כשעה. חגיגת עיסת העגבניות מסתיימת בירי תותח. פרטים באתר הפסטיבל…

הוראות הבטיחות למשתתפי הפסטיבל כוללות:

1. מותר לזרוק אך ורק עגבניות
2. יש למעוך את העגבנייה לפני שמשליכים אותה
3. אסור לקרוע בגדים
4. יש לזרוק רק לכיוון אדם בטווח ראיה ולא סתם כך
5. אין לזרוק עגבניות על בניינים או משאיות
6. יש להפסיק לזרוק מיד עם השמע יריית התותח השנייה

נכון להיום, הפסטיבל של שנת 2020 בוטל.

טריוויה קטשופ

• בכפית אחת של קטשופ יש 16 קלוריות ואין בכלל שומן
• בארה"ב אוכל אדם בממוצע 3 בקבוקי קטשופ בשנה.
• 4 כפות קטשופ מכילות את כל הערך התזונתי של עגבנייה אחת.
• בשנת 1980 בכהונתו של רייגן כנשיא ארה"ב, הוכרז על הקטשופ כמרכיב חובה בכל ארוחת צהרים בבתי הספר
• ארוחת הבוקר של הנשיא ניקסון כללה גבינת קוטג´ עם קטשופ
• הקטשופ מיוצר מעגבניות בשלות בלבד. יש הטוענים, שבדומה ליין, טעמו תלוי בשנת קטיף העגבניות
• רוצים להחזיר את הברק לכלי נחושת, כדאי לצחצח אותם בקטשופ

טריוויה עגבנייה

• מחיר 1 ק"ג זרעי עגבניות שרי, יקר יותר ממשקל הזהב
• עגבניות שרי היו בכמה מקומות בעולם אבל במכון וולקני בישראל פיתחו את הזן הפופולארי ביותר של עגבניות שרי – זן הטומאצ'יו Tomaccio
• בכל מטבח תמצאו עגבנייה – במרק חם או במרק גספאצ´ו קר, ברוטב לפסטה או בסלסה לטורטייה, מטוגנת או אדומה טריה בסלט
• צמח העגבנייה הוא בן משפחה של הסולניים: טבק, תפוחי האדמה, צ´ילי, וחציל
• העגבנייה היא פרי אבל בשנת 1893 קבע בית המשפט העליון של ארה"ב שעגבנייה היא ירק. התביעה היתה על גובה המס שהוטל על יבוא עגבניות מאיטליה, כי על פרי היה מס גבוה יותר מאשר על ירק. הפסיקה התבססה על האופן שבה משתמשים בעגבנייה והתפיסה הכללית בקרב הציבור.

טיפים למטבח

• אפשר להקפיא עגבניות: מקלפים, מועכים מסננים ואת מה שקיבלנו מהתהליך הזה מקפיאים בכלי לקוביות קרח. כך יש תמיד במקרר עגבניות טריות לבישול
• כאשר פורסים עגבניות תמיד נשאר נוזל על קרש החיתוך הנוזל הזה יכול לשמש כתחליף למיץ לימון
• כדי לקלף עגבנייה בקלות צריך להשרות אותה קודם במים רותחים כמה דקות
• בזמן בישול רוטב עגבניות מעגבניות טריות או מעגבניות שלמות מקופסא, אפשר להוסיף 1/4 כפית סודה לשתייה וכך מנטרלים את החמיצות

מתכון: Pappa Col Pomodoro

המאכל זכה לעדנה ופופולאריות מחודשת תודות לסיפור שזכה לפרסום בהמשכים בשנת 1911 בעיתון ילדים, סיפור בעל שם ארוך ומבטיח Il Giornalino di Gian Burrasca  שהוא יומנו של הילד השובב ג'יאן בורסקה Gian Burrasca ובאחד הפרקים שלו השובב חשף תרמית והציל סיר מרק עגבניות Pappa Col Pomodoro שכולם חיכו לו. הסיפור הפנה הזרקורים למאכל העממי וכל כך פשוט. 50 שנים מאוחר יותר הסיפורים הפכו לסדרת טלוויזיה פופולארית באיטליה והאפיזודה של המרק הפכה לשיר פופולארי בפי ריטה פבונה ומילות השיר: עם מורעב, תמיד נכון למהפכה, לכן רצוי לאכול את הפאפא קול פומודורו בזמן, ובתיאבון.

https://www.youtube.com/watch?v=TZ5Zwrcvvaw

מצרכים (4-5 מנות)

• 500 גרם עגבניות קלופות (משימורים)
• 200 גרם לחם ישן
• 800 סמ"ק מים חמים
• 2 שיני שום כתושות
• שמן זית
• 6-7 עלי בזיליקום
• מלח
• פלפל

אופן הכנה

1. בסיר מטגנים בשמן את שיני השום הכתושות
2. לערבב עד שהשום נטמע ונמס בשמן
3. להוסיף את העגבניות ולערבב
4. מוסיפים את הלחם הקצוץ גס, עלי הבזיליקום והמים החמים
5. מבשלים כ 20-25 דקות על להבה בינונית עד לקבלת קרם סמיך
6. להוסיף עוד מים במידת הצורך ומתקנים טעם במלח ופלפל

דגים אפויים בעגבניות שרי

מצרכים (3-4 מנות)

• 3 דג מוסר (600 גרם לערך), מפולטים
• 200 גרם עגבניות שרי צהובות
• 200 גרם עגבניות שרי אדומות
• 3 פלפלים ירוקים חריפים
• 5 גבעולי בצל ירוק
• 1/4 כוס שמן זית
• מלח ופלפל

אופן הכנה

1. משמנים תבנית בעלת שוליים גבוהים
2. מסדרים את הדגים עם העור כלפי מטה
3. ממליחים ומפלפלים קלות
4. שוטפים ומייבשים את עגבניות השרי
5. חוצים אותן לשתיים לתוך קערה
6. קוצצים את הבצל ומערבבים עם חצאי השרי
7. מתבלים בשמן זית, מלח ופלפל
8. יוצקים את העגבניות על הדגים
9. מניחים בתבנית את הפלפלים החריפים בשלמותם
10. מכסים את התבנית בנייר כסף
11. מחממים תנור ל-200 מעלות
12. מכניסים התבנית לתנור לאפיה במשך כ-15 דקות

תבשיל עגבניות ופטריות

מצרכים (5-6 מנות)

• 2 בצל בינוני
• 200 גרם פטריות (עדיף טריות אבל אפשר גם מקופסת שימורים)
• 6 עגבניות בינוניות (אפשר גם רכות מאד)
• 1 כוס מים
• 100 גרם רסק עגבניות
• 1 כפית סוכר
• 1 כף שטוחה אבקת מרק
• פלפל שחור גרוס
• מלח

אופן הכנה

1. להרתיח סיר עם מים
2. לחרוץ X על כל עגבנייה בצד החלק ולהוסיף אותן למים הרותחים
3. לבשל 3 דקות
4. לסנן, לקרר ולקלף את העגבניות
5. לחתוך את הבצל לקוביות קטנות
6. לפרוש את השום
7. לחמם מחבת עם 2 כפות שמן זית, להוסיף את הבצל ולטגן עד שקיפות והזהבה
8. להוסיף את השום ולהמשיך לטגן עד שמזהיב (בערך 2 דקות)
9. לפרוס את הפטריות ולהוסיף למחבת להקפיץ כשתי דקות
10. לקצוץ את העגבניות ולהוסיף למחבת
11. לטגן כדקה
12. להוסיף כוס מים, רסק עגבניות סוכר ולתבל על פי טעמכם
13. לבשל 20 דקות להבה נמוכה בינונית (תקבלו בעבועים)
14. לבדוק טעמים ולתקן

הגשה

אפשר להכין יומיים מראש. יתווסף לפסטה, אורז, חם או קר.

סלט עגבניות שרי צרובות

מצרכים (4 מנות)

• 500 גרם עגבניות שרי
• צרור גבעולי מנגולד (רק הגבעול)
• 1/2 צרור פטרוזיליה, קצוצה
• 100 גרם גבינת פטה כבשים איכותית
• 1/3 כוס שמן זית

אופן הכנה

1. מחממים מחבת ווק עם מעט שמן זית
2. צורבים חצי מכמות העגבניות בחום גבוה עד שקליפתן מתבקעת
3. מעבירים העגבניות לקערה
4. חוזרים על הפעולה עם הכמות הנותרת של העגבניות
5. חותכים את גבעולי המנגולד לחצאים ולרוחב הגבעול
6. מטגנים את חתיכות המנגולד בחום נמוך 3 דקות (חשוב שיישאר פריך)
7. מוסיפים את המנגולד לעגבניות השרי
8. מצננים לטמפרטורת החדר
9. מוסיפים את הפטרוזיליה הקצוצה ומתבלים במלח ופלפל

הגשה

מפוררים מעל את גבינת הפטה.

מרק גספאצ'ו Gazpacho

מרק עגבניות קייצי שמגיע מהמטבח הספרדי.

מצרכים

• 6 עגבניות בשלות בינוניות
• 1 מלפפון
• 1 פלפל ירוק
• 2 שיני שום
• 1 כוס שמן זית
• 1/2 כוס חומץ בן יין
• 1 כפית מלח

אופן הכנה

1. משרים את העגבניות בסיר מים רותחים למשך 30 שניות
2. קולפים את העגבניות
3. חותכים את הפלפל והמלפפון לקוביות קטנות
4. מערבבים את העגבניות, פלפל, מלפפון ושום במעבד מזון
5. מוספים את החומץ, שמן, ומלח
6. מצננים ומגישים קר.

שדרוגים

הוסיפו בעת הריסוק במעבד המזון, חופן עלי נענע או בזיליקום. רוצים להעיף המנה לגובה? הוסיפו גם אפרסק קשה למעבד מזון שיתרסק עם שאר המצרכים

לצ'ו Lecsó

תבשיל ירקות עם בעיקר עגבניות, המצוי עמוק במטבח המרכז אירופאי. בסלובקיה או צ'כיה ניקרא Lečo  בפולין Leczo ובאוסטריה Letscho. באיטליה תמצאו תבשיל דומה שנקרא Peperonata .

מצרכים (6 מנות)

• 1/2 ק"ג פלפלים ירוקים
• 1/2 ק"ג עגבניות
• 1 בצל בינוני
• שמן זית לטיגון
• מלח
• פפריקה מתוקה

אופן הכנה

1. חולטים את העגבניות במים רותחים וקולפים אותן
2. פורסים העגבניות
3. מנקים את הפלפלים ואת הבצל ופורסים אותם לפרוסות
4. מחממים את השמן ומטגנים בו קלות את הבצל
5. מוסיפים לסיר את הפלפלים ומבשלים עד שהפלפלים התרככו למחצה
6. מסירים את הסיר מהכיריים ומוסיפים מלח ופפריקה לפי הטעם
7. מחזירים את התבשיל אל הכיריים ומוסיפים את העגבניות
8. מערבבים ומבשלים עד שהפלפלים מתרככים

ריבת עגבניות שרי

מצרכים

• 1 ק"ג עגבניות שרי
• 1/2 ק"ג סוכר (אפשר גם 600 גרם)
• 1/2 כפית פלפל שחור טחון דק
• 1 ענף רוזמרין
• מיץ מ-1 לימון

אופן הכנה

1. בסיר כבד בעל תחתית עבה מאוד מניחים חופן עגבניות, סוכר ולימון, ומועכים היטב
2. מוסיפים את שאר העגבניות, ענף רוזמרין ופלפל ומבשלים עד סף רתיחה
3. מבשלים כך, על סף רתיחה כשעתיים, תוך שמערבבים מדי פעם
4. מסירים מהאש, מוציאים את הרוזמרין ומצננים
5. שומרים בקירור (בגלל מיעוט הסוכר חובה בקירור)

הגשה

במריחה על לחם עם חמאה או על יד גבינת פָּטֶה עם עם גבינות כחולות וחריפות

בתיאבון