ביקור חיפאי של עבר, טעמים ופינוקים

שלחנו את מאיה ורפי, תושבי חיפה בעבר, לטייל ולגלות את חיפה המתחדשת ||| נופש של לילה בעיר חיפה, שהייתה לזוג הצעיר בית עד לפני תשע שנים ||| נסיעה פקוקה ומעיקה בחמישי בשעות הצהרים, עם ידיעה שבסופה של נסיעה מחכה חזרה אל נופי הכרמל המוכרים והאהובים שקלה על הדרך ||| כבר בכניסה לעיר, עלו מחדש זיכרונות מתקופה אחרת בחייהם, כשהם היו סטודנטים צעירים ||| כל החוויות והרשמים בהמשך…

תחנה ראשונה: בוסתן כיאט بُسْتَان خيَّاط

בכניסה לחיפה, על שיפולי הכרמל ומזרחית לבית העלמין בית יהושע / כפר סמיר, נמצאת פנינת טבע עם הרבה פוטנציאל שטרם מומש. זהו בוסתן בקצה נחל שיח, שנבנה כבר בשנת 1936 ע"י עזיז כיאט – ראש משפחת כיאט העמידה, משפחה ערבית נוצרית עשירה בחיפה.

הבוסתן משתרע במקורו על מעל ל-6 דונם אדמה פרטית, ועוצב בסגנון גנים מורים בספרד עם הרבה בריכות, תעלות מים, מזרקות, ועצי פרי. עם מותו של עזיז כיאט בשנת 1943 ירשה את המקום בתו לוסי, שנתנה אותו כפיקדון לכנסייה הנוצרית שתשמור על המקום. לאחר מותה בשנות ה-70 של המאה ה-20, המקום עבר לבעלות עיריית חיפה, אבל למרות שהמתחם נמצא ברשימת אתרי שימור של חיפה, הוא מוזנח וממתין לגואל.

טיילנו מעט בבוסתן בו הסיטו את מי נחל שיח ואגרו אותן בשתי בריכות. מסביב נטעו עצי פרי שמניבים ומוריקים עד היום. המים נקווים בתעלות מלאכותיות אשר הגובה שלהם לא עולה על 20 ס"מ, אולם די בהם בכדי לנתב את זרם המים לבריכות הבוסתן. הפרי היחיד שהיה בעונה זו בבוסתן היה רימונים. מרבית הרימונים נקטפו וחלקם נפלו לבריכות המים, אולם כאשר ירדנו במדרגות לתחתית הבוסתן הצלחנו ללקט שלושה רימונים שווים.

למקום יש פוטנציאל רב אם היה מטופח כראוי, מי הבריכות עכורים וירוקים והסביבה אינה מטופחת ונראית עזובה ומוזנחת. בכל אופן היה נחמד ומעניין לראות שיש טבע כזה ממש בעיר. הביקור בבוסתן יצר תחושת מסע בזמן, כאילו נותר כאן שריד קטן מהחיים הפשוטים והכפריים שהיו בחיפה של פעם. השקט היחסי והצל שמטילים עצי הפרי יצרו ניגוד בולט לרחובות הסואנים שברום הכרמל מעליינו או כביש החוף מערבית למקום. למרות ההזנחה, היה משהו קסום בפשטות המקום – הבריכות הישנות, על מי הטחב הירקרקים, נראו כמו עדות אילמת לסיפור בן מאה שנה.

בעודנו מטיילים, נשמעו צלילי נגינה בגיטרה, ממספר צעירים שישבו וניגנו במקום. מצאנו את עצמנו מתעכבים, מתבוננים בבריכות, משוחחים על זיכרונותינו מהעיר חיפה, ומבינים עד כמה חיפה היא עיר של ניגודים: בין טבע לעיר, בין היסטוריה לקצב החיים המודרני.

תחנה שנייה: מלון בוטיק קולוני

נסענו למלון הבוטיק קולוני Colony בו זומנה לנו שהיווה במקום נוסף שהוא מסע מרתק בזמן. המלון ממוקם בלב המושבה הגרמנית בחיפה, בקרבת הכניסה התחתונה של הגנים הבהאיים המרהיבים. התברר לנו כי מלון קולוני הינו המלון הראשון בישראל שנבנה כמלון ולא היה בניין שהוסב למלון כמו מלונות היסטוריים אחרים במחוזותינו. המבנה הוקם בתחילת המאה התשע עשרה על ידי משפחה מקהילת הנוצרים הטמפלרים שהקימו את המושבה הגרמנית בחיפה ועליהם הרחבנו כאן.

הלן אפינגר, שהייתה טבחית מוערכת בחיפה יחד עם אחותה הגדולה ארנסטין ובעזרת אחיהם גוטלוב הקימו והפעילו את פנסיון אפינגר Appinger Pension אבל די מהר המקום הפך פופולארי ובעל פוטנציאל גדול יותר, או אז החליטה המשפחה לבנות מחדש את הבית ולהרחיבו למלון – Hotel Appinger. ראוי לציין כי ועדת פיל the Peel Commission שמונתה על ידי שלטונות המנדט הבריטי במאמציהם למצוא פתרון לקונפליקט היהודי-ערבי, שהתה תקופה ארוכה במלון זה.

עצוב ושימור

עיצוב המלון משמר את האווירה המקורית של המבנה כולל אריחי טרצו מצוירים, מעקות עץ מקוריים, חלונות, תריסי עץ ובסגנון המתאים לאופי המבנה. בחלק גדול מחדרי האמבטיה יש אמבטיה העומדת על 4 רגליים בסגנון של פעם, חלונות העץ והתריסים שומרו בהתאם למקור, הרהיטים בחדרי המלון מעץ אלון בסגנון עתיק, בחלק גדול מחדרי המלון ומסדרונותיו נשמרו האריחים המקוריים משנת 1905 – אריחים בני 120 שנים.

החדר שלנו היה מרווח, מעוצב בסגנון וינטאג' עתיק וייחודי. בחדר ישנה מרפסת ממנה ניתן לראות גם את נמל חיפה וגם את הגנים הבהאיים במלוא תפארתם ויופיים. חדר האמבטיה מפנק ורחב והופתענו למצוא בו שני כיורים ואמבטיה גדולה העומדת על ארבע רגליים.

השהות במלון יצרה תחושה כאילו אנו מתארחים בתוך פרק היסטורי חי – קירות האבן, האריחים המקוריים והריהוט העתיק לא רק קישטו את החדר, אלא גם נשאו עימם סיפור של יותר ממאה שנה. הנוף שנשקף מהמרפסת חיזק את התחושה הזו: מצד אחד, הגנים הבהאיים הסימטריים והמטופחים, ומן הצד השני, נמל חיפה התוסס, סמל להתחדשות ולעשייה מודרנית. השילוב בין ישן לחדש, בין אסתטיקה קלאסית לנוף עכשווי, הפך את הלינה במלון לחוויה מיוחדת במינה לא עוד לילה במלון, אלא חיבור אותנטי למרקם התרבותי וההיסטורי של העיר.

תחנה שלישית: חוף בת גלים

אחר הצוהרים, שמנו פעמינו לחוף בת גלים בו נהגנו להתרחץ בעבר. שמחנו על ההזדמנות ללכת לים כזוג ולא עם ילדים שצריך לשמור עליהם בשבע עיניים. נרגענו ונהנינו מהשקט והים הרגוע. את השלווה הפרו דגים קטנים ונשכנים שלא הסתפקו רק בפדיקור אלא גם נשכו אותנו בברך ובקרסול. מלבד חוסר הנעימות הזו, הטבילה בים הייתה מרעננת, מרגיעה ונעימה. לאחר מכן הסתובבנו בטיילת בת גלים ונוכחנו לדעת שלא הרבה השתנה בה בשנים האחרונות.

תחנה רביעית: רפאלו

לאחר מקלחת ומנוחה קצרה בחדר המלון יצאנו לדייט רומנטי במסעדת רפאלו בקניון קסטרא, בסניף הראשון של רשת המסעדות האיטלקיות. המסעדה מעוצבת, מוקפדת ואלגנטית עם מלצרים מקצועיים ושרותיים, שמכירים היטב את המנות וקולעים "בול" עם המלצותיהם המצוינות. הוסבר לנו כי חומרי הגלם היבשים מיובאים מאיטליה ואילו מגוון הפסטות מיוצרות במקום.

מנות ראשונות

התחלנו עם ארנצ'יני – ריזוטו פטריות, מוצרלה, גבינת מנצ'גו, שמן כמהין, קרם פרש, שמן זית, סלסת עגבניות ופרמז'ן (58 שקלים). מנה טעימה וכייפית וגם מנה עליה המליצה המלצרית ובצדק, ניוקי בושה ברולה – ניוקי סלק ברוטב שמנת, שום, תרד, ערמונים, גבינת בושה מקורמלת ואגוז מוסקט (65 שקלים). מדובר במנה מעולה ונהנינו מאוד מהמנה ולא יכולתנו להפסיק לאוכל אותה. עם המנות הראשונות הזמנו משקאות שפריץ – קוקטיילים קרים, מרעננים וכייפים המוגשים עם המנות הראשונות.

לקראת המנות העיקריות הגעו שתי מנות קטנות של סורבה אשר הוסבר לנו שמיועד על מנת לנקות את הטעמים שנשארו מהמנות הראשונות כך שההנאה מהמנות העיקריות תהיה אמיתית ושלמה.

עיקריות

המנות שהזמנו היו לצמחונית אנילוטי קוואטרו פורמג'יו במילוי מסקרפונה וריקוטה, רוטב שמנת, יין לבן, כרישה, שום קונפי, עלי תרד, שרי צלויות, שאטה וגילופי פרמז'ן (79 שקלים). המנה הייתה פסטה במילוי גבינות ריקוטה ומסקרפונה וברוטב שמנת, כרישה, תרד ועגבניות שרי. מנה קצת כבדה אבל מאוד מאוד טעימה. רפי אוהב הדגים, בחר מנת לברק וריזוטו תרד – פילה לברק צרוב בחמאת זעפרן וציר דגים, יין לבן, ריזוטו תרד וגילופי פרמז׳ן (131 שקלים). רפי בהחלט נהנה מהמנה שלו שהייתה מצוינת, אך אין ספק שהמומחיות של המסעדה היא פסטות והמנה הייתה פשוט נפלאה.

קינוח

הזמנו ברולה פיסטוק – קרם פיסטוק, וניל ושוקולד לבן (46 שקלים) שהייתה סיום מתוק, עדין ומיוחד. לסיכום המסעדה מעולה, ומומלצת הן מבחינת האווירה והשירות והן מבחינת האוכל הטעים והאיכותי. היה דייט פשוט מושלם.

מסעדת רפאלו – קסטרו חיפה, פרטים באתר https://www.raffaello.co.il

תחנה חמישית: ארוחת בוקר

לאחר לינה במיטה המרווחת במלון ירדנו לארוחת הבוקר העשירה והמגוונת בחדר האוכל ההיסטורי של המלון. ארוחת הבוקר של המלון כללה סלטים, גבינות, מאפים, פשטידות ועוד. האוכל היה טרי ואיכותי ונהנינו ממנו מאוד. אכלנו ושתינו קפה ממכונת הקפה על מנת להתעורר ליום חדש של טיול והנאה. כך, בין דייט קולינרי מושלם לאווירת המלון הקסומה, הרגשנו שהחופשה הקצרה שלנו בחיפה מצליחה להעניק לנו תחושת רעננות ומילוי מצברים כאילו בילינו הרבה יותר מלילה אחד. לאחר הצ'ק אאוט מהמלון יצאנו ליום חדש בחיפה.

מלון קולוני, שד' בן-גוריון 28 חיפה. טל': 04-8513344 או בקישור…

תחנה שישית: המוזיאון הימי הלאומי – חיפה

שמנו פעמינו למוזיאון הימי הלאומי שנמצא ברחוב אלנבי בחיפה. המוזיאון מציג תערוכות קבועות ומרתקות של ימאות קדומה, לחימה ימית קדומה (איל ניגוח), קרטוגרפיה, תערוכה על ההיסטוריה של תל שקמונה בחיפה ועוד. לצידן תערוכות מתחלפות ומרתקות אשר אחת מהן עוסקת ביונקים ימיים, המציגה שלדי לוויתנים ודולפינים ומתארת את התפתחות היונקים הימיים מבחינה אבולוציונית, מידע על חייהם בטבע ועוד. היינו מופתעים ומוקסמים לגלות על יונקים ימיים המגיעים סמוך לישראל, גם בים התיכון ולא רק במפרץ אילת.

תערוכה נוספת הינה "אנו בונים פה נמל" ובמרכזה סרטון המציג בתמציתיות ובגובה העיניים את סיפור התפתחותם המרתק של הנמלים בישראל. הסרטון, בקריינות של השחקן עידן אלתרמן, נפתח בהקמת נמל חיפה הבריטי ונמל תל אביב – הנמל העברי הראשון – בתקופת המנדט בשנות ה־30 של המאה העשרים. הסרט ממשיך דרך הקמת נמלי אילת ואשדוד בהתאם לצרכים האסטרטגיים של המדינה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה- 20, ומסתיים במהפכת המכולות, הרפורמה בנמלים והקמת נמל המפרץ ונמל הדרום במאה ה- 21.

תערוכה נוספת עסקה בפיראטים ברחבי העולם ובתפיסה שלהם מבחינה תרבותית בספרות ובקולנוע אל מול המציאות האכזרית והקשה. לסיכום, המוזיאון מרתק, עשיר ומושקע ובו תערוכות למבוגרים וילדים. מומלץ מאוד ושווה ביקור!

דרך אלנבי 198, חיפה. טל': 04-6030800 ובאתר https://www.nmm.org.il/

תחנה שביעית: סינמה פרדיסו

לסיום הביקור החיפאי שלנו, ישבנו לארוחת צהרים על הים במסעדת סינמה פרדיסו בחוף זמיר. המסעדה כאמור נמצאת על חוף הים ומשרה אווירה כיפית ומרגיעה. ענבל, הבעלים, הסבירה לנו כי המסעדה נפתחה בסמוך לתקופת הקורונה וניסתה לדמות את חופי טולום Tulum שבמקסיקו, ולתת אווירת גן עדן. בחוויה שלנו היא בהחלט הצליחה.

ישבנו על שולחן הצופה אל הים ואכלנו סינמה בורגר – לחמנית בריוש, איולי אסייתי, בצל סגול, חסה, כוסברה ועגבנייה לצד תפודים מטוגנים ומתובלים (83 שקלים) וסלט בוראטה – מיקס עגבניות עונתיות בצל סגול, עלי רוקט, בזיליקום, צנוברים ופיסטוקים קלויים (78 שקלים). סלט הבוראטה היה טעים, טרי ומרענן וההמבורגר היה עשוי טוב וטעים. להשלמת החוויה הזמנו קוקטיילים טעימים וצוננים ונהנינו מהשלווה על חוף הים בשישי בצוהרים. מעבר לאוכל, היה משהו מיוחד בתחושה של הישיבה מול הגלים, המוסיקה הנעימה ברקע, הכיסאות הנוחים והבריזה הימית שהוסיפה קלילות לחום הקיץ. המקום משדר שילוב נדיר של חוף ים ישראלי מוכר עם ניחוח בינלאומי, מה שהפך את הארוחה לחוויה של ממש ולא רק לעצירה קולינרית. זה היה רגע שבו הזמן קצת עצר, ואפשר לנו פשוט ליהנות מהרגע ומהנוף האינסופי.

סינמה פרדיסו, חוף זמיר חיפה. טל': 077-7242093 ובאתר https://cinemaparadiso.co.il

חזרה לשגרה

לאחר הבילוי בסינמה פרדיסו יצאנו לכיוון ביתנו בכפר סבא, לא לפני שעצרנו בחומוס "אבו שאקר" האגדי לקחת הביתה קצת מהחוויה החיפאית בצורת חומוס מעולה, טעים וטרי.

לסיכום, נהנינו מאוד מהחופשה הקצרה שלנו בחיפה. בתוך יממה אחת הצלחנו לשוב אל זיכרונות העבר, לגלות פינות טבע קסומות, להתפנק במלון היסטורי מיוחד במינו, לטבול בים, ליהנות מארוחות מצוינות ולהתרשם מתערוכות מרתקות במוזיאון. העיר שבה פעם חיינו נגלתה לפנינו מחדש, הפעם בעיניים בוגרות יותר, ואפשרה לנו לשלב בין נוסטלגיה אישית לבין חוויות חדשות. חיפה הוכיחה לנו שוב שהיא יעד נהדר לנופש קרוב לבית. עיר שמצליחה לשלב ים והרים, היסטוריה וחדשנות, רוגע אורבני לצד טבע פראי. אין ספק שעוד נחזור אליה.