טיול ירושלמי חורפי קצת אחרת

טיול שמתחיל בשבת קודש ומסתיים בראשון אחה"צ ||| ביקור בק"ק נחלאות של שבת גשומה שמסתיים במלון הבוטיק הצמוד לשכונה – בצלאל ||| סיימנו את היום בדולפין ים המיתולוגית שהפכה לכשרה מבלי לוותר על האיכות והטעמים ||| ארוחת בוקר לפתיחת היום במלון בצלאל ושיטוט בוקר בשוק מחנה יהודה ||| סיום בפסטיבל המרקים החורפי של מלון ענבל ||| כל הפרטים והרשמים בהמשך…

טיול שבת – ראשון בירושלים

החלטנו הפעם לבקר בירושלים ביום פחות מקובל, כי רוב המבקרים הישראלים מגיעים לעיר הקודש ביום חמישי או שישי ונוטשים אותה בשבת בצוהריים. יצאנו בשבת בצוהריים בדרך לירושלים וכביש 1 בואך ירושלים היה ממש לא עמוס והתנועה זרמה והיתה נסיעה קצרה יחסית עד שהגענו לרח' בצלאל ולחנות ברחוב עם הרבה מקומות כחול לבן פנויים. דבר ראשון ניגשנו למלון לקבל את חדרינו ולהתמקם.

נחלאות – הסיפורים, האנשים והגעגועים לירושלים של פעם

אחרי התארגנות קצרה במלון יצאנו לטיול של שבת בנחלאות הסמוכה, כי נחלאות היא הרבה יותר מאוסף של סמטאות צרות, בתי אבן וחצרות ירושלמיות ציוריות. זהו פסיפס אנושי והיסטורי של שכונות קטנות, שכל אחת מהן נושאת סיפור על קהילה, משפחה, מסורת וחיים בירושלים של לפני יותר ממאה שנה.

השכונות החלו להיבנות מחוץ לחומות העיר העתיקה, בעיקר בשלהי המאה ה-19, כאשר יהודים מעדות ומקהילות שונות ביקשו לשפר את תנאי חייהם ולעבור אל מחוץ לעיר הצפופה. כך נוצרו שכונות כמו אוהל משה, מזכרת משה, נחלת ציון, משכנות ישראל ושכונת הפחים. כל קהילה הביאה איתה את שפתה, מאכליה, מנהגיה ובתי הכנסת שלה.

אחד המקומות המזוהים עם ההווי הירושלמי הוא אוהל משה, שנוסדה בשנת 1883 ונקראה על שם משה מונטיפיורי. כאן גדל יצחק נבון, לימים נשיאה החמישי של מדינת ישראל. זיכרונות ילדותו מהחצרות, מהשכנים, מהשירים ומההווי הספרדי של ירושלים הפכו להשראה למחזה המפורסם בוסתן ספרדי, המתאר בחום ובהומור את חיי הקהילה הספרדית בירושלים.

גם משפחת בנאי קשורה קשר עמוק לאזור. שורשי המשפחה נעוצים בקהילה היהודית שעלתה משיראז שבפרס, ובסביבת שכונת הפחים ונחלת ציון. יוסי בנאי, גברי בנאי, ובהמשך אהוד ואביתר בנאי, הפכו את שם המשפחה לאחד השמות המזוהים ביותר עם התרבות הישראלית. שירו של יוסי בנאי, אני וסימון ומואיז הקטן, הוא מסע געגועים לילדות הירושלמית, לחברים, לסמטאות ולשוק מחנה יהודה.

בנחלאות אפשר למצוא גם את בית ראנד, הקשור לנדבן מנדל ראנד, שבנה מתחם מגורים וסייע לנזקקים, ואת פרויקט תמונה באבן, שבמסגרתו הוצבו על חזיתות בתים תמונות של משפחות ותיקות שחיו בשכונה.

הקסם של נחלאות הוא דווקא בפרטים הקטנים: דלת עץ ישנה, בור מים בחצר, עוגני ברזל בקירות, עציץ על אדן החלון, בית כנסת קטן או תמונת משפחה על קיר אבן. כל סמטה היא פרק בספר ההיסטוריה הירושלמי.

נחלאות היא ירושלים של אנשים, לא רק של אבנים. מקום שבו העבר עדיין מתגורר בהווה, והשיטוט בסמטאותיו הוא מסע אל סיפורה של העיר ואל הזיכרונות של תושביה. על בניינים רבים יש לוח מודפס עם סיפור ותמונה של המקום תחת פרויקט תמונה באבן Photograph in Stone.

בדרכנו חזרה עברנו בשער הכניסה לשכונת אוהל משה (החלק ממבנה שכונות נחלאות), הממוקם ברחוב אגריפס מול שוק מחנה יהודה. אוהל משה הוקמה בשנת 1882 מכספי קרן מזכרת משה לזכרו של סר משה מונטיפיורי, ומעל הקשת מופיעה כתובת הנצחה Sir Moses Montefiore Testimonial  ושלט עברי עם פרטי הקמת השכונה.

משם הגענו למלון בצלאל שהוא העוגן שלנו בטיול זה.

מלון בוטיק בצלאל ירושלים

בלב העיר ירושלים, סמוך למקום משכנו ההיסטורי של בית הספר לאמנות בצלאל ועל רחוב בצלאל שוכן מלון הבוטיק בו התארחנו הפעם. כיאה למיקומו, מוקדש בצלאל לתרבות העיצוב המקומית ומזמין את אורחיו למסע מרתק בעיצוב אומנותי החל מחצר הפטיו מיד בכניסה בצד ימין שם מוצב פסל של זוהר גוטסמן באבן ירושלמית, שמציג את בוריס שץ, מייסד בצלאל, רכוב על טווס וכך מחברת בין חזות עתיקה לבין הומור עכשווי ומתכתבת עם מיקומו של המלון סמוך לבית הספר ולרחוב בצלאל. בהמשך הלובי, המעלית והחדרים שם משולבת אמנות ישראלית עם רהיטים וחפצי עיצוב המבטאים את התרבות והאווירה הירושלמית. קרבתו של המלון למבנה בית ספר בצלאל הישן, הידוע במעמדו המיתולוגי בתרבות ירושלים ובתרומתו לעולם האומנות והעיצוב הישראלי בכלל, היוותה מקור השראה מרכזי לקונספט שהתוו מתכנני ומעצבי המלון.

דוגמא בולטת לכך הינה קיר קרמיקה ארמנית, המהווה חלק בלתי נפרד מהנוף הירושלמי ממנו הושפעו אמני בצלאל בתחילת דרכם. הקיר, הממוקם בלובי המלון, ובמסדרון המוליך מדלפק הקבלה ללובי, מצויר בעבודת יד במיטב מסורת ייצור אריחים ארמניים, על ידי אמנים ארמנים מהעיר העתיקה, תוך פרשנות עכשווית לצבע ולצורה. בשטחים הציבוריים הוצבו גופי תאורה בעיצובה של נעמה הופמן, שהם הכלאה בין גוף תאורה פונקציונאלי לעבודת אמנות תלויה. גם השטיחים באריגה מקומית בחדרים והמסדרונות מבוססים על בלטות מצוירות, יצוקות מבטון, אשר כה אופייניים בארץ. המלון בן 37 החדרים, שוכן בבניין לשימור לו נוספו שש קומות חדשות. ככזה, הוא משמש נקודת יציאה אופטימלית לסיורים במרכז העיר ובשוק הסמוך.

אמנות בכל מקום

שיתוף פעולה נוסף הינו עם סדנת ההדפס בירושלים, מוסד שקם לפני למעלה כ-50 שנה במטרה להוות בית לאמנים ולעשייה אמנותית בטכניקות הדפס מסורתיות וכהמשך ישיר למסורת של ההדפס האמנותי העברי בראשית המאה ה-20. כפועל יוצא, מעוטרים קירות החדרים בהדפסי עבודותיהם של אמנים רבים וחשובים ובהם לארי אברמסון, משה גרשוני, הילה בן ארי, נלי אגסי, מידד אליהו ועוד. בלובי המלון ניתלו צילומים בשחור-לבן של אברהם חי, הידוע בתיעוד אמנים ישראלים חשובים כדוגמת מנשה קדישמן ואביבה אורי.

דולפין-ים הכשרה

לסיום היום, מוצ"ש ירושלמי, הלכנו למסעדת דולפין ים ששינתה פנייה מהפעם האחרונה שהיינו בה, בחורף 2023. בעידן אחר של לפני טבח ומלחמת 7 באוקטובר, ביקרנו וכתבנו על מסעדת דולפין ים המיתולוגית שהיתה דולפין שונה בעיר הקודש – לא כשרה ומצליחה. מאז שהתיירות התרסקה היו חייבים בעלי המסעדה לחשב מסלול מחדש ולפנות לקהלים חדשים להם – קהל שומרי הכשרות וקבוצות טיולים מאורגנים שמחייבים מקום כשר. כך הפכה לאחרונה למסעדה כשרה וסגורה מכניסת השבת ועד מוצ"ש וכמובן עם תפריט כשר של דגים ובשר.

המסעדה שוכנת במבנה אבן ירושלמי לשימור, במדרחוב שמעון בן שטח, באזור מרכז העיר, במרחק הליכה מממילא ומהעיר העתיקה. האווירה ביתית בחלל המסעדה החמים ומזמין, תודות לצוות לשולחנות עם מפות לבנות, בר קוקטיילים ומבחר יינות, כולל יינות ישראליים ממיטב היקבים והבצירים ובירה מחבית טרייה וקרה.

לדברי יונתן כהן המנהל ובעלי המסעדה, השינוי הביא בהחלט לשינוי המתבקש, והמסעדה חזרה לעבוד בכל ימות השבוע עם קבוצות באמצע השבוע, משלוחים וירושלמיים חובשי כיפות. זכות הקיום של המסעדה בעבר היה התיירות הלא כשרה ומאוקטובר 23 הכול נעצר.

פתחנו עם המרק היומי ועם פרחי זוקיני (84 שקלים) – במילוי סלמון נורבגי קצוץ, בשר חציל קלוי, וינגרט הבנרו ליים פרואני. מנה מפתיעה הן מהרכבה והן מצורת ההגשה. טעם נהדר לא רק לאוהבי הים.

לעיקריות בחרתי בברבוניות (148 שקלים) – דגי הים התיכון, מרקם בשרני וטעם של ים, מטוגנות טיגון עמוק ומהיר כך שלא נטפו שמן היו קריספיות כמו שברבוניות צריכות להיות. זוגתי בחרה מנת דג לברק (148 שקלים) – מלך דגי הים התיכון, בשר לבן עדין ועסיסי מאד. פילה על הגריל. הוגש דג מפולט וללא הידרה כך שיכלה להסתדר עם מעט מאד עצמות דג.

שוכנענו לטעום את הקינוח המיוחד של דולפין. בחרנו את פינוק דולפין (48) – גלידה וניל, ריבת עגבניות שרי, טחינה גולמית, שערות חלבה וקינמון. שילוב מקורי ומפתיעה בכל כפית של גלידה. טעמים שנעים בין ריבת העגבניות לטחינה, בין החלבה והקינמון. סיום מיוחד לערב שווה בעיר הקודש הכשרה.

דולפין ים Sea Dolphin , שמעון בן שטח 9, ירושלים. טל': 02-6232272 ובקישור https://seadolphin.co.il/

חזרנו למלוננו ויצאנו למרפסת הגג הפתוח הצמודה לחדרנו, ליהנות מאוויר הפסגות והאורות המנצנצים של הדירות והבניינים סביבנו.

ארוחת בוקר ירושלמית

בבוקר אחרי שינת ישרים ירדנו לקומת הכניסה, שם ממוקם הלובי שבשעות הבוקר הוא חדר האוכל וביום חמים גולש לחצר פרטית צמודה לאולם הלובי. בבוקר הקריר שלנו, העדפנו להישאר בחלל הפנימי ליהנות מהארוחה שמוגשת לאורחי המלון. מייד כשהתיישבנו נשאלנו איזו ביצה אנחנו רוצים וכמובן איזה קפה. אני ויתרתי והסתפקתי משלל הסלטים, בישולי בוקר ושקשוקה, לצד לחמים טריים. זוגתי הזמינה את החביתה בסגנון האהוב עליה וכמובן את הקפה המפורק שלה. ניכר שהארוחה טרייה ומבוססת על חומרי הגלם הטריים שמגיעים הישר מהשוק עם מטעמים מהמטבח הירושלמי. סיפרו לנו שכמו שמלונות אטלס רבים גם במלון בצלאל מתקיימת שעת שמחה Happy Hour בימים ראשון-חמישי בשעות הערב המוקדמות עם כיבוד קל ואלכוהול. אנחנו כאמור הגענו בשבת בצוהריים ועזבנו בראשון לפני שעת השמחה במלון.

מלון בצלאל, רח' מסילת ישרים 1, ירושלים. פרטים והזמנות בקישור www.atlas.co.il או בטל': 02-5309999

בוקר בשוק מחנה יהודה של יום ראשון בחורף

יש משהו מיוחד בשוק מחנה יהודה בירושלים ביום ראשון בבוקר, במיוחד בחורף. זהו שוק שמתעורר לחיים בקצב הירושלמי שלו: לאט בתחילת הבוקר, ובהדרגה הופך לתיאטרון צבעוני, רועש, ריחני ומלא התרחשויות.

שוק מחנה יהודה הוא אחד המקומות שבהם אפשר להבין את ירושלים דרך החושים: לראות, להריח, לטעום ובעיקר לפגוש אנשים. ביום ראשון חורפי בבוקר הוא פחות מופע תיירותי ויותר ירושלים האמיתית – עיר של מסורת, אוכל, מסחר, משפחתיות והיסטוריה שחיה בתוך סמטאות קטנות. כי יום ראשון הוא יום של חזרה לשגרה. אחרי השבת, הסוחרים פותחים מחדש את הדוכנים, פורקים סחורה טרייה ומסדרים את מרכולתם. הירושלמים חוזרים לקניות השבועיות, בעלי המסעדות ובתי הקפה מצטיידים, והמבקרים מתחילים לגלות את סמטאות השוק.

בחורף יש לשוק קסם משלו. האוויר הירושלמי הקריר, ולעיתים גם הגשם, מוסיפים לאווירה. ריח הקפה הטרי מתערבב בריח המאפים החמים, התבלינים, הירקות והפירות. דוכני הירקות מתמלאים בירקות העונה, שורשים, כרוביות, ארטישוקים, תפוחי אדמה, בטטות והדרים בשלל צבעים.

אחד הדברים היפים ביום ראשון הוא שהשוק עדיין אינו נתון להמולה של סוף השבוע. בניגוד ליום שישי, שבו הקניות לשבת יוצרות צפיפות, לחץ והמון אנשים, יום ראשון מאפשר לשוטט בנחת, לעצור ליד דוכן, לשוחח עם המוכר.

הסמטאות הן עולם קולינרי בפני עצמו. לצד הירקות והפירות אפשר למצוא חנויות תבלינים עם ערמות צבעוניות של פפריקה, כמון, זעתר, קינמון ותערובות סודיות. חנויות גבינות, זיתים, חמוצים, דגים, מאפים מזרחיים, חלבה, טחינה וממתקים מייצגות את הפסיפס הקולינרי של ירושלים. כאן נפגשות מסורות של יהדות עיראק, כורדיסטן, מרוקו, פרס, טורקיה ומדינות הבלקן.

כמה טיפים לביקור חורפי ביום ראשון:

• השעה המומלצת: 09:30–12:30 כי רוב הדוכנים כבר ערוכים והסחורה מוצגת.
• העומס: יום ראשון בדרך כלל רגוע יחסית, במיוחד בהשוואה ליום שישי.
• מזג האוויר: כדאי להגיע עם מעיל ומטרייה, ולנעול נעליים נוחות שמתאימות גם למדרכות רטובות.
• הקצב: לא למהר. להיכנס לסמטאות צדדיות, להכיר חנויות קטנות ולתת לריחות להוביל אתכם.

בניין שעון השמש או מגדל השעון במחנה יהודה

כשיצאנו מהשוק לרחוב יפו, במספר 92 ניצב הבניין הבולט בשונות שלו – מבנה, הבנוי מאבן ומתנשא לגובה ארבע קומות (בתוספת עליית גג מעץ), כולל בחזיתו שעון שמש ענק שקוטרו כ-5 מטרים. המבנה, שנבנה מאבן והוקם בשלבים בין השנים 1908–1917, כלל שלוש קומות, עליית גג וגלריה, והיה בזמנו הבניין הגבוה ביותר בירושלים. עם סיום הבנייה, ייעד לוי את הקומה העליונה לבית כנסת בשם זוהרי חמה, שיועד למתפללים בשעת הנץ החמה. בקומות התחתונות פעלה אכסניה בשם תפארת ציון וירושלים, שסיפקה מקום לינה ל-50 אורחים. בשלב מאוחר יותר נוסף לחזית הקומה הרביעית שעון שמש גדול.

בשנת 1980 שיקמה עיריית ירושלים את חזית הבניין ושחזרה את שעון השמש. כיום, בית הכנסת זוהרי חמה הוא היחיד שפועל במבנה.

שעון השמש הבולט בחזית הבניין, ממוקם בקומה הרביעית של הבניין, תוכנן על ידי הרב משה שפירא – שען משכונת מאה שערים ואסטרונום אוטודידקט, שרכש את ידיעותיו בתחום זה באמצעות לימוד כתביהם של הרמב"ם והגאון מווילנה בנושא. שפירא בנה שעוני שמש עבור קירותיהם החיצוניים של בתי כנסת נוספים, בהם בית הכנסת החורבה בעיר העתיקה בירושלים, בית הכנסת הגדול בפתח תקווה ועוד כתריסר שעוני שמש על בתי כנסת שרובם לא שרדו את תהפוכות הזמן. ראוי לציין ששעוני שמש היו חיוניים למתפללים אורתודוקסים, שנזקקו לדעת את השעה המדויקת של הזריחה (לצורך תפילת ותיקין), את שעת השקיעה (לצורך סיום תפילות אחר הצוהריים) ואת מועד הדלקת נרות שבת – שכן זמנים אלה משתנים מיום ליום ומעונה לעונה. בטרם הוקם שעון השמש בבניין זהרי חמה, נהגו יהודים אורתודוקסים לעלות מדי בוקר וערב לפסגת הר הזיתים או לגבעות שכונת בית וגן, כדי לצפות בזמני הזריחה והשקיעה. בקומה השלישית של בניין לוי הייתה במקור מרפסת עץ הפונה מזרחה, שאפשרה למתפללים לצפות בקלות בזריחה.

קוטרו של שעון השמש בבניין זהרי חמה הוא 5 מטרים. גנומון אופקי מסמן את התקדמות השמש לאורך חצי עיגול המסומן לפי שעות, עם סימוני-משנה עבור 15, 30 ו-45 דקות. לימים מעוננים, התקין לוי שני שעונים מכניים משני צדי שעון השמש – האחד מכוון לשעון אירופי והאחר לשעון מקומי – שעון ירושלים. שפירו עיצב גם שלושה שעוני שמש עבור הקומה השלישית של הבניין. מבניהם, רק שעון השמש הגדול שבקומה הרביעית נותר על כנו.

משם חזרנו למלון בצלאל על מנת לעשות צ'ק אאוט ולהמשיך בטיולנו.

פסטיבל המרקים במלון ענבל

נודע לנו על פסטיבל המרקים שחוגגים זו השנה ה-13 בחורף הירושלמי, במלון ענבל. הפסטיבל, המתקיים בימים א'-ה' התאים לנו ממש כמו כפפה ליד לסיום ביקור חורפי קר בירושלים. פסטיבל המרקים מציע מדי יום לסועדים שישה מרקים מתחלפים ממטבחו של השף הראשי של המלון, כפיר חדד. התפריט כולל קלאסיקות כמו מרק תירס, מינסטרונה, חרירה, מרק כתום, מרק בצל וגם מרקים מיוחדים, ביניהם מרק חציל מעושן, מרק שעועית שחורה, מרק בוטנים ואורז אפריקאי, מרק עגבניות וחלב קוקוס ועוד.

גם השנה לא נפקד מקומן של התוספות המוגשות לצד המרק, החל משקדי המרק, קרוטונים ופרמז'ן לתיבול המרק ועד לעגלת הלחם ועליה לחמים טריים, מאפים חמים ופריכים היישר מהטאבון של המלון וגם קרקרים. לכל החגיגה הזו מתלווים שלל ממרחים ומטבלים כמו פסטו, טפנד זיתים, סלט עגבניות מבושל חרפרף ועוד.

הארוחה בפסטיבל המרקים מוגשת בסגנון מזנון חופשי. המחיר אינו כולל שתיה וקינוחים. מחיר צוהריים: 12-16 לאדם 95 ₪, מחיר ערב: 16-22 לאדם 105 ₪.

מלון ענבל, רחוב ז'בוטינסקי 3, ירושלים. החניה חינם (על בסיס מקום פנוי). כשר. הזמנות בקישור…