טיול ביזמת המועצה לשימור אתרים תחת הכותרת מפג'ה לעצמאות – תש"ח בפתח תקווה ||| בהדרכת ההיסטוריון הצבאי ד"ר חיים מייטליס התמקד הסיור בהתקפה על שני אוטובוסים שנסעו לירושלים למחרת החלטת החלוקה באו"ם כ"ט בנובמבר 1947 ||| סיפור קורות הכפר פג'ה שהיה שכן עוין למושבה פתח-תקוה ופירוט פעולת תגמול של ההגנה על בית הקפה המקומי ||| טיול שיש בו חלב ודבש מקומיים נהדרים ||| סיור גם בשדה תעופה בריטי ממנו פעלה גם היחידה שהיום הופך לשכונת מגורים ||| כל הפרטים והסיפורים בהמשך…
תחנה ראשונה: אוטובוס אגד מספר 2094
בכ"ט בנובמבר 1947 הישוב בעברי חגג את קבלת החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית וחלוקת השטח שבין הירדן לים התיכון. למחרת חזרו החיים למסלולם…לכאורה.
בבוקר של 30 בנובמבר 1947, יצאו שני אוטובוסים של אגד בדרכם לירושלים: האחד מחדרה, נהוג בידי טוביה הורביץ, והשני אוטובוס מספר 2094 הגיע מנתניה, שנהגו היה אריה הלר עם 21 נוסעים. שני האוטובוסים נסעו דרך רמתיים ובדרכם לכיוון לוד ומשם לירושלים. האוטובוס נסע בכביש שבין פתח-תקוה ללוד, ומדרום לכפר פג'ה לשעבר – איזור שלא היה בו אז כל יישוב יהודי – ארבו במקום זה, בין פרדסים ממזרח וכרמי ענבים ממערב, שלושה ערבים שנופפו לשלום, שנהג האוטובוס אריה הלר הניח שהם נוסעים טרמפיסטים. כשהלר האט את האוטובוס הוא נתקל ביריות לעברו, והאוטובוס סטה מהכביש ונעצר בשול הדרך. התוקפים הסתערו על האוטובוס וירו במספר אנשים והתוצאה היתה חמישה יהודים הרוגים, ביניהם אישה בת 22 שהייתה בדרכה לחתונתה וגבר שנהרג כשניסה להגן על אשתו הפצועה ועוד 9 פצועים.
עשרים וחמש דקות לאחר מכן, האוטובוס השני שהגיע מחדרה הותקף גם הוא ושנים מנוסעי האוטובוס מחדרה נהרגו. יש לציין שמרדכי אולמרט מבנימינה (אביו של אהוד אולמרט), היה אחד האנשים ששרדו את ההתקפה על האוטובוס השני. נהג האוטובוס השני המשיך לנסוע עד לוד והזעיק עזרה ממשטרת המנדט. לדברי העיתונאי החוקר רונן ברגמן, הפיגוע בוצע על ידי כוחות הנאמנים למורד הפלסטיני חסן סלמה.
שבעת הרוגי האוטובוסים האלה, נחשבים לחלליה הראשונים של מלחמת העצמאות ותקיפת האוטובוסים מציינת את תחילתה של מלחמת העצמאות.
הנצחת האירוע
במשך שנים רבות היה מוצב שלט פח כתום, בכניסה למושב נחלים סמוך לתחנת הדלק במקום. התייחסות זו הטרידה ועוררה יזמה של 3 "משוגעים" לדבר: אברהם דווידזון, סא"ל במיל' דניאל פרל, ממפקדי סיירת שקד, ויוחנן לייב – אחראי ארכיון ומורשת של מושב נחלים.
השלושה הצליחו לרתום למשימת ההנצחה ושימור האתר, את המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, המועצה האזורית חבל מודיעין, אגף ההנצחה של משרד הביטחון ועוד מתנדבים שהצליחו להביא גם אוטובוס משוחזר הדומה לאוטובוס המקורי מספר 2094 ולהציב אותו במתחם מכובד המספר את האירוע למען הדורות הבאים.
מדרום לאתר ההנצחה וצמוד לכביש 40 מצד מזרח, נמצא מבנה טמפלרי של מאגר מים, שהיה שייך לחמידייה-וילהלמה Hamîdije Wilhelma (בני עטרות של ימינו). יש תכנית של המועצה האזורית לסלול שביל שיחבר בין האנדרטה למבנה מאגר המים הטמפלרי, בו הסתתרו המתנקשים הערבים. האוטובוס שופץ ושוחזר על ידי דב גרוזמן.
תחנה שנייה: מחלבת מרקוביץ – נחלים
בני הזוג מרקוביץ ממושב נחלים, עושים ומוכרים את מה שהם הכי אוהבים – גבינות. הגבינות נעשות במקום ונמכרות במחירים אטרקטיביים הן במעדנייה והן לישיבה ואירוח במקום. המעדנייה במשק היא פינה קסומה ושלווה, רחוקה מהרעש וההמולה, ומציעה אי אמיתי של רוגע ואותנטיות.
קבלת הפנים האישית, מבחר וטיב הגבינות ומעל הכול האווירה הכפרית המיוחדת, הם שהופכים את הביקור במשק מרקוביץ למיוחד. בצד חצר המשק, תמצאו דיר כבשים, שמוסיף לאווירה השקטה ומשרה נועם ותענוג של ממש.
מחלבת מרקוביץ מתמחה בייצור גבינות בעבודת יד, המכילות חלב כבשים מפוסטר, הידוע בטעמו העשיר והמפנק ובערכיו התזונתיים והבריאותיים. הגבן שוקד על פיתוח גבינות מקוריות וייחודיות, המשלבות את פירות שבעת המינים. כך נוצר היצע נרחב של גבינות שופעות ניחוחות, צבעים ומרקמים. כל זאת תוך הקפדה בלתי מתפשרת על איכותם של חומרי הגלם.
בחנות המחלבה ניתן למצוא יותר מ- 40 סוגי גבינות, מגוון רחב של יינות מיקבים ישראליים, קונפיטורות, עוגיות, פסטות, שמן זית, קישים ועוד דליקטסים. הישיבה במקום על בסיס מקום פנוי.
מגש גבינות זוגי 300 גר' – 84 שקלים | לחמניית בגט מחמצת + שמן-זית – 12 שקלים | מיקס ירקות מיני – 20 שקלים | קינוח יוגורט מגוון טעמי פירות – 13 שקלים | קונפיטורת פירות יער 10 שקלים | קינוח ריקוטה פירות-יער – 8 שקלים | קערית אישית יוגורט כבשים, גרנולה, חמוציות ודבש – 17 שקלים | כוס יין (לבן או אדום) – 25 שקלים | בקבוק יין – מחיר חנות + 20 שקלים דמי חליצה.
הגעה ללא תיאום מראש. פתוח יום שני עד חמישי 10-19. יום שישי 8-13. אירוח מיוחד ומותאם לקבוצות, בתיאום מראש בטל': 03-9332797. פרטים בפייסבוק מחלבת מרקוביץ. כתובת רח' שניר 28, מושב נחלים.
תחנה שלישית: שכונת קריית אלון היא פג'ה فجّة
מנחלים נסענו מעט צפונה לשכונה שממערב לכביש 40 ופתח תקווה. בראש גבעה שהייתה בלב הכפר הערבי פג'ה נמצא יעדנו – רחוב כיכר גפן פתח תקווה.
הכפר שהוקם בהדרגה החל משנת 1830 בידי מהגרים כהי עור שהגיעו ממצרים. השם פג'ה הינו שיבוש השם מי פיגא, שנזכר בתלמוד ושימש כינוי לכפר ששכן בסביבות מעיינות הירקון. השם אומץ על ידי היוונים, הרומאים והביזנטים, ששלטו כאן בעבר, וכן על ידי מקימי הכפר. במהלך השנים נרכשו חלק מאדמות הכפר על ידי יהודים והוקמו עליהן המושבים עין גנים, כפר אברהם וכפר סירקין.
בשנים 1948-1947 שימש הכפר כבסיס ליציאה להתקפות של ערבים על פתח תקוה וסביבותיה. ב-21.5.1947 פרצה יחידת הגנה בפיקודו של שלמה מילר, שנהרג בקרב זה, לבית הקפה שבמרכז הכפר ופוצצה אותו כפעולת תגמול על המתקפות החוזרות ונשנות של אנשי הכפר נגד תושבי פתח תקוה והסביבה. עם הקמת המדינה ברחו תושבי הכפר מזרחה ובתי הכפר נהרסו למעט בית הקפה. על השטח שפונה הוקם בסוף 1950 שיכון פועלים שנקרא נווה כיבוש ורק בסוף 1983 שונה השם לקריית אלון על שמו של יגאל אלון – מפקד הפלמ"ח. מבנה בית הקפה הפך בשנות ה-50 של המאה שעברה לבית הקולנוע של פג'ה.
אי שם בשנות ה-60 של המאה שעברה, הפעילו את אולם הקולנוע זוג עולים מצ'כוסלובקיה שעלו בשנת 1949 לארץ יחד אמא שלי. בילדותי, נהגנו לנסוע לבקר מידי פעם בשבת, אצל אירמה ובעלה (שלא זכור לי שמו) שגרו ברחוב בלפור פתח תקווה. לפנות ערב היינו נוסעים עם אירמה לבית הקולנוע בפג'ה ושם היינו נהנים מצפייה בסרטים שהוקרנו. זכורים לי במיוחד סרטי הפעולה והסרטים ההודים שהיו ז'אנר פחות מוכר בבית הקולנוע של רמתיים, שם היינו הולכים לצפות בסרטים.
לימים נודע לי שבבית הפינתי מול הקולנוע, גר ראש העיר של פתח תקווה דב תבור ז"ל, ולמטה באותה שורת בתים גרה בילדותה, הזמרת המיתולוגית אופירה גלוסקא. היום בנין בית הקפה / קולנוע שופץ והפך למרכז תרבות של השכונה ונקרא בית שלמה ע"ש שלמה מילר.
תחנה רביעית: מכוורת סימון – כפר סירקין
משק דבורים סימון היא אחת המכוורות הוותיקות והמוכרות באזור המרכז, עם סיפור שמתחיל עוד לפני קום המדינה. המכוורת נוסדה בשנת 1936 על ידי שבתאי סימון, שהתחיל בכלל כתחביב עם 10 כוורות בלבד. עם השנים התחביב הפך לעסק חקלאי של ממש, שהתפתח לאלף כוורות הפזורות ברחבי הארץ. המכוורת נשארה עסק משפחתי כבר דור שלישי ובני המשפחה גדלו בתוך עולם הדבורים.
בחנות המכוורת תוכלו ללמוד על עולם הדבש כמו לדעת שדבורים אוספות צוף בדרך כלל ברדיוס של עד 3 ק"מ מהכוורת. כך שאם ממקמים את הכוורות במטע אבוקדו, הדבש יהיה ברובו מפרחי אבוקדו. אם הכוורות יוצבו בפרדס, הדבש יהיה ברובו דבש הדרים וכו'. הכוורות של משק דבורים סימון ממוקמות באזורים שונים ברמת הגולן והגליל ומשם מגיעות חלות הדבש למכשיר הרדייה בכפר סירקין. כאן רודים את הדבש לתריסר סוגי דבש שונים ועל כל צנצנת רשום מקור הצוף או האזור ממנו מופק הדבש. במרכז המבקרים והחנות ניתן להבין את עבודת הדבוראי, שכוללת רעיית הדבורים והעברת הכוורות בין אזורי הפריחה השונים בארץ, רדיית הדבש בציוד המודרני של המכוורת ופיתוח מוצרים חדשים על בסיס דבש.
בחנות המכוורת תוכלו לטעום ולרכוש מגוון רחב מאוד של מוצרי כוורת ודבורים, סוגי דבש שונים, לפי אזורי וסוגי פריחה, עונות השנה, חלות דבש טבעיות, פרופוליס, מזון מלכות, פולן ואף מוצרי קוסמטיקה משעוות דבורים ועוד.
משק דבורים סימון, הנרקיסים 10, כפר סירקין. טל': 03-9324574 ווטסאפ 052-3559926, פתוח: א-ה 9-17, שישי 9-14, שבת 10-14. פרטים https://simonbees.co.il/
תחנה חמישית: מחנה סירקין ומבצע אנטבה
ממזרח לפג'ה שוכן מחנה סירקין שנבנה על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1941 בסיס של חיל האוויר המלכותי הבריטי ונקרא RAF Petah Tiqva. הבסיס הפך לאחר קום המדינה לכנף 12 שבו התמקמה טייסת 101 של שירות האוויר של ההגנה – הבסיס להקמת חיל האוויר הישראלי. באוקטובר 1949, נוסד במקום בית הספר לטיסה של חיל האוויר והטייסים הראשונים של חיל האוויר, עד שנת 1955, עברו את קורסי הטיס כאן. את מקומו של קורס הטיס תפס ב-1955 בה"ד 1 – בית הספר לקצינים של צה"ל ששכן כאן עד 1968 שאז עבר למקומו הנוכחי בנגב.
בשנת 1957 הוקמה היחידה – סיירת מטכ"ל ביזמתו של אברהם ארנן שצירף אליו יוצאי יחידת 101 המיתולוגית כמו מאיר הר-ציון והשכן שלי ברמתיים – מיכה קפוסטה (שאבא שלו היה מקרין הסרטים של קולנוע רמתיים). היחידה שקיבלה את המספר 269, מילאה רבים מהמבנים הנטושים בסירקין מתקופת המנדט הבריטי, משם פעלה עד הפינוי שלה במאי 2021. אחת הפעולות המוכרות יותר של סיירת מטכ"ל היא מבצע אנטבה ב-4 ליולי 1976.
סיירת מטכ"ל הייתה הכוח הפורץ המרכזי במבצע אנטבה, והיא זו שביצעה את המשימה הקריטית ביותר: שחרור בני הערובה מהטרמינל הישן בשדה התעופה של אנטבה, אוגנדה.
כוח הסיירת, בפיקודו של סא"ל יונתן (יוני) נתניהו, היה הראשון לנחות בנמל התעופה. לוחמי מטכ"ל הגיעו אל הטרמינל בשיירת רכבים שהתחזתה לשיירת אבטחה של נשיא אוגנדה, אידי אמין, וכללה מכונית מרצדס שחורה בה ישב גם בן כיתתי וחברי פנחס בוכריס, שגוון עורו הכהה הקנה לו את הזכות להיות במרצדס הפורץ, ובליווי שני רכבי לנדרובר.
ההכנות למבצע התבצעו בלוח זמנים קצר ביותר בבסיס הבית של היחידה באותם ימים, מחנה סירקין והמנחת המנדטורי שבו. בשטח המחנה הוקם מודל עשוי פלטות קרטון שהיו אז בשימוש נרחב בקמבציות וחדרי מלחמה, בצה"ל. המודל בגודל מלא של הטרמינל הישן באנטבה, שימש את הלוחמים שתרגלו עליו את הפריצה שוב ושוב כדי להכיר כל פתח ומסדרון. הלוחמים תרגלו את הנחיתה בהרקולסים והנסיעה בשיירת המרצדס והלנדרוברים ואת המעבר המהיר מהרכבים לפריצה רגלית תחת אש.
האימונים נערכו תחת מעטה חשאיות כבד, כאשר הלוחמים עצמם קיבלו את האישור הסופי ליציאה רק שעות ספורות לפני ההמראה. הקברניט של מטוס ההרקולס מספר 2 במבצע, היה ידידי מימי בן יוסף, אותו הקלטתי (אחרי מספר כוסות יין בביקור באחד היקבים) מספר על חלקו במבצע בסרט זה.
בהמשך היו בסירקין עוד יחידות כמו יעל שהפכה ליחידת יהל"ם של חיל ההנדסה, מפקדת אגד נ.מ. ויחידת הכלבנים עוקץ. כל היחידות פונו עד שנת 2021. בעקבות פינוי הבסיס על כל יחידותיו לטובת הקמת שכונת המגורים צמרת של פתח תקווה, הוחלט לשמר כ-20 מבנים בעלי ערך היסטורי ואדריכלי, וגם שימור של למעלה מ-1,000 עצים ותיקים שהיוו חלק מהנוף של הבסיס במשך עשורים.
