בתי גידול לחים בישראל

בישראל הרב גונית אנו פוגשים מגוון רחב של בתי גידול. החל מהמדבריות בדרום הארץ, דרך בתי גידול הלחים הייחודיים בים המלח, דיונות חול שהפכו לכורכר, מעיינות, נחלים ושוניות. כל אחד מבתי הגידול הללו מהווה בית קבע למגוון רחב של מינים בגדלים שונים – החל מאורגניזמים חיים בגודל מיקרוסקופי וכלה בצבאים העושים את דרכם בקלילות במעלה ההר. במאמר זה נתמקד בעיקר בבתי הגידול הלחים בישראל, בסכנות הנשקפות להם וכיצד ניתן לשמרם על מנת למנוע את הכחדת החיים בהם?

שקנאים ומגלנים באגמון החולה (צילום: פזית שביד)

אילו בתי גידול לחים ניתן למצוא בישראל?

בתי גידול לחים בישראל הם בעיקר מעיינות, אגמים ובריכות חורף עונתיות. החשיבות שלהם גבוהה משום שהם משמשים כבית גידול עבור יצורי המים כמו מיני הדגים והאורגניזמים החיים בתוכם. הם משמשים גם כמקור שתייה וגידול לציפורים, יונקים וזוחלים וכן לדו החיים, החיים בהם כמו הצפרדעים והקרפדות. בתקופות של שיטפונות, מקורות המים הללו מווסתים אותם באמצעות לכידה של המים ושחרור איטי שלהם בהדרגה על מנת למנוע הצפות באזורי מגורים. החקלאות "ניזונה" ממקורות מים אלה משום שנוצר בהם באופן טבעי המכונה "כבול" באמצעותו ניתן לדשן את האדמה. אילו בתי גידול נפוצים ניתן למצוא בישראל?

נחל שניר

נחל שניר הוא אחד ממקורות הירדן והארוך מביניהם, רבים מכירים אותו בשמו השני – "חצבני". למרבה המזל כיום, למרות השנים בהן ירדו פחות גשמים, הנחל המשיך לזרום לאורך כל השנה. המקום מהווה בית לדגה המקומית ומקור מים לציפורים ובעלי החיים בסביבתו. קיימת חשיבות גבוהה כיום לתהליכי שימור נחלים משום שהם מרעננים את הזנים הקיימים בבתי הגידול ביניהם הם נעים ומאפשרים למינים חדשים להתרבות ולהתפתח.

אגמי מים

בישראל נמצאים מספר אגמי מים כאשר הימה הבולטת והמוכרת בין אגמי המים המתוקים היא הכנרת. לאורך השנים מפלס הכנרת היה בכותרות מחשש למחסור במים עבור בני אדם. אך, השינויים במפלס ימה זאת ואובדן הלגונות הוביל לשינויים רבים במאזן האקולוגי באזור. דגי האמנון, ששימשו על מנת לאזן את כמות האצות כמעט ונכחדו. מדוע? השטחים ששימשו להטלה הצטמצמו ודגת האמנון הרגישות לא מצאו את הגומחות הבטוחות לביצי הדג החשוב כל כך. בנוסף, פסולת רבה של מטיילים באתר התיירות המבוקש גרמה לזיהום בכנרת ולסיכון משמעותי לחיות החיים בתוכו.

בריכות חורף

בריכות חורף הם בתי גידול עונתיים למיני בעלי החיים שאינם חיים בדרך כלל בצורה הרמונית עם דגיגים הניזונים מהם או מביציהם. מקוות המים הללו נעלמים בעונה החמה בישראל, אך במהלך התהוותם בחורף מגיעים אליהם דו חיים וחרקים רבים. בין השאר ניתן למצוא בהם גם מינים ייחודיים כמו: חפרית מצויה וטריטון הביצה. בתקופות המעבר, ציפורים נודדות משתמשות בבריכות אלה כתחנות השקיה זמניות והדו חיים והדו חיים והחקים משמשים כסעודה ערבה.

שמורת אגמון החולה

ממש בחלק המרכזי של עמק החולה נמצאת שמורה המאכלסת מינים רבים של עופות (במיוחד עופות מים) כמו השקנאים המתקבצים בשמורה. ג'מוסים וצבי ביצה מאכלסים את השטחים הרדודים המתמלאים מים בימי החורף. לאחר שהשטח יובש, הוצפה השמורה מחדש על מנת לרענן את מגוון המינים בה. דגי השפמנון, שפגעו במאזן האקולוגי העדין בשמורה הוצאו והמקלט החדש החל לשמש את דגי האמנון. לגונות שנחפרו במקום סייעו לפתח את אוכלוסיית הדגים ולסייע למגוון בעלי החיים ליהנות ממים צלולים ותחלופה גבוהה של נוזלים.

מדוע המאזן האקולוגי של בתי הגידול הלחים בישראל חייב להישמר?

ישראל מהווה לא רק בית גידול קבוע לבעלי החיים הנמצאים בבתי הגידול השונים אלא היא מהווה תחנת מעבר לציפורים נודדות. בימים האחרונים, למשל, תועד באגם החולה עגור קשיש שהצטרף להתכנסות הלילית של הקהילה המקומית של בני מינו. העגור, בן העשרים, גיל הנחשב קשיש עבור מין זה, נשא על רגלו טבעת מיוחדת המציינת כי סומן בפינלנד כבר בשנת 1999. לצדו, כמובן, ניתן למצוא עוד בעלי כנף רבים העושים את דרכם מאירופה וממקומות אחרים ועוצרים בישראל לחניית ביניהם או למגורי קבע.

לצד העובדה כי בתי הגידול הלחים משמשים כאזור האכלה בדרכם של בעלי הכנף בזמן הנדידה, הם משמשים בית קבע למינים השומרים על איזון אקולוגי בישראל. הצפרדעים והקרפדות מסייעים לאזן את אוכלוסיית החרקים והיתושים בסביבה ואף מהווים מקור מזון לחלק מעופות המים.

לסיכום, שמירה על מאזן אקולוגי תקין בבתי הגידול הלחים בישראל חשובה לשימור מינים רבים של בעלי חיים ועופות מים לצד הגנה על מקורות המים שלנו. ניצול יתר של המשאבים (כמו איסוף המים) וכן פסולת שמושלכת למקורות אלה מהווה סכנת חיים למינים שבתוכם ומפרה את האיזון.

כתיבת תגובה