אריאלה פלד מספרת על טיול בבוסטון ||| בין כיכר קופליי Copley לבין בק-ביי Back Bay ||| האקווריום של ניו אינגלנד New England Aquarium ||| בוסטון בתחבורה ציבורית Boston Silver Line ||| כל החוויות והסיפורים בהמשך….
בוסטון שלא הכרתי Boston
העולם מלא מקומות ידועים יותר וידועים פחות שאני עצמי אינני יודעת עליהם כלום, למרות נסיעותי הרבות לכל קצווי תבל. כזו היא בוסטון בירת מדינת מסצ'וסטס. המקום בו החלה ההתקוממות נגד האנגלים שהובילה למלחמת העצמאות האמריקאית.
והנה מצאתי את עצמי בבקר אפור אחד, נוחתת בשדה התעופה הגדול ביותר בניו אינגלנד שמאז שנת 1956 נקרא על שמו של אדוארד לוגן, ששרת כקצין אמריקאי במלחמת ארה"ב-ספרד בסוף המאה ה-19. איציק אהובי יצא לנסיעת העבודה האחרונה שלו לפני פרישה בסיום 42 שנות עבודה בחברת אל על ואני הצטרפתי. טיסה נוחה במטוס בואינג 777 במחלקת עסקים, אפשרה לי להגיע רעננה למלוננו שבפרבר צ'לסי. שמחתי לראות שאני מוגנת שם היטב. הבניין הסמוך למלון התגלה לי כמפקדת ה- FBI בבוסטון. את הייעפת (הג'ט לג) עדיין לא הרגשתי כך שהחלטתי לא לבזבז זמן ולצאת מיד לסיור ראשוני להכרת העיר יחד עם נוי החמודה שגם אביה הגיע לכאן בתפקיד.
נפלאות אובר Uber
דבר ראשון למדתי את נפלאות האובר. אתה פותח אפליקציה בטלפון ומיד מקבל ברכה בשפה העברית: "ברוכה הבאה אריאלה, לאן תרצי לנסוע?" "אין לי מושג" כמעט עניתי בבהלה….. אבל במחשבה שניה כתבתי: כנסיית טריניטי Back Bay. זה היה הדבר היחיד שנחרט בזיכרוני העייף באותו הרגע ממפה מקוונת וממאמר שקראתי בחוברת מטרופוליס שהוקדשה לעיר בוסטון. "נסיעה ישירה? או משותפת?" שאלה האפליקציה. ישירה, עניתי. זה יעלה לך 21$ אמרה היא. אין בעיה, אישרתי את המחיר. ומיד הופיעה הודעה נוספת: "הנהג HUI יגיע בעוד 3 דקות לכתובת בה את נמצאת". עם ההודעה הופיע גם מספר הרכב, צבע הרכב הדגם שלו ותמונה של הנהג. בדיוק כעבור 3 דקות הופיע HUI, ויצאנו לדרך. איש נחמד היה Hui אמריקאי ממוצא סיני שהביא אותנו בבטחה ליעדנו.
כיכר קופליי Copley
ירדנו מהמונית והמראה היה מהמם. שילוב מדהים בין ישן לחדש. כנסיית השילוש הקדוש בקירות בצבעים של חומים בהירים וכהים וגגות מחודדים ברעפים אדומים, וברעפי עץ אפורים, וכל זה משתקף בכחול של השמים המשתקפים בקירות הזכוכית של מגדל ג'והן הנקוק John Hancock הצר והגבוה. הכנסיה נבנתה בסגנון רומנסק חדש ע"י האדריכל הנרי ריצ'רדסון במאה ה 19, ואילו את מגדל הנקוק תכנן האדריכל איי אם פאי, הזכור לנו מפירמידת הזכוכית של הלובר בפריס ושותפו הנרי קוב.
שערוריה שקשורה למבנה שסיום בנייתו נדחה בשש שנים מעבר למתוכנן והסתיים רק בשנת 1976. והעלות הגיעה לכדי 175 מיליון דולר במקום 75 מיליון, וכל זאת כי השמשות הפגומות שלו החלו להתנפץ עם כל רוח חזקה שנשבה.
הכיכר בה התחלנו נקראת על שמו של ג'והן קופליי, צייר שנולד בבוסטון בשנת 1738 אך את סוף חייו בילה באנגליה. ליד פסלו של קופליי, פגשנו מזרקה קטנה עם בריכה שלידה התחרו הארנב והצב בריצה. תפסנו את הארנב בדיוק ברגע של זלזול בחברו הצב, כשישב ללהתגרד במחשבה שיש לו עוד המון זמן כדי לנצח.
סביב הכיכר מבנים נוספים: מלון פלזה, הספריה הציבורית עליה אכתוב בהמשך, והכנסיה הדרומית העתיקה, מבנה מקסים בסגנון התחיה הגותית שנבנה בשנת 1873 ע"י צ'רלס עמוס וויליאר סירס. המבנה כולו ספון עץ מהגוני כהה מבפנים כאשר הקהילה הדתית פועלת כאן כבר משנת 1669 ונחשבת לליברלית במיוחד. בין הפרוספקטים שבמקום מצאתי הזמנה מפורשת לכל חברי הקהילה הלהטב"ית, לבא ולהצטרף לכנסיה.
בק-ביי Back Bay
מכיוון שחברתי נוי היתה חדורת מטרה למצוא חנות בגדים בשם BRANDY שנמצאת ברחוב ניוברי 351, שמנו פעמינו לכוון, ועברנו את כל רחוב ניוברי מצפון לדרום. האזור שנקרא בק-ביי, היה עד אמצע המאה ה 19 אזור של ביצות ורק אז הוחלט לייבש אותו. עשירים וידעי שם קנו באיזור חלקות קרקע ובנו שם את ביתם, והיום הרחוב נחשב למקדש הקניות של העיר. הבתים שומרים על חזות ויקטוריינית עם לבנים אדומות, גינות קטנות מטופחות בחזית, ומדרגות קטנות מובילות למפלס תחתון של בוטיקים מדהימים מכל סוג. מה לא ראינו שם? בגדי מעצבים מיד ראשונה או שניה, שוקולד בחנות שלא ידענו להחליט באם זו חנות שוקולד או וורדים, תכשיטים, כשפים וכל ציוד הרי פוטר, בתי קפה זעירים וגלידריות. מותגים ידועים שוכנים בבתי קומות כך נייקי וכל מוצרי הספורט שלו, יוניקלו עם המעילים הקלילים וקפה סטארבקס בו נרגענו אחרי שמצאנו את BRANDY. ושוב אפליקציית Uber הביאה אלינו את קרלוס שלקח אותנו ללינת לילה למלון. נפרדנו בארוחת ערב במסעדה מקסיקנית צבעונית מאד מהצוות שהיה פה עם ילדיו בשבועיים האחרונים וכך סיימנו את היום הראשון בבוסטון
בוסטון בתחבורה ציבורית Boston Silver Line
איציק החליט שצריך ללמוד גם את נתיב התחבורה הציבורית מהמלון לעיר ולא להסתמך רק על הנהגים החביבים של Uber . קו האוטובוס הכסוף Silver Line לקח אותנו ואת כל שאר הנוסעים שעלו בתחנות השונות, חינם אין כסף עד לתחנה המרכזית של שדה התעופה. זהו שרות יוצא מן הכלל שעירית בוסטון נותנת לתושבים הגרים בפרברים. יש לנו מה ללמוד. וכמובן שהשרות הזה כמו כל התחבורה הציבורית פועלים כל ימות השבוע……. גם שבת וגם ראשון……..
עברנו קורס מזורז מבחור מקומי נחמד איך ואיזה כרטיסים קונים להמשך הנסיעה, למדנו את מפת הרכבות התחתיות וירדנו אל מעבה האדמה כדי להיות חלק מאותו נחיל נמלים אנושי שזרם במנהרות אל רציפי הרכבות המתאימים. התחלנו בקו הכחול והחלפנו לכתום ויצאנו חזרה אל אויר העולם ממש קרוב לכיכר קופליי. הארנב המשיך להתגרד באותו המקום והצב לא התקדם אפילו מילימטר.
שוק איכרים נפרש בכיכר תחת אוהלים לבנים וערימות ענקיות של קלחי תירס ירוקים עם זקן חום נערמו בכל פינה. נזכרתי שפעם גם אנחנו היינו פותחים את העלים הירוקים כדי לראות את שיני התירס הבוהקים לפני שקנינו אותם, לא כמו היום כשהקלחים, ערומים כביום היוולדם, עטופים בניילון נצמד על מגש קלקר…..
הספריה הציבורית Boston Public Library
מאחורי הדוכנים התרומם המבנה הנאו קלאסי של הספריה הציבורית Boston Public Library כשעליו הכתובת: " לקהילה דרוש חנוך שישמש בסיס לסדר…" (ולעוד משהו ששכחתי). עלינו במעלה המדרגות ונכנסנו בחרדת קודש לאולם הכניסה המרכזי. זוג אריות קיבלו את פנינו. אני בטוחה שמישל קנודסן Michelle Knudsen שכתבה וקוין הוקס Kevin Hawkes שאייר את הספר אריה הספריה Library Lion ביקרו שניהם בספרית בוסטון ופגשו את שני האריות אשר חייכו אלינו חיוך מזמין ורמזו בעיניהם שנסתכל על הקירות. ציורי ענק של דמויות לבנות מרחפות על רקע ירוק כהה בנושאים אלגוריים שונים פרי יצירתו של צייר צרפתי בשם פוביס דה שאבאן כיסו את כל הקירות מעל חדר המדרגות הענק.
נכנסנו לחלק מאולמות הספריה עצמם. לאורך הקירות היו מסודרים על מדפים אלפי ספרים בסדר מופתי. ובמרכז האולם, שתי שורות של שולחנות כתיבה וכיסאות מעץ כהה, אליהם הסבו אנשים בגילים שונים, צעירים ומבוגרים ועיינו בספרים. חלקם היה עסוק בכתיבה ופני כולם היו מרוכזים במלאכתם. מנורות קטנות עמדו על כל שולחן מכוסות באהילים ירוקים שהאירו באור רך ונעים.
בקומת הקרקע משתרע בר – מסעדה בסגנון עתיק. ומסדרון הוביל אותנו לחצר פנימית עם גן קטן מסוגנן, מוקף באכסדרת עמודים עם קשתות ובמרכזו בריכת מים ופסל אישה ותינוק. דמות האישה בתנועתה הזכירה לי משהו. לקח לי כמה דקות בהם גלגלי השיניים במוחי הסתובבו בקדחתנות, עד שנזכרתי. "הפאון מפומפיי" שניהם נעו בתנועת רקוד סבובית מאד דומה.
האקווריום של ניו אינגלנד New England Aquarium
יצאנו שוב לאויר הכיכר, והפעם היתה זו נהגת UBER מברזיל שלקחה אותנו לאקווריום של ניו אינגלנד. מי שביקרה כמוני באקווריומים שונים בעולם: בבנגקוק, בסידני, באוקלנד למשל. יתקשה לעצור את נשימתו בהתפעלות מביקור באקווריום של בוסטון.
אך בהתחשב בעובדה שאת פנינו קיבלה חבורה של כלבי ים מנומרים חמודים להפליא, והעובדה שאיציק נהנה תמיד למראה דגים צבעוניים שוחים הלוך ושוב, הרשתי לעצמי ליהנות גם כן מכמה דגים צבעוניים, מלהקה עצומה של דגים בפיג'מת פסים, מצב ענקי שלקח לנו זמן להחליט אם הוא צב מאבן או באמת צב חי, משניים וחצי כרישים לא גדולים במיוחד שעשו מאמצים לעשות פרצופים מפחידים, ומחתולי ים קטנים ושטוחים שחלקם ריחפו במיכל המרכזי, וחלקם שחו בבריכה שטוחה וממש התחננו שנלטף אותם ממש כמו חתולי הרחוב שלי, רק שאלה היו חלקים ורטובים יותר. על ערמת סלעים עמדו פינגווינים מסוגים שונים בזוגות, בבודדים ובחבורות קטנות מול ממטרות שהתיזו עליהם מים. אחד מהם, שמן במיוחד, נעמד מול מתז מים וספג את כל טיפות המים בלי שאחרים יכלו להתקרב. מה רבה היתה הפתעתו כשפתאם פסק זרם המים. הוא נראה ממש המום……
שני צוללנים בחליפות צלילה, בלוני חמצן על גבם, צינור של שואב אבק ודלי בידם, ירדו אל מתחת למים בפקודת המדריכה במקום, כדי לנקות את החול בקרקעית האקווריום. לי נראה היה שהם ירדו לשם כדי לשעשע אותנו בפרצופים מצחיקים שעשו לכיוון קהל הצופים. יצאנו מהמתחם, לא לפני שנפרדנו מכלבי הים המנומרים והלכנו לנוח קצת במסעדה מקסימה בשם Grain Tavern ששימשה בעבר כמחסן בנמל עם עיצוב פשוט ויפה של קורות עץ כבדות. הקלם צ'אודר Clam Chowder הוא מרק הצדפות המוקרם הסמיך, שאכלתי שם, היה מהמשובחים שאי פעם אכלתי.
שוק קווינסי Quincy Market
את אחר הצהריים בילינו במתחם שוק קווינסי המפורסם, שנקרא כך על שמו של אחד מראשי העיר של בוסטון, שהיה גם היוזם להקמת השוק הזה. כל מה שתרצה תמצא שם: אוכל מכל הסוגים והמינים, מזכרות, צעיפים, פיג'מות, כובעים, נעליים, נגני רחוב ואוירה נפלאה ושמחה.
חצינו את הכביש לגן קטן על שמו של כריסטופר קולומבוס והתרווחנו על ספסל על המזח מול המים. שחף ידידותי במיוחד התמקם מולנו ועשה פוזות של דוגמנית צילום. קרלוס החביב, נהג של חברת UBER לקח אותנו חזרה למלון למנוחה אחרי היום מלא הפעילות שחווינו.
