סיפורה של חנוכייה

חנוכייה לי יש, שנוכחת בחיי מאז שאני מכיר את עצמי ||| חנוכייה שנשמרת מאז חנוכה 1946 בביתנו ושנים רבות הייתה החנוכייה היחידה בה הדלקנו נרות בחנוכה ||| חנוכייה שקשורה לפלמ"ח ולשבת השחורה, למחנה המעצר רפיח ולשורדי שואה ותקומה ||| כל הפרטים והסיפורים בהמשך…

מוינה לפלמ"ח

אבי, שנולד בשם אוטו ברגר, התייתם בגיל צעיר וגדל אצל דודיו בעיירה קלוסטרנויבורג Klosterneuburg, כ-10 ק"מ מערבית לווינה. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית – האַנְשְׁלוּס Anschluss ארגן פעיל העליה המרכזי בווינה, אהרון מנצ'ר את הילדים היתומים במחנה הכשרה לעבודה חקלאית, מחוץ לעיר הבירה ולקראת העלתם לפלסטינה. בתחילת 1941 אורגנה קבוצה גדולה של בני נוער שיעלו תחת ארגונה של רֶחָה פְרַיֶאר Recha Freier (אבל זה כבר סיפור ארוך אחר), ויתיישבו בקיבוצים שהתארגנו לקליטתם.

אבי, שינה את שמו הפרטי לשם עברי שבחר – גדליה ברגר, שמו העברי היה יעקב, אבל בקבוצה שלו כבר היה יעקב אז הוא בחר גדליה. את שנותיו הראשונות עשה בנדודים בין קבוצים בצפון הארץ. בפסח 1942 חגג עם הגדה של פסח עליה סיפרנו כאן, בקבוץ אפיקים. את פסח שנת 1943 חגג עם הגדה של פסח עליה סיפרנו כאן, בחצר כנרת עם קבוץ מעגן.

לאחר זמן והתארגנות הפלמ"ח הצטרף אבי לפלמ"ח ואף עבד בייצור תחמושת בגבעת הקיבוצים – מכון איילון שע"י רחובות.

מליל הגשרים לשבת השחורה

בשבת, 29 ביוני 1946 נפתח ע"י משטרת המנדט הבריטי מבצע אגאתה שנודע יותר בכינוי שדבר במבצע – השבת השחורה. חיילי ושוטרי המנדט ביצעו עשרות פשיטות ומעצרים בירושלים, תל אביב, חיפה ובעשרות קיבוצים ומושבים ברחבי הארץ. ארבעה יהודים נהרגו כשהתנגדו למבצע ולחיפושים של הבריטיים. נעצרו 2,718 יהודים ביניהם חברי הנהלת הסוכנות היהודית, קצינים בארגון הפלמ"ח ביניהם גם יצחק רבין, יששכר שדמי וכמעט 200 לוחמי פלמ"ח וכל אנשי קיבוץ יגור, בו נמצא סליק גדול במיוחד, נעצרו. רבים מהעצורים היו ניצולי שואה שאף הציגו לבריטים את קעקועי המספר שלהם ממחנות הריכוז וההשמדה, כדי לנסות לעורר את אהדת הבריטים, אבל ללא הואיל.

מקיסריה לרפיח

אבי נעצר יחד עם יששכר שדמי ויוסף רפופורט, בקיסריה, לימים קיבוץ שדות ים. במסמכים שנמצאים בארכיון הלאומי וניתן למצוא בקישור לרשימת העצורים מ"השבת השחורה" – עורך דין לויצקי (עמוד 83) רשום גם אבי ב-7 לנובמבר 1946. עו"ד לויצקי טיפל בעצורי רפיח מול רשויות המנדט.

במחנה המעצר לא הייתה כל תעסוקה ורק שיעמם לכולם. אבי מצא לעצמו עסוק, כמו רבים וטובים אחרים, ולקח פיסות עץ רך, שהיה במחנה, מארגזי הפירות וירקות שסופקו לעצורים ולמד איך לפסל מהם כלי אוכל וסתם יצירות אחרות. בילדותי, סיפר לי אבי שכלי העבודה להכנת הפסלים היה חוט התיל החד שכרוך על גדר המחנה במרחקים קצרים וקבועים, על מנת למנוע בריחה או לעכב בריחה מהמחנה.

היצירה השימושית ביותר שנותרה ומשמשת אותנו עד ימינו היא חנוכייה מעץ שצופה בלק שמן לשמור על העץ. בימינו כבר חלק אחד נשבר וצריך שיפוץ ולכן הפסקנו להשתמש בחנוכייה זו לעת עתה.

שלושת הקופים

פסל אחר שנמצא אחר כבוד בחדר המגורים הוא שלושת הקופים החכמים או לא ראיתי, לא שמעתי, לא אמרתי. מקורו של הסמל העממי הזה במזרח הרחוק בכלל וכנראה ביפן שבא קיים פתגם מתאים: אל תראו רוע, אל תשמעו רוע, אל תדברו רוע.