סיפורו של מתכון: עוּגיִוֹת זַנגבִיל חגיגיות

עוגיות חג המולד שנמצא ברחבי תבל ||| עוגיות שהן כבר 2000 שנה בגרסה כזו או אחרת בכל רחבי אירופה ||| בית לחם ג'ינג'ר  Gingerbread house||| איש לחם ג'ינג'ר Gingerbread men ||| מתכון לעוגיות זנגוויל (ג'ינג'ר) לחג המולד ולכל אירוע חגיגי ||| כל הפרטים והמתכון בהמשך…

עוגיות זנגוויל חגיגיות (צילום ממקור לא ידוע ושימוש לפי סעיף 27א' וסעיף 50א' לחוק זכויות יוצרים תשס"ח 2007)

עוגיות חג המולד

מנהג חג המולד הוא להכין ולאכול עוגיות ג'ינג'ר כלומר מתובלות בזנגביל. אלה עוגיות עם דבש או סוכר עם תבלינים שלהן ניתן להוסיף אגוזים, פירות מסוכרים, צימוקים, פירות או ריבת פירות יער. מבחינה היסטורית, ג'ינג'ר היה בשימוש וסמל לחג, שכן הכנת ג'ינג'ר היתה יקרה וקשה להשגה בעת העתיקה. לעוגיות שמות רבים כמו פפרקוכן Pepparkakor, פפרקוקPeperkoek  , פפרקקה pepparkaka, פריניק Pryanki ועוד.

האזכור הכתוב הראשון של עוגות דבש מתובלות הוא בסביבות 350 לפני הספירה. אצל המצרים הקדמונים. הרומאים הכירו את פאנוס מליטוס שהן עוגות מרוחות בדבש. לראשונה בהיסטוריה, עוגות דבש מוכרות בשם "לבקוכן" (כיום מדובר בלחם ג'ינג'ר גרמני לחג המולד), שבצורה המוכרת לנו היום הומצאו במקור בבלגיה בעיר דינאן Dinan.

היסטוריוני מזון מאשרים שג'ינג'ר מתבל מוצרי מזון ומשקאות מאז ימי רומא העתיקה. מאמינים שלחם זנגביל נאפה לראשונה באירופה בסוף המאה ה-11, כאשר צלבנים חוזרים החזירו את המנהג של לחם חריף מהמזרח התיכון. ג'ינג'ר לא רק היה טעים, היו לו תכונות שעזרו לשמר את הלחם. לחם הג'ינג'ר הראשון ברוסיה נקרא פריאניקprjanik  Пряник כלומר "לחם דבש". בסביבות המאה ה-9, זו היתה תערובת של קמח שיפון עם דבש ומיץ פירות יער, והדבש בהם היווה כמעט מחצית מכל שאר המרכיבים. מאוחר יותר נוספו ל"לחם דבש" עשבי יער ושורשי יער, ובמאות ה-12-13, כאשר החלו להופיע ברוסיה תבלינים אקזוטיים שהובאו מהודו ומהמזרח התיכון, זנגביל קיבל את שמו והתעצב כמעט לחלוטין, למעדן שאנחנו מכירים. מגוון הטעמים של ג'ינג'ר רוסי היה תלוי בבצק וכמובן בתבלינים ובתוספים, שנקראו בימים עברו "רוח יבשה", ביניהם הפופולריים ביותר היו פלפל שחור, שמיר איטלקי, פירות הדר (קליפת תפוז ולימון), נענע, כוסברה, וניל, ג'ינג'ר, הל, קינמון, אניס, כוכב אניס, כמון, אגוז מוסקט, ציפורן. כדי להעניק צבע צהוב טעים, בצק הג'ינג'ר גוון בסוכר שרוף.

בסיביר, בהכנת ג'ינג'ר, נוספו לרוב לבצק גרגרי דובדבן מיובשים טחונים, שהעניקו לעוגיות הג'ינג'ר ארומה עדינה של שקדים. גם בסיביר נאפו עוגות זנגביל קטנות מבצק ורוד, בתוספת פטל מיובש או חמוציות טחון.

לחם זנגביל נעשה למתנות בהטבלה ולטקס חתונה, לארוחות חגיגיות, לקישוט עצי חג המולד ונובי גוד ואף לחלוקה לעניים. על כמה עוגיות ג'ינג'ר הוטבעו אותיות האלפבית, בעזרתן יכלו הילדים ללמוד לקרוא. נהוג היה לתת לחם ג'ינג'ר ביום ראשון של הסליחות לפני תחילת צום הלנט. לחם ג'ינג'ר נחשב למתנה החשובה ביותר, מה שהוביל להופעתו של מה שנקרא "מתנה" ג'ינג'ר, אשר משקלו היה תלוי ישירות במידת הכבוד שחש האורח כלפי המזמין. מסורת זו הביאה לכך שלחם ג'ינג'ר "מתנה", שהובא במתנה למלך, שקל אפילו 50 ק"ג. בשל משקלו, לחם ג'ינג'ר כזה היה בעייתי למדי לנשיאה, ולכן הובל על מזחלת מיוחדת.

במאות ה-18-19, ייצור העוגיות שגשג בפרם, ארכנגלסק (לחם ג'ינג'ל מודפס בארכנגלסק, מעוטר בסוכר צבעוני מיוחד), קורסק (כולל "הג'ינג'ר קורנסק" שבו התפרסם), חרקוב, ריאזאן, קלוגה, קולומנה, טבר, ויאזמה, טולה, מוסקבה (עוגיות ג'ינג'ר דבש מוסקבה), נובגורוד, דמיטרוב, גורודץ, פוקרוב ועוד. עוגיות הג'ינג'ר של טבר התפרסמו וניתן היה למצוא אותן גם במאפיות בברלין, פריז ולונדון. במהלך ביקורו של אלכסנדר השני בדמיטרוב בשנת 1858, במקום לחם מלח מסורתיים, הוצע לצאר לחם ג'ינג'ר ענק מתוצרת מקומית שהפכה לשם דבר.

מאז המאה ה-15, עוגיות זנגביל הפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הלאומית הרוסית והיו נוכחות בכל תחומי החיים: חיי היומיום, פסטיבלים וירידים, פסטיבלים עממיים ופולקלור.

סוגי עוגיות ג'ינג'ר חג המולד

לפי שיטת ההכנה, עוגיות הג'ינג'ר מתחלקות ל-3 סוגים: מודפסות, חתוכות ומעוצבות.

 
- פרסומת -

 
  • עוגיות מודפסות עם דוגמאות וסיסמאות חגיגיות: זה הנפוץ ביותר, עשוי באמצעות משטח בצק זנגביל. בימים עברו, למי שהכין לוח זנגביל אפוי קראו באנרים. להכנת משטח בצק גדול השתמשו בעץ מהחלק הגזע התחתון של עץ ליבנה או אגס בני 30 שנה. הקרשים נחתכו בעובי של כ-5 ס"מ, ולאחר מכן יובשו במשך 5 עד 20 שנים בטמפרטורה טבעית בצל. קצוות הקרשים נמרחו בשרף או בשעווה. האמן-מגלף יישם את הציור על הלוח המוגמר. וזו היתה התבנית האישית של המקום להכנת לחם ג'ינג'ר. המנהג הוא שבתום הארוחה מעניק הבעלים לחם זנגביל כזה לאורחים שנשארו עד מאוחר או אפילו מאוחר מדי, ובכך זה היה הרמז שהגיע הזמן להתפזר.
  • עוּגיִוֹת זַנגבִיל: מגולפות או נחתכות מהבצק באמצעות תבנית מתכת. זה הסוג השני, הקל והמקובל ביותר לאפיית המאפה. זו הדרך להכנת עוגיות ג'ינג'ר העתיקה ביותר ונפוצה במיוחד בארצות הצפון. עוגיות ג'ינג'ר קטנות מאוד, מכוסות בזיגוג, בעלות צורה עגולה, אליפסה או חצי עיגול, ללא מילוי, בטולה ובכמה מקומות אחרים שבהם מכינים עוגיות ג'ינג'ר הם נקראים ז'מקי.
  • קוזולי הם זן אזורי מיוחד של עוגיות ג'ינג'ר רוסיות. עוגיות זנגביל כאלה פופולריות מאוד באזור ארכנגלסק ונחשבות לאחד מסמליה של פומוריה. לפי שיטת הכנתם הפחות מודרניות, ניתן לייחס לעוגיות אלה את דרך ההכנה של הראשונה. יש הרבה מתכוני בצק לעוגיות אלה שהם מגוונים ונשמרים לרוב במשפחות במשך עשרות שנים. מרכיב אופייני לבצק כזה הוא סירופ סוכר מקורמל לצבע חום ענברי. כמעט תמיד העוגיות יהיו מעוטרות בצבע מקצפת סוכר לבנה קשה או בצבעים שונים.

בית לחם ג'ינג'ר  Gingerbread house

מנהג חג מולד פופולארי מאד ברחבי אירופה שנעשה בו שימוש בסוג בצק קשה על בסיס העץ. לפי האגדה הצרפתית, לחם זנגביל הובא לאירופה בשנת 992 על ידי הנזיר הארמני, לימים הקדוש, גרגוריוס מניקופוליס (גרגורי מקאר). הוא התגורר שבע שנים בבונדרוי, צרפת, ליד העיירה Pithiviers, שם לימד בישול ג'ינג'ר לכמרים ולנוצרים אחרים. הוא מת בשנת 999. אגדה נוצרית מימי הביניים המוקדמת מרחיבה את התיאור של בשורת מתי על לידתו של ישו. על פי האגדה, המעידה במסמך יווני מהמאה ה-8, ממוצא אירי משוער ומתורגם ללטינית עם הכותרת Collectanea et Flores, בנוסף לזהב, לבונה והמור, שניתנו כמתנות על ידי שלושה המאגים, ג'ינג'ר היה מתנתו של איש חכם אחד (מאגוס) שלא הצליח להשלים את המסע לבית לחם. בעודו מתעכב בימיו האחרונים בעיר בסוריה, נתן המאגוס את חזה שורשי הג'ינג'ר שלו לרבי שטיפל בו באדיבות במחלתו. הרבי סיפר לו על נבואותיו של המלך הגדול שעתיד לבוא ליהודים, ואחת מהן היא שיוולד בבית לחם, שפירושה בעברית "בית הלחם". הרב היה רגיל שתלמידיו הצעירים יכינו במשך הזמן בתי לחם שיאכלו כדי להזין את התקווה למשיח שלהם. המגוס הציע להוסיף ג'ינג'ר טחון ללחם לגרידה ולטעם. לחם זנגביל, כפי שאנו מכירים אותו היום, מקורו במסורות הקולינריות האירופיות של ימי הביניים. ג'ינג'ר עוצב גם בצורות שונות על ידי נזירים בפרנקוניה, גרמניה במאה ה-13. אופי לבקוכן מתועדים כבר בשנת 1296 באולם וב-1395 בנירנברג, גרמניה. נירנברג הוכרה כ"בירת הג'ינג'ר של העולם", כאשר בשנות ה-1600 החלה הגילדה להעסיק אופים ועובדים מיומנים כדי ליצור יצירות אמנות מסובכות מלחם זנגביל. אופים מימי הביניים השתמשו בלוחות מגולפים כדי ליצור עיצובים משוכללים. במהלך המאה ה-13 התפשט המנהג ברחבי אירופה. הוא נלקח לשוודיה במאה ה-13 על ידי מהגרים גרמנים; ישנן הפניות ממנזר Vadstena של נזירות שוודיות אופות לחם ג'ינג'ר כדי להקל על הפרעות עיכול בשנת 1444. הממתיק המסורתי הוא דבש, המשמש את הגילדה בנירנברג. התבלינים המשמשים הם ג'ינג'ר, קינמון, ציפורן, אגוז מוסקט והל. פסלוני ג'ינג'ר מתוארכים למאה ה-15, והכנת ביסקוויטים פיגורלי הייתה נהוגה במאה ה-16.

איש לחם ג'ינג'ר Gingerbread men

הופיע לראשונה במאה ה-16 בבית המלוכה של אליזבת הראשונה, עת המלכה הביאה לאורחיה החשובים עוגיות ג'ינג'ר בצורת דמות האח"מים. בנובמבר 2009 עובדי סניף איקאה באוסלו, הציגו את עוגיית הג'יג'ר הגדולה בעולם בדמות אדם, ששקלה יותר מ- 650 ק"ג וזכנה להיכלל בספר השיאים של גינס.

אוקטוברפסט Octoberfest

לקראת פסטיבל הבירה הגדול בעולם במינכן, מוצעים למכירה עוגיות ג'נג'ר גדולות ומעוצבות לתקופת הפסטיבל מסוף ספטמבר ועד סוף הפסטיבל ולעיתים עד חג המולד.

עוגיות ג'ינג'ר חגיגיות (צילום ממקור לא ידוע ושימוש לפי סעיף 27א' וסעיף 50א' לחוק זכויות יוצרים תשס"ח 2007)

מצרכים

אופן הכנה

  1. בקערה גדולה מקציפים במיקסר  עם וו גיטרה את החמאה במשך דקה במהירות בינונית עד לקבלת מרקם חלק וקרמי לחלוטין
  2. מוסיפים את הסוכר החום והדבש (או סילאן) ומקציפים במהירות בינונית עד לאיחוד ומראה קרמי
  3. מגרדים את הדפנות והתחתית של הקערה לפי הצורך
  4. לאחר מכן במהירות גבוה של המיקסר, טורפים פנימה את הביצה, ואת הווניל במשך 2 דקות תמימות
  5. מגרדים את הדפנות והתחתית של הקערה לפי הצורך. הערה: החמאה עשויה להיפרד, וזה בסדר.
  6. בקערה נפרדת, מערבבים יחד את הקמח, סודה לשתייה, מלח, ג'ינג'ר, קינמון, פלפל אנגלי והציפורן עד לאיחוד
  7. במהירות נמוכה מערבבים לאט לתוך החומרים הרטובים עד לאיחוד
  8. הערה: בצק העוגיות יהיה די סמיך ומעט דביק
  9. מחלקים את הבצק לשניים ומניחים כל חלק מהם על יריעת ניילון נצמד גדולה
  10. עטפו כל אחד בחוזקה וטפחו למטה כדי ליצור צורת דיסק
  11. צננו את הדיסקים לפחות 3 שעות (אפשר עד 3 ימים). צינון הוא חובה עבור בצק עוגיות זה
  12. מחממים תנור ל- 180 מעלות
  13. מרפדים תבניות אפייה עם ניירות אפייה
  14. מוציאים דיסק בצק מהקירור ומקמחים בנדיבות משטח עבודה, כמו גם את הידיים ואת המערוך
  15. מרדדים את הדיסק עד לעובי של 1/2 ס"מ בערך
  16. טיפים לרידוד: הבצק עלול להיסדק ולהיות פירורי בזמן הרידוד. מה שמועיל הוא להרים אותו ולסובב אותו תוך כדי תנועה. בנוסף, אפשר להשתמש באצבעות שלך כדי לעזור למזג את הקצוות הסדוקים יחד
  17. הערה: העוגיות הראשונות הן תמיד הקשות ביותר מכיוון שהבצק נוקשה, אבל לאחר גלגול מחדש של השאריות הוא הרבה יותר קל
  18. חותכים את משטח הבצק לצורות שאוהבים
  19. מניחים צורות במרחק 2-3 ס"מ האחד מהשני על תבניות האפייה המרופדות
  20. מרדדים מחדש שאריות בצק עד שכל הבצק מעוצב. חזור על הפעולה עם שאר דיסק הבצק
  21. אופים את העוגיות במשך 9-10 דקות
  22. הערה: קחו בחשבון שככל שהעוגיות ישהו בתנור יותר זמן, כך הן יהיו קשות יותר ופריכות יותר. לעוגיות ג'ינג'ר רכות, תאפו מינימום זמן
  23. מניחים לעוגיות להתקרר 5 דקות על תבנית העוגיות
  24. מעבירים לרשת לצינון מלא. לאחר התקררות מלאה, מקשטים כרצונכם
  25. העוגיות נשארות טריות מכוסות בטמפרטורת החדר עד שבוע.

בתיאבון וחג מולד שמח

כתיבת תגובה

אולי יעניין אותך: