טיול לאורכו של רחוב אלנבי שהבניינים בו מספרים סיפור של תקומה וחיים תוססים ||| שמונה תחנות באלנבי שכל אחת היא סיפור חיים וצבע ששווה לעצור ולהביט בהם כל פעם שעוברים ברחוב ||| התחלה בשדרות רוטשילד וסיום בתעלת בלאומילך ובומבה צור המיתולוגי ||| אתנחתא במסעדת ובר ברברה TLV שהגיע לשוק הפשפשים הישר מעיר קודשנו ||| סיום הטיול במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס במיקומו החדש בחולון עם תערוכות חדשות ומוצגים היסטוריים ||| כל הפרטים והחוויות בהמשך
סיור רחוב אלנבי ההיסטורית – משדרות רוטשילד לקולנוע מוגרבי
יצאנו לסיור היסטורי לאורכו של הרחוב הכי מסחרי ושוקק שהיה בתל אביב עוד טרום המדינה. הסיור הוא יזמה של מוזיאון העיר תל אביב והמועצה לשימור אתרים והוא אחד מהסיורים הרבים שנערכים בתל אביב.
הרחוב הוקם לראשונה ב-1911 במסגרת הרחבת שכונת "חברה חדשה" ונקרא בתחילה רחוב הים, מכיוון שתוכנן להגיע עד רחוב בן יהודה ושם לפנות לכיוון הים ומכאן שמו.
לאחר שהגנרל האנגלי אדמונד אלנבי, כבש את פלשתינה-א"י ושחרר את האזור מעול העות'מניים, בשנת 1918 החליט ראש העיר מאיר דיזנגוף לשנות את שם הרחוב ולקרוא לו ע"ש אלנבי. רחוב אלנבי הפך במהרה להיות אחד הרחובות המרכזיים של שנות ה-50 וה-60 של תל-אביב.
תחנה ראשונה – אלנבי פינת שדרות רוטשילד
תעמדו רגע במפגש עם שדרות רוטשילד. עצמו עיניים לשנייה. השנה היא 1925. כרכרות אחרונות נעלמות, מכוניות ראשונות מצפצפות, וגברות עם כובעים רחבי שוליים יורדות לטיול ערב. זה לא סתם רחוב. זה רחוב אלנבי או רחוב הים כפי שקראו לו פעם, כי הוא נועד להוביל את העיר הקטנה אל חול הים והאופק הכחול.
פינה זו היא לב תל-אביב הקלאסית. השדרה הייתה הציר היוקרתי של העיר הצעירה, בעוד שאלנבי התפתח כרחוב המסחר, בילוי וראווה כאשר כבר בשנות 20-30 של המאה ה-20 הוא היה אזור של בנקים, בתי מסחר וקפה בסטייל אירופי. שווה להביט למעלה אל המרפסות המעוגלות, עיטורי טיח אקלקטיים וחלונות בסגנון בינלאומי, שמשקפים את המעבר בין סגנונות הבנייה של התקופה.
תחנה שנייה – אלנבי 103, פינת אחד העם
מבנה פינתי, מלבני, סימטרי ומונוליטי בעל כניסה מכובדת ומרשימה מרחוב אלנבי, מעליה ממוקם תבליט מקורי שפוסל ע"י פרנסס האברד. התבליט ידוע בכינוי "יוסף המשביר" על פי הסיפור המקראי בספר בראשית. קומת המסד מחופה באבן נסורה בהירה ומעניקה ייחודיות ופאר לקומת הקרקע. המקום נבנה עבור בנק ברקליס Barclays שבשנות ה-30 הבנק שירת בעיקר לקוחות ערבים ובריטים, בעוד שהישוב העברי העדיף לעבוד עם בנקים בבעלות יהודית. בשנת 1927 הלירה המצרית הוחלפה בלירה הארץ ישראלית ובנק ברקליס קיבל את הבלעדיות על הנפקת המטבע וכך הפך הסניף באלנבי להיות החשוב בפלשתינה-א"י בכלל ובתל-אביב בפרט. בשנותיו האחרונות של המנדט הבריטי בארץ, גברו התקפות המחתרות היהודיות כנגד הבנק, בין היתר כי נתפס כזרוע פיננסית של השלטון הבריטי המונע עצמאות עברית, בתאריך 26 בספטמבר 1947 קיימו במבנה זה אנשי לח"י פעולת "החרמה" והצליחו לסגת עם חלק מהשלל
תחנה שלישית – בית הכנסת הגדול אלנבי 110
מבנה חשוב וידוע שנבנה בשנת 1926 בסגנון אר דקו, שתוכנן על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ'. במשך הזמן עבר שינויים מודרניסטיים, והוא אחד הסמלים הארכיטקטוניים של התקופה המנדטורית בתל-אביב. בשנות ה-60 שופץ וקיבל חזות מודרניסטית יותר. זה היה לא רק בית כנסת אלא גם סמל סטטוס עירוני – חתונות, טקסים ואירועים של השמנה וסלתה התל-אביבית. יש לציין שהמתחם נמצא היום במסגרת פרויקט שימור גדול הכולל גם יצירת כיכר ציבורית חדשה סביבו.
תחנה רביעית – השיר אלנבי 79 (1994)
ראיתי אותך | נכנס לבניין | אלנבי שבעים ותשע | מי גרה שם?
ראיתי אותך | יוצא משם | אלנבי שבעים ותשע | מי גרה שם?
איפה היית? | כמה אתה אוהב אותי? | כמה רוע את אוהבת?
אלנבי שבעים ותשע | זה בית… קצת אפל | זה מין חצר כזו אחורית
שיש בניין ישן | ליד צורף ושען | מקום כזה ציורי
תחנה חמישית – כיכר מגן דוד
הצומת הדרמטי כאשר תוכנן והתפתח בשנות ה-20 של תל-אביב, נפגשו כאן שישה רחובות בזוויות שונות: אלנבי לשני כוונים, קינג ג’ורג’, נחלת בנימין, הכרמל ושינקין. המפגש הבלתי סימטרי של שישה צירים יצר מתאר דומה לכוכב, שהזכיר לתושבים את צורת מגן דוד – שני משולשים המשתלבים זה בזה שבו נפגשים הרחובות. כאן מרגישים את הדופק העירוני: סוחרים, אמנים, תיירים ובליינים – בדיוק כפי שהיה כבר לפני כמעט מאה שנה. שווה להביט בבניינים הפינתיים המעוגלים – דוגמה לסגנון הבינלאומי (סוג של באוהאוס מקומי) שהפך את תל-אביב לעיר הלבנה.
תחנה שישית – אלנבי 52–54: בית שלוסברג ובית אידלזון
שני מבנים משנות ה-20 ששומרו בקפידה ושניהם מהווים דוגמה נהדרת לסגנון האקלקטי שאפיין את תל-אביב המוקדמת: קשתות, כרכובים ועיטורי טיח. הם מזכירים שאלנבי היה פעם רחוב מגורים יוקרתי ולא רק מסחרי. בית שלוסברג Schlossberg House נבנה בשנת 1923 כבית מגורים בסגנון אקלקטי ובגובה של שלוש קומות. אדריכל המבנה לא ידוע. המבנה לשימור וממוקם באזור החיץ על הכרזת אונסקו – אתר מורשת עולמית. המבנה נבנה בסגנון האקלקטי, בעל חזית סימטרית בה משולבים סמלים יהודיים אופייניים בתומכות המרפסות של הקומה הראשונה והשנייה ואלמנטים מהבנייה המערבית הקלאסית, כגון בקבוקים מסוגננים במעקה המרפסת בקומת הקרקע.
תחנה שביעית – אלנבי 31
בית יהודה נס (לשעבר בית שאול לוי) הוא מבנה שנבנה ב-3 שלבים ומגלם בחזיתותיו ובפרטיו את המעבר מהסגנון האקלקטי לבינלאומי המבנה הוכרז לשימור כחלק ממתחם ביאליק, המבנה תוכנן בשנת 1929 כמבנה בן קומה אחת על ידי אדריכל יהודה מגידוביץ. בשנת 1931 אושרה תכנית להוספת קומה נוספת בתכנון האדריכל אריה שווימר. המבנה שתוכנן כבעל שימושים מעורבים תוכנן כמבנה סימטרי והתאפיין בפרטי נגרות ואלמנטים קישוטיים אופייניים לשנות ה-20 בהם מעקות מסוגננים, ריצופים מעוטרים וציורי קיר. ב-1938 הוגשה על ידי אינג' מנחם לוין בקשה להוספת קומה שלישית והמבנה עבר הסבה לסגנון הבינלאומי תוך שימוש באלמנטים פונקציונליים כדוגמת מרפסות וארקרים כאלמנטי הצללה, תשומת לב מיוחדת ניתנה לפינה הדרום מערבית של הבניין שם הודגשה הפינה על ידי מרפסת עגולה היוצאת מחזית קטומה וקעורה השונה בין הקומות שימור הבניין נעשה ברוח הסגנון הבינלאומי ופרטים ואלמנטים מהגלגול האקלקטי שנחשפו במהלך הבנייה תועדו ושומרו מתחת לחזיתות.
סיום – כיכר מוגרבי
בעבר זה היה שער הכניסה לחוף הים. תושבים היו מטיילים לאורך אלנבי בבגדי חג עד קו המים. כאן עמד פעם תיאטרון וקולנוע מוגרבי. מבנה מפואר מ-1930, עם אולם עצום. כאן הוצגו הצגות, נערכו עצרות פוליטיות, והוקרנו הסרטים הראשונים שהסעירו את העיר ובסמוך היו קולנוע אלנבי וקולנוע זמיר. בשנת 1986 פרצה שריפה שכילתה את מבנה קולנוע מוגרבי ומאז נותר נטוש, אח"כ מגרש חנייה ולאחרונה הריסות ממלחמת עם כלביא ביוני 2025.
המקום כיכב גם בסרט האייקוני של קישון – תעלת בלאומילך. רואים את מדרגות הכניסה לקולנוע כבר בתחילת הסרט וכך בהמשך.
ברברה TLV – בר מסעדה
תחנתנו הבאה הייתה בלב שוק הפשפשים ביפו, שם נמצאת ברברה TLV. מקום חדש, כשר, צבעוני ושמח שמציע חוויה חיה ונושמת מהבוקר ועד הלילה, עם אוכל מדויק, אלכוהול איכותי ואווירה יוצאת דופן.
ברברה הגיע לכאן מירושלים ומביאה גם סגנון ירושלמי. כשאומרים על מקום בתל-אביב שיש לו סגנון ירושלמי, לא מתכוונים לעיצוב אבן ירושלמית אלא לשילוב של אווירה, קצב וטעמים שמזוהים עם ירושלים. כי בתל-אביב יש לא מעט מקומות מוחצנים, עם עיצוב טרנדי וסצנה חברתית בולטת אבל הגדרה של סגנון ירושלמי, מרמזת על משהו יותר רגוע, ביתי, חמים כלומר פחות להיראות Show off ויותר להיות Being. ירושלים מזוהה עם שווקים וטעמים מסורתיים של חומוסיות, מאפיות, תבלינים, סלטים עשירים וכשמקום בתל-אביב מוגדר ירושלמי, לרוב הכוונה לאוכל פשוט יחסית אך מוקפד, הרבה טחינה, זעתר, חלה, חצילים, תבשילים ביתיים.
את היום פותחים בברברה עם ארוחות בוקר מוקפדות, קפה איכותי ומאפים טריים, לצד מנות שמצליחות להיות מפנקות וקלילות כאחד: פרנץ’ טוסט חלה מטוגנת עם קרם מסקרפונה וריבת פרי, ביצים עלומות עם ירקות עונתיים ולחם טרי, סלטים עשירים וארוחות שמתחברות באופן טבעי לאנרגיה של השוק. בין מנות הבוקר הבולטות מצאנו הצעה לבראנץ’ ים תיכוני עם לחם מחמצת חם, חביתת עשבי תיבול, לאבנה, טחינה וזיתים, ולצידו בריוש סלמון וקרם פרש עם ביצה עלומה, עירית ולימון טרי, מנות שמגדירות בוקר מדויק וקליל.
בשעות הערב המקום מחליף קצב ומגיש תפריט שמיועד לחלוקה בין חברים.ות, לדרינק ולבילוי, עם מנות כמו קרפצ’יו חציל צלוי על האש עם טחינה וסלסת עגבניות | סביצ’ה דניס קצוץ בסכין עם לימון ושמן זית | טרטר דניס עם צלפים ולימון | פיש אנד צ’יפס בציפוי פריך | טרטליני במילוי גבינת עיזים ברוטב עגבניות שרי צלויות, חמאה ולימון ועוד. כל המנות נגישות, מדויקות ובעיקר כיפיות.
לצד האוכל, פועל בר קוקטיילים עם משקאות דוגמת מנגו צ’ילי חרוץ, שוקושוק וכוסברה, וקלאסיקות אהובות, תפריט יינות ומבחר בירות מהחבית ומהבקבוק.
ברברה TLV היא מסוג המקומות שעובדים נכון בכל שעה, לבוקר רגוע, צוהריים קלילים או ערב שמח עם חברים, מוזיקה טובה ואוכל שעושה מצב רוח, במקום שהוא חלק בלתי נפרד מהרחוב ומהקצב של שוק הפשפשים.
שעות פעילות: ראשון-רביעי 09:00-23:00, חמישי 09:00-02:00, שישי 08:00 ועד שעה לפני כניסת השבת. שבת סגור. ברברה TLV: שוק הפשפשים, רח’ עולי ציון 6, יפו
המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
המוזיאון הוקם בשנת 2007 ביוזמה משותפת של עיריית חולון ואיגוד הקריקטוריסטים הישראלי. לאחרונה נפתח המוזיאון במקומו החדש – מתחם התרבות במדיטק חולון. המוזיאון הוא מרכז פעיל ותוסס ליוצרים, ליוצרות ולאוהבי התחום, המחויב לקדם את אומנות הקריקטורה והקומיקס. המוזיאון אמון על איסוף, שימור, מחקר, תיעוד והצגה של קריקטורות ושל קומיקס. הוא פועל לקידום תרבות הקריקטורה והקומיקס בישראל לצד חשיפה של יצירות מרחבי העולם. חלל המוזיאון הוא מרחב למידה בלתי-פורמלי המשמש כסביבה חווייתית-לימודית למבקרים, וגם ארכיון ייחודי בקנה מידה עולמי, המשמש מוקד עלייה לרגל לחוקרות ולחוקרים, ליוצרות וליוצרים בכל הגילים. המוזיאון מציג מספר אבני דרך בתולדות הסטירה, קריקטורה וקומיקס בישראל. בין המוצגים המעניינים במוזיאון מצאתי:
- קיר החתימות
קיר זה היה חלק מהמבנה ההיסטורי של המוזיאון ברחוב ויצמן 61 בחולון. לאורך שנות פעילותו חתמו עליו למעלה ממאה יוצרי קומיקס וקריקטורה מן הבולטים בישראל ובעולם, בהם גם יוצרים שהלכו מאז לעולמם. עם הקמת המוזיאון במיקומו החדש, הועבר הקיר בשלמותו למיקומו הנוכחי, כעדות לרצף היצירה, הזיכרון והקהילה המקצועית ממנה צמח המוזיאון.
- סופר שלומפר של אורי פינק
יותר חזק מסופרמן, יותר מגניב מבאטמן, יותר מצחיק מספיידרמן וגם יש לו לבבות על התחתונים! מדענית חייזרית השליכה את סופר שלומפר לאתר פסולת במדבר יהודה, כיוון שחשבה שהוא ניסוי כושל. קשה להאשים אותה, משום שכפי שבוודאי שמתם לב סופר שלומפר לא ממש נראה כמו גיבור-על. גיבור העל הישראלי כוח המנן אימץ את סופר שלומפר וגידל אותו להיות גיבור-על בעצמו. כמו כל גיבור-על הוא משתמש ביכולות שלו לעזור לחלשים ולהילחם למען הצדק, אבל כוח העל האמיתי שלו הוא שכל הרפתקה שלו מסתיימת באירוע מצחיק ומפתיע. פורסם בשנת 1990 בהוצאת מודן.
- שושקה של זאב אנגלמאיר
שושקה, מותג על בתרבות הישראלית, החלה את דרכה בשנות התשעים כדמות קומיקס שיצר המאייר זאב אנגלמאיר. הקומיקס הציג דמות נשית בוטה ומשוחררת שביטאה ביקורת חברתית וסאטירה. לאורך השנים דמותה של שושקה יצאה אל מחוץ לדפי הקומיקס והפכה לאייקון תרבות. בשנת 2016 הופיעה דמותה במוזיאון בית העיר בתל-אביב בתערוכה הארץ המובטחת שהציגה אומנות רטרוספקטיבית, ובשנת 2022 במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בתערוכה אלף שושקות, שבה מאות אומנים יצרו מחוות לשושקה. שושקה הפופולרית היא דמות הקומיקס היחידה שנכנסה לרשימת 100 המשפיעים של עיתון דה מרקר. דמותה מזוהה עם אקטיביזם חברתי-פמיניסטי ומשמשת סמל למאבק למען חופש הביטוי והשוויון המגדרי בישראל.
- מיסטר טי של מישל קישקה
בעלי חברת התה ויסוצקי השיקו בשנת 1986, ירחון בשם משהו וביקשו מהיוצר מישל קישקה ליצור דמות של נער ישראלי בשם מיסטר טי (תה באנגלית). קישקה יצר דמות של נער עם בלורית ג'ינג'ית ונמשים, לבוש בטרינינג ונועל נעלי אולסטאר. מיסטר טי יוצא להרפתקאות כשהוא מצויד במימיה מלאה בתה, המעניק לו כוחות מיוחדים בעת הצורך. במשך שש השנים שבהן פורסם הקומיקס השתתף מיסטר טי בהרפתקאות רבות: התנדב לנסוע במכונת זמן, הגיע לירושלים עם הצלבנים, פגש את בן גוריון בשדה בוקר, הגיע לניו יורק בראשית המאה העשרים, נסע לסין כדי להביא ארצה זרעי תה ולשתול אותם בנגב ועוד. בתחילה הופיעו סיפורים קצרים של שלושה עמודים וכשהירחון הפך לדו-שבועון קישקה יצר סיפורים ארוכים יותר שפורסמו בהמשכים.
מוזיאון קטן, צבעוני ומעלה חיוך ונוסטלגיה.
כתובת: רחוב גולדה מאיר 6 חולון. פרטים וכרטיסים באתר https://cartoon.org.il/ ובטל': 03-6521849
