חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

איחוד האמירויות – רשמים ותובנות

אבי סופר, חבר, עו"ד, מדריך טיולים וחובב תרבויות האסלם מספר ||| אחרי 16 ימים באיחוד האמירויות, תובנות של אוהב ומכיר עולם האסלאם ||| 10 הדברות לחיים באיחוד האמירויות עפ"י השליט שיח' מוחמד ||| איחוד האמירויות עמוק בתוך האסלאם ללא ויתור על החדשנות והעולם החדש ||| כל הפרטים והרשמים בהמשך…

הכפר הגלובלי בדובאי (צילום מתוכן גולשים שימוש לפי סעיף 27א')

אחוד האמירויות אחרי 16 ימים ולילות

מספר אבי סופר: ביום שישי שעבר כתבתי את רשמיי מהשבוע שקדם לו בפוסט שעורר גלים בשל מיסגור החוויה בדובאי כ"שופוני". היום, בתום 16 ימים של לינה באותה עיר, חקירה לעומק, הכרת אתרים חדשים וחוויות נוספות, עיכול הרשמים וכמובן עיבודם עם ליאת שלי שכל כך נהניתי איתה, אני יכול לסכם קצת אחרת. מוזר, אבל אפילו טעיתי במידה מסוימת ואני מודה בכך בכיף. והנה 13 עיקרי התובנות מהמסע:

  1. דובאי היא עיר עולם מהמדרגה הראשונה, תוססת, חדשנית, מרתקת וגלובלית.
  2. אין מה להשוות את כל האמירויות הקטנות האחרות לדובאי משום בחינה (אינני מדבר על אבו ד'אבי שעדיין סגורה ואמורה להיות מרתקת לכשעצמה). ניתן לשלב ביקורים קצרים בשארג'ה Emirate of Sharjahإِمَارَة ٱلشَّارِقَة‎  כדי להתרשם מהאופי האיסלאמי השונה או בפוג'יירה Fujairah ٱلْفُجَيْرَة‎  כדי ליהנות מנוף הררי וגם בראס אלח'יימה Ras Al Khaimah (RAK رأْس ٱلْخَيْمَة‎ לקצת טבע, מוזיאון מעניין וחופים. אין שום צורך בביקור בעג'מן Emirate of Ajman إمارة عجمان‎ או באום אלקייווין Umm Al Quwain (UAQ) أم القيوي. דובאי היא העיקר והיא מספקת את הסחורה בענק. התעקשות על כמה אמירויות משולה לביקור גם בקרית מוצקין, גם קרית ביאליק וגם קריית ים כשאפשר וצריך להסתפק בחיפה ובעכו או לחילופין התעקשות על גבעת שמואל, קרית אונו, בני ברק וגבעתיים כשיש תל אביב יפו.
  3. בז'אנר של ערי ענק שצמחו כמעט מלא כלום כמו הונג קונג או לאס וגאס או סינגפור – לדובאי בהחלט אין מה להתבייש. נהפוך הוא, קשה לי להעלות על הדעת טיול שמחזיק יותר מ-4-5 ימים במקומות האלה, בעוד שבדובאי בשבוע ששהיתי עם ליאת בלי לצאת לאף אמירות אחרת הייתה לנו פעילות גדושה ומהנה כל הימים. אין כאן קזינו ואף לא התעסקנו בקניות ולו למשך שעה אחת.
  4. יש כמה חוויות ידועות כאן שצריך כמובן לראות ולחוות כמו גן הפרחים מירקל גארדן, שוק התבלינים ושוק הזהב, עלייה לבורג' ח'ליפה, מזרקות, הכפר הגלובלי וספארי מדבר. אף אחת מהחוויות האלה אינה עוגן שבלעדיו העיר לא שווה ביקור. יקרוס בורג' ח'ליפה חס וחלילה? עדיין דובאי שווה. לכן למשל ההשוואה של באקו לדובאי כל כך מופרכת. יקרסו מגדלי הלהבה שם – עד כמה שווה באקו אז??
  5. חיפשתי את התכנון החכם, הקשר למסורות עבר ואת העדר התלישות. לשמחתי מצאתי בענק: גם במקומות הנוצצים והמערביים ביותר לא יוותרו על קריאת המואזין. באדריכלות המודרנית ביותר שיש, ישתמשו במוטיבים איסלאמים של עיטורים גיאומטרים, קליגרפיה או משרבייה (הסבכה שמאפשרת להסתכל החוצה ולא לראות פנימה). הגברים האמירתיים עוטים את הגלביות בגאווה וגם הנשים את העבאייה.
  6. גלובליזאציה בענק ואנשים בני עשרות לאומים ושפות עובדים וחיים כאן מכל העולם, אבל בכל מקום מקבלים פרופורציות מהו הכפר הגלובלי החדש. מרכז העולם מזמן לא נמצא דווקא באירופה או באמריקה. רואים גם כאן היטב איך המטוטלת במאה ה-21 נעה מזרחה לאסיה.
  7. אין גבול למצוינות. עברתי ממלון 5 כוכבים מצוין למלון 5 כוכבים עוד יותר טוב ולבסוף לאגדה ששמה מלון אטלנטיס, וגם זה לא השיא שהרי יש גם מלון בורג' אלערב המעוטר ב-7 כוכבים. כל חוויה כאן ניתן לשדרג, אם מוכנים לשלם כמובן. שייט נפלא במרינה ניתן לשדרג לשייט בספינת יאכטה קטנה יותר ומפוארת. חוויית ספארי מדבר? יש כמה רמות. ניתן לעלות לקומה 125 בבורג' ח'ליפה אבל גם ל-148 תמורת תשלום גבוה בהרבה. לא טוב מספיק? יש מסוק….
  8. אכן ניתן להסתדר יופי באנגלית. יחד עם זאת, שליטה בערבית מוסיפה המון. מי שלא השתכנע עד עכשיו שכדאי ללמוד ערבית בגלל שזאת שפה של 20% מהאוכלוסייה בארץ ושפה רשמית באו"ם והשפה של השכנות הגובלות עימנו, אולי ישתכנע עכשיו כשיש נורמליזציה עם מדינות נוספות ותהיינה גם בעתיד. היו לי כאן חוויות מרגשות ביותר בהקשר השפה הערבית ובראש ובראשונה ההזדמנות לשייף את הדיבור בלהגים שונים. איפה אני יכול לשוחח באותו יום עם סורי, מצרי, פלסטיני, תוניסאי ואמירתי?
  9. הסובלנות כאן ללאומים שונים ולדתות שונות מרשימה מאוד. דובאי מקושטת לחג המולד כאילו הייתה באירופה, ומצד שני לא מוותרים על האסלאם בשום אופן. גם יהודים, הינדים ואחרים מתקבלים בברכה.
  10. כולם שקטים ומנומסים כאן. גם 90% שהם עובדים זרים שרוצים לשמור על מקומם וגם האמירתיים הבדואים המקוריים עם הגלביות. הצעקות היחידות ששמענו כאן היו של ישראלים….
  11. אל לנו לעוף על עצמו וכדאי לשמור על צניעות. אין הכל בארץ, ודאי לא כל מה שיש כאן. אפילו הקניונים כאן מגדירים חוויות שונות עם ערך מוסף שלא קיים אצלנו. הם לא ממש צריכים אותנו מבחינה תיירותית. לפני הקורונה ביקרו כאן מיליונים רבים בלי ישראלים. כשתסתיים הקורונה יחזרו לכאן בענק והמחירים יזנקו. אם אנחנו נהנים כעת ממחירים שפויים של בתי מלון מעולים, זה זמני לגמרי. הם לא צריכים אותנו מבחינת התיירות, גם לא כדי לדעת להפריח את השממה או להתפיל מי ים. הם עושים את זה מזמן מצוין בלעדינו. הקשר עם ישראל מושתת על היחסים עם ארה"ב וההתמודדות מול איראן השכנה וודאי לא על כך שסיגי תשאג מהנאה שקנתה מכנס (תמיד הן קונות רק מכנס ולא מכנסיים, לא ברור לי למה) או שערן יצטלם ליד הלמבורגיני (הוא במילא יכול רק לחלום עליה). ועוד מילה בקשר לצניעות. גם אני חטאתי בשיפוט מחמיר לפני שביקרתי. אין כמו מראה עיניים וביקור במקום כדי להעמיד במקום את ההתנשאות המוקדמת שלנו. הופתעתי בענק למרות שקראתי ולמדתי וראיתי תמונות וסרטונים לפני כן.
  12. צניעות גם בהקשר הטיפול בקורונה. רמת תחלואה יציבה, קבועה נמוכה יחסית (אבל לא אפס הדבקות כי זה לא ריאלי), אבל מצד שני הכל עובד: מסעדות, מופעים ואירועים תך הקפדה על ריחוק חברתי, מסיכות ואלכוג'ל בכל מקום. אחרי ההלם הראשוני של תחילת המגיפה פתחו במאי כמעט הכל תוך הקפדה מתמשכת על איזון בין בריאות לכלכלה. היינו כאן בקניונים, במופע, במסעדות (אגב, שלוש מהן אין סיכוי למצוא אותן בארץ, על אף סצינת הקולינריה בארץ – מסעדת Nusret של השף הטורקי המפורסם, מסעדת Ossiano בתוך אקווריום במלון אטלנטיס ומסעדתו של גורדון רמזי Bread Street Kitchen ) והכל תוך הקפדה על כללי הקורונה.
  13. העיקר ה-13 ולא במקרה -אי הדקלים פאלם ג'ומיירה – אין לו אח ורע בעולם. מגדלים ייבנו וייהרסו וגובהם ייעקף על ידי אחרים. כך גם קניונים, פארקי שעשועים, גשרים, גלגלי ענק, בתי מלון וגני פרחים. אבל פרוייקט מדהים כזה הוא מונומנטלי שיישאר מאות שנים. מגלומני אולי ובהשקעה כספית מטורפת, אבל זה טבעם של האתרים המונומנטלים שאנחנו מכירים בעולם כמו קתדרלות ענקיות, החומה הסינית, מסגד חסן השני בקזבלנקה. ותזכרו, אפילו סנט פטרסבורג שאנחנו כל כך אוהבים הוקמה יש מאין בחזון משוגע של פטר הגדול.
הגלגל הענק של דובאי (צילום מתוכן גולשים שימוש לפי סעיף 27א')

לנסוע או לא לנסוע, זו גם שאלה

אז עכשיו יצקצקו המצקצקים ויזכירו לי ששכחתי שאין כאן דמוקרטיה כמו שאנחנו מכירים ויש מיליוני תושבים שאינם אזרחים ויש תעשיית מין ויש כפי שגם אני ציינתי בשבוע שעבר הרבה "שופוני". אז מה??? לא שווה ביקור. שווה בענק!!

אנרי ה-4 Henri IV , מלך צרפת שהיה תחילה הוגנוטי פרוטסטנטי הכריז בשנת 1593 כי Paris vaut bien une messe כלומר: פריז מצדיקה אפילו מיסה (קתולית), והתכחש לפרוטסטנטיות. אז האמירויות שוות טיול לכאן ובענק!

לא קשור לרומא, פריז, המזרח הרחוק, ברלין, אמריקה הלטינית, מרוקו, ארה"ב, אפריקה, רוסיה או כל יעד אחד שאנחנו נהנים לטייל בו. נמשיך לטייל ביעדים האחרים אבל בהחלט חובה, גם למצקצקים, המקטרגים, המלעיזים והמשטינים לבוא לכאן לפחות פעם אחת, רק בעונה (ממאי עד אוקטובר חום אימים), אפשר בהחלט גם בימי קורונה – ולראות את הפלא הזה שנוצר במדבר וגם בים כמעט יש מאין. וחסכתי מכם תמונות מגן הפרחים, מכוניות פאר, זוויות שונות של מזרקות ותצלום שלי עם גלבייה. בטוח ראיתם כבר הכל אצל כולם.

עשרת הדברות של שיח' מוחמד

10 הדברות של שיח' מוחמד בן ראשד אאל מכּתום (שימו לב: נא להגות נכון ראשד ולא רשיד!) محمد بن راشد آل مكتوم – שליט דובאי וראש ממשלת האמירויות כתב בספרו قصتي הסיפור שלי, בשנת 2019 את עשרת הדיברות לניהול השלטון. עשרת הדיברות מופיעות בין היתר בדרך מהחנייה למסגרת של דובאיDubai Frame  برواز دبي‎ , ואלה עשרת הדיברות, בתרגום חופשי של אבי סופר:

עשרת הדברות של שייח' מוחמד בדובאי (צילום אבי סופר)
  1. שרתו את העם! – מטרת המנהל הממשלתי היא לשרת את העם, מטרת התפקיד הממשלתי היא לשרת את הקהילה. מטרת הנהלים, התקנות והחוקים היא לשרת אנשים: אל תשכחו זאת. אל תפארו נהלים, אל תקדש חוקים ואל תאמין שמערכות חשובות יותר מאנשים.
  2. אל תעבדו את כס המלכות – התפקיד והאחריות הם זמניים, הם יילכו במהירות, או שהם ינטשו אותך. הנכס האמיתי שלך הוא עבודתך והישגיך, וככל שתשיג יותר ככל שתפקידך גבוה יותר, כך שמך ואנשים אוהבים אותך יותר. אם אתה אוהב את הכיסא, לא יהיה לך האומץ לקבל החלטות המרוממות אותך ולחבר אותך לכיסא הבא.
  3. הכינו את התוכנית שלכם – כשאתה לא מתכנן, אתה מתכנן את הכישלון שלך. פקידים רבים חיים את עבודתם מיום ליום, ולא מביטים קדימה יותר משבוע או חודש, וזה אחד האתגרים המינהליים הגדולים ביותר שלנו. התפקיד העיקרי של המנהיג הוא לדעת את הכיוון, להדריך את צוותו אליו, ולהניע אותם כל הזמן להגיע אליו. אם אתה לא מצליח להכין תוכנית, אתה הולך ללא הכוונה, וזה לא משנה לאן אתה מגיע, כי לא תגיע למשהו בעל ערך.
  4. בקר את עצמך! – עקוב אחר הביצועים בארגון שלך והפוך אותך לכלב שמירה פנימי בארגון. חייבים להיות אינדיקטורים כדי להבטיח שאתה בדרך הנכונה להשגת התוכנית. אל תרמה את עצמך ואת ארצך עם אינדיקטורים חלשים ופיקוח חלש. לא ניתן לבצע שום פרויקט ללא אינדיקציות אמיתיות וברורות למחויבות שלך לעצמך ולצוותך.
  5. בנה את הצוות שלך – לא לעוף לבד, לא לצייץ לבד, לא למחוא כפיים לבד. הכינו צוות שמוביל את המטרות שלכם לגבהים חדשים, הקצו להם את הכוחות שלכם, הדריכו אותם, למדו אותם והעצימו אותם, הרימו את התקרה לפניהם, הוציאו את השד שבתוכם, תגמלו אותם והדגישו את הישגיהם. כי צוות נהדר יישא אותך למקומות נהדרים.
  6. לחדש או לסגת – ממשלות שאינן מחדשות מזדקנות, אנכרוניסטיות ולא רלוונטיות. רעיונות מחדשים דם, מקדימים את המתחרים, מוזילים עלויות וממציאים את עצמך מחדש באמצעותם. הכלכלה החדשה מבוססת על רעיונות, והעולם החדש מחפש כישרונות עם רעיונות חדשים. אין דבר חזק יותר מרעיון נהדר.
  7. המשך והיה אופטימי – ספרו לעולם על שאיפותיכם ויכולותיכם, דרך התקשורת אתם מקבלים את תמיכת הציבור עבורכם, כי הם יודעים לאן ללכת, והם יצדיקו אתכם אם טעיתם מכיוון שהם הכירו אתכם ויצרו אתכם בשירותם. פרסם את המטרות שלך בתקשורת מכיוון שהן יציבו אותך כאחראי, וזה האינטרס שלך, מכיוון שתשקיע הרבה בהשגת מה שהכרזת והתחייבת לעשות מול אנשים. תקשר תמיד ואל תסתיר, כי התקשורת היא ידידה, לא אויבת, חברה של הנאמן המושיע ואויבת של אנשים עצלנים ומושחתים.
  8. אל תהיה בלי תחרות – תחרותיות היא עיקרון חשוב בהתנהגותנו כבני אדם. התחרו בעצמכם או באחרים, הפכו את סביבת העבודה גם לסביבה תחרותית. תחרותיות היא דרך חיים בממשלות, בלעדיה ההתלהבות תפחת.
  9. הפכו למנהיגים – צור מנהיגים שיוצרים עתיד. מנהיג אמיתי הוא כזה שיוצר מנהיגים, ומוסד אמיתי הוא כזה שמייצר מנהיגים. השגת מנהיגות היא סוד שמור לאנשים שמסוגלים להבין שיש להתגבר על אגו מוגזם, והם מבינים שההישג הגדול ביותר שהם משיגים הוא בניית אנשים ולא אבנים.
  10. צאו לבנות חיים – אנו בני מזל להיות בממשלה. העבודה שלנו היא לא עבודה רגילה, העבודה שלנו היא הדבר הכי יפה בחיים שלנו, זה החיים. העבודה שלנו נהדרת, ומשנה חיים של מיליונים לטובה. אל תזלזל בתפקידך, בעבודתך או במאמציך. כאשר אתה עובד בתחום עשיית החיים, עיצוב העתיד ובניית אומה.
קוראן באיחוד האמיריות (צילום מתוכן גולשים שימוש לפי סעיף 27א')

שוּפוּנִי شُوفُونِي

לאחר מספר ימים של ביקורו, כותב אבי סופר את ההתרשמות הראשונית שלו מדובאי. יש לציין שזאת התרשמות ראשונית, שחשוב וכדאי לקרוא, אבל השתנתה בעיני סופר, לאחר מספר ימים נוספים (ועל כך בתחילת הכתבה).

מספר אבי סופר: אם רוצים לסכם את הביקור באמירויות במילה אחת בערבית – שופוני היא המילה. שופוני מבחינת המקומיים שהכל אצלם הכי גדול, הכי חדיש, הכי גבוה, הכי מרשים וגם הכי מופרך והזוי.

וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם. זה מה שקרה כאן בהחלטה חכמה מאוד של השיח' חמדאן בן מוחמד בן רשיד אל מכתום حمدان بن محمد بن راشد آل مكتوم – לא להסתמך על עתודות הנפט המידלדלות אלא להפוך את דובאי לעיר עולם פיננסית ותיירותית הכי הכי. כרגיל אין לכך שובע וכבר בירידה ממגדל בורג' ח'ליפה הגבוה בעולם (828 מ') רואים את תכנון הפרוייקט הבא, של המגדל שגובהו 1,300 מ'. כל קניון מתחרה במשנהו ואם יש מזרקה הכי גדולה בעולם אז הוקמה מזרקה אחרת שיותר גדולה ממנה. כך גם אקווריומים וגלגל ענק וגן פרחים וקניונים ומה לא.

זה טיבו של שופוני, חסר מעצורים, גבוה מאוד והכי והכי אמנם אבל… רדוד וחסר עומק. גם המוני הישראלים שמטיילים פה בוחרים במודע בשופוני. שופוני שאני מדריך כאן (חודשים רבים לא הדרכתי), שופוני שאני במועדונים, בתי מלון יוקרתיים, מכוניות פאר, מסעדות כשבמרחק 3 שעות אינני יכול לשבת במסעדה האהובה עליי בארץ. שופוני שאני בארץ מוסלמית ערבית ושופוני שאני הולכת במכנסי שורטס למרות הכל. הכמיהה לנורמליות פוגשת אותנו במקום הכי לא נורמלי….

בורג' חליפה, דובאי (צילום מהרשת עפ"י סעיף 27א')

אבי סופר חוטא בשופוני

אז כן אני חוטא בשופוני. אם כולם עולים למגדל לקומה 124 בגובה 452 מ' בלבד אז עם ליאת קניתי כרטיסים לעלייה לקומה 148 במחיר המופרך של 120$ לכרטיס. כנ"ל באטרקציות אחרות (פרטים בהמשך כשליאת תגיע)… אם כבר מופרך, אז הבה נתפרע ו..שופוני. מבקש מחילה מראש.

אז כן, אני מקבל גם כאן תזכורת כל הזמן למה שעמוק ואמיתי ונוגע בנשמה. כשאני רואה סניפים של חנות שוקולד בלגי משובח, או כשאני מבין את ההבדל התהומי בין הקשת הגדולה של לה דפאנס בפריז על הציר ההיסטורי של פריז לעומת מסגרת דובאי המרשימה מאוד שמפרידה בין העיר העתיקה לחדשה כשאני יודע שאין פה היסטוריה של ממש… כשאני מקבל מחברי היקר מהגלידריה בסירמיונה סרטון על סירמיונה העצובה לקראת חג המולד ומתקשה לשלוט בהתרגשותי. אני גם מחפש בכוונה את השורשים הערביים והמוסלמיים של מה שהולך כאן מבעד לכל המודרניזציה ולשמחתי אני מוצא, אבל ברור לי שחלק גדול מאוד מהתיירים הישראלים לא יחפשו אותה ולא כל מי שיחפש ימצאו אותם כי כרגיל יסונוורו מהמעטפת הנוצצת. חבל לי….

הישראלי המסתנוור

כשאני שומע ישראלים מדווחים בהתלהבות "את לא מבינה מה הולך פה!" " לא ראית דבר כזה!" – אני מבין הכל. המגלומניה והנובורישיות עושה את שלה בענק אבל אפשר להבין בהחלט ששום דבר כאן לא יהיה נצחי כמו רומא או סנט פטרסבורג או מרוקו וגם לא כמו ניו יורק! כל דבר "הכי" יוחלף חיש מהר בהכי אחר, אבל המגדלים הימיביניימיים של סן ג'יימיניאנו והאמפייר סטייט בילדינג במנהטן יישארו עוד הרבה יותר זמן. ישקיעו אלפי מיליארדים של דולרים אבל לא יצליחו לשחזר את הקסם האותנטי של מרכזי ערים ועיירות היסטוריות באירופה או בריו דה ז'ניירו או גואטמלה. כל מה שעושה כאן האדם, גם אם זה סקי או גנים מרהיבים זה לא יחליף אתרי סקי אמיתיים או אתרי טבע.

אז בדיוק כמו בועת קסם שתתפוצץ, כפטה מורגנה – עכשיו זה אכן הזמן לבקר באמירויות עד אפריל לכל המאוחר. חם מאוד כאן ולא הגיוני בתקופות אחרות (גם עכשיו 27-8 מעלות ביום). המחירים כאן שפויים ואפשריים דווקא בגלל הקורונה. הם לא יהיו כאלה אחרי הקורונה! עדיין מקבלים אותנו נהדר ועוד לא הרסנו פה כלום.

אין מה להתלבט. אם לנסוע לאמירויות זה השנה, בייחוד כשאין יעדים אחרים וחלון ההזדמנויות האפשרי היחיד הוא עד אפריל.

העומק שמתחת לבטון, הזהב הנוצץ וה-הכי

מוסיף ומספר אבי סופר, תובנות תרבותיות על האסלם ואיחוד האמירויות: בימים אלה העולם נחשף לחדשנות שהגיע מהזוג ממוצא תורכי מוסלמי שכיום הם  גרמנים, פרופ' אוגור סאהין וד"ר אוזלם טורצ'י – שייסדו את חברת ביונטק BioNTech שפיתחה יחד עם פייזר את החיסון לקורונה. תרומה כל כך משמעותית למדע מצד מוסלמים אינה חזיון נפרץ בימינו, אבל הייתה אולי הנורמה בימי הביניים, והיא היעד אליו שואפות האמירויות.

כל אחד מאיתנו, גם עבדכם הנאמן, התייחס לאיחוד האמירויות בראש ובראשונה בהתאם למעטפת הנוצצת והעשירה כקורח. כולנו ציטטנו, מי בהתלהבות ומי במיאוס, את הנתונים הגלויים והבולטים: המגדל הכי גבוה 828 מ', גן הפרחים הגדול בעולם, המזרקה הגדולה ביותר, טבעת הזהב הגדולה ביותר, גלגל ענק גדול פי 2 מזה שבלונדון, מלון 7 כוכבים היחיד בעולם וכיוצא באלה.

לנתונים "ההכי" האלה יש נטייה להיות שבריריים ופריכים ביותר. חיש קל ייבנה מגדל גבוה יותר או מלון מפואר יותר, ואז אנה אנו באים? אילו היה מדובר בתפארת של מאות ואלפי שנים כמו ביעדים הקלאסיים שאנו מכירים ואוהבים, לא היה לכך משמעות, כי העומק היה מושג מעצם זה שמדובר ביעד בעל היסטוריה עשירה ורבדים רבים. אבל במדינה שצמחה יש מאין מ-מדבר וגמלים במשך 50 שנים בלבד?

יש הרי עוד מדינות חדשות מהסוג של האמירויות, ואפילו באיזור המפרץ כמו קטר, כוויית ובחריין. מה, אם כן, הופך את האמירויות ודובאי בעיקר ליעד תיירותי מסקרן ובכל אופן בעל עומק?

טיול ג'יפים בחולות אבו-דאבי (צילום מתוכן גולשים שימוש לפי סעיף 27א')

כנדורה, קותרה או עבאייה عَبَايَة

הדבר הראשון שעושה כמעט כל תייר ביומו הראשון הוא לעטות על גופו גלבייה וכפייה (כנדורה וקותרה בניב המקומי) או עבאייה (לנשים), ואז ככל שמתקדם הטיול שלו הוא מבין שהאמירויות בעצם צוחקות עליו ולא הוא עליהן. דובאי המתוירת ביותר אומרת לתייר במפורש: חשבת שאני רק "שופוני" ורוח וצלצולים? אז דע לך, תייר יקר שתשאיר אצלי גם הרבה כסף, אל תראוני שאני סתם בדואית שחרחורת אקזוטית, אלא יש לי מסר חשוב להעביר למבקרים אצלי. ואגב אותי לא תראה עם בורקה שמכסה את כולי וכמעט גם לא עם ניקאב שמכסה את כל הפנים או עם כפפות אלא עם כיסוי עבאיה שאמנם מכסה את גופי אבל באופנתיות ולא מסתיר את פניי.

אם כן, מה המסר? אם מדובר באמירות איסלאמית אדוקה כמו שארג'ה, המסר הוא מסורתי של האסלאם. האסלאם הוא הפתרון الاسلام هو الحل, או  אז גם אוניברסיטאות ומבני ציבור ייראו כמו מסגדים, מפוארים אומנם, אבל מוסלמיים לגמרי ומובהקים. הכיכר המרכזית היא כיכר הקוראן, יש איסור מוחלט על אלכוהול. יש להניח שלא כל מבקר מערבי או בודהיסטי יאהב את המסר הזה ויאמץ אותו, והוא אף יעורר רתיעה.

דובאי, לעומת זאת, נוהגת אחרת לגמרי. היא מביעה את מסריה המשלבים חדשנות ומצוינות עם מסורת בתחכום רב. היא מצהירה בגאון על שאיפה ל"הכי" בכלים המערביים ביותר שיש, בתכנון עירוני מכוון בקפידה ע"י מיטב האדריכלים בעולם, מיטב המעצבים, כלי הרכב, אנשי הכספים, האופנה והשפים היא מציגה דגם של אמירות שזה עתה צמחה מהמדבר לטוב ביותר והגלובלי ביותר והמושך ביותר אנשי עסקים ותיירים וכל זאת על רקע מסורת מוסלמית שלחלוטין אינה נמחקת. היא אפילו נותנת לך תחושה מוטעית שתסתדר ותבין מצוין הכל באנגלית משובחת. אבל גם בקניון המפואר ביותר ולצד תפאורת חג המולד תשמעו את קריאת המואזין (וודאי תתעלם ממנה, כי זה לא נועד לך).

אלמנטים מסורתיים אדריכליים ועיצוביים איסלאמיים ישולבו בכל מקום, גם המודרני ביותר: עיטורים גיאומטריים, ערבסקות וקליגרפיה (למשל במוזיאון העתיד), משרבייה (למשל בעיטורי ה"מסגרת" של דובאי).

איי התמרים جزر النخيل

הפרויקט היוקרתי המגלומני של אי התמרים אינו סתם במקרה בגלל איזושהי גחמה בצורה של דקל התמר, הואיל והתמר הוא הפרי החשוב של המדבר: התינוק עובר טקס של תַחְנִיכּ שבו הוא טועם לראשונה תמר. בכל מקום יכובד האורח בתמרים, וכששוברים את צום הרמדאן זה נעשה באמצעות תמר. כך ייעשה גם בסמלים אחרים כמו הסהר. הקניון של אי התמרים ייקרא כמובן אלנח'יל (על שם עץ התמר בערבית), ואז יחוש כל ערבי תחושת גאווה. השיר העיראקי העממי המפורסם ביותר בעולם הערבי הוא מעל עצי התמר – "פוג אלנח'ל פוג" فوق النخل فوق, וזה בדיוק המסר של אי התמר – הגענו לצמרת, לפסגה, לשיא.

בהקשר הגלובלי האמירויות מכבדות את כל העולם, אבל הן קובעות מינון משלהן שבהחלט מעביר את מרכז הכובד יותר לאסיה ולמזרח. בכפר הגלובלי מיוצגות אמנם 90 מדינות, אבל כל המתחם של אירופה שווה בגודלו נניח לזה של אחת ממדינות המפרץ, וכך גם לגבי אמריקה. במלון אטלנטיס ראיתי שורה של שעונים: סידני, הונג קונג, דובאי, לונדון וניו יורק. איפה פריז, רומא, ברלין? אין ספק שזה מתוכנן כך ומעביר מסר.

מוסלמים אבל מתקדמים

אז מה המסר, בעיקר של דובאי? אפשר להיות מוסלמים ויחד עם זאת מתקדמים, גם אם מונהגים חוקי השריעה, ההלכה המוסלמית. ניתן לשאת 4 נשים, ללבוש גלבייה לבנה, לשתות קפה ערבי וחלב נאקות אבל אפשר לשלב את זה עם כל הטוב והמודרני שמציעה המאה ה-21. בבית המלון תמצא בייקון, אבל מבקר…

דומה שהמודל אליו שואפים השליטים באמירויות הוא של תור הזהב של האסלאם בימי הביניים עד המאה ה-15, כאשר באנדלוסיה שבספרד, בבגדד, קהיר, דמשק, פרס ובהודו המוגולית הגיעו המוסלמים להישגים אדירים במדע, מתמטיקה (זכרו את הספרה אפס שתרמו המוסלמים ואת מושגי האלגברה והאלגוריתמים), אסטרונומיה, השקיה, אדריכלות, רפואה ומה לא. בחלק מארצות האסלאם הגיעו להישגים הנעלים האלה בזכות מודל של סובלנות מסוימת (בלי לוותר על עליונות מוסלמית) וגלובליזציה כאשר המוסלמים השכילו לשתף פעולה עם בני דתות אחרות. מודל דאעשי קיצוני מתבדל מחריב הכל. שיתוף פעולה וסובלנות מביאים להישגים בלי לוותר על שום עיקרון דתי מקודש.

שעון הפיל במרכז הקניות אבן בטוטה (צילום אבי סופר)

תור הזהב

לפחות בשני אתרים במסלול האמירויות מעלים האמירתיים על נס את תור הזהב של האסלאם בימי הביניים שדעך לצערם, כך נראה, והם מבקשים בעצם להחיותו כשהם מקדשים את הקידמה והמצוינות.

האחד הוא במוזיאון תרבות האסלאם של שארג'ה  Sharjah Museum of Islamic Civilization שהוא מוזיאון מצוין שלצד התצוגה של הפריטים הדתיים כמו הכיסוי של אבן הכעבה (הכיסווה) יש בו אולם תצוגה מרשים של התרומה האסלאמית למדע ולטכנולוגיה. האתר השני הוא דווקא במרכז קניות. כן, קניון נהדר שכולו שיר הלל לתור הזהר האסלאמי ונקרא כמובן על שמו של הגיאוגרף וחוקר הארצות הידוע אִבֵּן בָּטוּטָה أبو عبد الله محمد بن بطوطة (1304-1369). הקניון מחולק למתחמים המוקדשים מבחינה עיצובית לאזורים שונים שטייל בהם: הודו, סין, תוניסיה, אנדלוסיה, מצרים ופרס. אז לצד הסטארבאקס והחנויות נחשפים לסגנונות האדריכליים האופיניים לאזורים אלה ויותר מכך יש שם תצוגות של תרומות מדעיות מוסלמיות. באזור ההודי מוצג שעון הפיל (יש גם כזה במוזיאון בשארג'ה), במקום אחר מוצג חלוץ התעופה המוסלמי עבאס אבן פרנאס שניסה להמציא כלי תעופה במאה ה-9, וכן מוצגת כמובן התרומה המשמעותית בניווט ובאסטרונומיה ובראש ובראשונה האצטרולב Astrolabe המוכר לנו למשל בפורטוגל שהוא פיתוח מוסלמי של המצאה עוד מימי יוון בשילוב תרומה יהודית של אברהם בן שמואל זַכּוּת שנעשה בו שימוש בצי הנוצרי של הממלכה הפורטוגלית במסעות התגליות.

מתן הדגש לשילוב האלמנטים הערביים והמוסלמיים לצד התייצבות בחזית החדשנות והקידמה הטכנולוגית, העיצובית והאדריכלית הוא למעשה מסר אידיאולוגי ראשון במעלה – בין אם נאהב אותו ובין אם לאו – שמציב בפני המבקר (גם מלשון visit וגם במובן criticise מהמערב או מארצות ערב מראה שהאמירתיים מבקשים להציג ולפיה אין סתירה בין אסלאם לבין קידמה וניתן להשיב את עטרת ימי תור הזהב ליושנה.

האצטרולב Astrolabe במרכז הקניות אבן בטוטה, איחוד האמירויות (צילום אבי סופר)

תושבים זרים באמירויות

ברור שהתמונה הזאת עלולה להיראות מעוותת: עם כל הכבוד לפתיחות ולסובלנות, מה עם זכויות הזרים, דמוקרטיה אמיתית, זכויות נשים ולהט"בים, חופש עיתונות וכו'?

דומה שהאמירתיים, בעיקר בדובאי, הבינו שעל מנת להצטיין ולהגיע לפסגות עליהם לאמץ את שביל הזהב, דרך האמצע ולא להתפתות לקיצוניות (ממש כמו שקבע הרמב"ם בפרק הרביעי בשמונה פרקים לרמב"ם): בין עבר לעתיד, שמרנות לקדמה, צפון קוריאה לשוודיה, לאומנות לגלובליזציה, זכויות האדם ורמיסתן המוחלטת (תתפלאו, גם העובדים הזרים שמהווים רוב מוחלט ממש אינם חשים עבדים, ורובם מעוניינים להאריך את הוויזות שלהם). הקיצוניות היחידה המקודשת היא הפרגמטיות – מה שמאפשר לעשות עסקים וגם נורמליזציה עם ישראל. גם בכך אין שום חריגה מהותית מהמסורת שהרי הפתגם הערבי הידוע אומר: יד שאינך יכולה עליה, נשק אותה וקלל אותה (בלב…) שתישבר – الايد الي ما بتقدر عليها، بوسها وادعي عليها بالكسر (אלאיד אילי מא בתקדר עליהא בוסהא ואדעי עליהא באלכסר).

זמן הקורונה 2020

אין ספק שהאמירתיים מצליחים להביע את המסר בצורה מאוד משכנעת, עמוקה ומרשימה ובהחלט לא ברשלנות או בפיזור הדעת, מה שיחד עם הסדר והנקיון גורם לתייר להבין שיש שם כמובן הרבה מעבר לנוצץ ולזהב.

וכמובן אי אפשר בלי אקטואליה. המסר מובע בצורה מזוקקת ביותר בהתמודדות עם הקורונה. האמירויות משדרות דרך אמצע שפויה ויציבה שאינה נעה בתזזיתיות בין סקנדל לפסטיבל. מצד אחד הקפדה על הנחיות הקורונה ומצד שני הקפדה על קיום חיים מלאים, לרבות בידוד, פנאי, מופעים ומסעדות. אין יומרה מגוחכת להגיע לאפס נדבקים במחיר של שיתוק החיים לחודשים רבים ומצד שני איו הפקרות. מכיוון שכל תייר מיד משווה לארץ מוצאו, אין ספק שדרך האמצע שלהם נראית משכנעת, ולא חלילה מתוך רצון לעשות אידיאליזציה שלהם.

סיכומו של דבר, מבעד לנוצץ ולשטחי ולרדוד סמויים מסרים עמוקים ביותר. מי שלא רואה אותם הוא הפשטני והרדוד והבנאלי והמסתנוור משטויות.

עלו החודש

נושאים פופולריים

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *