התה הזה, העלים, המים, החליטה – כולם דורשים שין! (מאסטר ש.ז') ||| בעבר הרחבנו וסיפרנו רבות על תה בתרבויות שונות ובסין בפרט ||| הפעם הצצה היסטורית על תרבות גידול, הכנת והגשת התה בסין ||| כותב ומספר לנו נועם בקנר מדריך ובונה מסלולי טיול מגוונים בסין, ווטסאפ 052-2855481 ||| כל הפרטים והסיפורים בהמשך…
גונג פו צ'ה 功夫茶
גונג פו צ'ה כפי שהוא מובן כיום, הוא הדרך המקובלת לחליטת תה סיני באופן מסורתי, וכזה אשר נתפס בסין המודרנית כמגלם את המשכיות תרבות התה העתיקה, כאשר יש שיעזו אף לקשור את הלכות ההכנה של ימינו להגשות התה המורכבות של שושלות טאנג וסונג – נערות הפוסטר של התרבות הסינית המסורתית.
בעקבות דיון שעלה בפורום אחר לגבי מקורותיהן של הלכות התה הסיני המודרניות, אפשר אמנם להסכים כאמור, כי העובדה כי כיום יש לנו איזשהו סט פחות או יותר מוסכם של כלים ורצף הכנה שניתן לראות פחות או יותר כטקס תה קאנוני וחוצה אזורים בסין, הוא תופעה עכשווית המחפה על ניואנסים מגוונים בתרבות התה הלא אחידה של סין ההיסטורית.
עוד ניתן להוסיף כי לגונג פו צ'ה המודרני קשר טכני קלוש לתרבות התה האריסטוקרטית של שושלות טאנג וסונג. עם זאת, וכפי שנראה, הנתק ההיסטורי הוא לא בין תרבות התה הסינית המודרנית לזאת של שושלות טאנג וסונג, אלא בין שושלת סונג לשושלת מינג, כאשר במרכזן רובצת כאריה נצחי – האימפריה המונגולית.
מהפכת התה של מינג
היסודות ההיסטוריים למהפכת התה של מינג ניתן לתלות במסחור וליברליזציה גוברת של הכלכלה הסינית לאחר שושלת טאנג, בה תה היה נפוץ דיו כגידול מסחרי, בעיקר בסצ'ואן, אנחויי ואזורים אחרים במרכז סין. תעשיית התה דאז נשלטה באופן הדוק על ידי מרכז השושלת, חצרות הלווין של האצולה והמנזרים הבודהיסטים, וכאשר גידול התה משמש במידה רבה כמונופול בר מיסוי, ובאופן גובר- כגורם חשוב בסחר החוץ עם תרבויות הגבול החיצון בטיבט ובערבה הצפונית.
במקביל לשבירת כוחם של מרכזי הכוח המתחרים לחצר הקיסרית, שושלת סונג המשיכה את קו התה כמשקה אריסטוקרטי, מורכב הכנה, וכנראה גם עדיין גס בטעמו בהשוואה לתה המוכר לנו כיום, אך התה המשיך באופן טבעי את זליגתו במורד שדרות החברה הסינית, בעוד שהוא ממשיך להנות מיוקרה רבה כמשקה חברתי, מתורבת, וחשוב מכך – מחייה גוף ורוח, בין השאר כתוצאה מן הקשר הערכי המתמשך בין צמח הקמליה למוסדות הקהילה הבודהיסטית.
תה ובודהה
"אמר המורה (ז'אוז'ואו) לתלמיד שזה עתה הגיע: האם היית פה פעם?
"לא", ענה התלמיד. "אם כך לך שתה תה"
שאל המורה נזיר אחר: "האם היית פה פעם?"
"כן", ענה התלמיד. "אם כך לך שתה תה"
שאל אותו ראש המנזר מדוע נתן הוראה דומה לשני מקרים כה מנוגדים.
סימן לו המורה להתקרב ולהטות את אזנו, ואז אמר לו: "לך שתה תה!"
כה שלובות היו הלכות התה באלו של המנזרים בשלב זה עד כי הגשת תה (מוקצף או מורתח ) היוותה חלק בלתי נפרד משגרת היום הקשיחה של המנזרים, ואלה אף יחדו לעיתים חדר המיוחד למנחות התה היומיות (茶寮‘ ,茶堂 ) באופן המבשר בוודאי את השתרשות המנהג ביפן ואת עליית טקס התה היפני – הצ'ה נו יו, אשר בשלב מוקדם בהתפתחותו כונה עוד סה-ריי, בהדהדו את הצ'ה לי הסיני 茶礼 המקביל, התפתחות אשר הובילה אולי גם להשתרשות הדומה של התה במנזרים הטיבטים של המאה ה-11 ואילך.
התה המונגולי
ניתוץ הגבולות המונגולי במאה-13, גם כשהוא מוצג באופן השלילי האופייני להיסטוריוגרפיה הסינית, אפשר את הבשלתם של תהליכים כלכליים וחברתיים מורכבים. ראשית, המסחור המתמשך של סין, גם תחת המדינה המונגולית המושמצת, אפשר את התרחבות שטחי גידול התה, ובאופן גובר, באיזור פוג'יין אשר עוד ידע תהילה רבה במאות השנים הבאות. שנית, התפתחות טכנולוגית בתחום הקרמי אפשרו את עלייתם של כבשני הפורצלן האגדיים של ג'ינג דה ז'ן, ובהמשך את אלה של אזורי חימר ידועים אחרים, שהחשוב בהם לענייננו הם אלה הידועים של יי שינג וסביבותיה.
המונגולים עצמם היו מן הסתם צרכני תה נלהבים, אך נהגו כזכור להטביע אותו בתועפות של חלב, שומן וחומרים אחרים. מאידך, הזעזועים שהחדירו המונגולים בחברה הסינית, וביתר שאת בזאת של דרום סין אפשרו בתורם גלי הרס ויצירה, חדשנות ושמרנות, ואלה לא פסחו על תרבות התה הסינית שהמשיכה לשאוב מן היסודות הרוחניים של שושלת טאנג, בעודה מגששת את דרכה דרך ימי התהפוכות של התפוררות הסדר המונגולי.
מהפכת התה של שושלת מינג
עליית האיכר-המורד ז'ו יואנז'אנג (שם קיסרות: הונג וו) לכס הדרקון ויסוד שושלת מינג (מאה 14) רק האיצה את המהלך ההיסטורי, כאשר מקורותיו הפשוטים של הקיסר החדש, בתוספת העובדה כי נולד וגדל באיזור גידול התה העתיק של אנחווי משמעם הם שלא היו לו סנטימנטים מיוחדים לטקסי התה המפונפנים של קדמוני סונג, ושסביר מאוד להניח שנחשף מינקות למנהג העממי להרתיח או לחלוט את עלי התה, עם או ללא תוספות מזינות אחרות. האיסור שהנהיג הונג וו בשנת 1391 על שילוח מנחות תה דחוס לבייגי'נג רק המיט מכת חסד על תרבות התה של טאנג-סונג באופן שבמידה רבה, שחרר את רוח התה מכלאה הדחוס ואפשר את הופעתה של תרבות התה הסינית המוכרת לנו כיום.
מהפכת התה של מינג, מגמה חברתית כלכלית שסחפה נסיך וסוחר, נזיר ואיכר הניעה פרץ יצירה מחודש הכולל מדריכי חליטה והערכת תה והכלים הקשורים בו, בליווי התקדמות משמעותית בהבנת טכניקות קרמיות ותהליכי אידוי, חמצון ויבוש תה, כל אלה נישאו על גבי דרכי המסחר הבין אזוריות ויצרו תרבות תה פופולארית במובן השורשי ביותר של המילה, מבקתות אביונים ובתי תה על אם הדרך ועד החצר הקיסרית, איש איש על פי יכולתו הכלכלית ומקומו תחת השמים.
כל החדשות הללו ניצבו כמובן על בסיס איתן, וכעת כבר קדום למדי של תה כנושא טעמי רקע ברורים של קרבה לטבעי ולנשגב, של פוטנציאל לשלמות רוחנית וגופנית ואף לאלמוות ממש, וכזה המלווה שיחות אנינות בחיק הטבע, וכמושא לשירה, ציור והגות.
קווים אלו משיקים באופן הרמוני למדי עם המושג הנאו-קונפוציאני של גונג פו, מונח שהפך מושרש באתיקה הסינית למן שושלת סונג, והמשמעויות העולות ממנו הן כאלה של מאמץ מכוון, שיטתיות עקבית ויכולת פיזית לליטוש החיים עצמם למצבם האידיאלי ביותר, ובהשאלה מכאן לכל דבר מלאכה, לימוד, תחביב ובאופן גובר בעת המודרנית- לשיטות הלחימה הסיניות.
גונג פו- צ'ה
בעוד שאין תימה בהתאמה האורגנית בין שתית תה מכוונת היטב לערכי הגונג פו, עדיין מותר בהחלט לשאול האם המונח גונג פו- צ'ה של ימינו הוא אכן חיבור מודרני, גם כאשר ראינו כי תרבות התה הסינית ומונח הגונג פו הנאו-קונפוציאני צמחו כמעט בו זמנית באותם חוגים ממש, ותוך נגיעה לאותה אתיקה אסתטית חיובית ומאשרת חיים.
ובכן גם כאן יש לכתובים דבר מה להציע וגם אם יש אפשרות סבירה כי המונח גונג פו צ'ה צף מוקדם למדי בעולמות הספרות הסינית, הוא לכל היותר מופיע בחיבור "סדנת החלומות" של אחד יו ג'יאו, משכיל ואמן בן המאה ה-18, אשר קבע כי: "שיטת ההכנה של תה גונג פו מבוססת על קלאסיקת התה של לו יו (אליל התה של שושלת טאנג)…אך הכלים מעודנים יותר.. הקומקום הטוב ביותר הוא של יי שינג.. מספר הכוסות תלוי במספר האורחים.. עוד יש מטליות.. מחצלת עלי דקל.. מגש.. ומלקחי במבוק.. מי מעיין יש לאכסן בכד… שים את תה פוג'יין (מן של צ'ה 闽茶) בקומקום.. מזוג שנית.. ולגום בעדינות".
אם כך ראינו כי גם אם המכלול העכשווי הכלול בהלכות הגונג פו צ'ה קשור עמוקות בטרנדים חברתיים, ערכיים וכלכליים של המודרנה הסינית (ובתגובתה למגמות קרובות ביפן וטאיוון), כלל הרכיבים הכלולים בחבילת הגונג פו של ימינו, מקומקומי יי שינג לתה פוג'ייני מעודן, ממזיגה חוזרת ונשנית לכוסות קטנות או קעריות עם מכסה תואם (גאיוון שזכה בתקופת צ'ינג לאהדה רבה בקרב האליטה המנצ'ורית בבייגי'נג הקרה), ומעל הכל חשיבות יתרה להרמוניה בין חומר, רוח ופעולה בעולם, עלו ונתגשמו כבר בשושלת מינג ומאה ה-14, ואם מתייחסים להיבטים הטקסיים המובנים במעמד, גם מוקדם בהרבה מכך.
גונג פו- צ'ה של ימינו
וכאן שווה אולי להכניס עוד מילה על סין וטקסיות בכלל. מיותר לציין כי סין על שלל גלגוליה היא תרבות עתיקה. והחוסן העתיק שאני מתייחס אליו כאן נובע מגודל, קישוריות גבוהה ושמרנות פוליטית. בתוקף כך ניתנה לסין האפשרות למחזר ולעבד את עצמה עד דק, לשמר ולחדש (בגבולות מסוימים), ולאשר מחדש את ההגיונות החברתיים, הקוסמולוגים והאתיים הקיימים בה. השיכוב הגאולוגי היציב והעמוק של המחשבה הסינית משמעו גם שכמעט ואי אפשר, גם בסין הפוסט מהפכנית של ימינו, לפתוח צנצנת תה מבלי שיהיו לכך אי אלו טעמי לוואי טקסיים, או לכל היותר אתיים, גם כשהם דקים מן הדק, והדבר קשה אולי להבנה לברברים מזוקנים כמונו הבאים מתרבות חדשה, אגליטרית באופן בעייתי, ושהדבר המגדיר אותה ביותר הוא כנראה סויי ביאן (יאללה בסדר -נניח).
בתוך כך, ולטעמי בלבד אולי, הפיכת הגונג פו צ'ה של ימינו לצורת הגשה קאנונית ולאומית במובנה המודרני, אינה רק שיבה אורגנית לדרך התה ההיסטורית כפי שהובנה ובוצעה בסין מאז ימי טאנג העליזים, היא גם חוזרת ומאשרת את הצורה הנאותה, הן אתית והן אסתטית להנות מתה בצוותא או בבדידות מזהרת. בתוך כך, נראה שאין צורך ממשי לדבר על "טקס תה סיני", כאיזשהו אובייקט מלאכותי, ובמידה מסוימת – לעומתי בכפיה, כאשר הטקס הוא – תמיד היה, התה עצמו. ואין בלתו.
