טיול ביער הנטוע הגדול בישראל שבסיומו ארוחת ברמונדי ישראלי קל להכנה ועסיסי ||| מסע בין האתרים הזונים ביער יתיר ||| הפרחת השממה בנטיעות וגם בבניית עיר שרק המובחרים יכלו להגיע אליה ||| ביקור במערה שבהר שכל כך קרובה בתרבות לענם היהודית ||| לסיום מתכון ברמונדי ברוטב סויה פיקנטי ||| כל הפרטים לטיול והמתכון בהמשך…
יער בן-גוריון
יער יתיר הוא היער הגדול בישראל שניטע ע"י קק"ל וזאת כיוזמה בן-גוריונית להפרחת השממה ברוח שנות ה-60 של המאה שעברה וחזון בן-גוריון. מספרים שדוד בן-גוריון פנה לאיש קק"ל יוסף וייץ, מי שנודע לימים כ"אבי היערות" ויו"ר מנהל מקרקעי ישראל, וביקש ממנו לטעת יער באזור שבו שוכן היום יער יתיר. לאחר כשנה פנה שוב בן-גוריון ושאל מדוע מבצע הנטיעות מתמהמה. וייץ ענה לו שלאחר שהוא ואנשיו התייעצו עם מומחי יערות מרחבי העולם, שאחדים מהם גם הגיעו לבדוק את הקרקע הקשה, דעת המומחים היא שבאדמה כל כך עיקשת לא יכול לצמוח יער. תגובת בן-גוריון היתה: אז תחליף את המומחים.
יער יתיר
התוצאה היא, 40 אלף דונמים של אדמה מדברית למחצה על קו הגבול – הקו הירוק, הופרחו ע"י נטיעות נרחבות של 4 מיליון עצים – תחילה היו אלה עצי מחט (אורן וברוש) ובהמשך עצי חורש ים תיכוני טיפוסי כמו אלה, אשל, חרוב, שיזף, אלת הבוטנה היא הפיסטוק, זית, גפן, תאנה ועוד. כתוצאה מהפרחת המדבר השתנתה גם הקרקע כך שבעונות השנה השונות נמצא גם פריחות נפלאות של חלמונית (נובמבר-דצמבר), כלנית, פרג, נרקיס, רקפת וצבעוני (פברואר-מרץ). קק"ל פיתחה ביער דרכי נוף, שבילי טיול, אתרים ארכיאולוגיים וחניוני פיקניק שהותאמו למוגבלים בתנועה.
הגענו ליער יתיר מכיוון מערב מצומת שוקת לכיוון ערד על כביש 31, ולאחר העיירה הבדואית חורה, כשני קילומטרים אחרי הכניסה ליישוב, יש פניה משולטת שיורדים ימינה מהכביש המהיר ועוברים מתחת לכביש במנהרה שעולה צפונה בכביש 316 ומגיעים לאחר כ-13.5 ק"מ למצודת היערנים שם גם עובר שביל ישראל. במצודת היערנים מפעילה קק"ל מרכז שדה ויער, המשמש בסיס יציאה לסיורים מודרכים ולהיכרות עם יער יתיר וסביבתו.
יהודים בצפון הנגב
אזור יתיר נקרא כך כי הוא מזוהה עם עיר הלוויים ככתוב המקרא: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת חֶבְרוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת לִבְנָה וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת יַתִּר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת אֶשְׁתְּמֹעַ וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ". בשטח היער וסביבו נמצאים שרידי ערים מהתקופה הישראלית – לפני כ-3,000 שנים, כמו תל ערד, חרבת יתיר וכן אפשר למצוא בשטח גתות, בתי בד ומתקנים חקלאיים שונים המעידים על אורח החיים החקלאי של תושבי האזור בתקופות השונות.
חורבת עָנִים או ח'רבת ע'ווין א-תחתא
האתר בולט כשנוסעים בצפון יער יתיר הוא למעשה ישוב מערות יהודי שנמצא בגובה של כמעט 700 מטרים מעל פני הים. שיטת מגורים זו של ישוב מערות, מוכרת בדרום הר חברון עד ימינו ונספר עליה בהמשך.
בענים יש כ-50 מערות ששימשו למגורים ולאחסון אבל רובן ככולן סגורות למבקרים מחשש למפולות. המקום מזוהה עם ענים שבנחלת שבט יהודה, כפי שמוזכרת בספר יהושע: "וַעֲנָב וְאֶשְׁתְּמֹה וְעָנִים".
מבנה בית הכנסת, הוא המבנה הבולט ומעל שטח הישוב והוא שריד מבית הכנת שפעל במקום במאות 3-8 לספירה. בית הכנסת שבנוי מאבני גזית גדולות ששרדו עד לגובה של 3 מטרים. בקיר החזית שני פתחים בסגנון אופייני לבתי הכנסת של הר חברון – אשתמוע (סמוע), סוּסְיָא ומָעוֹן. לאורך הקיר המזרחי נחשפה מבואה ובחזיתה עמודים וכותרות. בשיאו בית הכנסת היה מטויח, מעוטר ועם רצפת פסיפס של צורות גאומטריות, וניכר כבר מהחניה את הדרו של המבנה במקום שכוח אל כמו ענים.
שביל המתקנים החקלאיים
השביל יוצא מחניון בור המים. לחניון מגיעים בדרך עפר העולה דרומה מדרך יער יתיר, כ-150 מטר מחניית חורבת ענים. בסמוך לראש השביל נמצא חניון הבור ובו מים לשתייה. לאורך השביל נמצאים בורות מים, גת לדריכת ענבים ומפרכה על חלקיה השלמים: ים ומֶמֶל – מתקן המשמש לריסוק הזיתים לקראת עצירת השמן. כמו כן בשביל המתקנים החקלאיים שסומן לטובת המטיילים, ניתן למצוא שרידי גדרות אבן ששימשו כמכלאות לשמירת צאן. השביל מסתיים בגיא רדוד שעובר למרגלות חורבת ענים.
מצודת היערנים או בית היערן
מצודת היערנים נחנכה ב-19 באפריל 1967, ממש לפני פרוץ מלחמת ששת הימים והרחקת קו הגבול הרחק משטח היער. התחנה הוקמה לשמש מטה לצוות המקצועי של יער יתיר ומקום מגורים לעובדי היער ובני משפחותיהם, ועקב הקרבה לגבול הירדני המבנה נבנה כמבצר, במקום השולט על סביבתו מגובה 687 מטר. מטיילים מוזמנים לעלות לגג המצודה ולערוך תצפית מרהיבה על הסביבה.
דרך החלמוניות
דרך החלמוניות, שמסומנת בצבע שחור, מתחילה בכביש 316 ומסתיימת בדרך הנוף המערבית. אורכה כחמישה קילומטרים. הכניסה לדרך נמצאת כ-1.5 ק"מ ממצודת היערנים לכיוון חורה (כביש 316). לאחר נסיעה של כ-1.5 ק"מ מהכניסה לדרך החלמוניות, בצד חלקה קטנה של עצי בוטנה (פיסטוק), ולידם טרסה בנויה 7 נדבכי אבנים גדולות, שם נמצאת חלקה מקסימה שפורחות בה החלמוניות (בסוף אוקטובר ותחילת נובמבר). החלמונית היא צמח בצל המצמיח פרחים צמודי קרקע גדולים בעלי שישה עלי עטיף בצבע צהוב כחלמון.
מצפור ילדי ישראל
המבקרים במצפור יכולים לצפות ממנו לעבר חלקיו המזרחיים של יער יתיר. קק"ל הכשירה בסמוך למצפור חניון נופש ובמדרון המקביל לכביש 316 יצרה טרסות ונטעה בהן עצים רחבי עלים. האדמה הנאספת מאחורי הטרסות מעניקה לעצים תנאי קרקע ומים משופרים.
שביל המערות ובור המים
שביל באורך כ-600 מטר שעובר ביער אורנים במקביל לדרך החלמוניות. בצד השביל מערות מגורים נטושות ובור מים קדום. תוואי השביל שימש בעבר תעלה שאספה אליה את מי הגשם שזרמו במדרון והובילה אותם לבור המים.
דרך המאגר
הדרך, שמסומנת בצבע כחול, מתחילה כ-400 מטר ממזרח ליישוב שני (לִבְנָה). אורכה 6.3 ק"מ והיא עוברת דרך חניון בור המים ושביל המתקנים החקלאיים ומגיעה למאגר יתיר. המאגר הגדול, סיפק בעבר מים לכרמים ולמטעים של יישובי חבל יתיר, אך כיום אינו פעיל מוקף גדר והכניסה אליו אסורה. בדרך המאגר ניתן לראות תיאטרון בטבע שנבנה לצורכי ארועים ולצערנו נטוש וכן מטעי פיסטוק שהם שריד לנסיון חקלאי לגדל את הפיסטוק באזור. הכרמים הרבים ברחבי יער יתיר, זוכים להצלחה ונחשבים לבין הכרמים הטובים בישראל ויקב יתיר הסמוך, הוא הלקוח המרכזי ל ענבי הכרמים האלה.
מצפור קריות
מצפור קריות עשוי כמרפסת נוף, הבנויה פרגולה מתכתית. הוא מתנשא לגובה של 860 מטר בראש שלוחת הר עמשא – האזור הגבוה של חבל יתיר, שמיקומו מבטיח תצפית מרהיבה לעבר מדבר יהודה, בקעת ערד והרי מואב שמעבר לשבר הסורי-אפריקני. המצפור נקרא על שם חורבת קריות, השוכנת למרגלות המצפור, בצד הכביש לערד. למרגלות מצפור קריות נראים שרידי דרך רומית שנמשכת מכאן דרך הר עמשא ומעלה דרגות לכפר דוריג'את.
פירות מכל טוב – רק לא של חקלאי הסביבה
מסביב לחרבת ענים ובכלל, נטועים חלקות כרמים, מטעי נקטרינות, דובדבנים ואפרסקים ששייכים לחקלאים מהסביבה ומגודרים כי יש הרבה חזירי בר, שועלים ועוד שאוהבים צאד את הפירות. מטיילים כמובן מתבקשים לא להתנהג כמו חיות הבר אבל יש גם הרבה עצי פרי שנטועים בבוסתנים חופשיים ושניטעו במיוחד לטובת המטיילים. מטיילים מוזמנים להגיע לבוסתני הפרי ביער ולקטוף ולאכול פירות כאוות נפשכם – כאמור, לקטוף רק היכן שמותר ולא מהמטעים של החקלאים.
ערד
ירדנו מיער יתיר לכביש 80 ועברנו את תל ערד ויקב יתיר עליהם נספר בהזדמנות אחרת, והמשכנו לערד. באנו ללמוד על הקמת העיר המתוכננת הראשונה בישראל וזה סיפור המעשה: שר השיכון בסוף שנת 1961 היה גיורא יוספטל והוא היה מודאג מן העובדה שבין באר שבע וים המלח אין שום ישוב משמעותי. משרדו של יוספטל הטיל על לובה אליאב, האיש שהקים את חבל לכיש וקריית גת והיו לו קבלות על עשייה רבה בעברו, לעמוד בראש צוות ההקמה לעיר ערד. אליאב היה מאוד עצמאי בהתנהלותו והמהלכים לפיתוח שטחי פוספטים באזור אורון גרמו לאליאב להגיש את התפטרותו מצוות ההקמה. מחליפו של אליאב היה פונדק שהסכים לקבל התפקיד רק לאחר ששוחח עם אליאב וקיבל את ברכתו של האחרון וגם של יוספטל ושל יגאל אלון.
כבר שתחילת עבודתו של פונדק בערד, הוא הורה שכל צוות ההקמה חייב לעבור לגור בערד ולא רק לבוא לעבוד שם בימי השבוע ובסופ"ש יחזרו למשפחתם במרכז הארץ. בין אנשי הצוות, עוד מימי לובה אליאב, היה מהנדס צעיר בשם אברהם בייגה שוחט, שהיה נשוי לתמה אשכול ולימים היה ראש המועצה, ראש העיר ושר בישראל.
בערד היתה כמובן בעיית אספקת מים ובעיית תעסוקה. פונדק קבע כי אכלוס הישוב החדש יהיה באזרחי ישראל ותיקים ולא בעולים חדשים חסרי תעסוקה ולא מורגלים לחום ולצמצום במים. להתקבל לישוב היתה ועדת קבלה בראשות פונדק, ורק כאלה שנמצאו מתאימים, אושרה קבלתם לערד כאשר המדינה הקצתה 110 מגרשים לבני ביתך הראשון בישראל. פונדק גם יסד תקנון שהפך לחוקי העזר הראשונים של ערד, ביניהם גם התקנה שאין קוראים רחוב ע"ש עיר – תקנה שנשמרת עד ימינו. למרות שפונדק שרת את הקמת העיר ערד במשך 5 שנים, פועלו כמעט ולא מוזכר בתולדות ימי העיר, וחבל.
ג'ורג' שווגר – הווטרינר הראשון של ערד
בילדותי, נסענו מספר פעמים לערד הרחוקה, לבקר קרובי משפחה, בני דודים של אבי. כשביקרנו במוזיאון ההיסטורי של ערד, שאלתי את המדריך שהוא גם חבר במועצת העיר ויליד העיר, על ג'ורג' וסימה שווגר, שאותם ביקרנו והם זיכרון ילדות ישן שלי.
מיד נזכר המדריך ואמר לי שבוודאי, כי הוא היה הווטרינר הראשון והיחיד של ערד בשנות ה-60. התפלאתי ואמרתי לו שלא ידוע לי שהיה וטרינר ואולי אנחנו טועים, ציין המדריך כי העובדות הן כאלה. לג'ורג' היה מסוך רכב וזו היתה פרנסתו (המוסך היחיד בין ב"ש לים המלח) אבל הוא אהב והבין בכלבים וחתולים, כך שכל מי שהיתה לו בעיה עם חיית המחמד, היה מגיע לג'ורג' כי הווטרינר הקרוב היה כמובן בבאר שבע.
מוזיאון היסטורי ערד
המוזיאון ההיסטורי של ערד הוקם ע”י תושבי ערד הוותיקים שאספו מהחברים חומרים על הקמת העי, כי הרי כל אחד שמר בביתו משהו שהיה קשור להקמת העיר, והחברים החליטו לתרום את האוסף לטובת המוזיאון. לאחר מכן החל הליך אוצרות התערוכה והעיצוב של המקום. במוזיאון תוכלו לראות מסמכים היסטוריים כמו מכתב מראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, ללובה אליאב, בנוגע להקמת העיר. תוכלו ללמוד מתי הגיע הרופא הראשון לעיר, ומתי וכיצד הגיעו התושבים הראשונים.
תוך כדי הסיור, הבחנתי על הקיר בציור של ילד בן 12 שהתפרסם בדבר לילדים – והצייר הוא גלעד שוגר, שלדברי המדריך הוא היה בן כתה שלו. סמוך לציור היתה רשימת הזוכים של המגרשים הראשונים של בני ביתך, ובמגרש 103/1 רשומים ג'ורג' וסימה שווגר.
המוזיאון פתוח רק בתיאום מראש עם יורם כץ טל': 08-6516513 או 054-4644589 ובדוא"ל: [email protected]
תיירות בערד
סיימנו את ביקורנו במוזיאון הקטן אבל מלא סיפורים, ויצאנו לאזור התיירות של ערד ולפסלו המפורסם של תומרקין מצפור, שנמצא בסוף הטיילת – מצפור מואב. הפסל הוקם ע"י תומרקין ביוזמת, הזמנת ומימון תושבי ערד, בשנת 1967 – כבר בשנותיה הראשונות של העיר. המימון נעשה במה שמוכר היום כמימון המונים, רק שההמונים היו מאות מתושבי ערד הקטנה והמימון נעשה מדלת לדלת בעידן של טרום טלפון שלא לדבר על אינטרנט.
מצפה מואב היא נקודת תצפית אל עבר ים המלח ורכס הרי מואב בירדן. מרחבת החנייה של התצפית יוצא שביל הליכה של כ-500 מטר לפסלו המפורסם של יגאל תומרקין מצפור. בסוף השביל ניצב שולחן אבן עגול עם כיסאות אבן שגם אותם יצר תומרקין בהם ניתן לשבת וליהנות מזריחה מרהיבה או שקיעה ודמדומים מדבריים.
סמוך לתצפית זו נמצא שער אל המדבר – פסל בגובה 8 מטר מפלדה צבועה באדום של האמן ישראל הדני. הפסל מוצב בנקודת תצפית מערבית למצפה מואב.
אזור המלונות של ערד הוא תוצאה של ניסיון הרבה יותר גדול להפוך את ערד לעיר תיירות גדולה. ראש צוות ההקמה של ערד פונדק, למד כי האוויר בערד מתאים במיוחד לחולי אסטמה והוא יצר קשר עם קופת חולים כללית ויזמים פרטיים כדי להקים בית חולים לחולים שיוכלו לבוא לערד ולהחלים במקום. למרות שחזונו לא התגשם במלואו, הוקמו בעיר בתי מלון ובתי הבראה כי ערד היתה המזור היחיד שיכול לקבל חולי אסטמה קשים, בימי החורף הלחים, ומשפחות רבות שאחד מילדיהם היה חולה אסטמה קשה, העתיקו את מגוריהם לערד כדי למצוא מזור לילד.ה הסובל.ת. כיום יש רק בית מלון אחד באזור המלונות ויש כמה תכניות ואף ביצוע של שדרוג מלון ישן כך שעולם המלונות של ערד צפוי להשתנות. בינתיים, בערד יש מעל ל- 1000 מיטות לינה בצימרים ברמות שונות של פינוק, החל מאכסניה ועד חדרי פינוק רומנטיים עם נוף מדברי מהחלון.
מוזיאון לאמנות עכשווית ערד ACAC
במתנ"ס שבמרכז העיר ערד, נמצא מרכז לאמנות עכשווית ערד Arad Contemporary Art Center בו מתקיימת פעילות רבה להנגשת אמנות לתושבי העיר אבל לא פחות מכך, 300 מ"ר של אולמות התצוגה וחללי המתנ"ס משמשים גלריית אמנות מכובדת ומוכרת במחוזותינו. התכנים והפעילויות בהם עוסק המרכז לאמנות עכשווית ערד, נוגעים בסוגיות האסתטיות, פוליטיות, חברתיות, גאוגרפיות ואקולוגיות העולות מהמרחב בו פועל המרכז – העיר והמדבר שסביבה.
הגלריה לאמנות עכשווית, מציגה אמנות ישראלית ובינלאומית, כשמנצחת על המלאכה האוצרת הדס קידר. המוזיאון מקיים תכנית שהות אמן בינ"ל – אמנות אדריכלות ערד, המהווה חממה פעילה לאמנות ותרבות. המרכז מהווה מוסד עוגן בערד ובסביבתה לאמנות עכשווית, ומקיים סיורי סל תרבות לתלמידים מערד ומהנגב המזרחי. לאחר סיור בתערוכות המוצגות יחד עם אורן עמית, מנהל המרכז, יצאנו לסבוב קצר ברובע האמנים המנומנם בשעת צהריים חמה ומשם לתחנתינו האחרונה ולאוכל.
דֻרַיְגַ'את (דְרֵיגַ'את) دريجات או الدريجات
תחנתנו האחרונה בסיור המדברי היה בישוב דריג'את, שם נשמרת מורשת המגורים במערות אותה פגשנו בענים שביער יתיר ומוכרת גם בדרום הר חברון ואזור יאטה ביהודה.
שחושבים על ישוב ערבי בנגב, כמעט מיד ברור לכל שזה בדויים, אבל לא כך הם פני הדברים בדריג'את – כפר ערבי מוכר ע"י הרשויות שנמצא דרומית מערבית לתל ערד.
הכפר הוקם באמצע המאה ה-19 ע"י פלאחים שהגיעו מדרום הר חברון והתיישבו סמוך לצלע הר שם יכלו לחפור לעצמם מערות מגורים וכך חיו עד להקמת מדינת ישראל ורק אז התחילו לבנות מבני קבע למגורים מעל פני הקרקע. בעבר עיקר הפרנסה של תושבי דוריג'את היתה מרעיית צאן – עיזים וכבשים, אבל כיום רובם ככולם מתפרנסים בעיקר בישובי הסביבה בשלל עיסוקים ומקצועות.
ג'אבר אבו חמאד, שלמשפחתו יש את אחד מ-5 המערות האוטנטיות שנותרו על תילן מאז התיישבות אבותיו בכפר, מארח מטיילים במערת האבן הקדומה, תוך הסבה לכיבוד ושתייה כדרך אבותיו, וסיפורים מתקופות קדומות וסיפורה של המערה – ערש ילדותו. בביקור במערה ובכפר ניתן ללמוד גם על החיים היום, ימים בהם עובר הכפר תהליכי מודרניזציה מרשימים. בנוסף אפשר בתיאום, לקבל הסבר על תהליך אפיית לחם הטאבון המפורסם, שנאפה אל מול עיניכם, כולל טעימות, קפה משובח ומריר ותה הררי מתוק וטעים. המערה שבהר היא גם "צימר" שמארח מטיילים מהארץ ומחו"ל. פרטים והזמנות המערה שבהר – חוויה כפרית אותנטית טל': 054-7969576 ובאתר…
אוכל קדימה אוכל
החלטנו הפעם לסיים את הטיול שלנו, בהכנת מנת דגים שתתאים למזג האוויר והנוף המדברי והיבש של ערב ויער יתיר.
מתכון: ברמנודי ברוטב סויה פיקנטי
שיטה פשוטה ומהירה שמוסיפה טעם מדהים לפילה ברמונדי ישראלי, שיוצא לח ועסיסי. אל תוותרו על כל מרכיבי המתכון….כי זהו הסוד.
מצרכים (4 מנות)
- 1/2-1/3 כוס רוטב סויה טוב
- 1/2-2/3 כוס מי ברז
- 2 כפיות סוכר
- 15 בצל ירוק, גזוזים וחתוכים לאורכים של 4-5 ס"מ (או 1-2 בצל גדול, קלוף ופרוס)
- פלפל צ'ילי מיובש או טרי (לאוהבי החריף)
- 4 יחידות פילה ברמונדי ישראלי בעובי של 2-3 ס"מ (עבה ככול שניתן, עם העור)
אופן הכנה
- במחבת גדולה שלבו את רוטב הסויה, מים, סוכר, בצל ירוק, צ'ילי (אם משתמשים) ועל להבה בינונית הביאו לרתיחה
- הוסיפו את הדג, והתאימו את גובה הלהבה כך שהבלילה תבעבע אך לא בזעם ורעש
- מבשלים 8-10 דקות, מסתובבים פעם או פעמיים, עד שהדג מצופה בזיגוג חום ומבושל בפנים
הגשה
מגישים עם אורז לבן, כף של הרוטב על הכול וקשטו עם הבצל הירוק או ירק טרי.
בתיאבון
