חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

שבוע של טיול משפחתי מאתגר בבולגריה

משפחת פלישמן יצאה לטיול של שבוע חופשה מחום הקיץ הישראלי לבולגריה ||| רפי מספר, בדרכו המיוחדת, חוויות של טיול משפחתי, עם מאיה, גפן, נטע ואדם – ממש המשפחה המטיילת ||| חוויות מנתב"ג ועד הפיג'ו 308, מהמלונות ועד אתרי הטבע בהרים ||| דגים, דובים, ראשנים ומים מנקודת מבטו של האבא הנופש ||| כל הפרטים, החוויות וגם איך להגיע לאתרים בהמשך…

 

משפחת פלישמן על רקע בקתדרלת אלכסנדר נבסקי St. Alexander Nevsky Cathedral בסופיה, בולגריה (צילום רפי פלישמן)

יוצאים לדרך ביום העמוס ביותר

הטיסה הייתה מתוכננת ב 16.8 אחד הימים העמוסים בשנה בנתב"ג. יצאנו בזול כאשר הטיסה התעכבה רק בשעה ולא יותר. הבנות מאוד התרגשו להגיע לנתב"ג ברכבת. בשדה עצמו כל הילדים התרוצצו שיחקו עם המחיצות הכחולות הסתננו במעבר הגבול ועשו דברים של ילדים בפעם הראשונה בשדה התעופה. מזל שהיה ג'ימבורי בנתב"ג שהילדים יכלו להשתולל בזמן שמאיה ניצלה את הכניסה חינם לטרקלין העסקי (דרך כרטיס האשראי של הר"י). בטיסה שנמשכה שעתיים היה לנו מזל כאשר המושב ליד גפן היה פנוי והבנות נהנו מהנוף. היה כל כך מרגש שנטע שכחה את הפחד שלה מטיסות ואדם נרדם כל הטיסה בערך. ממש חלום של טיסה. נחתנו בסופיה בשלום. בשדה בסופיה התקמצנו לקנות סים מקומי יקר דרך הדוכן בשדה. בפועל הרצון הישראלי לא לצאת פרייר עלה לנו בטרחה בהמשך.

רכב שכור בסופיה

הזמנו רכב אוטומטי מהשדה. האם זה אומר שפשוט לוקחים את האוטו משדה התעופה ונוסעים? לא ולא. חיכינו לשאטל שייקח אותנו לאזור תעשיה 10 דקות נסיעה מהשדה יחד עם עוד כמה ישראלים. כשהגענו למשרדים אחרי המתנה של כמה נגלות (כי לא היה מקום לכולם במונית שירות) חיכינו בסבלנות בזמן שפקידי ההשכרה הסבירו, בהתלהבות השמורה לצעירים המשוכנעים שהם עושים משהו חשוב מאין כמוהו, באריכות יתרה פרטים כאלה ואחרים מחוזה ההשכרה. פרטים דוגמת המיכל מלא 98%, מחזירים את האוטו בשעה שקבענו ורישיון הנהיגה הישראלי לא תקף אחרי 3 חודשים. ממש רציתי להגיד: "אחי, אנחנו פה לשבוע, כולם פה לשבוע, השכרנו את האוטו לשבוע מה נסגר איתך?", אבל בלמתי את פי כי בשלב זה כל אמירה מיותרת רק מבלבלת את הפקיד ומעכבת אותנו יותר. זה היה כבר אחרי 21:00 והילדים היו מחורפנים. השתוללו, רבו אחד עם השנייה, התקוטטו על הטאבלט, צעקו, עמדו על הכיסאות, עמדו על הראש (אחד של השני), עיקמו את התריסים למרות הערות הפקידים ובגדול היו פרסומת מהלכת לקונדומים.

לקחנו את האוטו – פיז'ו אדומה ויפה הגענו מאוחר וחנינו ליד המלון\דירה. אחרי חידת לילה עם צופן לכספת המפתחות, נכנסו עייפים לדירה שהייתה לא רעה. אדם התרוצץ עד מאוחר מסיבות השמורות לו. מחר מטיילים בסופיה ומוצאים כרטיס סים מקומי.

תבשיל קדרה בולגרי (צילום רפי פלישמן)

סידורים ומנהלות בסופיה

בבוקר קמנו בסופיה בדירה\מלון שהיא דירת 3 חדרים מאובזרת יחסית במרכז העיר. אך אליה וקוץ בה – בסופיה חוקי חניה דרקוניים למדי ולפי השמועות יד קלה על הגרר. החניה בכל מרכז העיר כולל ליד הדירה שלנו החל מ 08:00 בבוקר עולה 2 לב Lev лев לשעה (כשנקל לשעה) ומותר לחנות סה"כ שעתיים ביום ותו לו. מאחר שהיינו צריכים כרטיסי סים וגם רצינו להזיז את האוטו טרם יבוא הגרר עד שנבין מה עושים איתו, נסענו למקום היחיד ששמענו מהישראלים שהמתנו איתם לקבלת הרכב השכור, ה- Mall של סופיה Mall of Sofia. מדובר בקניון שאין מה לפרט – ראית קניון אחד ראית את כולם.

אכלנו ארוחת בוקר בסטארבקס. הבנות אכלו דונאטס ופנקייקים ואני ומאיה שתינו סוג של קפה ברד שנקרא פרפוצ'ינו  .Frappuccinoקנינו כרטיס סים במחיר נמוך מזה של השדה (חסכנו 20 שקל לכרטיס) וקנינו כל מיני קשקושים ואוכמניות בסופרמרקטBila . בעיקר התלהבתי מיין שמגיע בקופסאות של 3 ליטר. האופן כללי, המחירים בערך מחצית מאלו של ישראל.

טיול בסופיה

בהמשך יצאנו לטייל בקתדרלת אלכסנדר נבסקי St. Alexander Nevsky Cathedral Свети Александър Невски. מצויידים בקניות שעשינו בסופר, עשינו פיקניק בפארק הסמוך יחד עם היונים שאכלו כיד המלך בהתאם לנדיבות ליבה של גפן.

חזרנו לדירת המלון בצהריים למנוחת של מספר שעות. אח"כ יצאנו לכיוון מצפה ויטושה Vitosha, אבל גם הווייז וגם גוגל מפות התבלבלו. אז בסוף צפינו לכל היותר במגרש חניה. בהיעדר תצפית ויטושה הלכנו לדבר הקרוב ביותר – טיילת ויטושה Bulevard Vitosha, מקום דיי נחמד ותוסס. ישבנו בחנות הממתקים של עמי ותמי Hans & Gretel . בניגוד לסיפור המצמרר של האחים גרים הסכנה היחידה הייתה לחשבון הבנק ולהיקף המותניים.

גפן רקדה ברחוב באופן ספונטני ליד כנרית רחוב. נראה שלכמה דקות היא שכחה את הכל ונעטפה במוזיקה כמו שרק ילדות קטנות יודעות. לפני שהעולם הוריד אותה ולימד אותה בושה. זה היה מקסים.

בהמשך אכלנו במסעדת Happy שלטענת השלט בכניסה זוהי המסעדה הכי טובה בלונדון (אבל כזכור, אנחנו בסופיה ולא בלונדון), ובסופיה היא גם לא רעה. בדרך חזרה הלכנו דרך התאיטרון הלאומי איוואן ואזוב Народен театър Иван Вазов. הבנות נהנו המזרקות ואדם ניסה לחכות אבן שוקעת במים. ‏מחר נוסעים לבאנסקו

גבינה מטוגנת ברוטב אוכמניות (צילום רפי פלישמן)

חניה בסופיה עניין טריקי

כאמור החניה בסופיה היא אתגר פסיכומטרי לא קטן רבותיי. אך אני חושב שפיצחתי את סוד החניה הבולגרית. באזורים של מרכז העיר הנקראים גם "האזורים הכחולים" המחיר לחניה הוא 2 לב לשעה אך מותר לחנות לכל היותר שעתיים ביום. התשלום דרך סמס עם מספר בולגרי או אפליקציה בשם Urbo שזה הפנגו של הבולגרים. יש מספר חניונים פזורים בעיר אשר מאפשרים להחנות בתשלום ליותר משעתיים. אבל זה פתרון מסורבל ומאוד לא נוח עם שלושה ילדים צרחנים.

עכשיו מה הטריק? התשלום הוא פר לוחית רישוי. וכל לוחית רישוי מורכבת מקומבינציה של אותיות ומספרים. באופן מעניין כל האותיות גדולות. כלומר Capital letters אך באפליקציה בעת רישום הרכב אפשר להזין אותיות גדולות וקטנות כאחד. הבנתם?

מאחר שבלוחית הרישוי שלנו 3 אותיות. יש למעשה 8 אפשריות של קומבינציות של אותיות קטנות וגדולות (2 בחזקת 3). אז פשוט הזנתי 8 רכבים שונים עם אותה לוחית רישוי ופשוט כל פעם החלפתי רכב חונה. עדיין שילמתי 4 שקל לשעה אבל הייתי פטור מלחפש חניון.

מנזר רילה Рилски манастир Monastery of Saint Ivan of Rila

משפחת פלישמן במתחם מנזר רילה Рилски манастир Monastery of Saint Ivan of Rila (צילום רפי פלישמן)

בבוקר שמנו פעמינו אל מנזר רילה ולבאנסקו. מנזר רילה הוא אבן דרך בלאומיות הבולגרית. היה שם מאבק נגד העותמנים או משהו כזה, והמקום הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו לפני 40 שנים.

בהמלצת גפן עשינו פיקניק במנזר סמוך לקבר של אירי כלשהו בשם Bourchier ואני בטוח שלא היה לו איכפת. ראינו את הכנסייה העשירה ואת המתחם במרכז. נהנינו מהמוזיאון במקום שבעיקר היה קריר והראה שרידים שונים מהמנזר העתיק. ונחנו ליד הנהר ואף שתינו מהמים הקדושים. גפן קנתה שרשרת בבאסטה ליד.

אחר הצהריים הגענו לבַּנְסְקוֹ Банско למלון רגנום Regnum המפואר. המלון מתפאר בפארק מים. פארק המים כולל שתי מגלשות וזה מצוין כי אפשר לראות את הילדים בזמן שהם מכלים את זעמם על המגלשות. אני מודה שהתגלשתי איתם לא פעם. בהמשך טבלנו בג'קוזי המקורה במתחם הספא.

בערב יצאנו לאכול במסעדת קסה דל פפי Casa di Papi הסמוכה למלון. האוכל היה די טוב. במסעדות בבולגריה יש קונספט גאוני – משחקיה שבה הילדים יכולים להתפרע בזמן שאוכלים.

פארק רילה Rila Fun Park

פארק רילה Rila Fun Park בולגריה (צילום רפי פלישמן)

באנסקו היא עיירת סקי חמודה אשר המציאה את עצמה מחדש בשנים האחרונות גם בחודשי הקיץ כעיירת נופש כללית כזאת, עם אטרקציות שונות באזור.

נסענו לפארק רילה Rila Fun Park  שנמצא במרחק נסיעה של כ- 50 דקות. בעזרת כוחות ההתברברות שלנו, הצלחנו להפוך אותה לשעה ועשר דקות. למי ששואל איך התברברנו עם וייז ונביגייט, התשובה שבלי וייז היינו מגיעים אחרי יומיים. בדרך גם עצרנו בנהר אקראי כלשהו ופילסנו דרך בצמחיה הקוצנית. בולגריה הקסומה? אנחנו עוד לא שם.

גפן ונטע המגלשת ההרים המהירה בבולגריה (צילום רפי פלישמן)

הדרך במעברי ההרים המיוערים יפה מאוד ולא הרגשנו את הנסיעה. כשהגענו לפאן פארק ראינו תור ועמדנו גם אנחנו בתור. מסתבר שזוהי מגלשת ההרים הארוכה באירופה או בבולגריה או במתחם אין לי מושג – מה שבטוח, זו מגלשת הרים באורך 1400 מטרים בלבד. בפארק משלמים עבור כל מתקן לחוד. מגלשת ההרים היא קרון פתוח דו מושבי. המפעיל חשב שאנחנו דפוקים שנתנו לבנות לצאת יחד בלי מבוגר. אבל הוא אמר זאת זה רק אחרי שהם יצאו אז לא היה כבר מה לעשות. אני נסעתי עם אדם. הנסיעה הייתה מפחידה רצח וקיוויתי שהמסילה לא תתפרק או משהו למרות שלא היה שם משהו חריג או שנראה רופף. הבנות מאוד נהנו ואדם בעיקר היה בשוק. הערת המערכת: באתר הפארק רשום שהגלישה עצמאית מגיל 8 ומגובה 135 ס"מ בלבד, ולגיל 3-8 רק בלווית מבוגר!!!

התשלום הוא פר מתקן אבל השהות בפארק עצמו חינם. הבנות שיחקו בבקתה בהשראת כפר הדרסדים וקפצו אל על בטרמפולינה עם כבלים לקפיצת באנג'י. חשבתי לקפץ קצת בעצמי אבל בשלב זה הייתי קצת מבושם מהיין ההוא בקופסא של 3 ליטר, ולא רציתי להקיא את כל הטוב הזה על הארץ.

מקלט הדובים בליצה Bear Sanctuary Belitsa

מפארק השעשועים נסיעה קצרה לשמורת הדובים ПАРК ЗА МЕЧКИ Белица. בבולגריה יש 500-100 דובי בר בהרים. אבל השמורה לא מיועדת להם. זוהי שמורה אשר נוסדה במימון השחקנית המפורסמת מאסקימו לימון ופעילת זכויות בעלי חיים "ברידג'יט בארדו". נמצאים שם דובים שחולצו מקרקסים או בעלים מתעללים כאלה ואחרים. הלכנו בסיור עם הקבוצה והמדריך הסביר באנגלית עם מבטא בולגרי כבד מאוד אך למעשה די קוהרנטי וברור. ההליכה הייתה קשה בהיותנו מאותגרי כושר. אחרי ההליכה נחנו עם גלידה מקומית (לגלידריה קוראים Raffy אך אין קשר משפחתי).

סמוך לכניסה ישנה עמדת תצפית מוגבהת. בתצפית צפינו בדובים מלמעלה. מראה קצת משונה. ראינו את אחד הדובים הולך הלוך ושוב 3 מטר לכל כיוון. בלי ממש מטרה. בליבי אני חושב שמדובר במנהג שהוא סיגל לעצמו מימיו בכלוב קטן באלבניה (משם חילצו אותו). היה משהו מאוד עצוב בלראות ככה את הדוב. כמעט כאילו הוציאו את הדוב מהכלוב אבל לא הוציאו את הכלוב מהדוב.

חוות דגי פורל רילה Rila Fish Рила фиш

דייג אוהב דגים? חוות דגי פורל רילה Rila Fish Рила фиш בולגריה (צילום מאיה בר-פלישמן)

ארוחת צהרים אכלנו ברילה פיש פארק. מסעדה שהיא גם פארק דייג עם בריכת דגי פורל נהרות River Trout – הם לגמרי סבבא עם זה שדגים מהבריכה שלהם כל עוד יושבים לאכול במסעדה. אני, גפן ונטע דגנו בחכה כל אחד דג פורל. נטע תפסה את הדג הכי גדול ומאוד התרגשה.

הזמנו כל מיני דברים כולל דגים מטוגנים, דגים על הגריל, פורל מעושן צ'יפס עם גבינה ואפילו שניצל גבינת חלומי (כמו זה שמכינים בצ'כיה). לדעתי הדגים הטריים מצוינים ולא יקרים (כ- 30 שקלים למנת דג). הצ'יפס עם גבינה גם לא רע. אבל בתכלס כל מה שהוא לא דגים טריים זאת לא המומחיות שלהם. בדיעבד כדאי להזמין דגים טריים. אין מה לעשות זה מסעדת דייג. היא מיועדת למי שאוהב לאכול דגים.

המתחם עצמו יפיפה וממש נהנו פשוט להסתובב באזור. כמו כל מסעדה בבולגריה שמכבדת את עצמה הייתה משחקיה צמודה לילדים עם נדנדות וטרמפולינות להוציא מרץ. עוד עזר להנאה היה שבשלב זה כבר לא הייתי מבושם, הייתי שיכור פיצוצים. וזאת מכיוון שהתעקשתי לשתות ולא לזרוק את היין הדוחה שקנינו בקופסת 3 ליטר. מיותר לציין שמאיה נהגה חזרה לבאנסקו. בערב חזרנו למלון והספקנו לטבול בבריכה ובג'אקוזי לפני ארוחת ערב קלה.

אגם בזבוג Bezbog Lake Безбожко езеро

בבוקר יצאנו לכיוון הרכבל של בזבוג או שם כזה. לאזור הזה יש קטע עם רכבלים. הדרך ארוכה אך מגניבה. פונים מהכפר Dobrinishte ואחרי 10 ק"מ של נסיעה יפה הגענו לרכבל Lake Bezbog Lift (Bottom Station). שילמנו 92 ליבוביץ ועלינו למעלה. זה רכבל ארוך. ממש ארוך שמתחיל ע"י המסעדה בגובה 1485 מטרים מעל פני הים. טיפסנו כק"מ וחצי לגובה של כ- 2,200 מטרים מעל פני הים. נוף עוצר נשימה. לשמחתי הרבה לא חיכה לנו טרק, אלה אגם הררי יפיפה צלול למדי ומלא חיים. בלי להרגיש בכלל הגענו ללב שמורת הטבע פירין Pirin National Park Национален парк Пирин שם המים צלולים ואפשר לראות את הדגים והרואשנים. הבנות הצליחו לתפוס בידיים צפרדעים קטנות בדרגות כאלה ואחרות של התפתחות. למשל צפרדע עם זנב שכנראה אתמול הייתה ראשן.

גפן, נטע ואדם משתעשעים באגם המים הצלולים (צילום רפי פלישמן)

הייתה בקתה עם מסעדה קטנה בראש ההר אבל בשלב זה היינו בקטע של פיקניקים. טיילנו בעצלתיים מסביב לאגם. בשלב מסוים הילדים נכנסו למים והתחילו להתבצבץ בבוץ. עד שמישהו אמר לנו שאסור ומיד קיפלנו אותם. ערכנו פיקניק עם כמה גבינות, עגבניות טריות, מקלות מלוחים, שקית צ'יפס גדולה קצת מיץ וקצת יין טוב. הבנות פחות או יותר אכלו צ'יפס ושתו מעט מיץ. אני בהיותי פח זבל אנושי נעניתי לאתגר השאריות.

בדרך חזרה ברכבל היה מפחיד בקטע אחר. נטע רצתה לנסוע איתי. מה אני אגיד…לילדה אין פחד ולא תמיד טרחה לאחוז במעקה של המושב הפתוח. לא הטריד אותה שמתחתה 39 מטר של תהום ציורית עם מים זורמים וצמחיה פסטורלית. אז אני פחדתי כפליים.

באנסקו Bansko

חזרנו לסיים את היום במלון ואחרי גיחה בבריכה של המלון יצאנו למרכז באנסקו. זכינו ליהנות מטברנה בולגרית מסורתית. כולל נגנים. אכלתי תבשיל עוף בקדרה מאיה פלטת ירקות. ה MVP -הייתה הגבינה המטוגנת ברוטב אוכמניות אשר מוגשת רותחת במחבת יצוקה. ראינו לנגד עינינו את רוטב האוכמניות הופך לכרמל בשל החום. על הכיפק.

קנינו כמה מזכרות בחנויות תיירים ולאחר עוד גלידה Raffy וחזרנו למלון. מחר בורובץ.

שביל שמונת הגשרים Beli Iskar Eco Trail Екопътека Бели Искър

בבוקר עזבנו את באנסקו לכיוון בורובץ Borovets נסיעה של כשעתיים. בדרך עצרנו בשביל שהישראלים מכנים שביל שמונת הגשרים אבל השם האמיתי שלו הוא השביל האקולוגי של באלי ישקר על יד הכפר באלי ישכר Beli Iskar. מדובר במסלול הליכה קליל לאורך הנחל עם שמונה גשרים מעץ מפוזרים לאורך המסלול. כשהגענו לגשר הראשון הילדים מיד בלי להתבלבל נכנסו למים הקפואים והתחילו להתעסק באבנים ובבוץ. לאחר דירבונים, שכנועים, נפילות, ולא מעט איומים ניאותו הילדים לצאת מהמים לכמה דקות להמשיך במסלול.

כמנהג שבטנו עשינו פיקניק על גדות הנחל. בגשר השלישי התחיל לטפטף וממילא הרגשנו סוג של מיצינו (גשרים, נחל, יפה הבנו…) אז חזרנו לרכב ונסענו למלון.

פיקניק משפחתי ביער, בולגריה (צילום רפי פלישמן)

בורובץ – Iglika Hotel & Villas

שם המלון הוא איגליקה או משהו שכזה. מלון מפואר עם צוות נחמד (יוצא דופן כי הבולגרים בד"כ די חמוצים). היה די ריק ככל הנראה מאחר שהעונה העיקרית בחורף. הילדים שיחקו במשחקיה בזמן שנחתי בחדר. כל הכבוד למאיה שראתה שאני עייף ופרגנה לי. הספא של המלון היה ריק. אפילו לא פקידת קבלה. אבל המתקנים עבדו. עשינו יום ספא עם חלוקים לבנים.

בערב בעקבות שמועות יצאנו ליריד קיץ בעיירה הסמוכה בשם סמקוב Samokov. היה שם מכוניות מתנגשות וכל מיני מתקנים שלא נראו בטיחותיים במיוחד. גפן בעת נהיגה פרועה במכוניות מתנגשות נפצעה ודיממה מהשפתיים. המסכנונת נבהלה. אדם נהג ברכבת הקטנטנים ברצינות תהומית. כשנופפתי אליו הוא השיב במבט רציני שהביעה משהו כמו "אבא אין לי זמן למשחקים אתה לא רואה שאני נוהג עכשיו ברכבת…"

אכלנו ארוחת ערב בטברנה סמוכה, מפוצצת מקומיים. המקום נחמד האוכל היה ככה ככה. יתכן שהאוכל הבולגרי לא לחיכנו? בדרך חזרה למלון ניצלנו את זיהום האור הנמוך כדי לתצפת על הכוכבים באחת הירידות מהכביש. חזרנו למלון גמורים ועייפים.

שבעת האגמים של רילה Seven Rila Lakes

במרומי ההרים – שבעת האגמים של רילה Seven Rila Lakes בולגריה (צילום רפי פלישמן)

בבוקר ברגע האחרון שינינו תוכניות. במקום פסגת מוסלה יצאנו לשבעת האגמים. מדובר במסלול הליכה הררי אשר נמצא בקצהו של רכבל כשעה נסיעה מבורובץ. המסלול נחשב אחד היפים בבולגריה. ולמאיה היה חשוב לראות אותו וזאת למרות שידענו שמדובר במסלול הליכה הררי ואיננו בדיוק מיטיבי לכת. התוכנית המקורית לעלות ברכבל לפסגת מוסלה Musala Мусала נבחרה מאחר שהרכבל היה ממש ליד המלון ולא היה צורך בהליכה רבה. עם זאת לאחר הבטחות אי אלו ואחרות מאנשים בפייסבוק ש"זה מסלול קליל כמו הר תבור…" ו"לא לוותר", שינינו את התוכניות באופן סופי. למען האמת כבר מההתחלה הייתה לי תחושה רעה לגבי היעד, אבל לא תקשרתי את זה למאיה בצורה טובה.

דברים התחילו להשתבש מהרגע הראשון. שכחנו את התיק עם האוכל והמים במלון, הנסיעה הייתה קשה ורק מספר ק"מ אחרי שעוברים את הכפר Panichishte  מגיעים לחניה עצמה שהיא מאוד רחוקה מהתחנה התחתונה של הרכבל Rilski Ezere   Seven Rila Lakes Lift (Bottom Station). כשהגענו לרכבל כבר היינו עייפים מההליכה ולמען האמת עייפים משישה ימים של טיול אינטנסיבי.

הנסיעה השניה ברכבל הייתה פחות מרגשת למרות הנוף היפה. ונטע עדיין הדאיגה אותנו בהיעדר הפחד שלה ונטייתה להישען קדימה בלי להחזיק במעקה.

עצרנו בבקתה בהר עצמו. ראינו שם הרבה אנשים מרביתם ישראלים. גילינו למרבה הצער שמחכה לנו טרק של כמה שעות בשבילים ההרריים. זה ממש לא היה כמו הר תבור. מהר מאוד הבנו שזה לא בשבילנו. אבל היינו במלכוד. כבר הגענו עד לשם לא נראה את האגמים?

במקום השביל ההררי לנקודת תצפית הלכנו בדרך קיצור לאחד האגמים מבין השבעה. עדיין היה מדובר בהליכה של כשעתיים שזה ארבע שעות לכל הפחות בזמן משפחת פלישמן. הייתי רוצה לכתוב שהתגברנו על הקשיים ברוח טובה ונהנינו מהקסם של הטבע, אולם למרבה הצער לא כך היה הדבר. המורל היה נמוך. אני רק הייתי לחוץ לראות את האגם הזה וללכת. הילדים התקשו בהליכה (מלבד אדם אשר היה במנשא על גבי ובכה בלי הפסקה). ובשלב מסוים רצועת הסנדל שלי נקרעה. הילדים קיטרו ואני קיטרתי. רק מאיה הצליחה לשמור על רוח חיובית.

בהיעדר אוכל (כי שכחנו את התיק אוכל במלון), קטפנו פטל אדום שצמח בר מהשיחים וזה העלה את המורל קצת, עד שגפן מסיבותיה היא, מעכה את הפטל שקטפנו בניסיון להופכו לריבה (בפועל הפך לעיסה דוחה). הגענו לאגם, נחנו קצת והאכלנו את הדגים בלחם יבש שמצאתי על הרצפה (עד שמישהו אמר שזה אסור). אחר הצהריים ירדנו טרוטים למטה, התברברנו במציאת האוטו שחנה רחוק כמתואר. חזרנו למלון די מאוחר.

ספא משפחתי בבולגריה (צילום מאיה בר-פלישמן)

ערב אחרון בבורובץ

בערב הסתובבנו בבורובץ שהייתה ריקה למדי ומרבית החנויות לא פעילות. כמעט עיירת רפאים. אכלנו במסעדה מקומית בשם Happy Duck. הזמנתי ברווז צלוי והשאר הזמינו פיצה. הברווז היה טוב והפיצה הייתה ובכן…. פיצה. בערב עשינו קניות בפיצוציה מקומית לקראת הטיסה.

בבוקר למחרת השכמנו קום לטיסה. לקחנו אוכל ארוז מהמלון (הם הציעו, לא ידענו שיש אופציה כזאת) וחזרנו בריאים ושלמים לישראל. סה"כ שישה ימים טובים ויום אחד גרוע. בחישוב זריז 6/7=85.7 הייתי נותן לטיול הזה ציון 85 כלומר טוב מאוד.

מחר שגרה.

נהיגה בבולגריה עם פיג'ו 308 חדשה

דברים כלליים לגבי נהיגה בחו"ל בכלל ובולגריה בפרט: אין פקקים מחוץ לעיר לפחות בעונה שהיינו | נופים יפים | תמרור מהירות אקראי לחלוטין. התמרורים 30, 60, 90 קמ"ש מפוזרים בדרכים ההרריות ובאזורי הכפר, בלי קשר לכלום. היו כבישים הרריים עם מהירות מקסימלית של 90 קמ"ש. עם ראות לקויה, בלי שטח הפרדה, ופיתולים מסוכנים. נסיעה שם יותר מ- 50 קמ"ש היא מבחינתי הצהרת כוונות אובדנית תוך הפגנת אדישות לפגיעה בזולת.

לעומת זאת לפעמים התמרור מתחלף ל- 30 קמ"ש בכביש ישר בלי סיבה נראית לעין. יתכן שיש בית כלשהוא על הגבעה הסמוכה ולכן הכביש מוגדר שטח עירוני. אין לי שמץ. ראיתי לא פעם מלכודות מהירות של שוטרים אורבים למי שנוסע מעבר למהירות המותרת.

גם אדם יודע לנהוג (צילום רפי פלישמן)

קיבלנו מסוכנות ההשכרה פיז'ו 308 אדומה שנת 2023 חדשה. להלן רשמים מהחוויה:

  • נקודות חיוביות למשתמש: מסתבר שיש דבר כזה חווית נהיגה. וחווית הנהיגה בפז'ו תענוג. לא הזיק הנופים המרהיבים והעובדה שאין כמעט פקקים מחוץ לעיר הגדולה. היה כיף לנסוע בלי מפתח בסוויטץ' ובלי האפשרות לחפש כל הזמן את המפתח. מערכת תיקון טעויות נהיגה אוטומטית. מתריע על דברים כמו סטייה מנתיב ולפעמים התקרבות לשוליים, מאוד חשובות למי שבשל ADHD יש לו/ה נטייה לטעויות נהיגה. בנוסף, שמחנו לתא מטען גדול ותא נוסעים מרווח.
  • ככה ככה: מערכת הניווט (נביגייט) המובנית, מאוד נוחה כשהיא עובדת. יש תצוגה בלוח מכוונים, אבל ממש מטומטם שלא מוצאים חצי מהמקומות. בקטע הזוי לחלוטין לא ניתן להזין כתובת אלא אם האוטו בתנועה. זאת מכיוון שצג החניה מחליף את מסך הפונקציות. לא מחליף וייז. בעוד שהפתח האוטומטי נוח מאוד יש פונקציות אוטומטיות אחרות מעצבנות. למשל לא ניתן לכבות אורות בלי להרחיק פיסית את המפתח מהרכב איזה 10 מטר. מעצבן רצח כשניסינו לצפות בכוכבים.
  • חסרונות: קטע מוזר שאין ולו שקע USB אחד אפילו, להטענה של מכשירים כמו טלפון נייד או טבלט. הדבר היחיד שהיה זה שקעים Type C , כאילו מה מפריע לכם לשים שקע USB ? מערכת השמע מלאה בבאגים. לפעמים משמיע מוסיקה מהטלפון, לפעמים לא – בלי סיבה נראית לעין. אבל אם הרכב ליד הטלפון לא ניתן להשתמש במכשיר בלוטות' אחר. כך שאי אפשר לנסוע באוטו עם אוזניות אלא אם הרכב לא מעשה pair עם הטלפון. המערכת על המאזדה 2010 שלי הייתה יותר טובה כשהיא עבדה. (הערת המערכת: לא נועדים עם אוזניות. חובה לשמוע את הנעשה בכביש, החל מצפירת רכב לחירום או רכב חירום ועד תאונה וכו').

עלו החודש

נושאים פופולריים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך: