אריאלה פלד מטיילת בסיאטל, וושינגטון ארה"ב ומספרת ||| הרובע הסיני, מוזיאון וינג לוק, מוזיאון מופופ ועוד ||| חוויות של נידלס, נודלס ועוד <<<
צ'יינה טאון Chinatown
סיאטל, פנים רבות לה. ואחד מהם הוא Chinatown. למדתי לדעת שבאינטרנט יש אתר של Self-Guided Walking Tour בוא אתה מקבל מפה, הסברים וכל מה שאתה צריך לדעת להתנהלות רגלית לבד בעיר. הרכבת הביאה אותי לתחנה הנכונה ומיד כשעליתי למפלס הרחוב ידעתי: אני ב- Chinatown. שער גדול בסגנון הסיני סימל את הכניסה לאזור. למען האמת, הצ'יינה טאון של סיאטל די מאכזב……. חוץ מהשער ועוד כמה מסעדות נודלס פה ושם לא ראיתי את המאפיינים שאני מכירה מרובעים סיניים בערים אחרות. חסרו לי הסמטאות הקטנות עם המון חנויות מוכרות מזכרות עם חתולים מנענעים זרועות…… חסרו לי פנסי נייר אדומים עגולים המציינים מסעדות סיניות………. חסרו לי חנויות עם צנצנות בהם שורשים וצמחי מרפא ותבלין. לא היו שם חוץ מחנות מכולת אחת עם תבלינים ומוצרי מזון סיניים. חסרו לי בניינים צבעוניים עם דרקונים.
מוזיאון וינג-לוק Wing Luke
הלכתי ברחובות המסומנים במפה עד מוזיאון וינג-לוק (בשמו המלא Wing Luke Museum of the Asian Pacific American Experience ).
- התערוכה הראשונה בה פגשתי היתה התקופה העצובה של הזרים בעיקר היפנים בארה"ב. תקופת מלחמת העולם השניה. תמונות הילדים….. האנשים אורזים מטלטליהם… הקריקטורות…. רשיונות לצוד את העכברושים היפנים……..כרזות: לעולם לא נשכח…..ו- Let It Not Happened Again…….. כאילו לא מפרידים אלפי קילומטרים בין ארה"ב של אותם ימים לבין אירופה……..Henry McLemore היה בעל טור בעתון בו כתב: "איספו את העדר, אירזו אותם ושילחו אותם אל מרכז המדינה לשטחים הגרועים ביותר…… תנו שיצבטו אותם, יכאיבו להם…… ירעיבו אותם ויגרמו למותם. בין 110.000-120.000 יפנים נישלחו למחנות ריכוז בפקודתו של הנשיא רוזבלט מה 19 לחודש פברואר 1942.
- החדר השני במוזיאון היה מוקדש ל"יום בחיי ברוס לי". אז ברוס לי למי שלא יודע היה אמן לחימה ושחקן קולנוע נודע. הוא נחשב עד היום לאחד מגדולי המומחים באמנות לחימה. כל חייו היו קודש לשמירה על הכושר הפיזי והרוחני. הוא רשם הערות שונות בענייני פילוסופיה וגם בנושאים טכניים הקשורים לאמנות הלחימה. ההערות קובצו ע"י אשתו לספר. דפים שונים מהספר מוצגים בתערוכה. אחרי שהעפתי מבט בכמה מהם והבנתי שאני לא מבינה כלום…….. הלכתי הלאה……מצא חן בעיני משפט שכנראה הוא אמר: "תבוסה, היא הלך רוח. אף אחד לא הובס עד שהתבוסה התקבלה על ידו כמציאות. תבוסה פשוט אומרת לי שמשהו לא היה בסדר במה או באיך שפעלתי….. זהו המעבר המוביל להצלחה ולאמת". ברוס לי הלך לעולמו ב 1973 בהונג קונג.
מלון מהגרים ו- Uncle Jimmy
בשלב הזה הצטרפה אלי מדריכה נחמדה ולקחה אותי לאגף שרקVIP מגיעים אליו………זהו מבנה צמוד למוזיאון ששימש כמלון למהגרים חדשים שזה עתה באו. מבנה עץ עם חדרים קטנטנים, דרגש קטן לשינה. החדרים היו ממוקמים בקומה העליונה מעל חנות שסיפקה את צרכיהם של העובדים שהיו בדרכם לאלסקה בתקופת "הבהלה לזהב".Uncle Jimmy היה הכתובת לאותם מהגרים לכל אינפורמציה.: מה כדאי לקנות איפה כדאי לגור איך כדאי להמשיך בדרך….. בקומה העליונה היה גם חדר יותר גדול למפגשים חברתיים עם מקדש קטן . ושולחנות למשחקי הקוביה הסינים. המדפים בחנות והחדרים היו מאובקים…… אבל ברגע שהפעלתי את הדמיון הכל השתנה.
1860 אני רואה את מאות הסינים המגיעים כשצרורותיהם על הכתף שואלים מקומיים לאן כדאי ללכת ומיד מקבלים את התשובה:Uncle Jimmy הם באים לחנותו הקטנה וכל כך שמחים למצא פינה מוכרת במקום כל כך רחוק מהבית. על המדפים צנצנות וקופסאות בתבלינים ובתה עם ריחות מהבית……. השפה המדוברת מובנת להם……. בלילה יהיה להם היכן להניח את ראשם. בהתרגשות הם מדברים האחד עם השני….. יש המתלהבים….. ויש ביניהם צעירים ומפוחדים…… אך תוך שלשה ימים הם כבר "ותיקים". מצאו עבודה שתכניס להם כמה פרוטות ….. חלקם עוסקים בדיג, חלקם פועלים במנסרות העצים באזור, חלקם כורי פחם וחלקם ממשיך לאלסקה לחפש את גורלם ככורי זהב. והעתיד נראה מבטיח. בכל יום ראשון מתמלא האזור בריחות של חזיר צלוי ממטבח המלון ונתח קטן ממנו יכול כל אחד לקנות . השנים עוברות , יותר ויותר לבנים מגיעים לאזור, גם הם על מנת למצא פרנסה והנה הם מרגישים שהסינים האלה גוזלים את פרנסתם. ב 1886 מגורשים כ 350 סינים מהעיר ובעקבותיהם יש כאלה שעוזבים מרצונם.
סינים בסיאטל במאה ה- 20
בתחילת המאה העשרים חוזרים סינים לעיר וביניהם אסייתים שונים יפנים ופיליפינים כולם מתיישבים באזור הרובע הסיני. מלחמת העולם השניה פורצת ואחרי התקפת פרל הרבור מגורשים היפנים ואת ביתם ועסקיהם תופסים האחרים. בשנת 1930 מתאחדת הקהילה הסינית עם היפנית והפיליפינית כדי להילחם בחוקי הגזע שעומדים לחוקק.
בשנת 1962 נבחר Wing Luke (על שמו נקרא המוזיאון) כחבר הסיני-אמריקאי הראשון בארה"ב למועצת העיר סיאטל.
מהרחוב הקר למסעדת נודלס
חזרתי דרך חנותו המאובקת שלUncle Jimmy אל המציאות ואל הרחוב הקר של חודש מרץ. במורד הרחוב הבחנתי בזוית העין במסעדה קטנטונת מלאה אנשים. כשהרמתי את הראש ראיתי שזו מסעדת נודלס. זה היה מאד מפתה………
אמנם היו כמה שחיכו בפינה בתור, אבל החלטתי להיכנס. שטח קטן ויחסית די הרבה שולחנות נירוסטה וריח נפלא של מרק עוף של אמא……. מיד נתנו לי פיסת נייר ועליה טורים טורים עם משבצות וכיתוב בסינית……… הסתכלתי טוב וראיתי שמתחת לסינית יש גם מילים באנגלית. שאלתי את זה שהגיע אחרי מה אני צריכה לעשות והוא הסביר לי: ראשית תסמני איזה בשר את רוצה במרק לאחר מכן יש שתי אפשרויות לתוספות ועוד שתי אפשרויות לסוגי נודלס. סימנתי את מה שרציתי ותוך דקה הובילו אותי לשולחן, לקחו את הדף…….. מים או תה? שאלה הגברת בעלת המקום. תה עניתי ולא עברו עוד שלש דקות וקערה ענקית עם פיסות בשר, נודלס דקים, פטריות וכופתאות וון טון וכל זה בתוך מרק טעים להפליא…….. מממממממממ מה זה התענגתי………
The Needle של סיאטל
מכיוון שהיה עוד די מוקדם עליתי על המונורייל (רכבת קלה על פס אחד….., כן גם זה יש להם כבר מזמן……..) ונסעתי אל עבר הסמל המוצהר של סיאטל – The Needle. מאחורי המגדל ראיתי משהו נוצץ בצבעים זוהרים: תכלת סגול ומוכסף. הלכתי לכוון ומה ראו עיני? שלש צינצנות ענקיות אבל ממש ענקיות מכוסות במפות צבעוניות עשויות לוחות פח מגולבן.
טוב…. זה לא באמת צנצנות אבל ככה הם נראו לי. זהו מוזיאון Mo Pop.
מוזיאון מופופ MoPop
המוזיאון, בשמו המלא Museum of Pop Culture, נבנה ע"י הארכיטקט פרנק גרי וההשראה שלו הגיע מהתעוררות הרוקנרול. כשתכנן את המבנה הוא קנה כמה גיטרות חשמליות פרס אותם לכמה חלקים והשתמש בחלקים לבניית המודל למבנה. המבקרים יכולים לראות את צורת החלקים במבנה הגלי. ואני ראיתי במבנה הגלי את ה"לוויתן" של פרנק גרי מבניין המנהלה של בנק DZ בכיכר פריז שבברלין.
ההגדרה של המוזיאון בפרסומים היא: המוזאון לתרבות הפופ והמדע הבדיוני. נכנסתי למשהוא עצום. בחלל התחתון יש שטח המוקדש לג'ימי הנדריקס ונקרא Sky Church. יש בו מסך ענק….. ממש ענק שמקרינים עליו כל הזמן מופעי רוק.
בקומה למעלה היתה תערוכה של Rube Goldberg – קריקטוריסט כותב וממציא יהודי אמריקאי, זוכה פרס פוליצר. התערוכה שלו היתה די משעשעת. חוץ מהקריקטורות שלו היו לו כל מיני המצאות של מכונות לשבירת ביצים, לישת בצק ועוד ועוד……….. זוכרים את המכונה מהסרט של צ'רלי צ'פלין "זמנים מודרניים"? זאת שמתקלקלת בסוף כשהוא אוכל תירס? אלה הרעיונות של גולדברג. שיחקתי במשחקים שונים והמשכתי אל אולפני ההקלטה……. אולם גדול מאד מחולק לאולפנים קטנים וכל אחד יכול להיכנס ולהקליט אפקטים שונים בתיפוף או שירה……
למטה אתה הולך בעקבות הדמויות מ"סטאר טרק" בסרטים ותצוגת הדמויות ומשחקים שונים ועוד ועוד ועוד……….. שלי זה היה כבר קצת יותר מידי………. במרכז המבנה ניצב מגדל ענק מורכב כולו מגיטרות חשמליות. אני בטוחה שהחברה הצעירים נהנים שם מאד……… הרבה פעילות מול מסכים……. הרבה רעש………….
מוזיאון המדע והטבע
כשיצאתי, שמתי לב שמסילת המונורייל עוברת ממש בתוך המבנה. נשמתי נשימה עמוקה והלכתי אל עבר מוזיאון המדע והטבע………. חלפתי בין דינוזאורים פרפרים וזחלים….. ראיתי קבוצות ילדים עסוקים בבניה ויצירה של פנלים חשמליים ולגו……… ראיתי פרחים ענקיים זזים ומנגנים בעזרת אנרגיה סולרית הנאספת ע"י 48 תאים פוטואלקטרים……… עליתי חזרה אל תחנת המונורייל ומיהרתי חזרה למלון.
המסקנה……… אחרי מוזיאון אחד או מקסימום שניים ביום אסור ללכת לשלישי כי אתה מאבד את הסבלנות.