אריאלה פלד, מדריכת טיולים ותיקה ומוערכת, מספרת על טיול אופניים בעמק הואכאו, אוסטריה ||| טיול באיזור מוכר לה שנים רבות, דווקא מצד הנהר על ספינות הקרוז ||| תיאור המסע יתרום לכל מטייל באזור זה ||| כל הסיפורים והחוויות בהמשך <<<
בוקרו של יום 2 למסע
אחרי שנת לילה טובה, התעוררנו לקולות של גשם מתדפק על החלון…. הצצנו החוצה: שמים אפורים, הכול רטוב, טיפות הגשם קופצות על הדרך ובתוך הנהר. נזכרתי בשיט הארוך על הדנובה – 16 יום בהם אני והקבוצה שלי מלוות את טיפות המים שבנהר בדרכם למחוז חפצם בים השחור.
הי, צעקתי לטיפות הגשם שנבלעו במי הנהר הגועשים….. אל תפחדו…… דרך יפה לפניכם ובסופה תחברו אל כל האחים שלכם שמחכים לכם שם במרחקים. נפרדתי מהם בנפנוף והם הפריחו לעברי נשיקה . אחרי כל ההתרגשות הזו התחלנו לדאוג. איך נמשיך בדרכינו בגשם? לא עבר זמן רב, הגשם פסק ולאט לאט יצאו קרני השמש מבין העננים. יש תקווה. ואכן, עד שסיימנו את הכנות הבוקר ואת ההתארגנות לתזוזה, כל מה שנשאר מאותו גשם היה ריח אדמה רטובה ורעננות נפלאה באוויר. עלינו על האופניים ויצאנו לדרך. איזו דרך נפלאה: ריח ירוק באוויר. שדות ירוקים עד למרגלות ההרים מצד שמאל מנוקדים בפרחים צהובים. דנובה זורמת בעוז מימין. האוויר מלא בשירת ציפורים. שמורת טבע של אזור ביצות הביא אלינו תזמורת ומקהלה שלמה של צפרדעים . היו כאלה שזימרו בקול סופרן….. אפילו צפרדע בריטון אחד שמענו. פעם אחת התחלף הריח הירוק הרענן בריח חום כבד של רפת…….. אפילו זה לא קלקל את היופי מסביב
עוברים למחוז שלוגן Schlögen
הדרך התפתלה בקלילות במישור ויכולנו לגמוע את המרחקים בלי מאמץ. למדתי להעביר מהלכים תוך כדי דיווש…. דבר שהקל עלי מאד כאשר הדרך שינתה זווית לעליה. בשעה 10 בדיוק הגענו לנקודה ממנה לוקחים מעבורת לגדה הימנית. עברנו למחוז שלוגן Schlögen, שם פגשנו חבורה עליזה של רוכבים שלפני כשלש שעות אכלו איתנו ארוחת בקר. זה מדהים איך על הדרך הופכים לחברים…… מתעניינים זה בשלומו של זה, מחליפים טיפים לדרך ונפרדים עד למפגש הבא שברור שיגיע באחד מהימים הקרובים.
התחלנו לדווש במרץ באזור המדהים של "שלוגנה שלנגן" פיתול הנהר שקשה לתאר במילים את יופיו. שביל האופניים עובר לעתים ביער עם עצי מחט והריח השתנה לריח עץ טרי מנוסר כשלצידי הדרך היו מונחים גזעים שזה עתה חטבו אותם. ההשתקפויות במים של העיירות הקטנות, ההרים הנישאים משני הצדדים….. ספסלים מוצבים לאורך מסלול הרכיבה ומפתים בכל כמה מטרים לעצור וליהנות מהנוף המדהים. כל כך רומנטי. בערך פעמיים התפתינו…….. אך הדרך אצה לנו והמשכנו. ציפורים רבות מקננות באזור ובכל כמה מטרים יש עמדת צפרות גבוהה. הצלחתי לזהות את שירת השחרורים…. וכמה מוזר שהשחרורים של אוסטריה, שרים בדיוק את אותם שירים ששרים השחרורים אצלי בחצר. ראיתי עשרות נחליאלים מקפצים עם זנב ארוך ויפה וסינור קטן שחור על החזה…….. ממש כמו בשיר.
אמדאוס סילבר 2
באחד מעיקולי הנהר ציפתה לי הפתעה: ממש מעבר לפינה הלכה והתקרבה נקודה לבנה , שהלכה וגדלה …… ופתאום זיהיתי את הספינה אמדאוס סילבר 2 שכל כך הרבה פעמים הייתי על סיפונה, ובעוד כחודש אתפנק עליה שוב עם אחת מקבוצות "בשביל הזהב"…… עצרנו בחריקת בלמים…… ירדתי מהאופניים והתחלתי לנפנף במרץ ובקפיצות בתקווה שמישהו מידידי בצוות הספינה יזהה אותי. אנשים נפנפו לי בחזרה …… אולי מהצוות….. ואולי אורחי הספינה שחשבו: "מי זו המטורפת שקופצת שם….." בכל מקרה התרגשתי מאד.
בתום 33 ק"מ הגענו אל העיר הקטנה אשח (שם מוזר, אני יודעת) Aschach an der Donau. החלטנו שלהיום מספיק. שכרנו חדר במלון קטן על שפת הנהר ותפסנו שעתיים של שנ"צ מאוחר.
רעננים יצאנו לסייר ומצאנו עיירה מנומנמת עם בתי רנסנס יפים. שאלתי את בעל המלון היכן מרכז העיירה הוא ענה לי בהתנצלות שזו עיירה מאד קטנה ושם ליד הכנסיה זה המרכז…..
עונת האספרגוס מתחילה וכל המסעדות מתהדרות במאכל העדין וחסר הטעם הזה. שפרגל צייט Spargel Zeit – זמן האספרגוס בגרמנית, כך מכונה החודש הקרוב מבחינה קולינרית. מחבת לוהט של אספרגוס מוקרם וכוסית קוקטייל "אפרול שפריץ" כתום, שניצל וינאי בצלחת של איציק אהובי שמלווה אותי לאורך הדרך…… מעודד כשצריך…….. מזרז כשצריך……. נוזף כשצריך…….ועוזר כל הזמן. סיימו את היום השני של הדרך בין פסאו Passau לוינה Wien.
בוקרו של היום השלישי למסע
הבקר השכמנו מוקדם ויצאנו לדרך כבר בשמונה ורבע. השמיים כחולים, השמש כבר זורחת, האוויר קריר ונעים….. הברבורים ואווזי הבר מסתכלים עלינו בזלזול….. "עכשיו קמים? אנחנו מחכים לכם כבר חצי שעה !!!". התנצלנו. זה לא עזר. הם מתחו צווארים ושטו הלאה בשורה כמרחפים על פני המים. התחלנו את המסלול באזור חקלאי מסודר בפדנטיות ייקית: שורות שורות של בצל ירוק צעיר ורענן…. חסה בצבעים שונים….. כרוב סגול וכרוב ירוק…. והשורות? כאילו עיצבו אותם עם סרגל ומד זווית. נכנסנו לאזור שסומן כשמורת טבע. אזור הצפה של הנהר. כשיש שיטפונות ופני הנהר עולים ומציפים שטחים נרחבים, נוצרים ביצות ובריכות מים שבמשך השנים הופכים להיות בתי גידול לאוכלוסיה של עופות, צפרדעים, חרקים וזוחלים שונים. כשאתה עובר באזור כזה אתה נחשף לקולות שונים של קרקורי צפרדעים, שירת ציפורים, סבך של קנים בהם מקננים ברווזים עם גוזליהם.
הדרך התרחקה מהנהר וכעבור קילומטרים אחדים חברה אליו שוב. גמענו מרחקים במהירות. מערכת ההילוכים היתה ממש לעזר. כל פעם כשאתה מרגיש שקשה לדווש, אתה מיד מוריד הילוך וסבוב הפדלים נעשה קל יותר.
שיעור באנטומיה
לפני שיצאנו להרפתקאה זו, הזהירו אותנו מהתכווצויות שרירים….. מכאבי גב…..ועוד. שום דבר מכל זה לא קרה (בינתיים). אבל מה כן? אז ככה:
כנראה שבשעורי הטבע בבית הספר כשלימדו על מבנה השלד, לא הייתי ולא ידעתי שיש לנו עצמות במפשעה…. היום אני יודעת…….. איציק לעומתי לא ידע על הימצאות עצמות בטוסיק…….ומכיוון שאין לו בכלל ריפוד טבעי כמוני…… היום הוא יודע. יומיים סבל פחות או יותר בשקט. אתמול קנינו ריפוד ספוגי על הכסא הקשה. והיום הוסיף את הסווצ'ר שלו כריפוד נוסף ….. ובא לישבן הגואל.
אוטנסהיים Ottensheim
לאורך הדנובה, ניתקלנו באנדרטה מאד מיוחדת ומזעזעת המנציחה 30.000 חולים ונכים שרוכזו ונרצחו בטירת הרטהיים Lern- und Gedenkort Schloss Hartheim בואך אוטנסהיים Ottensheim בין השנים 1941 ו 1944 ע"י הנאצים. גופותיהם נשרפו ואפרם הושלך לדנובה באותו מקום בו ניצבת היום האנדרטה. בסלע עצמו חרוט באותיות זהב המשפט בגרמנית: "המים כיסו על העקבות שנשמרים בזיכרון".
אל העיירה אוטנסהיים עצמה, היושבת בגדה השמאלית של הנהר עברנו במעבורת והמשכנו לדווש עד ללינץ. אחרי הפסקה קצרה להתרעננות המשכנו בדרך. היה עדיין מוקדם וחבל היה לעצור. וכך מצאנו את עצמינו מגיעים אחרי 48 ק"מ, לא פחות ולא יותר אל העיירה מאוטהאוזן.
מאוטהאוזן Mauthausen
מאוטהאוזן הזכורה לכולנו כשם של מחנה ריכוז ידוע לשמצה, והאמת שלא רציתי בכלל לעצור שם ובוודאי לא ללון. אבל כשהתחלנו לחפש מלון באזור שאחרי מאוטהאוזן, המרחקים היו גדולים ואחרי 48 ק"מ שדיוושנו היום, לא היה מצב שנמשיך בדרך..
אז מצאנו מלון נחמד על הטיילת שליד הנהר והתמקמנו. בינתיים התכתבתי עם ענת גרשון חברתי שעושה את דרכה על הדנובה לכוון פסאו בסיום של טיול ארוך בן 16 ימים של חברת בשביל הזהב בספינה "אמדאוס אלגנט" הבטחתי לה שאחכה לה על הטיילת וכך אעשה. ומה עם איציק אהובי? אחרי רכיבה של 48 ק"מ, ארוחת ערב טעימה של שניצל יומי, וכוס גדולה של רדלר – בירה וספרייט שנקרא במחוזותינו שנדי….. הבחור נפל שדוד.
אז שיהיה לכולנו לילה טוב.
