היום 4-5 למסע האופניים לאורך הדנובה ועמק הואכאו

אריאלה פלד, מדריכת טיולים ותיקה ומוערכת, מספרת על טיול אופניים בעמק הואכאו, אוסטריה ||| טיול באיזור מוכר לה שנים רבות, דווקא מצד הנהר על ספינות הקרוז ||| תיאור המסע יתרום לכל מטייל באזור זה ||| כל הסיפורים והחוויות בהמשך <<<

נהנית משמש ופריחת הליפתית (צילום אריאלה פלד)

היום הרביעי ובו יסופר…

בוקר הרכיבה הרביעי בדרך מפסאו לוינה התחיל כשזרזיפי גשם דקים החלו לרדת. והטמפרטורות ירדו לכדי 13 מעלות. אתמול לעומת זאת, השמש קפחה בעוז כל היום ובסיום הרכיבה שמנו לב שחלקים שונים בגופינו שהיו חשופים, כמו ברכיים….. הצד החיצוני של השוק…… והזרועות הפכו להיות אצל איציק בצבע של סטייק עשוי היטב ואצלי בצבע וורדרד של נתח שעדיין לא נצלה……. היינו חייבים בית מרקחת  לאיזה קרם מרגיע לעור…… כיסינו את הציוד בכיסויים מיוחדים נגד גשם ויצאנו לדרך. ביציאה מהעיר ראינו מרכז מסחרי קטן. בית מרקחת היה היעד הראשון. ואחריו מצאנו בחנות ספורט כיסויי פונצ'ו מיריעות פלסטיק דקות. התעטפנו ב"שקיות הניילון" האלה ויצאנו לדרך. וכפי שהזהירו אותנו בתחזית מזג האוויר אתמול שבישרה כי צפויים ממטרים לאורך כל היום…… כך בדיוק היה. חוץ מכמה הפוגות קטנות, הגשם לא פסק לרגע. אבל האמת.היא שזה ממש לא הפריע. המסלול היה מישורי ונוח לרכיבה. בחלקו עבר סמוך לנהר ולפעמים התרחק שביל האופניים וחצה אזורים חקלאיים. שדות חרושים עם תלמים של אדמה כהה מתוכה מבצבצים בשורות ישרות פסיגים קטנים שזה עתה הציצו מבעד לרגבים, מתחו את צאוורם ונהנו ממקלחת ראשונה……. בשדות חרושים אחרים הציצו בשורות ישרות צמדי עלים ראשונים של תירס. וחלקות מחולקות לרבועים צהובים בוהקים של צמח הלפתית שמהזרעים שלו מכינים את שמן הקנולה. סוף סוף יכולתי לראות מקרוב את הצמח הזה ממשפחת המצליבים שדומה כל כך לצמח החרדל. מסביב לצהובים מסגרו את כל השטח שדות תבואה ירוקים בגוונים שונים עד לאופק. בשטח הפתוח בין השדות נשבה רוח קרה וחזקה שאיימה להטות אותנו מהדרך. אבל לא ויתרנו והמשכנו בגבורה עד לקטע היער בו מצאנו מחסה בין עצי הצפצפה והלבנה, ויכולנו להתוודע לידידות חדשות שלא פגשנו עד כה: החלזונות שיצאו מבין שיחי הסירפדים הרעננים והחלו לטייל על שביל האופניים. השתדלנו מאד לא לדרוס אותם ולדווש בסללום ביניהם אבל אני חושבת שפספסנו כמה מהם וכרגע הם כבר בגן עדן של החלזונות….

גריין Grein

מסלול הרכיבה על יד גריין (צילום אריאלה פלד)

הגענו לעיירה גריין וזה היה בדיוק הזמן לעשות הפסקת תה. אחרי שדאגנו לנעול את האופניים ולכסות אותם נגד הגשם, נכנסנו לקפה – קונדיטוריה מזמין ביותר בשפע העוגות וריח הקפה הטוב .ספל תה, קרמשניט מנחם ושטרודל חם עם רוטב וניל נפלא היו סיום הולם למסלול 34 ק"מ בגשם.

העיירה גריין בנויה על שיפולי גבעות. הסתבר שהמלון הנחמד שבחרנו דרך בוקינג .קום היה במעלה ההר ונאלצנו לדחוף את האופניים כשאנחנו פוסעים לצידם כשתוכנת "ווייז" הגאונה, מראה לנו את הדרך לפרבר מקסים של בתים קטנים ממש בונבוניירות עם גינות מלאות בפרחי טוליפ בצבעים שונים ובשיחי לילך לבנים, וורודים וסגולים מפיצי ריח  נפלא.

שניצל וינאי לסיום יום רכיבה (צילום אריאלה פלד)

לאכול ארוחת ערב נאלצנו לרדת חזרה למרכז העיירה……. . אין פה מוניות ענתה לשאלתינו בעלת המסעדה שהגישה לנו את מרק כופתאות הכבד הנפלא, אבל אל תדאגו אני אסיע אתכם למלונכם…….וואו…… איזו הקלה……..

אז לילה טוב לכם ידידי….. חלומות פז. עברנו היום 34 ק"מ וסה"כ סיימנו כמחצית המסלול בין פסאו עד וינה. היה היום בהחלט יום אתגרי .נקוה שמחר יהיה קל יותר.

יום חמישי בין פסאו לוינה

יצאנו מהעיירה גריין ובעצת המקומיים חזרנו כשני ק"מ אחורה כדי לחצות על גשר את הנהר ולהמשיך לדווש בגדה הימנית שם שביל האופניים בטוח יותר ואינו חלק מהכביש עליו נוסעות גם מכוניות.

הנהגים לכל אורך המסלול מכבדים בצורה יוצאת מן הכלל את רוכבי האופניים. ממש לא יאומן. אתה רק מתקרב אל מעבר חציה מיד עוצרת שיירה שלמה של מכוניות מכל כוון ונותנת לך זכות קדימה……

כאשר אתה נאלץ לרכב קטע מהדרך על הכביש עצמו, שומרים הנהגים מרחק גדול מאד ממך כשהם עוקפים אותך מבלי לסכן אותך. אף אחד לא מצפצף ומזרז אותך….. זה בהחלט עזר לי להתגבר על חרדות היומיים הראשונים.

זהירות צפרדע

היום נתקלתי בתמרור של "זהירות צפרדע" זה היה באזור של ביצות. הבחנתי בתמרור קצת באיחור וחשבתי שאעצור לצלם תמרור כזה בכוון הנגדי….. אבל למזלה הרע של צפרדע אחת וגם שלי….. לא היה תמרור כזה בכוון השני כך שהיא הפכה לצפרדע שטוחה (לא אני דרסתי אותה חלילה).

ייבס Ybbs an der Donau

חלק גדול מרכיבת הבוקר עד "ייבס " עבר באזור של יערות עבותים, רטובים עדיין מהגשם של אתמול כשמשני צידי השביל פרחים רעננים בשלל צבעים. בכניסה לעיירה "ייבס" מרכז מבקרים ומזנון נחמד שלצערנו נפתח רק בראשון לחודש מאי….. בעוד חמישה ימים. ומכיוון שלפעמים בדרך הטבע קורא………. וחלק גדול מהשירותים הציבוריים לאורך המסלול פתוחים לקהל רק מראשון לחודש מאי,  נאלצנו להסתפק בחיק הטבע……ושלא תחשבו שזה פשוט עם ה"צמודונים" המאוד צמודים ועוד עם הריפוד שנותן לך כל הזמן תחושה כאילו אתה עם חיתול אקסטרה לארג'…….שאתה לובש כדי שיהיה לך נוח ברכיבה. אז גם הפעם מאחורי מרכז המבקרים היו שירותים ציבוריים סגורים והשתדלתי להתגבר על הסרת ה"הטייץ " הצמודים האלה בין העצים אבל לזכותי ייאמר שהקפדתי לעשות זאת ממש מול הדלת עליה היה שלט "נשים".

חצינו את הגשר על מערכת תאי הציפה, "הלוקים" המספקים חשמל לתחנת הכוח המקומית והמשכנו שוב על הגדה השמאלית. הפסקת צהרים קצרה של כריך ובננה שהוכנו מראש, עשינו במקום חמוד מאד עם ספסלי אבן סביב שולחן. לא היה לנו ספק מי יושב שם בדרך כלל…. מאות בדלי הסיגריות וקליפות הגרעינים הזכירו לנו שאוסטריה קלטה כ 95.000 פליטים מסוריה שפוזרו בכל המדינה.

לאורך השביל באזור הזה הוקמו אחרי שיטפון גדול כשהנהר עלה על גדותיו בשנת 2015 חומות גבוהות שמגינות על הישובים משיטפונות בעתיד.

בין בוסתנים ושדות

שביל האופניים סטה והתרחק מגדת הנהר והוביל אותנו שוב לאזור חקלאי מטופח. מטעי עצי פרי במלא הפריחה בורוד ולבן: שזיפים, אפרסקים, נקטרינות…… שדות חרושים, שדות ליפתית בוהקים בצהוב….. שתילי תירס זעירים שרק בקעו מהביצים…… וקראו: "אמא, אמא איפה את?" ומרבדי חיטה ירוקים עד לאופק. פה ושם פגשנו עורב בדרך. מעולם לא ראיתי עורבים שחורים מבריקים כל כך. מעניין עם מה הם חופפים את נוצותיהם……

השטח החקלאי נגמר בעיירה נחמדה בה עברה בדיוק משאית לאיסוף אשפה. ממש כמו אצלנו גם כאן יושב נהג המסיע את המשאית ומאחור עומד בחור על מדרגה המקרב את פחי האשפה למנוף שמרים אותם. כבר לא צועקים "פואר…… האלט….." כמו פעם אלא לוחצים על כפתור המזמזם בתא הנהג. המשאית הכחולה הבהיקה כאילו יצאה זה עתה מבית החרושת וממש לא היה שובל של ריח הזבל מאחוריה.

רכיבה רטובה (צילום אריאלה פלד)

מעקף

חברנו לכביש מספר 3 העובר בצמוד לגדת הנהר והסתבר שלאורך כמה קילומטרים עובדים על הקמת המשך גדר השיטפונות ושביל האופניים אינו בשימוש. אבל באוסטריה לא ישאירו את עניין הבחירה איפה להמשיך לדווש בידי הרוכבים שמגיעים ממקומות שונים בעולם ……. עם מנטאליות שונה. שילוט מאד ברור עם ציור אופניים עבור אלה שלא יודעים לקרא…….מפנה את הרוכבים לתוך סמטאות בעיירות הנטועות לאורך הכביש. זה קצת מאריך את הדרך וקצת מקשה כשצריך לרכב על אופניים ברחובות מרוצפים בריבועי אבנים……. כל גופך קופץ…… כך שלפעמים מעדיפים להוביל את האופניים לצידך….. אחרי כארבע עיירות כאלה איפשרו לנו לחזור לשביל המסודר. איזה כיף.

על יד אמרסדורף Emmersdorf an der Donau

היינו אמורים להגיע לעיירה אמרסדורף אך במרחק של כארבעה ק"מ לפני העיירה ראינו את מלון גרובר……. העייפות בשרירים (ולמען האמת גם קצת כאבים) שכנעו אותנו ש 43 ק"מ להיום זה די והותר. שמחנו מאד שהיה חדר פנוי כי המלון ממש נחמד……המיטה מאד נוחה…המקלחת נהדרת…….. והשניצל היומי היה מעולה. אז נשארנו. בצד השני של הנהר רואים כבר את מנזר מלק שמחר לא נבקר בו, כי בטיולי השיט של חברת "בשביל הזהב" ביקרתי בו כבר הרבה מאד פעמים, וגם איציק,  אבל היה נפלא לדעת שעברנו כבר 195 ק"מ מפסאו ומחר מתחילים את השליש האחרון של המסע או שמע הרפתקאה.

אז שיהיה לכולנו לילה טוב.

לסיפור היום הראשון למסע <<<

להמשך המסע <<<

הוספת תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות