אראלה פלד בביקור בתפוח הגדול ||| ניו-יורק, עיר שיש בה הכל ||| משאת נפשם של אנשים מכל העולם לאורך כל התקופות לחצו על התמונה להמשך הכתבה <<<
ניו יורק פעם שניה
אראלה פלד, מספרת רשמים מביקורה השני אי פעם, בניו-יורק. וכך כותבת אראלה: להגיע לעולם החדש…… לתפוח הגדול……. (בעצם למה דווקא תפוח???) ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות….. חיים חדשים……. הרפתקאות מסעירות.
אז הנה אני כאן, פעם שניה…. ועדיין מחפשת את אותן סיבות שמושכות כל כך הרבה אנשים להגיע למקום הזה…..
קן של נמלים אנושיות, הרוחשות בלי סוף בין מבני בטון זכוכית ומלט המתרוממים לשמים. מגדלים עצומים שלא מאפשרים לקרני השמש לחדור פנימה זמן קצר אחרי צהרי היום כשהיא כבר מתחילה לעשות את דרכה לכוון החצי השני של כדור הארץ, לבקר אותנו בעוד כמה שעות.
נמלי ניו-יורק
עובדה זו היא בעצם הסיבה שבגללה כיסה האדם את גורדי השחקים במרכז העיר באלפי מסכי ענק המשדרים כל היום והלילה פרסומות בשלל צבעים. והנמלים ? פגשתי אותן בכל שעות היום והלילה…… עוצרות מידי פעם על המדרכה, יושבות באזורים מיוחדים שנבנו לשם כך, שפוע במרכז הטיימס סקוואר, והם יושבים ובוהים …….. ובוהים…….. ובוהים…… באותם אורות מרצדים על מסכי ענק, בסרטוני פרסומת החוזרים על עצמם שוב ושוב: הנה הרים מושלגים בשוויץ וצבי עושה סלטות בדרכו למטה….. עכברוש מאזין עם אוזניות למשהו….. לפי ההבעה על פניו זה משהו מאד מעניין, ציפורי פלמינגו וורדרדות, ממהרות לאנשהו….. פרות שוויצריות עם פרווה באוזניים, פעמון על צוואר וכובע לבד ירוק על ראשן….. רועות באחו במרומי ההר בשוויץ כמובן….. פרסומת לשעוני סוואטש….. נערות חשופות ישבן מדגמנות לבנים סקסיים, מלך האריות נוהם לעברן ממסך סמוך…. מיס פיגי צווחת כהרגלה על פוזי הדובון, (מדהים כמה היא מזכירה לי מישהי !!!!!……..) סוכריות M&M בשלל צבעים, מחייכות , צוחקות, בוכות, מופתעות, קטנות וגדולות נעות בגלים בערימות ענקיות על אותם מסכי ענק…….. והנמלים האנושיות? ממשיכות לבהות באותה תנועה בלתי פוסקת של חבריהן הממהרים לעבודה, או לפגישה רומנטית, או לסעודה באחת המסעדות הרבות הפזורות בעיר או להצגה מעניינת…….
Time Sq.
טיימס סקוואר….. ביום, אפלולי כמעט כמו בלילה….. בלילה מואר באלפי שלטי הניאון ממש כמו יום….. מקום תזזיתי בתנועה מתמדת…… אנשים, מכוניות, שוטרים, מוכרי עיתונים, רוכלים, דוכני מזון מהיר, די…… עצור…… תן לי רגע שקט…… הסחרחורת בראשי מתגברת. אני לא רגילה לקצב הזה……
אבל האמת, שניו יורק זה לא רק טיימס סקוואר.
אשה יפה בניו-יורק
קל מאד להתמצא בניויורק. בעיקר במרכז העיר, במנהטן. הרחובות (כמעט כולן) מקבילים אחד לשני גם לאורך וגם לרוחב ויוצרים רשת ענקית של שדרות אורך המחוברים ביניהם ברחובות ממוספרים. אז מספיק שאתה יודע את שם השדרה ומספר הרחוב ואתה מיד יודע לאיזה כוון עליך לצעוד.
אז צעדנו לאורך רחוב 48, משדרת ברודווי שם נמצא המלון אותו בחרנו……. לכוון נהר האדסון שנמצא במערב. עברנו בדרך הרבה שדרות מהשמינית ועד לשתים עשרה ובדרכינו פגשנו את ניו יורק הפחות זוהרת: בתי דירות גבוהים מלבנים חומות עם חלונות מסורגים…. סולמות ברזל לשעת חרום שניתן למשוך אותם למטה בשעת הצורך…… אותו סולם עליו טיפס ריצ'רד גיר ברגליים רועדות אל עבר ג'וליה רוברטס, ה"אשה היפה" שלו כשזר הפרחים אחוז בפיו…….. אותם גרמי מדרגות קטנים מאחורי מעקה ברזל המובילים למטה אל דירות המרתף הטחובות. ולמטה ערימות של אשפה, קופסאות קרטון, רהיטים שבורים…… כאן בטח חטף או החטיף אל פצ'ינו מכות באחד מסרטי המאפיה שלו. טיפוסים שכאילו יצאו ממסכי הקולנוע חולפים על פנינו: הומלסים המובילים עגלת סופרמרקט כשכל חייהם מונחים בתוכה…… נהגי מוניות המחכים ללקוחות, דיירי הבתים היושבים בחוץ על המדרגות לנשום קצת אויר, ילדים מתרוצצים על המדרכה….. אוטובוסים צהובים מחכים לתלמידים בשער בית הספר הסמוך……. מכולת שכונתית, פיצריה קטנטנה…..
INTREPID
חצינו את West Side Highway והגענו את שפת הנהר. שם בין הרחוב ה 48 ל 46 עוגנת כבר שנים רבות נושאת המטוסים "INTREPID". הדבר העצום הזה הבנוי פלדה הושק בשנת 1943 ושרת את צבא ארה"ב במלחמת העולם השניה. עמד בפני 5 התקפות "קמיקזה" יפניות, ניצל מתקיפת טורפידו אחת. שרת את הצבא האמריקאי גם בתקופת "המלחמה הקרה". 50.000 איש שרתו על סיפונה. 270 מהם שילמו בחייהם למען הגנת המולדת.
הקרב המפורסם ביותר שבו נטלה חלק היה "הקרב על האי לייטה" שבפיליפינים, כשיחד עם צבא אוסטרליה מנעו מהיפנים לחבור לאזורים אותם כבשו בדרום מזרח אסיה. מיד בתום המלחמה יצאה משרות. עברה שיפוץ ומודרניזציה וחזרה לשרת ב 1950 כנושאת מטוסי תקיפה ונושאת ציוד נגד צוללות. בקריירה השניה שלה, שרתה האינטרפיד בעיקר באוקיינוס האטלנטי אך השתתפה גם במלחמת ויאטנם.
הדבר העיקרי בו התפרסמה נושאת המטוסים הענקית הזו, היה , בהיותה הבסיס לטיפול בספינות החלל: המרקורי והג'מיני והיא יצאה משרות צבאי באופן סופי בשנת 1974 ומשמשת מוזיאון ים, אויר וחלל מאז 1982 בניו יורק.
אז זהו. הגענו למפלצת הפלדה הזו והתחלנו בה סיור מקצועי…… (כשאיציק כמובן משמש לי כמדריך ומומחה….) שערך כ- 4 שעות, בהן עלינו, ירדנו, הלכנו מקצה לקצה, לאורך ולרוחב, והרי לכם כמה נתונים טכנים אותם למדנו לאורך הדרך:
- אורך המבנה בקו המים 250 מ' ועל הספון העליון 266 מ'.
- רוחב, 28 מ' בקו המים ו 45 מ' בספון העליון.
- שוקע (מתחת לפני המים) כשאינה עמוסה 8.66 מ' וכשהיא עמוסה היא שוקעת לעומק של 10.45 מ'.
- משקל 27,000 טון , אך כשהיא עמוסה היא מגיעה למשקל של 36,000 טון.
- מהירות מירבית 33 קשר (שהם כ- 60 קמ"ש)
נושאת המטוסים משמשת כיום כמוזיאון מושקע ביותר בו אתה יכול ללמוד על חיי הצוות על הסיפון, שעליו בילו חודשים רבים בים….. על התנהלות בשעת חירום ובשעת רגיעה…. מצגות , סרטים הממחישים קרבות בהם השתתפה האנטרפיד….. משחקים אלקטרונים בהם אתה מוזמן לשמור על איזון הספינה במים….. (אצלי היא טבעה כל פעם מחדש).
למטה תאי המגורים, המטבח וחדרי האוכל ועל הסיפון העליון תצוגה מרשימה של מטוסי קרב שונים ומשונים, ביניהם ה"כפיר" הישראלי ועליו סמלי חיל האויר והתעשיה האוירית. קיבלתי הסבר מפורט על כל מטוס ומטוס ואחרי שהתרשמנו גם מחללית המוצגת בגודל טבעי (משהו ענק) בתוך אוהל מיוחד על הספון העליון, ירדנו לביקור בתוך צוללת.
וכל זה באותו יום בו נחתנו בניו יורק אחרי טיסת לילה……….
Ground Zero
למחרת בבוקר החלטנו להקדיש את היום ל"גראונד זירו", אותו מתחם בו עמדו מגדלי התאומים לפני שנפגעו בהתקפת טרור בשנת 2001. שתי בריכות ענקיות מרובעות, שמהם נשפכים מים במפל אל תוך בריכה קטנה יותר הנמצאת במרכז הרבוע הגדול, נחפרו ונבנו בבסיס מגדלי התאומים המקוריים. על שפת הבריכות לוחות שיש שחור ועליהם חרוטים שמות הקורבנות. הבריכות מבטאות את החלל שנוצר אחרי נפילת המגדלים, במקום ובליבות העם האמריקאי והעולם החופשי כולו. את האנדרטאות עיצבו שני אדריכלים: מיכאל ארד, אמריקאי – ישראלי ואדריכל הנוף פיטר ווקר. כולם מתנהלים באזור בשקט מופתי ובחרדת קודש. מידי פעם ראיתי מישהו ניגש לאחד השמות ומלטף אותו, ואחר המניח זר פרחים על אחד השמות. הפצע עדיין פתוח ומדמם למרות כל השנים שעברו מאז.
בין הבריכות נפתח מוזיאון. למרות שבמשך השנים שעברו מאז האירוע, קראנו, שמענו ראינו בטלויזיה עשרות תמונות, כתבות, מצגות וחוויות מפי עדים למחזה הנורא, החלטנו להיכנס ולבקר במוזיאון החדש.
מוזיאון אסון התיאומים
נפרדנו מ 24 דולר כל אחד וניכנסנו למיתחם הענק המשתרע על 3 קומות.
אתה מתחיל את הסיור בתצוגה ומרגיש שחזרת 14 שנה לאחור. המוזאון בנוי ממש במקום האירוע. ממש בין יסודות המבנה….. עדויות של אנשים נשמעות ברקע כשעל הקיר תמונות המגדלים דקה אחרי דקה, החל מ 08:46 השעה המקומית בה פגע המטוס הראשון בבניין הצפוני ועד 10:28 כאשר הוא קרס. 09:03 השעה שבה נפגע המגדל הדרומי ועד 09:59 כאשר התמוטט. תמונות קשות, שרידי המבנה, מדרגות עליהם ניסו לרדת הקורבנות ומצאו את מותם. שלדי פלדה חצי מותכים ומעוקמים…… שלדי פלדה שהיו אמורים לתמוך בבניין בן 110 קומות שהתקפלו ונישברו כקסמי עצים דקים. כבאיות שנלכדו בסופת האש שהתחוללה במקום ונשרפו. וברקע תמונות של צופים המומים שלא מאמינים למראה עיניהם…… אנשים מכוסים אפר הנישא באויר נמלטים על נפשם מהזוועה. רשימות חיפוש ומכתבים שהשאירו במקום קרוביהם של נעדרים בימים שאחרי האירוע, קורעות את הלב. ילדים מציירים ציור לאמא שתחזור מהעבודה…… קסדות של כבאים מפוייחות, נעלי עקב שנשארו בשטח, פריטים אישיים כל כך שמחדדים את הזוועה….
באחד החדרים האחרונים ישנה סקירה על אל קיידא ובין לאדן……
בסוף התערוכה ישנם מסכים עליהם אתה יכול לכתוב את תגובתך והרשמים שלך. ואני כתבתי: "זה איום ונורא ולצערי העולם לא למד כלום…… ראה מה קורה בסוריה, ובאירופה……".
ולסכום: כל מה ששמעת, ראית, קראת, לא משתווה כהוא זה למה שאתה חווה במקום עצמו. חובה למבקרים בניו יורק.
WORLD TRADE CENTER
עדיין לא סיימנו את הביקור במתחם כולו. בין 4 רחובות מתנוסס לו מגדל WORLD TRADE CENTER החדש, המחליף את מגדלי התאומים. נבנה ע"י הארכיטקט היהודי האמריקאי דניאל ליבסקינד, אותו אחד שתכנן בזמנו את המוזיאון היהודי בברלין.
אחרי ששילמת 32 דולר אתה נכנס לתוך מעלית ותוך 60 שניות אתה עולה לקומה ה-102. בתוך 60 השניות האלה אתה חווה את בנייתה של העיר ניו יורק במצגת מדהימה על קירות המעלית שמעבירה אותך ב 60 שניות אלה מהמאה ה 15 כשמנהטן היתה לא יותר משדה ירוק על שפת נהר האדסון דרך המאות השונות שבה היא נבנתה ועד ימינו. פשוט מדהים.
כשאתה יוצא מהמעלית, אתה מגיע מול קיר שעליו מוקרנת הויברציה של העיר ניו יורק: חשמליות שועטות בדרך, מכוניות, אנשים רצים וממהרים…… רעש והמולה. ואז……. נפתח המסך והעיר עצמה נגלית לפניך מגובה של 102 קומות…….
יורדים לקומת התצפית שלמטה והמראה פשוט מרהיב. ניו יורק כולה פרושה לרגליך: גורדי שחקים, שיכונים, פארקים, נמל, סטייטן איילנד,אימפייר סטייט בילדינג, גשר ברוקלין, פסל החרות נראה כמו נמלה…… ואתה הולך סביב סביב והעין לא שבעה מלראות את המראות…… נקניקיות לא כדאי לקנות במזנון של המגדל. יקר מאד. למטה אתה יכול לקנות את אותה הנקניקיה בחמישית המחיר…..
סיומו של היום הראשון
כאשר אתה יורד במעלית חזרה לרחוב, אתה חווה חוויה חדשה: הדלתות נסגרות, ניו יורק של היום מופיעה על גבי קירות המעלית ואתה מרחף בין גורדי השחקים כמו בסימולטור עד שאתה נוחת כעבור שניות אחדות בקומת הקרקע. חוויה מדהימה. לא להחמיץ.
באותו ערב עוד הספקנו לראות את המחזמר "מלך האריות" נפלא, פשוט נפלא. המוסיקה של אלטון ג'והן, הריקודים, צבעי המדבר, התפאורה, בובות בעלי החיים הנעות ממש כמו במציאות בידיהם המאומנות של הרקדנים: הנמר המתקרב לאיטו אל האנטילופות המדלגות בחן……. הצבועים הרשעים והמכוערים הצוחקים בקול מפחיד……. הפילון הקטן, סימבה החמוד והתמים הגדל לנגד עינינו….. תענוג צרוף.
