קוראים לי עומר, בן 38, עובד בהייטק. אם הייתם פוגשים אותי לפני כמה חודשים, הייתם מגלים אדם שמנסה כל הזמן “להספיק עוד משהו”. עבודה מסביב לשעון, ספורט וחדר כושר, אבל אפס הקשבה לעצמי. הגוף שלי דיבר, אבל אני לא הקשבתי. עד שיום אחד, אחרי עוד לילה לבן של דדליינים, הבנתי שאני חייב למצוא דרך לנשום.
חבר טוב סיפר לי שהוא השתתף בסדנת טבילה באמבטיית קרח ושהחוויה “פתחה לו את הראש”. בהתחלה צחקתי. אני? קרח? אני בקושי מתמודד עם מים קרים במקלחת… אבל משהו במבט שלו ובדיבור שלו היה שונה. זה הרגיש כאילו הבחור שאני מכיר כבר שנים נעשה פתאום רגוע יותר. ממוקד יותר. ומיד הרגשתי שאני רוצה גם.

עברו כמה ימים של התלבטויות. מצד אחד המחשבה להיכנס מרצוני למים קפואים נדמתה לי כשגעון. אבל מהצד השני לא אכחיש שגם הייתי סקרן. ואז קפץ לי באינסטגרם סרטון של דביר רוזן ומשהו באופן שהוא דיבר על קשר בין נשימה, קרח וחוסן פנימי תפס אותי. ראיתי אדם שלא רק מלמד טכניקה, אלא חי אותה.
אז החלטתי שדי כבר עם כל הבלבלות ונרשמתי לסדנה הקרובה, בלי לחשוב יותר מדי. וככה מצאתי את עצמי עומד מול מייל אישור ההרשמה לסדנה של Ice Therapy .
המפגש עם דביר והכניסה לעולם הקרח
הגעתי לשטח הסדנה בבוקר שבת. מקום שקט ומלא אוויר נקי, עם שמש חורפית עדינה שמלטפת אבל גם רומזת שהיא לא תעזור לי להתחמם היום. כבר במבט ראשון הרגשתי שאני נכנס ל"אזור אחר". לא עוד יום שגרתי, אלא משהו שכמו שהוא מושך אותך, הוא גם מרתיע אותך.
במרכז עמד לו אותו דביר רוזן שראיתי בסרטון, רק שהפעם הוא היה מוקף קבוצה של אנשים מכל הסוגים. היו שם צעירים, מבוגרים, מנוסים, חששנים כמוני. הוא חייך אליי כאילו אנחנו מכירים שנים. “ברוך הבא,” הוא אמר, “היום אנחנו נלמד להקשיב לגוף.” המשפט הזה, הפשוט, התיישב לי ישר בפנים. אולי כי במשך שנים נמנעתי מלהקשיב לגוף ולעצמי ולפעול באוטומט.
התחלנו בתרגול נשימה. בהתחלה חשבתי כל הזמן שזה ממש מוזר לשבת עם אנשים זרים ולנשום יחד, אבל אחרי חמש דקות שכחתי את כל הדברים האחרים שהיו לי בראש. כל המחשבות על עוד פרויקט שאמור להיכנס, הלחץ מהעבודה וכל שאר המחשבות הטורדניות התחלפו בקולו היציב והשקט של דביר. לא קול דרמטי, לא מתייפיף, אבל כן חודר ומרגיע.
“הקור לא נועד להפחיד,” הוא אמר, “הוא נועד להזכיר לכם כמה כוח יש לכם מבפנים.”
אחרי הנשימות עברנו להקשבה לגוף. תנועות קטנות. התרכזות בפרטים. זו הפעם הראשונה זה שנים ששמתי לב איך כף הרגל שלי דורכת על האדמה. איך הנשימה שלי פתאום עמוקה. איך הגוף, שאיתו אני חי כל יום, הופך למשהו שאני באמת מכיר מחדש.
ואז הגיע השלב שאף אחד לא יכול להתחמק ממנו: ההצצה הראשונה לאמבט הקרח. קוביות שקופות, מים קפואים, אדים דקים שעולים מהמים וצידי האמבטיה. לרגע קיבלתי צמרמורת. לא מהקור, מהפחד.
דביר חייך. “זה טבעי,” הוא אמר. “התגובה הראשונה של הגוף היא להגיד ‘לא’. אבל היום נלמד לדבר איתו אחרת.”
עמדתי שם. מביט בקוביות הקרח ובמשוגע שחושב שזה הגיוני להיכנס לתוכן, והבנתי שמה שמחכה לי עכשיו הוא לא רק אתגר פיזי, אלא מבחן אמיתי מול עצמי.
רגע האמת: הטבילה הראשונה שלי בקרח
הגיע תורי.
עמדתי יחף מול האמבט, ושמעתי את דפיקות הלב שלי בצורה שחשבתי שעוד שנייה הוא יוצא החוצה. דביר עמד משמאלי, הניח יד קלה על הכתף ואמר: “תן לגוף להוביל. אתה רק צריך לנשום.”
נשמתי. נשמתי שוב. ואז עשיתי את הצעד.
המגע הראשון של המים היה כמו אלף מחטים קטנות שננעצות בעור. הגוף כולו התכווץ, הנשימה נעלמה, והמוח צעק “צא מזה עכשיו!”. אבל קול של דביר השתיק את הפחד: “הכול בסדר. קח שליטה דרך הנשימה. אתה לא נלחם בקור, אתה עובד איתו.”
ופתאום משהו השתנה. אחרי כמה שניות שהרגישו כמו נצח, התחושה של “אני חייב לברוח” התפוגגה לאט, ומקומה נכנסה בהירות מוזרה, כמעט שלווה. נשמתי עמוק, ובפעם הראשונה מזה זמן רב הרגשתי שאני באמת נמצא בתוך הרגע. ללא מסכים, ללא מחשבות, ללא רעש. רק אני, המים, והעולם שקט לרגע.
כשיצאתי מהאמבט, רעדתי כולו, אבל הרגשתי חי. חי במובן הכי פשוט והכי חזק. כאילו מישהו לחץ על כפתור RESET פנימי. הסתכלתי על דביר והוא חייך אליי. “אמרתי לך שיש לך יותר כוח ממה שאתה חושב,” הוא אמר, וצדק.
הטבילה הראשונה שלי באמבטיית קרח הייתה הרבה מעבר לאתגר פיזי. היא הייתה שיעור על נשימה, על הקשבה, על נוכחות ועל האפשרות להחזיר לעצמי שליטה שלא ידעתי שאיבדתי בדרך. דביר רוזן והצוות של ICE THERAPY יצרו סדנה שלא רק דוחפת אותך קדימה, היא מחברת אותך אל עצמך מחדש. זו באמת ובתמים חוויה שאני מאמין שכל אדם צריך לנסות לפחות פעם אחת, במיוחד בעידן שבו כולנו רצים בלי הפסקה ובלי מטרה.
אם גם אתם מעוניינים לחוות את מה שאני חווייתי – אני ממליץ להתנסות בסדנאות של Ice Therapy
אפשר לקרוא עוד על הסדנאות, על דביר רוזן ועל עולם הקרח באתר:
https://icetherapy.co.il/
טל': 072-3941424
כתובת: יצחק ויטנברג 4, תל אביב









