למה בלי בשר

מאז שנת 1982 אני לא אוכל בשר ||| בכל פעם אני נשאל מחדש – למה? ||| רבים מנסים בטענה "עוף זה לא בשר". האמנם? ||| איך הכל התחיל? למה הפסקתי לאכול בשר ||| כל האמת בהמשך <<<

ילדות שנות ה-60

בילדותי ברמתיים, תחילת שנות ה-60 של המאה שעברה, ימים של מיתון כלכלי וחיים בצנע וצמצום, בשר לא היה מצרך יומי על שולחן ארוחת הצהרים. עוף היה יותר מקובל וגם זה לא כל יום. לא חסרנו כלום ולא רעבנו אבל התפריט היה יותר מאוזן בין ארוחות חלביות, עוף, דג בקלה או קרפיון, שניצל הודו ולעיתים רחוקות יותר בקר. יש לזכור שבשנים אלה גבינה, עוף, בקלה וכו' היו מסובסדים ובמחיר שכל משפחה יכלה להרשות לעצמה וכך היה.

ארגנטינה 1979

באוקטובר שנת 1979, כחלק מרכזי בטיול של אחרי צבא ולאחר 3 חודשים של טיול טרמפים בארה"ב, טסתי לארגנטינה של תקופת הגנרלים – דיקטטורה רצחנית שהעלימה עשרות אלפי אנשים, והעולם לא דיבר ואני כמובן גם לא ידעתי (ראו כתבה על איך כמעט ונעלמתי). בדרכי לדרום המדינה ולעיר הדרומית בעולם, עצרתי בטרלוו Trelew ומשם נסעתי בטרמפים לשמורת הטבע המיוחדת של חצי האי וולדז Península Valdés.

חג מולד שמח Feliz Navidad

הטרמפ הראשון היה עם כמה חבר'ה בטנדר, שנסעו לפורטו פירמידס Puerto Pirámides לחגוג את חג המולד הקרב ובא. לפתע על דרך העפר שנסענו בה הופיע עוף לא מוכר במחוזותנו, מי יען קטן שנקרא ננדו ñandú – נקבה הננדו רצה עם כ-10 אפרוחים שרצו מתחת לרגליה. 2 מהחבר'ה קפצו מהרכב ורדפו אחר הננדו עד שנותרו מאחור כ-5 אפרוחים בגודל של עוף ממוצע. הם כיתרו אותם ואספו אותם לתוך ארגז הטנדר.

לשאלתי מה הם עושים איתם התשובה היתה "אסדו". זה המעדן הטוב ביותר של באיזור, לחג המולד. הם סיפרו שהם יגדלו אותם עוד שבועיים עד לחג המולד ואז יעשו אותם מעדן אסדו לשנה החדשה.

הגענו לפורטו פירמידס, שהיא מקום מצויין לתצפיות על להקות לוויתנים שמגיעות למפרץ החדש Golfo Nuevo שהפך למקום חביב ללוויתני Ballena. החלטתי שבדרך חזרה, אעצור כאן לתצפיות על לוויתנים.

בדרך לשמורת הטבע Punta Norte

חזרתי לדרך וחיכיתי לטרמפ שיקח אותי לשמורת הטבע Lobería Punta Norte לראות את יונקי הים שמגיעים לחוף – פילי ים, כלבי ים ועוד. באותה תקופה אפשר היה להגיע עד לחוף ולטייל בין בעלי החיים וההנחיה היחידה היתה לא להתקרב לזכרים המיוחמים.

אבל נעצרה לידי משאית עם חבורה עליזה מאחור. הודיעו לי שהם נוסעים לחוות כבשים וכל הציוד שלהם הוא ציוד עבודה – זהו צוות נודד של גוזזי צמר כבשים שנוסעים לחוות כבשים ל- Esquilada. הם סיפרו לי שהם בדרכם לחוות כבשים גדולה ויש להם שם עבודה לשבוע של גז מהבוקר עד חשיכה.

תוך כדי נסיעה בארגז המשאית המטלטלת, הציעו לי אם אני רוצה להצטרף אליהם ולעבוד איתם בגז, תמורת אוכל ויין. הסכמתי ללא היסוס ו…..כך היה.

פנינו מהדרך עפר הראשית לשביל צדדי, השער נפתח ונכנסנו לשטח מרעה ענק שבקצה האופק נראה מבנה קטן בודד עם מכלאת כבשים ומגדל עם שבשבת רוח שהפעילה משאבת מים מעל באר.

חנינו ע"י הבית ודבר ראשון שעשו החבר'ה היה למצוא כבש טובה לאסדו. שחיטה מהירה, ואש עם גחלים לוחשות ומיד 2 חצאי הכבש הנקי היו כאסדו על האש. צוות האסקילדה מסתובב בין חוות הכבשים עם מכשירים לגז (מספריים, מכונת גיזוז וציוד אריזה לצמר) וכל מזונם הוא לחם יבש שהם אופים על האש כל כמה ימים, רוטב צ'ימיצ'ורי ויין אדום. כל מזונם הוא בשר כבש, רוטב, לחם ויין – מזין ומשמח לבב אנוש.

יום העבודה הראשון

אחרי שינה ערבה על הרצפה בבית החווה התעוררנו כולם עם אור ראשון לשטיפת פנים במי הבאר שנשאבים ללא הרף ע"י שבשבת הרוח, ומוזרמים לשוקת של הכבשים שכבר פעו במאות במכלאה הסמוכה.

הפועלים ניגשו למכלאה להתחיל בעבודה ותוך כדי סיום הגז לכבשים הראשונות נבחרה אחת הטובות בהן והועברה לשחיטה ותוך דקות שופדה והפכה לאסדו של ארוחת הבוקר, לכל חברי הצוות.

לאחר ארוחת בוקר בשרית חזרנו לכבשים לעוד כמה מאות כבשים שניגזזו במהירות ועם הגעת הצהריים שוב חזר הטקס- בחירת כבש שעירה ועבת בשר, שחיטה וצליבה על האש. כשהאסדו מוכן, ארוחת צהרים של בשר.

וכך, לאחר הארוחה ויין חוזרים לעבודה עד לארוחת אחר הצהרים. לשם גיוון הפעם ….אסדו של טלה רך בימים. עם רדת החשיכה שוב אסדו כך שלסיומו של יום נטבחו לטובתנו 4 טלאים עם בשר הטופ של הטופ. הקרם דה לה קרם.

למחרת חזר הסדר יום עם ארוחת בוקר, צהרים, אחה"צ וערב – 4 פעמים אסדו עם מים, יין לחם יבש וצ'ימיצ'ורי.

אחרי 5 ימים

לאחר 5 ימי עבודה מפרכים ועתירי בשר, נפרדתי מהצוות שהיה עוד בעיצומה של המשימה עם כמה אלפי כבשים מאחוריו אבל בערך אותה כמות כבשים עדיין ממתינה לגז. הקפיצו אותי לדרך העפר הראשית ומשם תפסתי טרמפ לשמורת הטבע הבתולית של פונטה נורטה שם חיכו לי פילי הים ולובוס שזו תקופת היחום והחיזור שלהם.

מיד ירדתי לחוף והוקסמתי מאדישות "נשות" ההרמון של פילי הים ובאגרסיביות של הזכרים העצומים.

לצערי לא הספקתי להתרשם הרבה זמן מכך כי מיד התחלתי לקבל ראקציה של חום, זיעה ופליטת נוזלים מכל הנקבים בגוף – הרעלת בשר חמורה פשטה בגופי.

זוג הפקחים של השמורה ראו את מצבי ואימצו אותי ללון ליד הבקתה הקטנה שלהם ככל שצריך עד שאחוש טוב ואחזור לאיתני.

כמה ימים של חום ודיאטה של מים בלבד החליפו את "רעל" הבשר וניקו את כל המערכות בגופי ורק כשחזרתי לאיתני פרשתי מהשמורה בטרמפ חזרה לכיוון טרלוו כמו חדש.

חדל עם הבשר

ארוע מכונן זה מבחינתי, הוא נקודת המפנה ביחסי לתזונת חלבון מהחי. המשכתי לאכול מידי פעם בשר בקר או לבן אבל לא כבש. במהלך הזמן שמתי לב שבשר מן החי של היבשה (עוף, בקר או כבש) לא עושה לי טוב ואילו חלבון מן החי של המים והים (דגים, פירות ים וכו') רק עושים לי כיף וטוב. כעבור שנים שחזרתי לארץ עוד "חטאתי" בבשר מן היבשה מידי פעם עד להחלטה סופית שלי – כל בשר מן היבשה הוא "שקוף" לי.

זה כל הסיפור וזו הסיבה.