מחזמר מקסים ומדהים גם בעברית עם כוכבים אמיתיים ||| זכרונות מביקור בתקופת החונטה הצבאית, בארגנטינה ||| וגם צרלה, האוויטה הפרטית של ישראל 2016 ||| להמשך קריאה <<<
אוויטה
סיפורה של הסינדרלה, ויש אומרים ה"שרלילה", אוויטה, הפך למחזמר מצליח בידי טים רייס ואנדרו לוייד וובר. הגירסה הישראלית של המחזמר בתרגום דניאל אפרת, ניהול מוסיקלי יוסי בן-נון ובבימויו של משה קפטן הפך ללהיט גם בישראל ובצדק.
הליהוק של שירי מימון כאוויטה, רן דנקר כצ'ה ואקי אבני כחואן פירון מעביר את החוויה המוסיקלית בכיף והנאה בלי אף רגע משעמם או מיותר. גם הלהקה של שחקנים, רקדנים, זמרים ונגנים, 35 במספר, מעצימה את החוויה. אבל הסיפור של אוויטה העלה לי בין שיר לשיר ואחרי תום המחזמר, מחשבות, זכרונות וגם נקודת מבט על ימינו אנו- ימי צרלה ב"קזה רוזדה" שלנו ברחוב בלפור.
תקציר סיפורה של אוויטה
אוויטה פרון, הגיעה מהפרובינציה, הייתה לשחקנית שולית שהעפילה למעמד רעיית נשיא ארגנטינה – הקולונל חואן פרון. המחזמר מלווה את אוויטה מתחילת דרכה ועד הגעתה לשלטון, לסטטוס ולעושר מופלג, שהביאו להכתרתה כ'מנהיגתה הרוחנית של האומה.
1979- אני פוגש את אוויטה לראשונה
בשנת 1979 יצאתי לנדודים של אחרי השרות הצבאי והגעתי לבואנוס איירס, בלי כל רקע על עברה וההווה הבעייתי של ארגנטינה.
להזכיר למי שלא יודע, באותה תקופה שלטה במדינה חונטה של גנרלים, שבאופן מסויים הם ממשיכי דרכם של חבורת הקצינים מהם צמח חואן פירון. בשנת 1979 בארגנטינה, להסתובב עם זקן, היה מעשה מחשיד. כל אחד הצביע על הזקן בהזהרה, שלדאבוני כלל לא הבנתי מדוע ולמה (דבר שעלה לי במעצר וכמעט העלמות – אבל זה כבר סיפור אחר). רבים מאלה שפגשתי בטיול, כינו אותי צ'ה (גווארה) או פידל (קסטרו) בהערצה לדמויות שכבר לא היו. צ'ה חזר גם למחזמר אוויטה והוא המספר לאורך כל המחזמר ומייצג את העם המושפל ומדוכה.
Casa Rosada
עלילת המחזמר מתרחשת עם תפאורת הרקע של הבית הוורוד- ארמון הנשיאות הארגנטינאי, בבואנוס איירס. בביקורי בבואנוס איירס, כמובן שגם לא פעם, עברתי בחזיתו של הארמון, ששימש באותה תקופה את הגנרלים של החונטה הצבאית, כמו ששימש את חואן ואוויטה פירון.
לא אחת שמעתי געגועים לזוג פירון ששלט משם על העם הארגנטינאי רק פחות מ- 30 שנים לפני כן. אף אחד לא זכר את שערוריות הכספים, היחסים הבינאישיים עם הסובבים אותה ואפילו לא את הדרך שעשתה בדרכה לחדר השינה בקאזה רוזדה.
המחזמר
המחזמר אוויטה הוא נכס צאן ברזל בעולם. כבר ראיתי את הסרט (עם מדונה בדמות אוויטה) ושמעתי אין ספור פעמים חלק גדול מהשירים של אנדרו לויד וובר. בין שיר לריקוד, בין מערכה מוסיקלית אחת לשנייה, נדדו מחשבותי בין תיאטרון הבימה לבית הורוד בארגנטינה. בין חואן פירון לבין הקצין שבזכותו שוחררתי מהר ממעצר למרות המראה המזכיר את צ'ה ופידל. אבל גם לא יכולתי שלא לחשוב גם על אוויטה וצרלה. בין השולטת באמת בבית הורוד, שחואן פירון היה עושה דברה, לבין הזוג הממלכתי שלנו- צרלה ו-BB.
צרלה 2016
לקח לי כמה ימים להבין למה אני רואה את הדמיון במעשיה של צרלה היום, המאה ה-21, למעשיה של אשת נשיא ארגנטינה ב-1951.
דוגמא למעשה אוויטה בבית משפחת נתניהו קיבלתי בקריאה בעיתון, אך ימים ספורים קודם לצפיה במחזה. כך קראתי על מינויו של ראש המוסד הישראלי. קודש הקודשים של ביטחון המדינה. "על פי מקור מהימן, בין שיחת הטלפון של נתניהו לנ' והודעתו של נתניהו על בחירתו של כהן, התקיימה שיחת טלפון בין נ' לבין יוסי כהן. בשיחה הזאת שיתף נ' את כהן בשיחתו עם ראש הממשלה, מה שהביא למחול שדים, שעל פי אותו מקור הגיע עד לאשת ראש הממשלה שהייתה מעורבת במינוי הזה עד לשערות ראשה." (סימה קדמון)
זה רק סיפור קטן אחד אבל ממחיש את ההקבלה למרות 70 שנה הפרש בחיי 2 הפרימדונות.