ביקור בקיבוץ לוחמי הגטאות – תיירות אמנות וגם מורשת

ביקור בקיבוץ בצפון מערב המדינה, אחרי שנים של תהפוכות, קורונה, מלחמה ואפילו סיום ענף הצימרים במקום ||| סיפורו של הקיבוץ שקם ע"י שורדי שואה ותקומה שהפך לאחד הקיבוצים המצליחים כלכלית ולא רק כלכלית ||| סיור בין הבתים והסיפורים ההיסטוריים של קיבוץ סטייל שנות ה-50 וה-60 ||| ביקור באטלייה של קופפרמן ובמוזיאון הצמוד לו ||| ביקור בין סדנאות אומנים להצעות קולינריות בלב הקיבוץ ||| כל הפרטים וההצעות בהמשך…

תחנה ראשונה: הדרך ללוחמי הגטאות

בחרתי הפעם לנסוע ברכבת לעכו ומשם הצטרפתי למספר מבקרים נוספים בסיור בקיבוץ. חייב לספר שזו נסיעת הרכבת הראשונה שלי מצפון לחיפה וברכבת ישראל? לפחות 10 שנים שהדרתי רגלי משימוש באמצעי תחבורה זה בישראל.

אכן נסיעה מהירה עד חיפה אבל ארוכה מאד מהכניסה לחיפה ועד לעכו אבל הנוף מנקודת המבט של קרון הרכבת הממוזג היא בהחלט אחרת ומרעננת.

קבוץ לוחמי הגטאות

לוחמי הגטאות נמצא בגליל המערבי, על אם הדרך בין עכו לנהרייה ומול מחנה צבאי שהוקם על מתחם שהיה מחנה צבאי בריטי סמריה Sumeiriya, והבתים הראשונים של הקיבוץ היו בניינים מחלקו המזרחי של הבסיס המנדטורי.

הקיבוץ עלה על הקרקע בפברואר 1949 ע"י ניצולי שואה ותקומה ממרד גטו ורשה כמו צביה לובטקין, יצחק צוקרמן ועוד שהחליטו לקרוא למקום ולהקים בו מוזיאון לציון השואה והמרד בנאצים.

שמו הראשון של הקיבוץ היה אשר אבל מקימי הישוב נאבקו על מנת לקבל את ההכרה שהקיבוץ יישא את שם וזכר הלחימה היהודית בגטאות. יום לפני יום השנה השישי לסיום מרד גטו ורשה – 18 אפריל 1949 נערך במקום טכס עלייה על הקרקע וכבר אז יזם יִצְחָק (אַנְטֶק) צוּקֶרְמן – המפקד האחרון של לוחמי אי"ל בגטו ורשה, להציג תערוכה תחת הכותרת: כך היה – תמונות מהשואה והמרד. רק כעבור שנתיים ב-19 אפריל 1951, הונחה אבן הפינה למוזיאון בית לוחמי הגטאות בקיבוץ אשר, ורק באפריל 1952 אושר השם בו רצו מייסדי הקיבוץ – לוחמי הגטאות.

הפעם בביקורינו פסחנו על בית לוחמי הגטאות והתרכזנו במורשת של ישוב הארץ בשנות ה-50 וה-60 של המאה שעברה בקיבוץ וכן בשלל הצעות של אמנים וקולינרייה שהקיבוץ התברך בהם ברבות הימים.

תחנה שניה: נוקי Noki

את הבוקר פתחנו בקפה ומאפה בבית קפה הנושא את שם ילדותה של בעלת המקום, בת הקיבוץ. נעה (נוקי) שילה, מעידה על עצמה שהיא אוהבת לארח עם לב פתוח תוך הקפדה על הדברים הקטנים. בתפריט של נוקי יש סלטים, ברוסקטות, כריכים מגוונים, טריים שכל המאפים מלאכת יד ונאפים במקום. צמוד לבניין שהוא בין הראשונים בקיבוץ, יש מרפסת מוצלת שניתן לשבת ולהתרענן במקום, כמו שעשינו. נוקי קפה באינסטגרם…

סיור תיירות עם טלי שנר

פגשנו את טלי, ילידת מורדי הגטאות וכמובן ככזו, גם דור שני לשואה. טלי לוקחת את המבקרים בין שבילי וסיפורי הקיבוץ, שתמיד חיי תחת עננת השרידות והשואה שתצדיק תמיד את השם של הקיבוץ והמוזיאון שהקיבוץ לצידו אבל לא חוסה בצילו.

התחלנו בראש הגבעה בה עמד הבניין הראשון עם העלייה על הקרקע – מבנה צבאי בריטי לשעבר, שסביבו מספר אוהלים בהם שוכנו החלוצים-שורדים. מראש הגבעה רואים את אמת המים – אקוואדוקט עות'מאני מרשים, שהשתמר בסמוך לקיבוץ שנבנה בסוף המאה ה-18 ושופץ / שודרג לאחרונה בשנת 1814, ותפקידו היה להוביל מים ממעיינות קבריה (כברי) לעכו, וכך עשה עד 1948.

תחנה שלישית: שביל החלב

בית התינוקות הראשון בלוחמי הגטאות נחנך באפריל 1949 עם העלייה על הקרקע, היו בו שבעה תינוקות. שמונה חודשים לאחר מכן, בדצמבר 1949, כבר מנתה הקבוצה 16 תינוקות. חלקם נולדו בארץ, בקיבוצים יגור, גינוסר ובית השיטה (בהם שהו חברי הגרעין טרם העלייה על הקרקע), חלקם נולדו בעת שהות הגרעין המייסד בוולדהיים היא אלוני אבא, וחלקם נולדו עוד קודם לכן, בדרכי ההעפלה, על אדמת אירופה או בקפריסין.

המבנה היה צר מלהכיל את כל מיטות הברזל הלבנות, ובקושי ניתן היה לגשת לילד בוכה מבלי להעיר את שכנו. לעתים נאלצו המטפלות להשאיר במיטתו זאטוט שזה עתה למד לזחול או לעמוד, כיוון שלא היה מקום מותאם למשחקים. תוך זמן קצר הוכשר צריף עץ נוסף לקליטת תינוקות. בהמשך נבנו שני טורי צריפים לאורך האקוודוקט בהם גרו החברים בחדרי משפחה. בין הצריפים עברה מדרכה שהובילה אל בית התינוקות, והיא זכתה, מסיבות מובנות, לכינוי "שביל החלב"…

כשעבר בית התינוקות הראשון למבנה אחר, שוכנו במבנה זה מדגרת אפרוחים ולאחר מכן חנות הכלבו הקיבוצית. מדרכה ישרה שהובילה מצפון לדרום הפכה למסלול ריצת 60 מטר.

לאורך הסיור לכד את עיני אחד משלטי ההסברה המספר על החיים מצל ולאחר השואה: "שמרתי על עצמי לא לדבר יידיש. עשיתי מאמץ להסתגל. ההתאוששות לוקחת זמן. התחברתי לאברהם. הקדשתי עצמי לעבודה. הקמתי משפחה ועשיתי את זה בלי דיבורים. כל מה שרציתי שהמועקה לא תעבור לילדים…"(מתוך דפי עדות של אסתר צורף, עמ' 211).

תחנה רביעית: הצריפים על הגבעה

קבוצת החברים הראשונה שהגיעה לגבעה בפברואר 1949 מצאה כאן מספר מבנים ששרתו את הצבא הבריטי, והמבנה הארוך ביותר הוכשר למגורים. על השטח הבוצי, הצופה לים, הוקמו שורות אוהלים, ובחורשה הסמוכה ניבנו צריפים כשבכל אחד מחדריהם גרו שלושה רווקים או רווקות. כאשר חלף הזמן ונוצרו זוגות, ניתנו להם חדרים במבנה המוארך. כאשר הפך הזוג למשפחה או כאשר הגיעו משפחות עם תינוקות, הם שוכנו באוהלים שנחשבו מרווחים יותר. שירותים משותפים לכולם שכנו במבנה ייעודי סמוך שנקרא "קרוסלה" על שום צורתו הייחודית.

בתוך מספר חודשים החלו להקים את שכונת הצריפים לאורך אמת המים. משני צדיה של המדרכה הנקראת כיום "שביל החלב" הוקמו שתי שורות של שלושה צריפים, ובכל צריף גרו ארבע משפחות. לכל משפחה היה חדר כניסה קטן, חדר מגורים, ומחסן קטן בו ניתן היה לבשל מדי פעם על פתיליה מרק עוף, פשטידת תפוחי אדמה או עוגת טורט. לימים הפך המחסן לשירותים. באותן שנים נבנו צריפים מדגמים שונים, אך בכל דירה היה הריהוט דומה. בחלק מן הצריפים עמד בחוץ כיור שאפשר שטיפת פנים וידיים.

בהמשך נבנו דירות "בתי סוכנות", ועם השנים הוקמו דגמים שונים של מבני קבע. עם בניית "שכונת הקומתיים" פורקו הצריפים (1978-1976) ונותר דק צריף אחד למזכרת.

תחנה חמישית: חדר האוכל של הקיבוץ

חדר האוכל בקיבוץ לוחמי הגטאות פתוח לחברי וילדי הקיבוץ אבל גם למבקרים ומטיילים באזור, שרוצים לשבוע אבל גם לא פחות מכך, ליהנות מחווית חדר אוכל קיבוצי שיתופי, כמעט כמו פעם.

בקומת הכניסה, מוצגת תערוכת צילומים מרתקת המתעדת את ימיו הראשונים של קיבוץ לוחמי הגטאות, ועל קיר הכניסה מוצג פסיפס של עבודות צבעוניות, שכל משפחות הקיבוץ הכינו לציון 70 שנים להקמת הקיבוץ.

תחנה שישית: בית הילדים

טלי שנר מספרת על הלינה המשותפת בבית הילדים. אני זוכר כילד, שהיינו מבקרים את בני הדודים בגבעת חיים איחוד או את בנות הדודות השניות בגבעת ברנר, היינו ממתינים שהם יגיעו ל"חדר" של ההורים בשעה 4 אחה"צ ורק אז יכולנו לראות אותם כי בארבע אחרי הצהרים הסתיים היום בבית הילדים וכולם הלכו הביתה. ילדי הגנים והכיתות צעדו לבדם בדרך המוכרת, חלקם עצרו על יד הפעוטון וחיכו להורים, וחלקם המשיכו הביתה ובדרך טיפסו על עץ התות לחפש תותים. את ילדי בית התינוקות והפעוטונים באו ההורים לקחת.

בבית חיכו ההורים שהיו מאד נרגשים וחיבקו ונישקו וחיפשו איך להעביר בנועם את השעות היקרות שבין ארבע לשבע. ממדפי כוננית הספרים נשלפו ספרי השירים של פניה ברגשטיין, יצחק קצנלסון, קדיה מולודובסקי וביאליק. עמדו שם גם ספרי הרפתקאות על אינדיאנים וקאובויים, וכמובן ספרי "קופיקו" בהמשכים. על השטיח התכנסה המשפחה לשחק ביחד מונופול, שח או דמקה, ובפינת החדר עמדו משאית מעץ ומיטת בובות מברזל ובה בובה שיודעת לעצום עיניים.

על המדרכה הסמוכה לבית שיחקו הפעוטות בבובות וקוביות, ואילו הילדים הגדולים התאספו על הדשא הגדול למשחק רב גילי. פעם שיחקו "כדורגל ילדים" או "מחניים", ופעם "הקפות" או "שבע דגים". מי שאבא שלו עבד במוסך או בפלחה, ונהג בטרקטור, זכה מדי פעם גם לנסיעה לשדות ולמטעים. וכך היו חיי היום יום בלינה המשותפת.

תחנה שביעית: צריף המוזיקה או חדר מוזיקה

תחנה נוספת במסלול מורשת הקיבוץ הוא צריף שהיה בראשיתו כתת לימוד בבית הספר היסודי המקומי שנפתח בשנת 1953. בשני העשורים הראשונים לקיבוץ התקיימו שיעורי המוזיקה בצריף סמוך בו עמד בכבוד רב גם פסנתר כנף גדול. בפינת הצריף הותקנה דלת מיוחדת, נמוכה ורחבה, שאפשרה הוצאת והכנסת הפסנתר לאירועים קיבוציים חשובים. בשנת 1970, כאשר נחנך חדר האוכל החדש, עבר הפסנתר לשם וצריף המוזיקה עבר למבנה זה. בפינה אחת של הצריף עמד פסנתר קיר, בפינה שנייה מוקמו טייפ גדול ופטפון שחוברו למערכת רמקולים מרשימה. ובמרכז נפתח מרחב פעילות שאפשר משחקי קצב ריקוד ושירה, נגינה בכלים מעשה ידי התלמידים ויצירה חופשית לצלילי מוזיקה קלאסית. תקופה מסוימת שימש הצריף כמועדון לבני כיתות ז'-ח' ובערבי שבת נהגו בני ובנות המשק להתכנס בצריף ולפצוח בריקודי עם.

בצריף המוזיקה נהגה להתכנס מקהלת החברים לקראת ליל הסדר, הקולית בהרכביה השונים קיימה כאן חזרות, תלמידים מנגנים התכנסו כאן לכנסי סוף שנה. שיעורי פסנתר, כינור, מנדולינה, חצוצרה, חליל צד, חליליות התקיימו גם הם בחדר זה. עם סגירת בית הספר המקומי בקיבוץ (1995) נפסקה הפעילות בצריף זה ולאחרונה הצריף שוקם ובקרוב ישמעו צלילים בין קירותיו.

לפרטים והזמנת סיורי מורשת של חיי הקיבוץ מורדי הגטאות פנו לטלי שנר בפייסבוק…

תחנה שמינית: בית אוסף קופפרמן

הבית מוזיאון וגלריה על שם הצייר משה קופפרמן, מבכירי האמנים בארץ, שהיה חבר הקיבוץ, הוא חלל תצוגה ייחודי שמדרום הוא גובל בשדות הקיבוץ ממערב במוזיאון השואה והמרד, וממזרח במפעל הקפואים רוחלה מוצרי מאפה קפואים בע"מ (עד 2019 היה כאן מפעל טבעול).

המקום היה האטליה – הסטודיו של קופפרמן שנבנה בשנת 1964, שנשמר ומוצג כפי שהיה בחייו, והוא מלווה בתיעוד של קופפרמן, האדם והאמן באולמות רחבי הידיים שלצד חלל הסטודיו, המוארים באור טבעי. כאן מוצגות תערוכות מתחלפות מעבודותיו של קופפרמן ותערוכות נוספות מעבודותיהם של אמנים אחרים, המתכתבות עמו ועם יצירתו במקום גם ניתן לצפות בסרטים על קופפרמן, לעיין בקטלוגים מתערוכותיו ובספריית האמנות שלו.

משה קופפרמן נולד ב־1926 בירוסלב, פולין. הוא עלה לישראל ב־1948 ונמנה עם מקימי קיבוץ לוחמי הגטאות. מטעם המשק נשלח ללמוד טפסנות בניין בקיבוץ עין חרוד, ובשנותיו הראשונות בארץ עבד כפועל. נשא לאישה את מיה, ונולדו להם ארבעה ילדים. כעשרים שנה חילק את זמנו בין ענף הבנייה לבין הציור, ובשנת 1967 התמסר כל כולו לציור. קופפרמן ראה את עצמו כבעל מלאכה. מדי בוקר היה מניע לעבוד בסטודיו כפועל שבא אל בית המלאכה ועובד בו שעות ארוכות והוא הוכר ע"י הקיבוץ כענף והכנסותיו הועברו לקיבוץ.

משלב מוקדם בדרכו האמנותית פנה קופפרמן אל המופשט הציור המופשט שלו אינו מבוסס על התבוננות בנוף, אלא על פנייה לתודעה, לזיכרון, לזמן, הכולל עבר ועתיד, ובעיקר הווה – זמן יצירת הציור. הוא עבד במקביל על בד ועל נייר. בכל מדיום חקר את טווח האפשרויות, וכל מדיום הפרה את משנהו. שפתו הייחודית של קופפרמן זיכתה אותו בפרסים רבים, לרבות פרס ישראל בשנת 2000 על תרומתו הייחודית לאמנות בישראל. עבודותיו הוצגו, ועודן מוצגות, באינספור תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות ונכללות באוספים חשובים בארץ ובעולם. קופפרמן הלך לעולמו ונקבר בקיבוץ ביוני 2003.

בית אוסף קונפרמן, בניהולה של נכדתו של האמן, מציע ביקורים מודרכים (בתיאום מראש) המותאמים לקהלים שונים: ילדים, בני נוער ומבוגרים. פרטים ותיאום ביקור בקישור… או רוני בטל':054-4993851    https://kupferman-collection.co.il/

תחנה תשיעית: בית הסדנאות

התחנה הבאה היא מבנה ארוך ומשודרג של לול שסיים את ימיו, והפך למספר סדנאות לאומנים ואמנים שעובדים ומציגים את מעשי ידיהם למבקרים ואף מוכרים לאוהבי עבודותיהם.

הסטודיו של קובי סיבוני

קובי סיבוני הוא אמן‑מעצב ישראלי, בוגר בהצטיינות של המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל בירושלים בשנת 2011. בתום הלימודים הגיע לקיבוץ בו נולדה רעייתו – לוחמי הגטאות, והחל ליצור בסדנא בקיבוץ, שלאחרונה עברה למתחם החדש בו ביקרנו. סיבוני משתמש בחוטי ברזל דקים בעובי 1 מ"מ, אותם הוא מקפל, חותך ומכופף ביד עם פלאייר וקאטר וללא הלחמה או ריתוך. קובי מכין ומעצב גופי תאורה שימושיים, כמו גם דמויות של חיות וצמחים, קווים וסיפורים שנוצרים מהחומר הפשוט כל כך – חוט ברזל לבניין (אבל מגלוון ולא חלוד).

סטודיו סיבוני משמש כחלל תצוגה ומכירה וגם מזמין למבקרים שיכולים לפגוש את האמן סיבוני שעובד ויוצר מדי יום בסטודיו שלו ואפשר לבקר בסטודיו בכל עת ולהיפגש עם האמן.

בנוסף, קובי מקיים בסטודיו סדנאות יצירה בברזל כשעתיים במחיר 250 ₪ למשתתף כולל תוצר סופי. או שיח גלריה, בו הוא מספר על הקשר בין אומנות לעיצוב – 20 ₪ למשתתף כ-45 דקות. הסדנאות מתאימות לילדים ולמבוגרים. פרטים באתר www.kobysibony.com או באינסטגרם: https://www.instagram.com/koby_sibony/

הסדנה של יעקב וייס

כבר בכניסה לסדנא של וייס ניכר במקום מה אוהב האיש – אופנועי הארלי דוידסון, שסמלי המותג נמצאים בכל עבר בסדנא. האיש הצעיר בנפשו, נפח ואמן המייצר לפי הזמנה חלקים לאופנועים ולכל דבר שיכול למצוא לו פתרון יצירתי. וייס הציע לנו מהערק שהוא מכין ע"י השריית ערק אשקלון בלימונים מחצרו ומקבלים טוויסט של ערק צונן שתמיד יש לו במקרר. לביקור והזמנות יעקב וייס 054-6765660 ובפייסבוק יעקב וייס…

הצעצועים של שי

צמוד לווייס נמצאת הסדנא של שי קורן – חבר קיבוץ לוחמי הגטאות, שלאחר יציאתו לפנסיה גילה את עולם צעצועי העץ כמו של פעם, בילדותו, ילדותינו. שי הגשים את שאיפתו לבנות צעצועי עץ כמו בילדותינו – מינימליסטים פשוטים ומעוררי דמיון בילדים כמו גם במבוגרים. לביקור והזמנות שי קורן: 054-4853203 ופייסבוק הצעצועים של שי…

תחנה עשירית: המזללה

את היום סיימנו במזללה, שהיא מסעדה הצמודה לחנות הכלבו בכניסה לקיבוץ. המזללה ממוקמת בחורשה מוצלת וירוקה שחלקה מקורה וממוזג. במקום תפריט מגוון של באגטים עם שניצל, פרגיות, קבב עיראקי, מעורב ירושלמי, כבד עוף צלוי עם בצל מקורמל, פיש אנד צ'יפס, המבורגר אנטרקוט, קוסקוס תוניסאי בעבודת יד, קובה חמוסטה ועוד. כל המנות מבשר טרי, דגים טריים, ירקות ולחמים טריים שנאפים במקום בתנור אבן, הבשרים מהקצביה הטריה, והדגים ממחלקת הדגים הטריה. אני בחרתי בפיש & צ'יפס שהיה מנה גדולה ושווה וחברי לביקור נהנו ממטעמי הבשר. פתוח ראשון-חמישי 10:00-19:00 שישי 10:00-14:00. פרטים בפייסבוק… ובטל': 054-4921516

סיכום

לפני שחזרתי ברכבת למרכז, ראוי לציין את הענף המתפתח של תיירות בקיבוץ לוחמי הגטאות, והפעם ללא צימרים ולינה אבל עם הרבה עניין והפתעות. פרטים על תיירות לוחמי הגטאות באתרhttp://www.tourloh.co.il באינסטגרם @tour_lohamei_hagetaot ופייסבוק תיירות קיבוץ לוחמי הגטאות…