מסע אופניים לאורך הדנובה ועמק הואכאו

אריאלה פלד, מדריכת טיולים ותיקה ומוערכת, מספרת על טיול אופניים בעמק הואכאו, אוסטריה ||| טיול באיזור מוכר לה שנים רבות, דווקא מצד הנהר על ספינות הקרוז ||| תיאור המסע יתרום לכל מטייל באזור זה ||| כל הסיפורים והחוויות בהמשך <<<

חלק מנתיב הרכיבה לאורך הדנובה (צילום אריאלה פלד)

הגשמת חלום

מספרת אריאלה: לפני שנים הבטחתי לבנותיי, לכשאגיע לגיל 90, אטפס איתם על עצים……. אין לי מושג אם אזכה לכך, אז החלטתי להגשים בינתיים חלום אחר.

כבר שנים רבות אני שטה בספינות נהר על הדנובה במסגרת עבודתי כמדריכה בחברת "בשביל הזהב – קרוזתור". ספינות פאר בדרגת 5 כוכבים לפחות, מעבירות אותי ממקום למקום, ובין יעד אחד לשני שם יורדים אנו לסיורים, שטה לה הספינה בין שתי גדות הנהר, בין כפרים ציוריים ושדות …… עמקים ירוקים בין גבעות נישאות כשבראשן מתנוססות טירות מרשימות……. גשרי אבן עתיקים חולפים מעל ראשינו ואנו נהנים מארוחות טעימות , כוס יין ביד בשעת בין הערביים כשברקע שקיעות שמש זהובות…….. וכשיורד הליל, הספינה ממשיכה לשוט ולגמוע מרחקים.

תמיד, כשעמדתי על הספון תהיתי ביני לבין עצמי מה יש שם על הגדות בקטעים אותם עוברים בלילה בחושך ואיך כל זה נראה מכוון היבשה. לאורך הנהר מתפתל שביל לרוכבי אופניים. עשרות רוכבים בגילים שונים נראים לאורך המסלול. מעניין איך הם רואים אותנו משם חשבתי לעצמי.

מבט על ספינת הקרוז שאריאלה שטה בכמותה בעבודתה כמדריכה – הפעם מהחוף (צילום אריאלה פלד)

מתחילים

אז הנה אנחנו כאן, איציק אהובי ואני יוצאים בעוד דקות אחדות למינכן בטיסת אל על. עם הנחיתה נמשיך ברכבת לפסאו Passau, גרמניה, שם ממתינים לנו שני זוגות אופניים, על גבן נדווש במשך 8 ימים עד לוינה.  מתרגשת מאד לקראת ההרפתקאה הזו. הזהירו אותי מהתכווצויות שרירים…… שאלו אם התאמנתי לקראת……. היה לי רצון וכוונה ……… אבל לא ממש…… תחזיקו לנו אצבעות

יום ראשון למסע

יום רכיבה ראשון לאורך הדנובה מפסאו ועד עיירה בשם קראמסאוKramesau  שבחבל ווסנאופר Wesenufer שבאוסטריה, הסתיים – 37 ק"מ כבר מאחורינו. מודה: זה לא היה קל אבל עשינו זאת בגבורה ואחרי מקלחת טובה ומתיחות שרירים שאנו מקפידים עליהם בכל עצירה אנחנו מוכנים ללינת לילה ולהמשך מחר. אז מה היה לנו היום:

בשעה 9:00 התייצבנו בחנות להשכרת אופניים. בחורה נחמדה קיבלה את פנינו ואחרי שעה של התאמות גובה כסא….. ועוד תוספות שנראו לנו מאד חשובות: גומיות לחיזוק תרמיל על הסבל…… כיסוי רחב לכסא עם ריפוד נוסף לטוסיק שלי …… שבהחלט הוכיח את עצמו בדרך בנוסף לריפוד הטבעי…….. ערכה לתקון פנצ'רים ועוד, חזרנו למלון לארגן את כל הציוד שהבאנו – סה"כ 13 ק"ג בתוך 4 תרמילים התלויים לצידי הגלגל האחורי.

בזמן שאיציק עמל על חיבור התרמילים, אני עשיתי סיבוב ניסיון. סיימתי אותו עם שפשוף המרפק בקיר קרוב – שני פלסטרים כיסו על הבושה…… ניבהלתי…… באמת ניבהלתי……. החלטתי לצאת מסמטאות פסאו בהליכה, כשלצידי רוכב איציק.

יוצאים לדרך עם האופניים לאורך הדנובה (צילום אריאלה פלד)

ניסיון נוסף לרכוב

האמת, כשעליתי על האופניים בשנית….. פחדתי נורא. כל מי שנראה לפני הולך על המדרכה גרם לי דפיקות לב שהתגברו עד שעזבנו את דרך המלך והמשכנו בשביל מיוחד לרוכבי האופניים בגדה השמאלית של נהר הדנובה. ואז התחיל הכיף הגדול: שדות בוהקים של חציר בירוק….. בצידי השביל פרחים צהובים סגולים וורודים. גבעות מכוסות ביערות עצי מחט ועלווה מלוות אותנו…… ומימין זורמת לה הדנובה ברוגע. לדווש כשהמראות האלה מלווים אותך….. ניחוחות הדבש מהפרחים מדגדגים באפך….. וצליל שכשוך המים בשקט הזה מלטף את אוזנך תענוג אמיתי. מידי פעם מופר השקט בקולו של ברווז הקורא לזוגתו……אבל זה ממש לא מפריע.

לאחר כשעתיים הגענו למקום מוכר לי היטב – תא ציפה או "לוק" לפני העיירה יוכנשטיין Jochenstein. כשאני שטה בטיולי "בשביל הזהב" מפסאו ועד בודפשט, זהו הלוק הראשון מיני רבים אותו אנו עוברים. זה די מגניב להיכנס עם הספינה דרך שער ברזל גדול לבריכה מלבנית כשפני המים גבוהים……לראות איך פני המים יורדים ואנחנו יחד איתם. וכשמגיעים למפלס הנמוך, השער הקדמי נפתח והספינה שטה במורד הזרם. הלוק נמצא בתעלה צדדית ובנהר עצמו סכר המשמש כתחנת כוח הידרואלקטרית

הפעם עלינו לגשר מעל הלוק….. אותו גשר עליו עומדים תמיד רוכבי אופנים ומנפנפים לנו העומדים על הסיפון לשלום. הפעם קיוויתי שאני אהיה זו שאנפנף אבל ……..לא היתה בדיוק אף ספינה בלוק. בתוך הנוף הפסטורלי כשאין אף אחד בדרך המתפתלת, פגשנו איש נחמד שטייל לאורך המסלול שלנו ברגל עם מטריה ששימשה לו גם מקל הליכה וז'קט זרוק על כתפו. שאלתי לאן פניו מועדות. הוא סיפר שאין לו מטרה, ילך עוד כ 45 דקות ואז יחזור לביתו……. החיים קשים לאורך הדנובה.

Schlögener Blick

תכננתי לעבור לגדה הימנית כדי להתחיל מחר את המסלול לכוון "הנחש המתפתל" Schlögener Blick שנקרא בגרמנית: "שליגנה שלונגן" או "שלוגנה שלנגן"……. או משהו דומה. שנים אני משייטת פה בספינות עם קבוצות ולא הצלחתי לבטא נכון את המתפתל הזה.

מצאנו סירת מעבורת מעץ שתמורת 2 יורו לרוכב עם אופניים מעבירה אותו לגדה שממול. הגענו לעיירה חמודה בשם אנגלהארטצל Engelhartszell an der Donau שעד היום היתה מוכרת לי רק בחושך. בטיול בהדרכתי, כשעלינו להגיע לטיסת בוקר למינכן בסיום שיט על הדנובה, אין מצב שנספיק להגיע בזמן לטיסה אם נשוט עד פסאו. לכן, לא פעם יצא לי לעגון בשעה 4.30 בכפר הזה ולרדת בשקט בשקט לאוטובוס, כדי לא להעיר את תושביה שעדיין נמים את שנתם…… להעמיס מזוודות, להיפרד בנשיקות מהצוות ולצאת לדרכינו עם נוסעים אשר נמים את שנתם גם כן, כל הדרך. לכן, איך שירדנו עם האופניים מהמעבורת, הופתעתי לראות עיירה מטופחת עם בתים בצבעי פסטל יפים….. ערוגות פורחות בכל מקום, תיירים נהנים ממזג האוויר הנעים. נכון אמר מי שאמר: מה שרואים ביום לא רואים בלילה…… או להיפך.

המשכנו ברכיבה כשהכביש הולך ומתרחק מהנהר ומתחיל לעלות במעלה ההר. העברנו מהלך ועוד אחד ועוד אחד ונעשה ממש קשה….. הסתכלנו בערגה וגעגועים אל הגדה ממול שם המשיך והתפתל לו שביל האופניים במישור, צמוד לשפת הנהר….. למים הזורמים, לאחו הירוק לברווזים החמודים.

מה חשבתי לעצמי? מה עלה בדעתי לעבור לפה? את הקטע האחרון של העליה עשינו כבר כשאנחנו פוסעים לצידי האופניים. הגענו לספסל עץ הצופה על ההר ממול שבראשו טירה. מקום נפלא למתיחות למנוחה ולצילומים. וגם להפסקת בננה.

הדנובה (צילום אריאלה פלד)

כאן עשיתי את הפשלה השניה

הזמנתי דרך האתר בוקינג. קום, מקום לינה מגניב ביותר על שפת הנהר במקום שנקרא: Wesenufer.  הסתכלתי בגוגל מפס וראיתי שהעיירה הזו נמצאת במרחק 4.5 ק"מ  ממקומינו.. נפלא. חשבתי. ובשמחה דיוושנו הלאה כדי לגמוע את הקטע האחרון להיום. כמעט בשארית כוחותינו הגענו לשלט עליו נכתב באותיות מבטיחות: ווסנאופר!  בעודנו מחפשים את ההמלון המגניב שאלנו אישה חביבה למקומו של המלון. לפי הבעת פניה הבנתי שטעינו……. זה בכלל בצד השני של הנהר אמרה…..כמעט בכיתי……. גם איציק התאפק…….. שקלנו מה לעשות והבנו שאין ברירה אלא לעבור גשר ולחזור כחמישה ק"מ בחזרה.

בסופו של דבר המאמץ היה כדאי: . הגענו למלון חמוד ממש על שפת הנהר. משפחת לוגר בעלי הבית קיבלו אותנו בסבר פנים יפה ואחרי מקלחת טובה וארוחת ערב טעימה של מרק צח עם אטריות ושניצל מנחם ביותר, מוגש כמובן עם ריבת פירות יער מעולה וסלט תפוחי אדמה, היינו מוכנים לגמרי למנוחת לילה. לא היה צורך בשום שיר ערש וגם כבשים לא ספרנו.

עמדנו במשימה שהצבנו ליום הראשון וסיימנו 37.5 ק"מ בשש שעות. כמובן עם הפסקות בדרך למנוחה וצילומים.  נרדמנו בשניות…… כשבלבנו תקווה שנתעורר לבוקר חדש בלי התכווצויות שרירים

להמשך המסע של אריאלה פלד ואיציק ניר <<<

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. נחום

    שלום רב
    מבקש עזרה: איך מגיעים ממינכן לפסאו.
    המון תודה

    1. Dany Bar

      יש רכבת ויש גם שירות אוטובוסים. כמובן אפשר גם ברכב. אם שוכר אופניים יש להזמין מראש ותקבלו פרטים ממשכיר האופניים

כתיבת תגובה