שלכת בניו אינגלנד

אראלה פלד מספרת על השלכת בניו-אינגלנד ||| נפלאות הסתיו בו הירוק הופך לאדום וצהוב ולבסוף שלכת ||| לחצו על התמונה להמשך הכתבה <<<

צבעי השלכת בניו-אינגלנד (צילום אראלה פלד)

צבעי השלכת בניו-אינגלנד (צילום אראלה פלד)

חלום סתווי

מספרת אראלה. ברשימת החלומות שלי היה רשום: לבקר באזור ניו אינגלנד שבארה"ב בחודשי הסתיו ולחוות את השלכת המדהימה. יצאנו מקונטיקט לכוון אגמי ניו האמפשייר. כבר בתחילת הדרך היו שדרות העצים הירוקות מנוקדות פה ושם בצהוב, כתום ואפילו טיפה אדום. וככל שהצפנו גושי הצבע הלכו והתעבו והשתלטו על הירוק.

CANTERBURY שבניו-אינגלנד

ירדנו מהכביש המהיר והתחלנו לטפס בכבישים קטנים, מתפתלים כשהצבעוניות שהלכה וגברה מוציאה מגרונינו קריאות התפעלות בלתי פוסקות: "איזה יופי……"

הגענו ל SHAKER VILLAGE  של מחוז CANTERBURY. מקום שמגדיר את עצמו: "יותר מאשר מוזאון, הזדמנות לבחון מחדש את המושג – מסורת". המוזאון מוקדש לשימור 200 שנה של מורשת "שייקרים", של יזמות, עיצוב חדשני וחיים פשוטים המספקים מקום ללימוד, והתחדשות רוח האדם.

המבקרים במקום מוזמנים ללמוד על המסורת, החיים וההסטוריה של השייקרים של מחוז קנטרברי. האמת שהגענו בארבע אחר הצהריים והאתר נסגר לביקורים בחמש. לא היה טעם להשקיע 22 דולר בכניסה כשאי אפשר היה להספיק כמעט כלום. בכל זאת, מכיוון שתעודת ארגון מדריכי חו"ל איפשרה לי כניסה חופשית…… השארתי את אחותי סו ואיציק שלי בחוץ ויצאתי לסבוב בזק בין המבנים השונים לפחות להתרשמות קצרצרה. ומה למדתי?

צבעי הסתיו בניו-אינגלנד (צילום אראלה פלד)

צבעי הסתיו בניו-אינגלנד (צילום אראלה פלד)

SHAKER VILLAGE

הכפר של השייקרס במחוז קנטרברי שבניו האמפשייר נוסד ב 1792 כשה"אמא" אן לי, ואלה שבאו בעקבותיה יסדו את הקהילה השביעית במקום בו היתה פעילה במשך 200 שנה. הכפר מתפקד כמוזיאון מאז 1992 כאשר אתל האדסון, האחות האחרונה של השייקרים במקום הלכה לעולמה. בשנות החמישים של המאה ה 19 מנתה הקהילה 300 איש  שחיו ועבדו ביותר מ 100 מבנים במקום.

הקבוצה הדתית שאנו מכירים היום כ"שייקרים" נוסדה במאה ה 18 באנגליה כאשר פורשים מקבוצות נוצריות שונות ייסדו חברה דתית המבוססת על דוקטורינה נבואית. הקבוצה שנקראה בתחילה:" החברה המאוחדת של המאמינים" מוכרת כיום כ"שייקרס" בגלל ריקוד אקסטזי שהיה מלווה את תפילותיהם.

בית השייקרים בניו=המפשייר (צילום אראלה פלד)

בית השייקרים בניו-המפשייר (צילום אראלה פלד)

שייקרס היגרו לארה"ב ב  1774 ויסדו בסופו של דבר 19 קהילות עצמאיות ממדינת מיין ועד לקנטקי. הכפר בקנטרברי הוא אחד העתיקים, האוטנטים והשמורים ביותר של כפרי השייקרס. נמצא בו בית הקהילה השלם היחיד שנבנה בדור הראשון שהגיע למקום ב 1792 ובית המגורים שנבנה ב 1793 במקום המקורי בו נבנה. באופן כללי אפשר לאמר שהשייקרס היו החברה הקהילתית המצליחה ביותר בהסטוריה האמריקאית.

מהביקור החפוז שעשיתי במקום התרשמתי שאורח חייהם הצנוע, תלבושותיהם, הרהוט הפשוט, חדרי הלימוד, כלי העבודה מזכירים מאד את בני האמיש. כנראה שאחד הדברים העיקריים שמבדיל ביניהם זה ה"שייקינג…….".

מחוז האגמים

המשכנו בנסיעה בכבישים הצרים והמתפתלים כשהצהוב, כתום ואדום מתגברים עד שהגענו למחוז האגמים של ניו האמפשייר ושם על שפת אגם אופיצ'י, חיכה לנו המלון המדהים הראשון: LAKE OPECHEE INN AND SPA . הסיבה היחידה שהזמנתי את המלון המפואר הזה למרות מחירו…. היתה שני כלבי גולדן רטריבר מקסימים שהופיעו בתמונת הפרסומת שלהם…… ושני מדהימים אלה לא הכזיבו וחיכו לנו בלובי המפואר אליו נכנסנו. אילו יכולתי הייתי מביאה אותם הביתה……. הסתפקתי בכמה עשרות ליטופים  שליטפתי אותם ובהבעת  התודה על פניהם……

החדרים, לא הכזיבו גם כן: מרפסת עם נוף לאגם כשבצד השני שלו גבעות משתפלות מכוסות בשטיחים מנומרים של צהוב כתום ואדום….. שתי מיטות קווינסייז שיכולות להכיל בקלות ששה איש לשנת לילה מתוקה…… מכוסות בכלי מיטה בתכלת לבן ותחרה עם 8 כריות בתכלת לבן על כל מיטה…., אח שנידלק בלחיצה על מתג…… אמבטית ג'קוזי שיכולה להכיל את אותם ששה איש……. בחדרה של אחותי סו אותו הדבר בצבעי חום, בלי מרפסת אבל עם חלון ליער המנומר….. בקיצור, לילה נפלא עבר על כוחותינו.

Mt. Washington

הספינה Mt. Washington (צילום אראלה פלד)

הספינה Mt. Washington (צילום אראלה פלד)

למחרת בבקר יצאנו בדרך אל אגם WINNIPESAUKEE  הגדול באגמי ניו האמפשייר אל העיירה WEIRS . שם על שפת האגם עגנה ספינת הקיטור Mt. Washington  שחיכתה לאחרוני הנוסעים שיעלו על סיפונה.

מאז 1872 היו רק שתי ספינות בשם Mt. Washington ששייטו באגם וויניפסאוקי היפיפה. הראשונה היתה ספינת עץ בעלת גלגלים משני צידיה 178 רגל שהם כ 54 מ' אורכה עם קורה ברוחב 49 רגל שהם כ 15 מ'.

היא נבנתה ב 1872 במפרץ אלטון שבניו האמפשייר. תפקידה היה להוביל אנשים ומסעות מקצה לקצה באגם הגדול הזה. תוך שנים מספר הפכה ל"מלכת האגם" ושלטה על כל עסקי התחבורה באזור בעיקר בגלל העובדה שהיתה המהירה ביותר בין ספינות הקיטור על האגם. בסוף המאה ה 19 היתה מעבירה בעונת השיט לא פחות מ 60.000 אנשים בין החופים השונים שסביב אגם ויניפסאוקי. זה לא היה פלא מכיוון שניו האמפשייר היתה לאזור המתוייר ביותר לנופשים ב"הרים הלבנים". אנשים החלו לרכוש שטחים ולבנות בתים סביב לאגם.

מאוחר יותר כשהמכונית תפסה את מקומה של הרכבת, נמכרה הספינה והחלה להוביל רק תיירים מתחנה לתחנה . הרכבת המשיכה להביא אל העיירה WEIRS את התיירים מאזור בוסטון.

נמל WEIRS  

נמל שהפך להיות אטרקציה בעצמו עם אולם ריקודים גדול, תחנת רכבת הומה, ומלון גרנד הוטל שצפה אל האגם וההרים שסביבו. האזור היפיפה הזה חווה שתי שריפות במשך 15 שנה. הראשונה היתה ב 1924 והיא כילתה את מלון גרנד הוטל. השניה היתה הרסנית יותר בערב קר בדצמבר 1939 פרצה אש בתחנת הרכבת והתפשטה במהירות אל עבר הרציף שם עגנה ה- Mt. Washington. נעשו ניסיונות נואשים לשחרר אותה מכבליה אך היא היתה שקועה בבוץ בעונה בה מי האגם נמוכים מאד. הספינה נשרפה לחלוטין כמו כן תחנת הרכבת ורציף העץ.

לינדר לוואלי, הקפטן של הספינה, הסכים למכור אותה כמה שבועות לפני שנשרפה אך לא הספיק לבצע את המכירה. מתוסכל מהאבדן ובהיותו כבר בשנות ה 70 של חייו, אף אחד לא ציפה שיתחיל הכל מהתחלה. אבל הינקי הזקן הזה היה נחוש להחליף את הגוף האבוד הזה בספינה חדשה גדולה ומהירה יותר.

Mt. Washington II

באפריל 1940 פחות מארבעה חודשים אחרי השריפה החלה Mt. Washington II  להפוך למציאות. הוא קנה ספינה  ב20.000 דולר. כעבור עוד חמישה חודשים ניסרו אותה לחמישה חלקים והעבירו אותה על גבי רכבת משלבורן שבוורמונט ל- LAKEPORT  שבניו האמפשייר.

אחרי עבודה מרובה, הוספת מנועים חדשים והתגברות על משברים כספיים כתוצאה מהסכומים הגבוהים שנדרשו להכשיר אותה, שוב שטה ה-Mt. Washington  כשהיא מובילה  בכל פעם עד 125 תיירים נפעמים מהיופי שסביב האגם.

הוספת תגובה