כל מה שרצית לדעת על פירות יבשים וט"ו בשבט ולא העזת לשאול

בט"ו בשבט נהוג לאכול פירות יבשים ||| למה ? כמה ? ואיך לבחור ? ||| קצת נרחיב על תמר, תאנה וחרוב ||| להמשך הכתבה <<<

פירות יבשים (צילום פיקסביי)

פירות יבשים (צילום פיקסביי)

פירות יבשים למה

בעבר הרחוק, כאשר לא היו אמצעי קירור, הדרך לשימור הפירות הייתה ייבושם בשמש (וכך עושים עדיין במדינות רבות או טבעונים).

ט"ו בשבט נקבע במשנה לציון תחילת וסיום שנה חקלאית- ראש השנה לאילנות. על מנת לתת ביטוי לקשר שבין העם היהודי לאדמתו ובעיקר אדמת א"י, נוצרו מנהגים שונים הקשורים כולם לפירות א"י ו-7 המינים. מנהג אכילת פירות יבשים בט"ו בשבט הוא שריד למנהג יהודי התפוצות לאכול מפירות א"י. על מנת שהפירות הללו יישמרו כל הדרך מהארץ הקדושה לארצות הגולה השונות, נהגו לשלוח פירות יבשים. כך נוצר המנהג לאכול פירות יבשים גם בארץ וגם בקהילות יהודי העולם. זו הסיבה למנהג אכילת פירות יבשים בט"ו בשבט.

יצור פירות יבשים

כיום תהליך הייבוש הינו תהליך תעשייתי ולא "שיזוף" הפרי בשמש ויבוש ארוך ואיטי. לרוב הייבוש משלב חימום בתנורים ותוספת כימיקליים השומרים על צבע הפרי ומונעים את קלקולו, מה שמאפשר חיי מדף ארוכים.

בתהליך הייבוש מאבדים הפירות כ- 80% מהמים, מה שהופך אותם למרוכזים פי 4-5 מפירות טריים. משמעות הדבר היא ריכוז גבוה של ויטמינים מינרלים וסיבים תזונתיים, אך גם של קלוריות.
סדר ט"ו בשבט

בערבו של חג האילנות נהוג לחגוג את "סדר ט"ו בשבט" בו נהוג לאכול 30 מיני פירות, מ-3 קטגוריות, כנגד 10 הספירות הקיימות בכל עולם (עולם הבריאה, עולם היצירה ועולם העשייה):

  • 10 מיני פירות שתוכם וקליפתם אכילים (כמו תאנה)
  • 10 מיני פירות שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק (כמו תמר)
  • 10 מיני פירות שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת (כמו רימון, אבטיח) ועוד

כמו כן נהוג לשתות 4 כוסות יין כנגד 4 עונות השנה:

  • כוס יין לבן המסמל את הסתיו בו הטבע נתון בתרדמה.
  • כוס יין לבן רוזה בהיר המסמל את החורף בו חלה ראשית ההתעוררות בטבע כמו גם פריחתו של השקד.
  • כוס יין רוזה כהה המסמל את האביב בו חל המאבק בין הגשם לשמש.
  • כוס יין אדום המסמל את הקיץ וימי החום בהם מתעוררים העצים וניכנסים לשיא תקופת הצמיחה והפריון.

איך לרכוש ולאחסן פירות יבשים

מומחי מכון התקנים הישראלי קיבצו מספר טיפים שיוכלו לסייע ברכישה ובאחסון של  פירות יבשים:

  • יש לוודא כי אריזת הפירות היבשים תהיה סגורה לגמרי כך שתגן על הפירות מפני זיהום, רטיבות, חדירת חיידקים ותשמור על התכונות האורגנולפטיות (טעם וריח) האופייניות למוצר.
  • פירות יבשים המיועדים לצריכה קמעונאית צריכים להיות מוכנים לאכילה. צבעם, טעמם, ריחם ומרקמם יהיו אופייניים לפרי.
  • יש לוודא כי המוצר לא יהיה מעופש, בעל ריח וטעם זרים או עם חרקים.
  • כשרוכשים פירות יבשים בתפזורת כדאי לוודא כי בקרבתם נמצאת האריזה המקורית (שנארזה ע"י היצרן) ובמקום בולט לעין קיימת תווית המסומנת בפרטים של שם המוצר וארץ הייצור שלו.
  • פירות יבשים שאינם מכילים חרצנים, גרעינים או גלעינים, צריך לציין זאת במפורש על גבי האריזה. כמו כן, יש לציין אם הפירות יבשים או יבשים למחצה ועבורם יצוין "מיובשים למחצה ממוימים"- כלומר שנוצרו ע"י הוספת מים לפירות המיובשים.
  • יש לאחסן את הפירות היבשים במקום יבש, מוצל וקריר כדי למנוע קלקול.
  • בפירות יבשים המכילים חומר משמר (דוגמת גופרית דו חמצנית, אשלגן סורבאט, חומצה ציטרית) על גבי האריזה יסומן החומר המשמר בשמו העברי המלא, מספר ה-E שלו ומיד לאחריו בסוגריים יהיה כתוב ("חומר משמר").
  • כדי למנוע את קלקול הפירות היבשים וליצור להם מראה רענן, מוסיפים להם חומרים כימיים שונים דוגמת: גופרית דו חמצנית SO2 (חומר משמר E220), שמן פרפין לבן (להברקה), תמיסה אלקלית ותחליב שמן (ייבוש הפרי) וזאת בניגוד לפירות היבשים האורגנים שלא מכילים תוספים.
  • יש לזכור להרחיק מילדים, מתחת לגיל 5, כל דבר מאכל קטן שיכול לגרום לחנק דוגמת: שקדים ופיסטוקים.
  • גופרית דו חמצנית (SO2 חומר משמר) בריכוזים גבוהים עלולה לגרום לכאב ראש, סחרחורות, הפרעות בראיה, שיעול ופגיעה בנשימה (לאוכלוסיה רגישה), לכן תקן ישראלי ת"י 1295 ותקנות בריאות הציבור (מזון) (תוספי מזון) מציינות את תכולת החומר המשמר SO2 המרבית בפירות יבשים:
  1. משמשים, אפרסקים, ענבים, שזיפים ותאנים ומנגו מיובשים 2000 מ"ג לק"ג
  2. בננות מיובשות 1000 מ"ג לק"ג
  3. תפוחי עץ ואגסים מיובשים 600 מ"ג לק"ג
  4. קוקוס מיובש 50 מ"ג לק"ג
  5. פירות ירקות וקליפות פרי הדר מסוכרים 100 מ"ג לק"ג
  6. פירות מיובשים אחרים 500 מ"ג לק"ג.

תמר

תמר מג'הול (צילום ויקימדיה)

תמר מג'הול (צילום ויקימדיה)

התמר, אחד משבעת המינים (ועלי העץ הוא הלולב- מארבעת המינים של סוכות) הוא פרי עץ שגדל פרא באגן הים-התיכון. אבותינו ניזונו ממנו במדבר וכך גם היום התמר טוב לטיולים. פרי התמר נאכל לח או יבש וטעמו מתוק מאד תודות לתכולת הסוכרים הגבוה שלו, שהיא גם החומר המשמר את הפרי ממזיקים. מהתמר מכינים את הסילאן. יש הגורסים שסילאן הוא דבש במינוח העתיק ובתנ"ך. פרי התמר עשיר במיוחד בברזל וסידן, ומהווה ספק אנרגיה מיידית. מומלץ במיוחד לספורטאים, רוכבי אופניים וכל המרבים בפעילות פיזית. ב-100 גרם תמרים לחים יש רק 1/5 מכמות הקלוריות שב-100 גרם שוקולד. כמו כן הפרי מהווה מקור טוב למדי לאשלגן (מינרל חשוב המסייע לאיזון נוזלי הגוף, לתפקוד הלב, הכליות והמערכת החיסונית ולתפקוד תקין של כל תא בגוף), לברזל ולתיאמין (ויטמין B1).

תְּאֵנָה

תאנים יבשות (צילום ויקימדיה)

תאנים יבשות (צילום ויקימדיה)

עץ התאנה גדל במרחבי א"י מזה 5,000 שנה. מקור העץ מהרי פרס-עירק-תורכיה שהגיע לא"י וגדל פרא. פרי התאנה הוא אחד משבעת המינים. תאנים יבשות נמכרות כדְּבֵלָה (תאנה מיובשת בודדת נקראת "גרוגרת"). התאנה מוזכרת בתנ"ך (להזכירכם, עלי עץ התאנה שימשו ללבוש אדם וחוה) ויש הטוענים שפרי עץ הדעת הוא תאנה ולא תפוח. תאנה מיובשת מכירה כמות גבוהה של סוכר (55% מתכולת התאנה), סיבים ומכילה הרבה סידן, אשלגן וברזל.

גבינה מתאנה או חרוב

תאנים טריות (צילום ויקימדיה)

תאנים טריות (צילום ויקימדיה)

במסורת הערבית ויש הגורסים שאף במקורות, מוסיפים לחלב עז, במקום אנזים או לימון, "חלב" (הלבן שנשפך מענף הפרי כשניקטף טרי) מפרי חרוב טרי או תאנה טריה. נוזל זה הופך את החלב במהירות לגבינה.
חרוב

החרוב המצוי הוא עץ שקשה להתעלם מנוכחותו בנופי ארצנו. בגליל, הכרמל,גבעות השפלה ואף בשרון בולטת נוכחותו. פרי החרוב מצוי בשפע בישראל. התרמיל המוארך, הופך למתוק כאשר הוא מבשיל ומקבל את צבעו החום-עמוק. הבעיה היא שהחרוב מתייבש בהבשלה ומתקשה מאוד. במיתולוגיה של המטיילים יש האומרים שהפרי הוא שהעניק לעץ את שמו, אם משום צורתו המזכירה חרב, או אולי משום שהוא יבש (חרב) מאוד.
בשנות ה-50 של המאה שעברה, ניטעו בארץ מטעי חרובים, מתוך כוונה להשתמש בפרי כמקור תזונה לפרות חלב. לשם כך בחרו זן קפריסאי המצטיין בפרי עשיר במיוחד. הרעיון נחל כישלון אבל מטעי חרובים יש עדיין בשמורות כמו פארק בריטניה ויער בן שמן ע"י תל חדיד. (קל לזהות אותם כי העצים צומחים בשורות ישרות, דבר שאינו קורה בטבע).
הפרות אולי ויתרו על פרי החרוב, אבל בני האדם דווקא נהנים ממנו ומערכו התזונתי. מהפרי הטחון מייצרים "שוקולד" חרובים, שנאכל כחטיף, סירוף חרובים או דבש חרובים.

חרוב וזרעי חרוב (צילום ויקימדיה)

חרוב וזרעי חרוב (צילום ויקימדיה)

קראט חרובים

בתוך תרמיל החרוב נמצא את זרע פרי החרוב שהוא גרעין קטן המכוסה בקליפה קשה וחלקה שמעניקה לו עמידות לאורך ימים. זרעי החרוב השונים נראים למראית עין זהים ובשל תכונה זו השתמשו בזרעי החרוב כיחידת משקל קטנה. זוהי כנראה יחידת המשקל התנ"כית הקרויה גרה: "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה" (שמות, ל י"ג). מאוחר יותר נקראה היחידה קורט ומכאן נגזר הכינוי קראט כיחידת משקל ליהלומים.

2 תגובות

  • תודה דני, נהניתי מאד והחכמתי, רק שכחת לכתוב בין הפירות שעלינו לאכול דוגמא לכאלה שאוכלים את קליפתם וזורקים את התוך…….. מנסה למצא כזה……… חחחחחחח . תודה על סכום מקסים

הוספת תגובה