ההרים הלבנים של ניו-המפשייר

אראלה פלד ממשיכה לספר על ניו-המפשייר ||| שמורת ההרים הלבנים ||| הדב של תחנת המסחר קלארק ||| לחצו על התמונה להמשך הכתבה <<<

מראה כללי של סתיו בניו-המפשייר (צילום אראלה פלד)

מראה כללי של סתיו בניו-המפשייר (צילום אראלה פלד)

מייפל, אלון ותרזה בצבעי הסתיו

נפרדנו מאזור האגמים והתחלנו לטפס צפונה לכוון ההרים הלבנים. לבנים אמרנו? איזה לבנים…….. מנוקדים כולם בשלל צבעי הסתיו שנעשים עזים יותר חמים יותר, כהים יותר…….

כמובן שבין אותם כתמים זהובים, כתומים וחומים, בורדו וורודים, בלטו עצי המחט ירוקי העד בשלל גוונים של הצבע הירוק המדהים הזה.

עשרות צורות של עלים הבדילו בין עץ לעץ: שלשת סוגי עץ האדר שאנו מכירים אותו הודות לנוזל המתוק המופק ממנו – סירופ המייפל, הופיעו בגוונים שונים: המייפל המפוספס היה עדיין צהוב, המייפל האדום האדים כבר וזה המכונה מייפל הסוכר היה בשלבי מעבר מזהוב לכתום.

האלון האדום הצפוני, עליו הפכו כבר לסגולים כהים והסנאים האפורים עם זנבם המפואר, היו עסוקים מאד באיסוף הבלוטים שנשרו מענפי העץ כדי שישמשו מזונם בחורף.

עצי לבנה הידועים בשמם המדעי "בטולה פפיריפרה" ניתנים לזהוי כאשר הם בני חמש שנים ומעלה, על פי הגזע הלבן שלהם המפוספס בפסי רוחב חומים. עליהם הצהיבו בצבע אוקר בהיר מאד.

עץ התרזה, הטיליה או עץ התה אותו אני פוגשת בשדרות "אונטר דן לינדן" בברלין ובמקומות אחרים באירופה השתלב גם הוא בחבורה הצבעונית המדהימה הזו ויחד איתם שרו וניגנו קונצרט נפלא של צבעים וצורות גם האלמון המנומר, הצפצפה הרועדת, עץ אגוזי האילסר , הטופלו והסומאק….. ויצרו יחד יצירה נפלאה של הטבע.

תחנת המסחר של קלארק 

תחנת המסחר של קלארק עם הדב (צילום אראלה פלד)

תחנת המסחר של קלארק עם הדב (צילום אראלה פלד)

לאחר נסיעה של שעות מספר בכבישים קטנים בין יערות יפיפים הגענו לצומת דרכים בה ראינו שלט גדול: "תחנת המסחר של קלארק" וציור של דב שחור מעליו. הסתקרנו…… עצרנו……. ולמדנו לדעת שעד לפני יומיים פעל במקום פארק שעשועים נחמד שהמופע המרכזי שבו היה דב שחור מאולף! הקיץ נגמר , הפארק נסגר, וכל מה שנשאר במקום זה דב שחור נחמד אבל עצבני שהלך הלוך ושוב ונהם: "נו!!!! מתי כבר באים לקחת אותי?????" אמרנו שלום לדב ואיחלנו לו שנת חורף נעימה והמשכנו בדרך. עוד כמה קילומטרים של יערות מנומרים והגענו לחבל פרנקוניה ליד העיירה לינקולן אל מחוז חפצינו: "ערוץ פלום".

The Flume Gorge

ה"פלום" (  The Flume Gorge– 852 Daniel Webster Hwy, Lincoln, N ) הוא ערוץ טבעי המשתרע לאורך כ 240 מ' למרגלות הר ליברטי. סלעי הגרניט מרוחקים זה מזה במרחק של בין 20-30 מ'. מסלול ההליכה בערוץ הוא מעגלי ומתחיל ומסתיים במרכז המבקרים. יש לטפס במעלה ההר ובמדרגות. מסלול הליכה מעץ מאפשר לראות מקרוב את הצמחיה, הפרחים השרכים והחזזיות הצומחים בין הסלעים ובערוץ הנחל עצמו.

הערוץ נתגלה עוד בשנת 1808 ע"י הגברת ג'ס גואנסיי בת ה 93 שיצאה לדוג דגים באזור. בשנת 1883 סערה גדולה גלגלה סלעים במורד הערוץ, הרחיבה והעמיקה אותו ויצרה את מפלי אוואלנש הנופלים מגובה של כ 13 מ'.

גשרים על פמיגוואסט

בעודנו מטפסים במעלה הערוץ נתגלתה לעינינו השלכת לא רק על העצים אלא ביצירות האמנות המרהיבות שנוצרו על ידי הטבע על גבי סלעי הגרניט הרטובים כאשר העלים בשלל צבעים נשרו מן העצים ודבקו עליהם.

בדרכינו פגשנו את אחד מגשרי העץ המקורים העתיקים ביותר באזור. הוא נבנה בשנת 1886 ושופץ מספר פעמים. מכנים סוג זה של גשרים:" גשר המתנשקים" בגלל האפלולית והפרטיות שהם מספקים לעוברים בהם…..  גשרים אלה מזכירים מאד את "הגשרים של מחוז מדיסון". הגשר המדובר בערוץ פלום נבנה מעל לנחל בשם "פמיגוואסט" שפרושו בשפה האינדיאנית המקומית: "הזרם המהיר".

השולחן

סלע השולחן (צילום אראלה פלד)

"סלע השולחן" (Table Rock) שאורכו כ 150 מ' ורוחבו כ 20 מ', הוא סלע גרניט חלקלק שעוצב במשך הרבה מאד שנים ע"י זרימת המים.

כשסיימנו את מסלול ההליכה באויר צלול להפליא חזרנו אל מרכז המבקרים בו ראינו דגם של הגשר המקורה וכמה סברות למה בעצם היה צורך לבנות גשר מקורה. הסעיף שמצא חן בעיני ביותר היה זה שסיפר שלסוסים היה יותר נעים לעבור על גשר סגור………

התחלנו את הסיור בפלום במזג אויר יפה אך סיימנו אותו כשעננים אפורים החלו לכסות את השמים, גשם קל טפטף ולאט לאט גלשו העננים במורד ההרים וכיסו אותם. לא היה טעם לעלות לתצפית מהר "קנון" והחלטנו לדחות זאת ליום המחרת. המשכנו בנסיעה רצופה בין מעברי הרים יפיפים בצהוב כתום האדום הזה……

Mount Washington Resort 

מתוך כל הצבעוניות הזו צץ פתאום בדרך, מבנה ענקי לבן  שהתגלה כמלון היסטורי בשם: מאונט וושינגטון הוטל.

המלון נבנה בשנת 1900 ע"י ג'וזף סטיקני ממדינת מסצ'וסטס שעשה הון לפני גיל 30 ממסחר במניות פחם בפנסילבניה. הוא קנה מלון ישן בשנת 1881, הרס אותו, הביא 250 אמנים מאיטליה שיבנו עבורו את המלון שנפתח ב 1902. בטכס הפתיחה הוא אמר לקהל: "הסתכלו עלי. זה אני הטיפש שבניתי את כל זאת". תוך שנה הלך לעולמו בגיל 64.

Fox Ridge Resort

DSC00306בסופו של יום הגענו למלוננו השני בסבוב ניו אינגלנד בעיירה נורט' קונוואיי. מלון נחמד שפעיל בעיקר בעונה זו של הסתיו ובתקופת הסקי בחורף. פוקס רידג' הוטל. שועל נחמד קיבל את פנינו.

עיירה חמודה, מרכזי קניות, אאוטלטים ומסעדות…… רחוב אחד ראשי והרבה עצים בצהוב כתום ואדום.

הוספת תגובה