ורשה היהודית – בין בית לוחמי הגטאות לבין ינוש קורצ'אק בפולין

מסע בזמן ובמקום בין ורשה לבין קיבוץ לוחמי הגטאות ||| תערוכת קבע חדשה במוזיאון בית לוחמי הגטאות ||| אנדרטת הזכרון לינוש קורצ'אק במרכז ורשה ||| ילדי יהודי הולנד ועוד ||| כל הפרטים בהמשך <<<

תערוכת ורשה היהודית בבית לוחמי הגטאות (צילום ליאור חורש)

לוחמי הגטאות – קיבוץ ומוזיאון

קיבוץ לוחמי הגטאות נוסד באפריל 1949 על גבעה בגליל המערבי. המייסדים – כולם ניצולי שואה, היו מאוחדים במטרה אחת, לבנות חייהם בארץ ישראל. עם עלייתם ייסדו קיבוץ, לזכר לוחמי הגטאות ולזכר בני משפחותיהם שנרצחו. טקס הנחת אבן הפינה נקבע לאפריל 1949, יום השנה השישי למרד גטו ורשה. באותו יום הייתה ראשית הקמתו של מוזיאון שייעודו: הנצחת החיים היהודיים באירופה וחורבנם, תנועות הנוער, ההתנגדות, והחזרה לחיים אחרי השואה. באותו יום התקיים גם טקס הזיכרון הראשון שעתיד להיעשות מאורע של קבע בלוח השנה הישראלי.

"הבית" כפי שהוא נקרא על ידי אנשיו, הוא מוזיאון השואה הראשון בעולם שהוקם על ידי ניצולי שואה בחצר ביתם, בתוך חיים וחברה הנבנים מחדש. שמו המלא של המוזיאון היום הוא בית לוחמי הגטאות ע"ש  יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד.

ורשה היהודית – סיפור על רוח האדם

במוזיאון בית לוחמי הגטאות נפתחת תערוכת קבע חדשה "ורשה היהודית – סיפור על רוח האדם", החושפת בפני המבקרים פרק לא מוכר בסיפור החיים של יהודי ורשה לפני המלחמה ובמהלכה. התערוכה מציגה יומנים, מכתבים, צילומים, קטעי סרטים וחפצים שכעת נחשפים לקהל הרחב, רבים מהם מארכיון בית לוחמי הגטאות, ביניהם פריטים מ"אוסף קורצ'אק", מאוסף תנועות הנוער הציוניות ועדויות מהארכיון המחתרתי "עונג שבת".

התערוכה שמבקשת להתמודד עם הצורך לקרב את סיפור העבר אל הדור הצעיר, עושה זאת באמצעות הצגת עושר החיים היהודיים לפני המלחמה והמחשת מורכבות החיים בגטו. באמצעות מגוון עדויות של אנשים בגילים, במעמדות ובתפקידים שונים, מביאה התערוכה דמויות מפתח מאותה תקופה המיוצגות על ידי שחקנים המציגים את העדויות והיומנים כלשונם.

תערוכת הקבע החדשה בבית לוחמי הגטאות מתפרשת על שלושה חללי תצוגה במוזיאון:

תערוכת ורשה היהודית בבית לוחמי הגטאות (צלום ליאור חורש)

העיר ורשה

חלל התצוגה הראשון שמציג את ורשה היהודית ערב מלחמת העולם השנייה, מייחד את החיים היהודיים כתוססים ויצרניים בעיר גדולה ומודרנית. החברה היהודית המגוונת מיוצגת בזרמים נבדלים הנאבקים זה בזה על דעת הקהל: עוצמות פוליטיות וחברתיות של הציבור החרדי מול מגמות חילון ותרבות קוסמופוליטית, תנועות פועלים יהודיות שחתרו לפתרון בעיית היהודים והיהדות כחלק מגאולת העמים, מול ציונים שחתרו לפתרון בעיית היהדות והיהודים בארץ ישראל. יהודים שביקשו להיות חלק מהלאום הפולני, מול מגמות ההגירה למערב. 4 זרמים בולטים ביהדות ורשה מוצגים באמצעות צילומים, קטעי סרטים, עדויות ופריטים בני התקופה:

  • הזרם היהודי אורתודוקסי
  • תנועות הפועלים היהודיות
  • הזרם הציוני
  • היהודים שדבקו בלאומיות ובתרבות הפולנית

חלל תצוגה אינטראקטיבי מציע חשיפה להווי ומסורת יהודיים, וליצירה תרבותית יהודית עשירה בוורשה שלפני השואה: קולנוע ותיאטרון, עיתונות (אינספור כותרים יהודיים בפולנית, עברית ויידיש), ספרות ושירה ומוקד ספורט המציג את "יהדות השרירים".

תחושת הרחוב הורשאי מועברת בחלל באמצעות מיצג וידאו-ארט המציע מפל של דימויים, מתוך סרטי משפחה, סרטים המראים את נופי העיר וסרטים המציגים פעילות קהילתית ותרבותית בה. זהו מונטאז' שמנכיח את אורחות החיים בעיר ומאפייניה. פס הקול המלווה מוקד זה מביא את רעשי העיר: כלי רכב וחשמליות, קולות המולה, ולצדם מוזיקה וקטעי חזנות. המוקד עוטף את המבקר במראות וקולות שזה מכבר נדמו. חשיבותו של מוקד זה היא בכך שהיהדות מוצגת בצדדים בהם היא מעורה בתרבות הכללית וגם בייחודיותה, ויתרה מזאת, ככזו הלוקחת חלק פעיל בעיצובה של העיר בכל התחומים.

מתחם התצוגה כיבוש

מתמקד בהשפעת המצור, ההפצצות והכיבוש הברוטאליים על הרס תשתיות מנהיגות, חברה ומשפחה, לצד מראות הבריחה ותופעת הפליטים. החיים תחת הכיבוש מוצגים כשרשרת של גזרות ופגיעות הולכות וגוברות כלפי האוכלוסייה בכלל וזו היהודית בפרט. חלל התצוגה השני שמציג את הכיבוש, מדגיש את המעבר החד מחיים שלווים יחסית, למציאות של הרס ואימה. חיים המשתנים באחת, לשיתוק ושבר, לאבדן זכויות והשפלה.

מתחם התצוגה גטו

ממחיש את החיים תחת עול הכיבוש והבידוד במהלך קרוב לשנתיים, בין אוקטובר 1940 ליולי 1942. בחלל מוצגת הדרך בה חוו בני התקופה את האירועים המתרגשים עליהם, מבלי לדעת מה מתרחש מחוץ לחומות ומבלי להבין מהי מטרת הכובש הגרמני ומה ילד יום. באמצעות מגוון עדויות וקטעי יומנים שנכתבו במהלך האירועים ובסמוך להם מוצגת הוויית חיים מורכבת, קשה ומרתקת.

מתחם זה מוקדש לגירוש בני הקהילה היהודית אל הגטו ולפירוק והרס של דפוסי החיים שנרקמו ב-600 שנות קיום יהודי בוורשה. משמעות הגירוש אינה רק סבל ושבר אישי ואנושי, אלא גם שבר תרבותי הבא לידי ביטוי בהתמוטטות והתפרקות של התפיסות והאמונות בדבר מקומו של היהודי באירופה, ומקומו של האדם בחברה בכלל. אל מול הבלבול וחוסר ההבנה של המדיניות הגרמנית ותנאי הקיום המחריפים והולכים עד כדי תמותת רבע מאוכלוסיית הגטו ברעב ומחלות, מבקשת התערוכה להציג את התודעה והתגובות של יהודי הגטו ברבדים שונים: מנהיגות, ציבור, משפחה, יחיד ותנועה, המנסים להבין את משמעות המאורעות הנכפים עליהם ומתמודדים בהתאם, תוך שימוש בדפוסי תגובה שהוכיחו את עצמם בעבר והיסמכות על מבני קהילה מסורתיים, הנוסכים ביטחון. זאת למרות, שדפוסים אלו מתקשים לתת מענה לערעור הקיצוני של ההרגלים והביטחון האישי.

הקולות של אנשי הגטו עצמם חושפים שאלות מוסריות רבות, כדוגמת הפערים העצומים בין עשירים לעניים בגטו, כשמנגד בולטים גילויי עזרה הדדית וסולידריות בהתנהלותם של ועדי הבתים ובמפעל המטבחים הציבוריים, כמו גם שאלות הקשורות בשמירה על מצוות הדת ועל קיום השבת והחגים היהודיים. כך מתחדדת למבקרים שאלת התגובה הנכונה לידיעות על רצח יהודים במקומות אחרים.

מחברת גאוגרפיה של לאון גלוזמן, חניך בית היתומים של יאנוש קורצ'אק, ורשה, 1928 (באדיבות ארכיון בית לוחמי הגטאות)

חייבים להיאבק על העתיד

ייחודה של תערוכה זו הוא בכך שהיא מספרת את הסיפור מבעד לעיניהם של היהודים שחיו לפני השואה ובמהלכה, על חיי היום יום שלהם, אמונותיהם ומאבק ההישרדות שניהלו. רק בדרך זו ניתן להבין את היש העצום שחרב ונמחק עד היסוד בימי השואה. מסר בולט העולה מן התערוכה, המרבה לעסוק בחינוך הילדים והנוער לפני המלחמה ובמהלכה הינו: "חייבים להיאבק על העתיד". מתבוללים, אורתודוכסים, בורגנים וסוציאליסטים – כולם נאבקו על חינוך ילדיהם מתוך אמונה שכך יפתחו בפני הדור הבא אפשרויות לחיים טובים יותר. זו הזדמנות לראות את העיסוק בתקופה זו ברלוונטיות שלו לחיינו אנו, ולגלות עד כמה אידאלים חברתיים שטופחו ומומשו אז הם אקטואליים, כמו הרעיון החלוצי אקטיביסטי של תנועות הנוער בוורשה או גילויי הסולידריות והאחריות שבארגון ה"עזרה עצמית" של פליטים לפליטים בעיר הכבושה ובגטו. מסר נוסף בתערוכה הוא  של פלורליזם והקשבה – כאשר ניתנים ייצוג וקול לקבוצות השונות ברחוב היהודי לפני המלחמה ובמהלכה.

התפישה הרעיונית של התערוכה

התערוכה מתמקדת בורשה כמיקרוקוסמוס לסיפור השואה והמרד. מוצגים בה החיים היהודיים הרב גוניים בעיר לפני השואה, ההתמודדות היהודית עם מוראות הכיבוש הנאצי ועם החיים בגטו ורשה, הגטו הגדול באירופה. התערוכה נותנת מקום בולט לתפקיד שמילאו תנועות הנוער בפעילויותיהן החינוכיות והציבוריות, וכמנהיגות מתפתחת שהובילה למרד גטו ורשה. עם זאת ניתן ביטוי גם לפעילות סעד וחינוך אחרת בגטו ולדמויות מקרב ציבורים שונים.

הנריק גולדשמיט הוא יאנוש קורצ'אק

התערוכה מייחדת מקום מרכזי למספר דמויות מפתח שלהן מעמד חשוב באתוס של "הבית" – בית לוחמי הגטאות: המשורר יצחק קצנלסון, יאנוש קורצ'אק איש החינוך והרוח, עמנואל רינגלבלום מנהל ארכיון "עונג שבת" בגטו, וכן – צביה לובטקין ואנטק צוקרמן, ממנהיגי המרד וממייסדי הקיבוץ והמוזיאון. כאן המקום לחזור לפולין ולורשה ולספר את צורת ודמות הזיכרון של חיי היהודים והמרד בגטו ורשה. באחד מביקורי בורשה, הלכתי עם מספר נוסעים לאנדרטה הזכרון ע"ש ינוש קורצ'אק Pomnik Janusza Korczaka שממוקמת בכיכר דפילאד ברחוב שביינטוקשיסקה ע"י אגף הנוער בצד הצפוני של ארמון התרבות והמדעים במרכז וורשה. סובבנו את האנדרטה ותוך כדי שאשר ישיש ואשה יושבים על הספסל ומשגיחים על הילדה. לאחר מספר דקות קרבה אלי האשה ושאלה באנגלית רצוצה" אתם מישראל? מכירים את ינוש קורצ'ק?". כמובן שהשבתי שכן. בהיסוס מה היא הצביע על הישיש שישב על הספסל ושיחק עם הילדה – מסתבר שנכדתו, ואמרה שזה "הבנאי של הפסל".

הפסל לזכרו של ינוש קורצ'אק ובחזיתו יוצר הפסל זבגנייב וילמה ואני(צילום דני בר)

התרגשתי. פניתי והלכתי לכיוון הישיש שהזדקף והתקרב אלי ובאנגלית טובה הצהיר שזה פסל שהוא תכנן ועיצב. אח"כ הבנתי שזה זבגנייב וילמה, ארכיטקט שיחד עם בוגדן חמיילבסקי, vhu מעצבי ויוצרי האנדרטה.

ביקשתי ממנו שיסביר ויספר על האנדרטה שהוצבה ב-1 ביוני 2006 במקום הכי מרכזי בורשה. ההסבר על הסמלים והסמליות בפסל מפי יוצרו:

פגישה עם הפסל בן ה-86, שעשה לפני עשור את האנדרטה לזכרו של ינוש קורצ'ק במרכז וארשה. מרגש ומחמם הלב.

‎Posted by Dany Bar on‎ שבת 16 אפריל 2016

לזכרם: הילדים היהודים והצוענים שגורשו מהולנד ונרצחו, 1945-1942

לזכרם הילדים היהודים והצוענים שגורשו מהולנד ונרצחו (תמונות באדיבות מחלקת התערוכות בארכיוני אמסטרדם)

חזרה לישראל ולמוזיאון בית לוחמי הגטאות. בימים אלה מוצגת תערוכה חדשה לזכרם של הילדים היהודים והצוענים שגורשו מהולנד ונרצחו בין השנים 1945-1942. יותר מ-19,000 ילדים מתחת לגיל 18 גורשו מהולנד ב-102 טרנספורטים. רק מעט יותר מ-1,000 מהם שבו. כמעט 18,000 ילדים נרצחו. כל הילדים האלה היו יכולים להיות כיום בין החיים. היו יכולים להיות להם ילדים ונכדים. אבל לא נשאר להם זכר. ניתן עדיין לאתר את שמותיהם, את שמות הוריהם, את שמות אחיהם ואחיותיהם, את מקומות מגוריהם. אבל אם הם נהנו לשיר או אם הם אהבו כדורגל אך לא כרוב, זאת לא נוכל לדעת. תצלומים של 3,000 מילדים אלה השתמרו ומוצגים בתערוכה. במבט ראשון נראה שמדובר בתצלומים רגילים, תצלומים של ילדים רגילים, אלא שהפעם מקושרים ילדים אלה לטרנספורט שייקח אותם אל מותם. וזה משנה את כל התמונה. שמותיהם של 17,964 הנרצחים, מקומות מגוריהם, המקומות והתאריכים שבהם הם נולדו ונספו, כל אלה מוצגים בתערוכה. אין די בכך כדי להשיב להם את זהותם. יחד עם זאת הגרמנים, שביקשו למחוק כליל את עצם קיומם, לא השיגו את מטרתם. הילדים שוב נראים לעין.

התערוכה מבוססת על ספר באותו שם, שכתבו חוס לאוטרס ואלינה פנווארד, הוצגה באמסטרדם בשנת 2012 בהפקת מחלקת התערוכות של ארכיוני העיר אמסטרדם. לאחר שהוצגה התערוכה באמסטרדם, נאספו עוד כ-700 שמות של ילדים שלא היו ידועים ופרטים חדשים על חלק מילדי התערוכה. החיפוש אחר חומרים חדשים אינו בא אל סיומו. אוצרת התערוכה בישראל: יערה גלאור.

רפואה קטלנית (צילום דני בר)

רפואה קטלנית

צמד המילים האלה מסמל העוצמה את הזוועות של השואה. בתערוכה מוצגים התאוריות, הניסויים בבני אדם והזוועות שהיו פרי יצירתם של "רופאים" שנשבעו את שבועת היפוקרטס.

מוזיאון "בית לוחמי הגטאות" בקיבוץ לוחמי הגטאות. פרטים באתר <<< דוא"ל <<< ובטל': 04-9958020

הוספת תגובה

שינוי גודל גופנים
ניגודיות